הרי בשמים/א/עד
|
< הקודם · הבא > |
מנחות ה' ע"א ורשב"ל אמר מנחת העומר שנקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אין נאכלין עד שתביא מנחת העומר אחרת ותתירנה מקרב היכי קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל אמר רב אדא בר אהבה קסבר ר"ל אין מחוסר זמן לבו ביום כו' מתיב ר"פ הקדים חטאתו לאשמו לא יהי' אחר ממרס בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה כו' ואי אין מחו"ז לבו ביום יהא אחר ממרס בדמה וליקרב אשם והדר ליקרב חטאת אלא אר"פ ה"ט דר"ל דקסבר האיר המזרח מתיר דר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר והא דר"ל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא איתמר דתנן אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר וא"ר יצחק אר"ל ל"ש אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל בששה עשר אם הביא כשר אלמא קסבר האיר המזרח מתיר הנה לכאורה יש להקשות מאי מוכח טפי מהא דאר"ל ל"ש אלא בי"ד ובט"ו כו' דקסבר האיר המזרח מתיר יותר ממה שמוכח מהא דאר"ל מנחת העומר שנקמצה של"ש כשירה דגם מזה מוכח דקסבר האיר המזרח מתיר ואם תרצה לדחות דדילמא ה"ט דנקמצה של"ש כשירה דהוא משום שאין מח"ז לבו ביום א"כ גם מהתם לא מוכח מידי די"ל ג"כ שם הטעם דבי"ו אם הביא כשר משום שאין מח"ז לבו ביום ונלפענ"ד ליישב ומקודם נבאר מה דלכאורה קשה אמאי אצטריך לי' לר"פ לשנויי דר"ל ס"ל האיר המזרח מתיר אפי' בזמן שביהמ"ק קיים הרי אפי' אי ס"ל דרק בזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר משום דא"א להקריב העומר הרי אם אין העומר מתירו הוי כמו בזמן שאין ביהמ"ק קיים דליכא הקרבת העומר וממיל' האיר המזרח מתיר אולם נראה דהנה הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דמאי דקא' רב לעיל ד' ע"א דמנחת העומר שקמצה של"ש פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכ' דהסבר טעמ' דמילת' דכיון דס"ל יש מח"ז לבו ביום ולא קרינא בי' ממשקה ישראל והיינו מאי דקא' הואיל ובאת להתיר ולא התירה ר"ל דלא התירה כלום אפי' לעצמה ע"ש וקשה הלא ס"ל לרב לקמן ס"ח ע"א דבזמן שאין ביהמ"ק קיים דליכא עומר האיר המזרח מתיר וא"כ כיון דאין העומר מתיר המנחה שנקמצה של"ש ממיל' הו"ל כליכא עומר והאיר המזרח מתיר אולם הדבר נכון דכיון דנקצר לשם עומר ונתקדשה בכלי ומצות העומר להיות דוקא מן החדש א"כ לא התירו האיר המזרח ולכך נפסלה כשנקמצה של"ש משום ממשקה ישראל ול"א דכי נפסלה אח"כ שוב למפרע התיר האיר המזרח דכיון דבשעת הארת המזרח לא התירו שוב ל"א דמתירו אח"כ למפרע וראי' לזה מהא דא' בר"ה ל' ע"א גבי הא דהתקין ריב"ז שיהא יום הנץ כולו אסור מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוי עומר האיר המזרח התיר השת' דאיכא עומר עומר מתיר דמיבני אימת אי לימא דאיבני בשיתסר הרי האיר המזרח התיר אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן לישתרי דהא תנן הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב"ד מתעצלין בו ל"צ דאיבני בחמיסר סמוך לשקה"ח א"נ דאיבני בליליא ע"ש וא"כ מדפריך אי דאיבני בשיתסר הרי התיר האיר המזרח ול"א כיון דאח"כ באותו יום נבנה ביהמ"ק ואיכא עומר יחזור איסור חדש למקומו דהא בזמן דאיכא ביהמ"ק היתר דחדש תלוי רק בהקרבת העומר הרי דאפי' להקל אמרינן כיון דבשעה שהאיר המזרח לא הי' עדיין עומר התיר האיר המזרח ושוב אינו חוזר האיסור דחדש מחמת שנבנה הביהמ"ק באותו יום וכ"ש דאמרינן סברא זו לחומרא דכיון דבשעה שהאיר המזרח לא התירו האיר המזרח והי' חל עליו איסור חדש לא אמרינן דכיון שנקמצה המנחה אח"כ שלא לשמה יהי' חוזר וניעור כח ההיתר דהאיר המזרח למפרע וביותר יש להביא ראי' לזה מדקא' בסמוך אמר רב משום דאיכא למימר מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין בשביעית כר"ע דאמר ספיחין אסורין בשביעית א"ל רב אחא בר אבא לרב אשי לר"ע נמי לפרוך מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בח"ל ואפי' למ"ד חדש בח"ל לאו דאוריית' שכן באה להתיר לאו שבתוכה ופירש"י דמתרת לאו שבתוכה לאו דלחם וקלי וכרמל לא תאכלו שבתוך המנחה עצמה שאם נאכלו שיריים לא יעבור האוכלן משום חדש ע"ש ולכאורה מ"פ הרי אפי' אם לא יקרב העומר יהי' מותר השיריים למפרע משעה שהאיר המזרח דהרי אליבא דרב קיימינן ואיהו ס"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר א"כ אין העומר מועיל כלום להתיר לאו שבתוכה א"ו כיון דבמנחת העומר גופי' שמצותו להיות חדש ובשעה שהאיר המזרח ע"כ לא התירו האיר המזרח א"כ שוב אפי' אם אח"כ לא יהי' קרב העומר או יפסל לא ישוב עוד ההיתר של האיר המזרח למפרע וא"כ שפיר קא' רב דמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה פסולה כיון דבאת להתיר פי' כיון דבשעה שהאיר המזרח היתה באה להתיר והי' מצותה שתהי' דוקא חדש א"כ ע"כ לא התירה האיר המזרח ושוב אינו חוזר וניעור ההיתר של האיר המזרח למפרע כנ"ל ולכך פסולה וממיל' ניחא ג"כ מאי דקא"ר פפא ג"כ בטעמ' דר"ל דס"ל דוקא דהאיר המזרח מתיר אפי' בזמן דאיכא עומר דאל"ה לא הי' מועיל כשנפסלה אח"כ המנחה שיהי' כמו בזמן דליכא עומר ויחזור ההיתר דהאיר המזרח למפרע למקומו כאמור וע"כ רק משום דס"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ועכצ"ל כמ"ש בשו"ת שא"ר החדשות בדיני חדש סי' ו' דאיכא באיסור חדש שני מתירין האיר המזרח והקרבת העומר ובשעה שהאיר המזרח מקליש קליש לאיסור' דומיא דא' בנדרים ס"ח ובזבחים ק"י וכיון דכשהאיר המזרח מקליש קליש לאיסור' דחדש ולא נשתייר לאו גמור לאיסור' אחר שהאיר המזרח אלא מצוה בעלמ' להמתין עד הקרבת העומר שהוא המתיר השני דתלה רחמנא שריותא דחדש בהו וכיון דליכא אלא איסור' בעלמ' למצוה ולא לאו גמור א"כ לפי"ז א"ש מאי דקא' הכא ר"פ בטעמ' דר"ל משום דקסבר האיר המזרח מתיר אפי' בזמן שביהמ"ק קיים וכיון דהאיר המזרח מקליש קליש לאיסור' ל"ה דומיא דערלה וכה"כ דאיסורין מעליין המה משא"כ בחדש לאחר האיר המזרח דמקליש קליש לאיסורא ל"ש בי' ממשקה ישראל:
והנה לכאורה יש להעיר בהא דקאר"ל לא שנו אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אבל בששה עשר אם הביא כשר הרי בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל מבואר במשנה שם הטעם דקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול משום שאסור לקצור קודם העומר וא"כ לפמ"ש הכ"מ בפ"ז מה' תמידין ומוספין דהלכה הוא דאסור לקצור קודם הבאת העומר אף לאחר קצירת העומר ע"ש והוא פלוגתא במנחות ע' ע"ב ע"ש. ולפי"ז אף בששה עשר אמאי אם הביא כשר הרי עבר בשעת הקצירה אאיסור דראשית קצירכם אל הכהן וא"כ נאסר מכח כל שתיעבתי לך וע' בתוס' חולין קט"ו ע"א ד"ה מדאסר כו' שכתבו דמדלהדיוט אסור מכח כל שתיעבתי כו' כ"ש דלגבוה אסור וה"נ יהי' פסול אפי' בי"ו קודם לעומר מכח כל שתיעבתי כו' והעיר קצת בזה בתשו' שא"ר אמנם למאי דס"ל לר"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר א"כ בהאיר המזרח כבר נקלש האיסור ול"ש בזה כל שתיעבתי כנ"ל וא"כ לפי"ז ע"כ מוכח מזה דס"ל לר"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ואין לומר משום דאין מח"ז לבו ביום דהתינח לענין ההקרבה אבל לענין איסור הקצירה ל"ש לומר אין מח"ז לבו ביום כיון דאי אסור לקצור קודם הבאת העומר נעשה איסור בהקצירה וממילא הי' אסור מכח כל שתיעבתי כו' משא"כ מהא דאר"ל מנחת העומר שקמצה של"ש כשירה ליכא לאוכוחי דאיכא לדחויי משום דאין מח"ז לבו ביום ואין להקשות דכיון דנקמצה של"ש אין שם מנחת העומר עלה א"כ פסולה מטעם שנקצרה קודם לעומר ונאסרה מכח כל שתיעבתי כו' וכנ"ל ז"א כיון דבשעת קצירה הי' בהיתר לשם מנחת העומר ואעפ"י שנפסלה אח"כ מחמת שנקמצה של"ש מ"מ לא נוכל לאסרה משום ל"ת כל תועבה כו' כיון שלא נקצרה באיסור אדרבא קצירת מצוה היתה ואין לפרוך אלא היכי קרבה ע"ז שפיר יש לשנויי אין מח"ז לבו ביום והלכך שפיר קא' והא דר"ל לאו בפירוש איתמר אלא מכלל דבריו אמתניתין דלקמן ותו לא מידי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |