הרי בשמים/א/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א סז

סימן סז

בעזהש"י יום ו' עש"ק י"ג סיון שנת תרל"א לפ"ק סערעט:

שלום רב לכבוד יד"נ הרב הגדול החריף המופלג ירו"ש כש"ת מוה' צבי ארי' וויינשטיין נ"י אבד"ק סלאטווינא יצ"ו:

הנני להשיב לו במה שהעיר אותי כ"ת לחוות דעי בנידן שבא לפניו ישראל ששכר שדה מעכו"ם על ג' שנים ובתוך הג' שנים הלך ומכר אותה שדה לישראל אחר ועתה השוכר בא בטענה לסלק הלוקח מדין מצרנות שהוא בעל מיצר כיון ששכורה היא לו ואפי' אי לא יהי' לו דין מצרנות עכ"פ הוא רוצה להחזיק השדה כל ימי משך שכירותו מהגוי שבדיניהם כח הקנין מבטל כח השכירות עכ"ש:

הנה ש"ס ערוך הוא בב"מ ק"ח ע"ב דזבן מנכרי לית בי' משום דינא דבר מיצרא דא"ל ארי' אברחא לך ממצרך אולם בתוס' ב"מ ע"ג ע"ב בעובדא דרב מרי בר רחל משכן לי' ההוא נכרי ביתא הדר זבנה לרבא נטר תריסר ירחי שקל אגר ביתא אמטי לי' לרבא כו' כתבו שם התוס' וז"ל וא"ת מכח דינא דבר מצרא הי' לו לרב מרי להוציא מיד רבא כו' והא דמסקינן לקמן דזבן מנכרי לית בה משום דינא דב"מ היינו משום דמצי א"ל ארי אברחי לך ממצרך אבל הכא רב מרי שלא הי' לו בית אצל בית הנכרי ל"ש ההיא טעמא ואדרבא הפסידו שכ"ז שלא קנאו רבא הי' דר בו רב מרי בשביל ריבית א"כ ה"נ בנ"ד שאין לו לשוכר רק שדה זו בודאי אית בה משום דינא דבר מצרא:

והנה בתשובת אבקת רוכל להב"י בסי' קי"ח מובא שם תשו' מהר"א אלשקר שרוצה לומר דהרמב"ם ז"ל אינו סובר סברת התוס' מדכ' סתם הלוקח מן הגוי אין בו דין המיצר ולא פי' דטעמא הוא משום דא"ל ארי' אברחי ממצריך והוי משתמע מיני' דדוקא היכי דשייך הך טעמא לית בה משום דינא דב"מ אבל היכי דל"ש הך טעמא אית בי' דדב"מ משמע דס"ל דבכל גווני לית בה משום דינא דב"מ ולא פלוג רבנן בדין זה כיון שהוא דין רפוף כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' אכן הב"י שם בתשו' קי"ט דחה דבריו בשתי ידים וכתב דמה שלא כ' הרמב"ם הטעם היינו משום דדבר פשוט הוא הטעם הזה וקיצר במובן א"נ משום דבסתם זבן מגוי ל"ש דדב"מ אם לא בדרך רחוקה כי ההיא דרב מרי לא הוצרך לכתוב הטעם כיון דלא נפקא לן מידי אם לא למילתא דל"ש וגם מהר"א אלשקר כ' אח"כ וז"ל ועוד אפי' את"ל שכיון שהתוס' עשו זה החילוק בפירוש והמרדכי מביא סברתם בלי שום חולק שאין לנו כח לומר שהרמב"ם ז"ל יחלוק עליהם אפ"ה בנ"ד כו' ע"ש:

איברא שראיתי בשיטה מקובצת ובריטב"א בעובדא דרב מרי שם תי' בשם התוס' דלא פלוג רבנן ובכל ענין אמור רבנן דזבן מגוי לית בה דינא דב"מ אך הלא כבר הובא להלכה בש"ע סי' קע"ה דבכה"ג אית בה דינא דב"מ בלי שום חולק אולם בתשובת ב"י הנ"ל מבואר שהשיב למהר"א אלשקר בכעובדא דידן ממש כ' וז"ל ועוד שבמגאזין השכור בידו מהגוי הי' יכול להעליל עליו בשכירותו ועתה שקנה שמעון מהגוי הבית שבכלל המאגאזין ארי' אברח מעילוי' ול"ד לדרב מרי אעפ"י שרב מארי הי' דר בבית כמ"ש התוס' דהתם כו' וא"ת אכתי אברח ארי' מהבית הממושכן לרב מרי כשם שאתה אומר בנ"ד דאברח ארי' מהמאגאזין המושכר לראובן י"ל דשא"ה שכשהי' הבית ממושכן לרב מרי הי' מרויח שהי' דר בו בחנם מפני ריבית המעות וכשקנאו רבא הפסידו השכירות וא"כ האיך א"ל ארי אברחי ממצריך דמצי א"ל מארי שקול טיבותיך ושדי' אחיזרי דאדרבא אפסדתן אגב ביתא ובההיא ארי' הוי ניחא לי דמקיימנא מהאוכל יצא מאכל והשכר הי' ודאי וההיזק ספק אבל בנ"ד כשם שפורע שכירות לישראל הי' פורע לגוי ושפיר מצי א"ל ארי' אברחא ממצרך עכ"ל א"כ ה"נ בנ"ד מצי א"ל ישראל הקונה לישראל השוכר ארי אברחי לך ממצריך דכשם שהי' פורע לגוי הוא פורע ג"כ לישראל והגוי הי' יכול להעליל עליו להזיקו בשכירותו וכדומה ודוקא בדרב מרי הקשו שפיר התוס' שהי' יכול לסלק לרבא משום מצרנות לפי שמקודם כשהי' הבית ממושכן אצלו הי' דר בו בחנם כד' הב"י הנ"ל. וכדמות ראי' הי' נלפענ"ד לכאורה לד' הב"י מש"ס ב"ב נ"ד ע"ב אר"י אמר שמואל נכסי נכרים ה"ה כמדבר מ"ט נכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל לא קני עד דמטא שטרא לידי' הלכך ה"ה כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן ע"ש בתוס' והובא בש"ע ח"מ סי' קצ"ד בישראל שלקח שדה מעכו"ם ונתן דמים והלך ישראל אחר והחזיק בה זכה אחרון וכ' בהג"ה שם דאפי' החזיק בה ראשון זכה האחרון דלא סמכא דעתי' דראשון בלא שטר וס"ל שם להרמב"ם וסייעתו דמחזיר לראשון הדמים וטעמם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכונא באו לידו עד שיחזיר הדמים ע"ש ולכאורה קשה כיון דנקטינן דיש זכיי' להראשון בשדה זו בתורת משכונא א"כ אע"ג דהחזיק האחרון יוכל הראשון לסלקו מטעם מצרנות ורק בדרב מרי בר רחל תי' התוס' שפיר שלא רצה רב מרי לקנות אבל הכא הי' רוצה לקנותו א"כ עכ"פ הוא בעל המיצר [ע' תוס' ב"ב כ"א ע"ב סד"ה מרחיקין ובמהרש"א שם] ואע"ג דבהפקר לית בי' דין מצרנות כמבואר בסי' קע"ה סעי' נ"ד בכ"ז הא כ' התוס' בב"מ ק"ח הטעם כיון שגם הוא הי' יכול לזכות למיהב טסקא ולא חש וע' בחי' אנשי שם שסביב הרי"ף בב"מ פ' המקבל שם והתינח בעלמא בשדה הפקר ממש משא"כ הכא הלא חזינן דטרח אבתרה לקנותה רק שלא עלתה בידו וטעה שנתן המעות קודם השטר בכה"ג שפיר קשה אמאי לא יהי' שייך דין מצרנות א"ו כד' הב"י הנ"ל דבמשכנתא בעלמא מנכרי וקנאו ישראל אחר ל"ש דין מצרנות דשייך ארי אברחי ממצרך כנ"ל ורק בדרב מרי שהי' דר בו בשעה שהי' ממושכן אצלו בחנם ל"ש ארי אברחי ממצרך וא"כ אף שהי' לישראל הראשון זכיי' בהשדה בתורת משכנתא אפ"ה לית בי' דין מצרנות אפס מסתימת דברי הפוסקים משמע שלא נראה להו לחלק בהכי ובהג"ה בסעי' נ"ט מובא בסתם המלוה לעכו"ם על שדהו או ביתו ובא אחר וקנאו המלוה מסלקו ואינו מחלק בין אם המלוה דר בו בשביל ריבית או לא א"ו דאין חילוק בזה וה"ה בשכירות וכמ"ש הסמ"ע שם בס"ק קט"ו דאפי' קידם אחר וקנאו יכול השוכר להוציאו מידו וע' לאא"ז הגאון בנתיה"מ סי' רל"ז שכ' לענין מ"ש בהג"ה שיש חר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בתים כ' הוא ז"ל שהוא ג"כ מדינא משום שיש בו דינא דבר מיצרא ומביא ראי' מד' התוס' ב"מ הנ"ל:

והנה ראיתי לאחד מגדולי דורנו בספרו שקיהה בהא דמדמי הפוסקים שכירות למשכנתא לענין דינא דב"מ מש"ס ע"ז ע"ה דרב אשי משכן לי' נכרי כסא דכספא ואטבלה להשתמש בו דקא' שם מר ברי' דלא ידע אי משום דס"ל משכנתא כזביני או משום דחזא דדעתי' דנכרי לשקועי' בידי' ואלו בשכירות כלים מנכרי קיי"ל דלכ"ע א"צ טבילה א"כ חזינן דמשכנתא חשיב יותר זביני משכירות ולפענ"ד לא קרב זה אל זה דהלא באמת מבואר ברמב"ן במלחמות פ' כל הנשבעין גבי אומן דלמ"ד אומן קונה בשבח כלי עדיף אומן יותר ממשכנתא והר"ן ז"ל חולק עליו ואמר דלא גרע משכנתא מאומן ואלו לענין טבילה לא קיי"ל הכי ע' ביו"ד סי' ק"כ וע"כ דמטבילת כלים אין ראי' דהתם בשאולין ושכורין לכך א"צ טבילה משום דל"ה דומיא דמעשה שהי' כיון דבשאולין ושכורין אין שום אופן שלא יהי' חוזר אצל עכו"ם ובודאי כשיעבור זמן השאלה או השכירות יהי' חוזר אצל העכו"ם ואפי' אי נימא שכירות ליומא ממכר הוא מ"מ ל"ב טבילה אלא באם הוא דומיא דמעשה שהי' כדמצינו בחגיגה כ"ג ע"א גבי הנושא את המדרס אינו נושא את הקודש דקא' ר' חנינא בן עקביא דכל היכא דגזרו חכמים משום מעשה שהי' לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר וכ"פ הרמב"ם פי"ב מאה"ט ה' ג' ע"ש וי"ל דה"ה לענין ט"כ אף שהיא מדאוריי' לאיזה דיעות כיון דקא' בסוף ע"ז דלא צריך טבילה אלא כמעשה שהי' ובמשכנתא הלא תפיס לי' אחובי' וכן אומן תפיס לי' אאגרי' ויוכל להיות שלא יהי' מעות ביד נכרי לפדותם ויוחלט אצלם לכך צריכין טבילה מספק ע' מג"א סי' תמ"א. משא"כ לענין מצרנות דתקנו חכז"ל משום ועשית הישר והטוב דלא ליפסדי' לבעל המיצר בזה אדרבא נראה דעדיף שכירות ממשכנתא כיון דבמשכנתא לא תפיס לי' רק אחובי' ולא גלי אדעתי' שרוצה בשדה זו לקנותה רק שהוא אצלו לבטחון מעותיו ובמשכון בשעת הלואה הלא אין לו שום קנין רק שעבוד אפ"ה יש בו דין מצרנות מכ"ש בשכירות דחזינן שרוצה בשדה זו וטרח אבתרה לשוכרה בודאי שייך בי' ועשית הישר והטוב ויוכל לסלק ללוקח או לשוכר הבא אחריו מדין מצרנות [וכן מבואר בתשו' אבקת רוכל הנ"ל דעדיף הרבה שכירות ממשכנתא וכן בב"י סי' קע"ה מביא בשם הה"מ ועוד ראשונים דשכירות ק"ו הוא ממשכנתא ע"ש] ורק לענין טבילת כלים טעמא אחרינא איכא דמשכנתא עדיפא משום שלא תחזור אל הלוה בלא מעות א"כ יוכל להיות שיוחלט וכנ"ל אבל לענין שכינא גבי' עדיף יותר שכירות ממשכנתא וכה"ג מחלקים התוס' בערכין כ"א ע"א ד"ה ה"ק בהא שהקשו אמאי יוכל המשכיר להקדיש ביתו כשהשכירו והלוה לא מצי להקדיש משכנתא דידי' וכ' וז"ל ויש מחלקין בין משכיר ללוה דדוקא לוה שלא תחזור אליו בלא פדיון מעות ההוא ודאי לא מצי להקדיש אבל משכיר שלאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם יכול הוא להקדיש ע"ש ואף שראיתי להרש"ל בתשו' סי' מ"ג שהאריך שם לומר דבשכירות לית בה דינא דב"מ עפי"ד התוס' פ"ק דע"ז דל"א שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה דכתיב בי' ממכר מיותר ע"ש שכ' דמשכנתא עדיפא משכירות וכן ראיתי בת"ח בחי' לב"מ נ"ו ע"ב בתוס' ד"ה והאי ביומי' מכירה הוא שהקשה ג"כ על הרא"ש שפסק דבשכירות יש בה דינא דב"מ הרי ל"א שכירות ליומי' ממכר הוא רק באונאה אך לדברינו הנ"ל נהי דבשאר דברים ל"ה ממכר מ"מ לענין מצרנות שכינא גבי' מיקרי ועדיף יותר לענין זה שכירות ממשכנתא וכד' הראשונים הנ"ל וע' שו"ת ריב"ש סי' שנ"ה ובש"ך ח"מ סי' שי"ג ובמג"א סי' רמ"ו סק"ח:

והנה אפי' אם נרצה לדון בזה ולומר דכיון דקיי"ל בסי' קע"ה סעי' מ"ה כרמב"ם ורא"ש דבכ"מ דאינ' ספק אי זוכה המצרן וכן במקום שהפוסקים מחולקין אין מוציאין מיד הלוקח הואיל והוא חשיב מוחזק וגם קנינו קנין מה"ת ע' ברמ"א אה"ע סי' קי"ח ס"ו דבכל ספק בתקנה אוקמוה אדינא וע' בב"ש שם ובסי' נ"ג ס"ק י"ז ובסמ"ע סי' ח"י סק"י ובתשו' רדב"ז ח"ב סי' תרע"ג והאריך בזה המשנה למלך בפכ"א ממלוה הכ"א ובפ"א מנחלות ה' ח' וע' בתוס' ב"ב ל"ב שכ' דבספיקא דדינא ל"א אוקי ארעא בחזקת מ"ק אלא היכא דקיימא ארעא תיקום א"כ אפי' לד' הב"י בסי' קע"ה מחודש ל' דשוכר חשיב מק' לגבי הלוקח מ"מ בספיקא דדינא אין להוציא מיד הלוקח] וא"כ הה"נ יוכל הלוקח לומר קים לי כהני פוסקים דס"ל דבשכירות מעכו"ם ל"ש דינא רב"מ ואף אי רוב הפוסקי' לא ס"ל הכי וכנ"ל מ"מ הא כ' האחרונים דאפי' במיעוט נגד הרוב שייך טענת קים לי משום דא"ה בממון אחה"ר [דלא כהתומים בת"כ שלו שכ' דבפלוגת' דרבוות' הולכין גם בממון אחה"ר משום דבזה המיעוט כמאן דלית' ע"ש שכ' לפרש בזה דברי התוס' ריש המניח] עכ"פ אין ביד ישראל הקונה לדחות את השוכר ולסלקו קודם שיכלה זמן השכירות שכן כתב מהר"א אלשקר ז"ל בתשו' אבקת רוכל הנ"ל אפי' למאי דרצה לומר שם דבשכירות מעכו"ם לית בה דינא דב"מ וז"ל נקטינן מהאי שקלא וטריא בנ"ד שכשיכלה הזמן שהשכיר הגוי המאגאזין ליהודי חייב היהודי לצאת מן הבית ולית בה דינא דב"מ ומקמי הכי אינו חייב היהודי לצאת דא"ל היהודי לשמעון לא עדיף את ממאן דאתית מחמתי' שהרי הגוי בעצמו לא יכול להוציאו ע"כ וא"כ ה"נ בנ"ד לא יוכל לדחותו מקמי דמישלם זמן השכירות אפי' אי נימא דיכול למימר קים לי דבשכירות מעכו"ם לית בה דינא דב"מ:

ומה שכתב כ"ת לדון בזה עפי"ד הרדב"ז והמהרי"ט שהובא במ"ל פט"ו מטוען דכל שאין הישראל יכול להוציא מן העכו"ם בדיניהם והעכו"ם מכרה ישראל אין הישראל יכול להוציא מיד הישראל השני אפילו בדינינו שיכול לומר לו אתינא מכח מאן דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' שמעתי ולא אבין דבשלמ' התם בדיניהם לא הי' יכול העכו"ם להוציא ממנו לכך גם לישראל הבא מכחו א"י לתבוע משא"כ בנ"ד אם ייחזר השדה להעכו"ם המוכר הא גם בדיניהם לא הי' יכול להוציאו קודם הג' שנים ורק כשמכרה בדיניהם המכירה מפקיע כח השכירות אבל כשהי' ביד העכו"ם הראשון לא הי' יכול לסלקו קודם זמנו וע"כ דכונת כ"ת היא רק דמכח אלמותי' דהעכו"ם הי' מסלק הישראל הזה משכירותו. אולם בכה"ג בודאי לא דיינינן לי' לישראל הבא מכחו כמוהו שכן כתב א"ז הגאון בנתה"מ סי' רל"ו וז"ל אבל אזיל קביל רק שהעכו"ם לא רצה לעמוד בדיניהם מחמת אלמותו יכול להוציא מיד הלוקח דל"ש לומר שקנה כל זכות כיון דהראשון לא מצד זכות זוכה רק מצד גזילה זוכה עכ"ל ומכ"ש בנ"ד שהעכו"ם לא גילה לו שרוצה לסלקו רק שהישראל יטעון אתינא מכח מאן דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' מפני שהוא אלם זה בודאי לא אמרינן ואדרבא נראה דאסור לו להישראל להחזיר המקח לנכרי כדי שיסלקנו באלמותו כדמצינו בתוס' ב"ב נ"ד ע"ב סד"ה וישראל וז"ל אבל אם המחזיק בא לפרוע לו מעותיו אם יפקיע הראשון מידו הקרקע ע"י נכרי נראה דהו"ל מסור ממש עכ"ל והה"נ אסור לו להישראל הקונה להחזיר המקח לנכרי בכדי שיסלקנו הנכרי באלמותו:

והנה חילי' דהרדב"ז הנ"ל הוא מש"ס כתובות ק"ט גבי מי שהלך למדה"י ואבדה לו דרך' שדהו דס"ל לרבנן דאדמון שם בחד דאתא מכח ד' דכיון דכל א' מהד' כשהי' בידם היו יכולין לדחותו מצי גם הוא לומר לו אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למארי' ע"ש. אולם באמת בפירש"י ז"ל שם מבואר דקא"ל אי שתקת שתקת ואוזיל גבך. והטעם משום דדוקא היכי דיהי' לאידך ריוח במאי דלא יחזיר שטרא למארי' מצי א"ל אי שתקת שתקת כגון בההיא דכתובות שם דהשתא מוזיל גבי' ואי יהדר שטרא למארי' לא יוכל לקנות מהם בזול ולהכי בב"ק ח' פריך שם גבי מכרן לא' או לג' בנ"א כאחד כולן נכנסו תחת הבעלים כו' דלימא לי' לניזק אי בעית לשקול בינונית שקול ואי לא אהדר שטרא דזיבורית למארי' אבל על בע"ח לא פריך דלימא לי' הכי אי בעית לשקול זיבורית שקול כו' כדפירש"י כיון דבלא"ה גם עתה אינו רוצה לפרוע לו רק מזיבורית ואין לו ריוח במה שאינו מחזיר שפיר מצי א"ל לכי תיהדר עיי' בתוס' שם ד"ה אי שתקת וכ"כ בכסף משנה פ"ז מערכין ה' ט"ו בדעת הרמב"ם [וע' בתשו' עבודת הגרשוני סי' פ"ד שנעלם ממנו זאת] וא"כ ה"נ בנ"ד עכ"פ אין לו ריוח במאי דלא מהדר שטרא למארי' א"כ מצי א"ל לכי תיהדר:

עוי"ל דהרי הא דהבא מכח העכו"ם הרי הוא כעכו"ם הוא פלוגתת הראשונים ז"ל אם אמרינן גם למעליותא ודעת המחבר בסי' קנ"ד דל"א כן רק לגריעותא ולא למעליותא ואף דברמ"א שם מביא תשו' הרא"ש דאמרינן הכי אף למעליותא מ"מ היי"ד התם שאינו מוציא את שלו מידו רק שבונה בשלו ומאפיל חלונות ישראל חבירו אבל להוציא את של חבירו מידו ומחזקתו בכה"ג ל"א הבא מכח העכו"ם ה"ה כעכו"ם. וע' ברמ"א סי' קע"א ס"ג בהג"ה ג' שהי' שותפין בבית ולשנים הי' בהן דין חלוקה ולא' אין בו כדי חלוקה וקנה א' מהן חלקו של הא' שאין בו כדי חלוקה א"י לבטל החלוקה אעפ"י שיכול המוכר לבטלה ול"א אי בעי מהדר שטרא למארי' דל"א כן אלא להחזיק מה שבידו ולא להוציא ע"ש וכ"כ בתשו' מיימוני לס' קנין סי' י"ז ועפי"ז מיושב נמי קושי' הרא"ש ז"ל על הא דקא' דזבן מנכרי לית בה משום דינא דב"מ משום דא"ל ארי אברחית ממצריך תיפוק לי' משום דא"ל אי שתקת כו' ולהאמור נכון דלענין להוציא בעל המיצר מחזקתו ל"א אי שתקת כו' והה"נ בנ"ד שהישראל הוא בחזקת שכירותו על ג' שנים בכה"ג ל"א אי שתקת כו' כדי להוציא השוכר מחזקתו בפרט דהיכי דלא יהי' לו היזק יותר אם יהדר שטרה למארי' ממה שהוא עכשיו בידו הא יוכל לומר לו לכי תיהדר וכנ"ל. ויש להביא עוד ראי' לזה ממשנה כתובות צ"ה ע"א מי שהי' נשוי ב' נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דו"ד אין לי עמך השני' מוציאה מהלוקח וראשונה מן השני' כו' וקשה הרי השני' יכולה לומר אי שתקת שתקת כו' וכן קשה מבכורות מ"ח ע"א א"ר ירמי' ז"א שני יב"ש שהיו בעיר א' ולקחו שדה בשותפות בע"ח גובה אותה מהם דא"ל אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא ואי בחברך מסיקנא מנתא דחברך קא שקילנא אמר רבא מכדי נכסי דבר אינש אינון ערבין בי' כו'. ולכאורה הא בלא"ה מצי א"ל אי שתקת כו' א"ו כיון דגם אי יוחזר המקח למארי' לא יהי' לו היזק יותר מכשהוא עכשיו ביד הלוקח מצי א"ל לכי תיהדר:

והנה בקושי' הרא"ש הנ"ל שהקשה בהא דזבן מנכרי לית בה משום דדב"מ דא"ל ארי אברחית ממצרך תיפוק לי' דא"ל אי שתקת כו' י"ל עוד עפי"ד הרמב"ן בכתובות פ' שני דייני גבי פלוגתא דאדמון ורבנן במי שאבדה לו דרך שדהו דהא דא"ל אי שתקת כו' הוא מטעם מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו א"כ זהו דוקא היכי דהי' שייך חיוב זה גם אצל המוכר רק שלא יכול לתובעו מדינא לכך אמרינן דגם הלוקח קנה זכות זה שא"י לתבוע גם אותו אבל אי אצל המוכר לא הי' שייך כלל חיוב זה ל"ש לומר מה מכר ראשון לשני כו' כיון דאצלו לא הי' שייך חיוב זה כלל וכן ל"ש לומר בכה"ג אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' כמו שביאר במהרי"ט בשניות חח"מ סי' ל"ח מדברי הש"ס בבכורות י"א ע"ב בהלוקח טבלים ממורחין מיד העכו"ם כו' וכן מורה באמת לשון התוס' שם ד"ה דמרחינהו כו' ונראה לפרש מרחינהו ישראל ברשות עכו"ם אחר שלקחן ישראל וה"ק הלוקח טבלין מן העכו"ם והן עכשיו ממורחין ע"כ ולכאורה לפי התוס' למה אצטריך לומר שהן ממורחין דפשיטא דקודם מירוח אינו חייב במעשר א"ו דהיכי דלא הי' חל החיוב כלל אצל המוכר ל"ש אתינא מכח גברא כו'. והכי מוכח נמי מדברי הש"ס בכורות מ"ז ע"ב כהן שמת והניח בן חלל ר"ח אמר הבן חייב לפדות א"ע רבה בר ר"ה אמר אין חייב לפדות א"ע כל היכא דמת האב לאחר ל' דכ"ע ל"פ דאין הבן חייב לפדות א"ע שהרי זכה אביו בפדיונו כי פליגי היכי דמת האב בתוך ל' יום ר"ח אמר הבן חייב לפדות א"ע דהא לא זכה אביו לפדיונו רבה בר ר"ה אמר אינו חייב לפדות עצמו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' וקיי"ל ביו"ד סי' ש"ה סי"ט כר"ח וע"כ דמשום דאצל אביו לא הי' חל החיוב עדיין ל"ש אתינא מכח גברא כו' וא"כ ה"ה לענין מצרנות ל"ש למימר מה מכר לו כו' או אתינא מכח גברא כו' כיון דאצל עכו"ם לא שייך תקנתא דמצרנות כלל ובהא דמצינו בסי' מ"ה סי"ז דהבא מחמת עכו"ם ה"ה כמוהו לגבות בשטר שעדיו מרוחקין ב' שיטין כ' הסמ"ע שם משום דאין אנו רואין בו שום זיוף אלא שפסלוהו בישראל משום שהי' יכולין לזייפו ובשל עכו"ם לא תקינו להפקיע ממונו של זה הבא מחמת העכו"ם וכן בסי' ס"ו סכ"ה בעכו"ם שמכר שט"ח לישראל וחזר ומחלו אינו מחול היינו משום דכיון דקנה ממנו השט"ח לאו כל כמינ' להזיקו בידים במחילתו או כמ"ש הט"ז בסי' קנ"ד דכל היכא שישראל מחייב עצמו נגד העכו"ם לא מפקע חוב שלו בכל מילי שהי' לו אף אם בא ליד ישראל ושעל כן י"ל נמי בהא דפסקינן בסוס"י שס"ט בישראל שהי' חייב לעכו"ם והעכו"ם מכר השטר לישראל אעפ"י שאסור לדון עם ישראל חבירו בפני עכו"ם ואעפ"י שבא מכח עכו"ם מ"מ דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהי' העכו"ם מרויח לפני דייני עכו"ם דהואיל וישראל זה בא מכח עכו"ם ה"ה כמוהו והיינו נמי כמ"ש הט"ז הנ"ל דישראל מתחלה כשנשתעבד לעכו"ם נשתעבד לו כפי דיניהם ולא נפקע שעבודו ע"י שמכר העכו"ם השטר לישראל וא"כ בנ"ד אפי' אי הי' העכו"ם יכול להוציא הישראל בערכאותיהם מחזקת שכירותו מ"מ אין ישראל הבא מכחו יכול לסלקו כיון דאיהו לא התחייב א"ע כלום לעכו"ם אדרבא העכו"ם שעבוד א"ע לישראל להעמידו בשכירות השדה שהשכיר לו על ג' שנים:

והנה מבואר בראשוני' ז"ל דהסברא דאי שתקת כו' ל"מ רק מטעם קם דינא ע' בנימוק"י פ' החולץ וביש"ש שם וברא"ש שם מובא פלוגתא אי קיי"ל קם דינא כר"א או הדר דינא כר"י וע' ב"ש סי' קס"ג סק"ח וע' בתה"ד סי' ש"י דקם דינא הוא מתורת יאוש בעלים והובא להלכה בח"מ סי' רס"ח ועפי"ז יתיישבו דברי הרמב"ם פ"ז מערכין ה' י"ד וז"ל המקדיש כל נכסיו והיתה עליו כתובת אשה או שטרי בע"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו שההקדש מפקיע השעבוד שקדם אבל כשימכור ההקדש שלו ותצא השדה לחולין יש לבע"ח ולאשה לגבות מן הפודה שהרי שיעבודה עומד על קרקע זו הא למה זה דומה כו' והשיג עליו הראב"ד שם דהא יוכל לומר לה אי שתקת כו' ולהאמור י"ל דהתם כיון דהקדיש קדושת דמים ע"כ לדמי קיימא למכור א"כ יודע הבע"ח שלבסוף ע"כ תצא השדה לחולין א"כ אינו מתייאש מיני' כיון דאומר בלבו שיטרפנו מיד מי שיקחנו מן ההקדש וכיון דל"ש יאוש א"כ ממילא א"י לומר אי שתקת כו' כנ"ל ומיושב נמי לפי"ז קושי' הגאון מהר"צ ז"ל מבאנהייט בס' טיב גיטין שהקשה בפ' הניזקין בסוגיא דסיקריקון לד' הרדב"ז הנ"ל מש"ס ב"ב ל"ו גבי נכרי שלקח שדה מישראל וחזר ומכרה לישראל דאמרינן התם דעכו"ם אין לו חזקה כי אם בשטר וה"ה ישראל הבא מכחו ואי החזיק ג' שנים ואמר קמאי דידי זבנה מינך העכו"ם נאמן במיגו דא"ב אמר אנא זבינתי' מינך ואכלתי' שני חזקה והקשה הרי המיגו גרוע דאי יאמר מינך זבינתי' יחול עליו שעבוד בע"ח של המוכר משא"כ בלקחה מעכו"ם דפטור מכל שעבוד בע"ח לשיטת הרדב"ז הנ"ל דא"ל אי שתקת כו' ולהאמור נכון דכיון דהטעם דאי שתקת כו' ל"מ רק משום קם דינא וא"כ הא כ' הסמ"ע בסי' קמ"ט ס"ק ס"ו דההוא מיירי שידוע שבא לידו מהעכו"ם והטעם כ' בסי' ק"נ כיון דהחזיק בה ג"ש ונשתנה שמם וענינם למי שבא להם מידם והו"ל למחות ע"ש וכיון דידוע הוא שבא לידו מעכו"ם רק שנאמן משום דהו"ל למחות א"כ עכ"פ קם דינא ואיאושי מייאש בע"ח מיני' בשעה שבא ליד העכו"ם א"כ בכ"ע אין עליו טריפת בע"ח ובמק"א הארכתי הרבה לפלפל עפי"ז בש"ס בכורות מ"ח הנ"ל גבי הא דקא' רבא מכדי נכסי דבר אינש כו' ותיפוק לי' מטעם אי שתקת כו' וכנ"ל ולהאמור י"ל דהא אי שתקת ל"מ רק היכא דקם דינא וכיון דקם דינא הוא מטעם יאוש ובאמת הא בחוב ל"מ יאוש ע' בח"מ סי' קס"ג ובט"ז ובמגיה שם וע' בסי' רס"ב אמנם אכתי תקשי לשיטת הסוברים דגם בחוב מהני יאוש אולם הרי מבואר בפוסקים דלענין לגבות מהלוה גופי' שהוא שעבוד הגוף בודאי ל"מ יאוש משום דהוי כקרקע ואין יאוש מועיל לקרקעות ע' בנתה"מ שם ורק היאוש מועיל לענין גביית משועבדים ולפי"ז הא התם בבכורות נהפוך היא דע"כ א"א לומר דהיאוש הוא רק על גופו של הלוה כיון דהאיך יוכל להתברר איזה יב"ש הוא הלוה ומייאש א"ע מהשעבוד הגוף אבל מהנכסים לא נתייאש וחושב בדעתו שאם ימכור יב"ש א' לחבירו שדהו יטרוף מכח ממ"נ אי בדידך מסיקנא כו' כדקא' התם וא"כ כיון דא"א למימר רק שנתייאש משעבוד הגוף של הלוה ולענין שעבוד הגוף הלא אין מועיל יאוש וא"כ ל"ש התם למימר קם דינא. והרבה הארכתי בזה אך אין כאן מקומו עכ"פ זכינו לדין דאין ביד הישראל הקונה לסלק לישראל השוכר משכירותו קודם כלות הג' שנים ששכרו מהגוי ואפשר דגם דינא דב"מ שייך בי' ככל הדברים האמורים למעלה. וע' בש"ך ח"מ סי' נ"ח סע"ק ט"ו ובתומים שם ובסמ"ע סי' קע"ה ס"ק ל"א ובנתה"מ שם סק"ה. וע' בתשו' הרא"ש כלל י" סח ח סי' י"ד ט"ו ובזה הנני ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף