הרי בשמים/א/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א לה

סימן לה

לק' דאלינא

בעזהש"י יום ו' עש"ק ט"ו לירח טבת תרל"ט לפ"ק סטריא.

יפרוס ד' את סוכת שלומו עלי ראש כבוד האברך המופלג ושנון זית רענן כש"מ ישראל מייזלש נ"י.

מכתבך עם ח"ת הגיעני ואם אמנם לא ירשני הזמן להשיב על פלפולים בלתי מיוסדים על אדני ההלכה אך למען הלהיב לבך לתורה ולתעודה העברתי עיני על דבריך ובאתי היום אל העיון להשיב לך כפי אשר תעלה מצודת שכלי בעזהש"י:

פתח דבריך יעיר בחולין ד"מ אר"ה היתה בהמת חבירו רביצה לפני ע"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא א"ר יוחנן אעפ"י שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה איתבי' ר"נ השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב שלש חטאות ואי אמרת כיון ששחט בה סי' אחד אסרה אש"ח לא ליחייב מחתך בעפר הוא אר"פ הכא דחטאת העוף עסקינן דכולהו בהדי אהדדי קא אתיין מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כ"ד קא' אלא באומר בגמר זביחה הוא עובדה ופירש"י אפי' בחטאת בהמה מתוקמ' ובאומר אני רוצה לעבוד ע"א בשחיטה זו עד שתגמר כו' והקשית דמשמע מדברי רש"י ז"ל דמיירי באומר כך בתחלת שחיטה וקשה ממאי דאמר ר"י לעיל ל"ט דמחשבין מעבודה לעבודה ובשוחט בהמה ע"מ לזרוק דמה לע"א פסולה ואפי' לא זרק אח"כ נאסרה מיד בשחיטה זו וא"כ מכש"כ אם חשב בתחלת השחיטה לעבוד ע"ז בגמר השחיטה דנאסרה מיד בתחלתה וא"כ מאי מהני הא דאומר בגמר זביחה הוא עובדה דמ"מ נאסרה מיד בתחלתה. הנה כבר קדמך בקושי' זו בספר לב ארי' שם ויפה כ' לחלק דדוק' מעבודה לעבודה מהני מחשבה דאשכחן דכוותי' בפיגול אבל בעבודה א' מתחלתה לסופה ל"מ מחשבה דלא אשכחן כזה בפיגול ולא נאסר עד שתגמר השחיטה עיי' בדבריו וגם בלא"ה לפע"ד אינו מוכרח בדברי רש"י ז"ל שיהי' מיירי כאן דוק' באומר בתחלת השחיטה שרצונו שתהי' לע"ז בגמר הזביחה דמהיכי תיתי לן למימר הכי ועוד דא"כ הו"ל בתחלת השחיטה מוקצה לע"ז וקיי"ל בתמורה דף כ"ח ע"א דהמוקצה אסורה לגבוה וא"כ בתחלת שחיטה א"ר לפתח אה"מ והיכי מחייב עלה משום ש"ח ובכתובות ל"ד ובב"ק ע"א פירש"י ז"ל להדי' דמיירי שעובד לע"א רק בסוף השחיטה ע"ש:

אמנם אי קשי' הא קשי' לי בהא דהו"ל ר"נ להקשות כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אש"ח לא ליחייב מחתך בעפר הוא הא לפי מה דאמרינן לעיל דף ל"ט דלכך ס"ל לר"י בשוחט בהמה ע"מ לזרוק דמה לע"ז אסרה משום דילפינן חוץ מפנים כמו דפיגול הוא כששוחט ע"מ לזרוק דמה למחר כמו כן במחשבת חוץ וע"ש בתוס' דאפי' אי ידוע לנו שלא יזרוק חשיב עובד ע"א בשחיטה זו כד' התוס' הנ"ל וא"כ הא קיי"ל בזבחים מ"א ע"ב כחכמים שם דס"ל פיגול בקומץ ולא פיגול בלבונה או איפכא דל"מ כיון דהוא חצי מתיר וכ' בתוס' שם דאם פיגול רק בסימן אחד אפי' פסול ליכ' עיי"ש וא"כ שפיר נוכל לאוקמי בשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א ואית' כמ"ד דון מינה ומינה עיי' סנהדרין ע"ה ע"ב ובברה"ז מנחות ק"ז ושוב לא נוכל למיפרך כיון ששחט בה סימן א' אסרה כיון דהא דמחשבין מעבודה לעבודה הא ילפינן חוץ מפנים וכיון דפיגול ל"מ בחצי מתיר והיינו בסי' א' אפי' פסול ליכא ה"ה דל"מ ג"כ במחשבת חוץ כששוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א בסי' אחד למ"ד דון מינה ומינה ואי דבע"ז תלי' האיסור במעשה ולא בשחיטה והיכי נימא דל"מ בסי' אחד פ"ג דהא מבואר ברש"י ע"ז דל"ד ע"ב דלמ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף לא נאסרה הבהמה כשחשב לע"א בתחלת השחיטה וא"כ חזינין דגם בע"ז שייך לומר דתלי' בשחיטה ועיי' בט"ז יו"ד ס"ס ב' שפוסק דבחושב לע"ז לא נאסר רק בשחיטה ואפי' אי נימא דבכל דהו אסרה היינו במעשה שחיטה כשעושה אותה נבילה ועיי' פירש"י סנהדרין ס"ב ע"ב ד"ה תפ"ל מאחת מהנה עייש"ה:

ומה שנלפע"ד בישוב קושי' זו הוא דהנה לכאורה הקשיתי עוד דהא קיי"ל דבחטאת מועלין משהוקדש עד שיזרוק הדם עיי' מעילה ט' וא"כ לפי"ז הא התוס' בב"ק ע"א ע"ב הקשו לענין דו"ה כל טובח לאו דמארי' קא טבח דמכי שחט בי' פורת' קני' בשינוי מעשה ותי' דלא חשיב שינוי מעשה לקנותה בכך והסבירו המפורשי' כונתם דהוי כשינוי החוזר לברייתו עיי' בדבריהם [ועיי' בספר גאון צבי בסוף ספרו בתשו' לא"ח סי' תס"ט שמבואר בדבריו להדי' הכי] והנה א"ז הגאון מליסא ז"ל בנתה"מ סי' ל"ד כ' בטעמ' דשינוי החוזר לברייתו אינו קונה אפי' בשינוי דידים הוא משום שעובר בשעה שמשנה ג"כ על לאו דלא תגזול דהוי גזילה מחדש ואמרינן כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ משא"כ בשינוי שאינו חוזר לא שייך לומר אעל"מ כיון דגם שינוי דממיל' קניא עיי"ש והנה התוס' בחולין דף כ"ח ע"ב כתבו בהא דהקשו דאי יש לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב א"כ מאי פריך בדף י"א ור"מ היכי אכיל בשרא נימא דהוי אכיל ע"י בדיקה ותירץ דזהו דקאמר התם וכ"ת דלא הוי אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ע"ש ועיין בחולין דף ע"א נהי דאידחי מפסח מדמי פסח מי אידחי והיינו דבתחלת שחיטה נעשה בע"מ וראוי לפדות ולהוציאו לחולין ע"ש ועיי' בתוס' ב"ק ע"ו ע"א. והנה קיי"ל בקדשים בע"מ כיון דמהני בה פדיון אין בהן מועיל אחר מועיל ועיי' במעילה נ"ט ע"ב פלוגת' דרבי ורבנן בקדשים תמימין ונעשו בע"מ ששחטן אם יש בהן מועיל אחר מועיל עיי' פירש"י ותוס' ולפי"ז ל"ל להש"ס למיפרך לר"ה כיון ששחט בה סי' אחד אסרה הרי אפי' אי נימא דלא נאסר משום ע"ז רק בגמר שחיטה ג"כ קשה כיון דההוא בריית' ע"כ מיירי בשוגג שלא ידע שהוא הקדש מדחייב חטאת דליכ' למימר דמיירי דכסבור שמותר לשחוט קדשים בחוץ דהא כתבו התוס' בזבחים דף כ"ח ע"ב ד"ה שוגג דלענין ש"ח הוי אומר מותר אנוס ופטור מכרת וכן מקרבן עיי"ש וע"כ מיירי שלא ידע שהוא הקדש וכיון דסתמא קתני משמע אפי' בכה"ג שסבור שהוא של חבירו ורצה לגזלה א"כ כיון דהשחיטה הוי שלא כהלכתה הא נעשה בע"מ מחתיכת העור וא"כ מכי שחט בה פורתא שעשה בה מעשה טריפה הוי שינוי כמ"ש התוס' הנ"ל ורק דלא חשיב שינוי לקנותה בכך אבל עכ"פ הוי כשינוי החוזר וא"כ משעה שמשנה הוי כגזלה מחדש כדברי הנתיבות הנ"ל וא"כ כיון דאז כבר הוי בע"מ הוי בת פדיון א"כ כיון דמעל בה נפקא לחולין ותו לא מחייב עלה משום ש"ח ובשלמ' בכל ש"ח ל"ק מידי כמ"ש התוס' ב"ק דף ע"ב ע"א ד"ה דאי דכיון דאין כאן פסול אחר אלא דש"ח איכא למימר דבהכי חייבה רחמנ' דאל"ה לא יהי' משכחת כלל חיוב חטאת דש"ח או דנימא דמשכחת בכה"ג ששגג בהקדש וקסבור שהוא שלו דכה"ג ליכא מעילה דהוצאה ולא הוי אלא מזיק את ההקדש דפטור] משא"כ היכי שיש איסור אחר מעורב עמו הא מבואר בתוס' שם דלא אחרינן אהכי חייבי' רחמנ' א"כ הכא נהי דנימא דאיסור ע"ז ליכא בתחלת שחיטה אבל עכ"פ איסור שבת איכא לד' הפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל בפ"ק דחולין וגם כיון דלא ידע שהוא של הקדש וכסבור שהוא של חולין הא משום חולין קיי"ל דפסול בחטאת וא"כ ל"ש לומר בהכי חייבי' רחמנ' ובשלמ' מטעם שוחט בע"מ בחוץ ל"ש להקשות דנפטרי' דנוכל לאוקמי כר"ע כדמוקי בבכורות ט"ז ע"א המשנה דהתם דקתני בקדשים שקדמו הקדישן את מומן השוחטן בחוץ חייב בדוקין שבעין וכר"ע דאמר אם עלו לא ירדו והתוס' בזבחים ל"ה ע"ב ודף ע"ז ע"ב כתבו דלאו דוקא דוקין שבעין דה"ה שאר מומין לדידי' אם עלו לא ירדו וממיל' השוחטן בחוץ חייב מלבד מחוסר אבר ע"ש וא"כ ליכא למיפטרי' משום שוחט בע"מ בחוץ וכן ליכא למפטרי' לדידי' משום שוחט בע"מ לע"ז מה"ט כמובן אבל קושייתינו הנ"ל שפיר קשי' דמכי שחט בה פורתא ששינה אותה מעל ונפק' לחולין כיון דאז הוי' כבר בת פדיון וא"כ לא מיחייב עלה משום ש"ח והיא קושי' מושכלת. אמנם נלפענ"ד עפי"ד התוס' פסחים כ"ט ע"א גבי האוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל מאן י"א רנבה"ק כו' והקשו התוס' דהא קלבד"מ לא פטר מקרבן ותי' כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש. והנה הרמב"ם פ"ו מה' מעילה כ' דהיכי דאינו חייב בקרבן מעילה אינו יוצא לחולין ולפי"ז מיושב שפיר דהא ר"י ס"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין וא"כ ה"נ הא בתחלת שחיטה היא בר חיוב מיתת שוגג משום ע"א א"כ פטור מתשלומין וממיל' לא מיחייב ג"כ אשם מעילות כיון דאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש וכיון דאינו חייב בקרבן לא נתחלל ועפי"ז מיושב לנכון גם קושייתינו הראשונה הנ"ל דנימא דמייר' הבריית' כששוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז ולא נאסרה בסי' א' כנ"ל ולהאמור נכון דאי נוקמה בכה"ג תיהדר קושי' לדוכתה הא מעל כשעשה בה מעשה טריפה ונפק' לחולין וא"ח משום ש"ח וכנ"ל ואי דא"ח קרן משום דמיתה פוטרתו וליכא קרבן ולא נתחלל ז"א דהתינח בשוחט לע"ז סתם משא"כ השת' דמוקמינן בשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז וכיון דאתיא כמ"ד דון מינה ומינה א"כ כיון דאין פיגול בחצי מתיר ממיל' א"ח מיתה משום ע"ז עד גמר שחיטה ותשלומין הא מתחייב משעה שעשה בה מעשה טריפה ומשום שבה בודאי אינו חייב עד גמר שחיטה שאז בא התיקון א"כ אינן באין כא' ול"ש קלבד"מ א"כ תיהדר קו' לדוכתה כיון דמעל בה נפקא לחולין וא"ח משום שחוטי חוץ וא"ש:

ועפי"ז יתיישב לנכון מה שדקדקו המפורשים בסוגיין דאמאי נטר הש"ס עד אחר דמוקי ר"פ בחטאת העוף להקשות מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כ"ד קא' אטו לא ידע מעיקר' דעולא אסר כל דהו ולמה התחיל להקשות כיון ששחט בה סימן א' אסרה ולהנ"ל יהי' נכון מאד דהא באמת נוכל להקשות עדיין דילמ' מיירי בשוחט ע"מ לזרוק דמה לע"א ולא נאסר רק בגמר שחיטה משום דאין פיגול בחצי מתיר ואי דתקשי א"כ מעל ונפק' לחולין כנ"ל ז"א דאכתי נוכל לומר דאתיא כר"מ דס"ל בקידושין נ"ד הקדש במזיד מתחלל בשוגג אינו מתחלל והכא כיון דמיירי בשוגג לא נפק' לחולין וגם לר"מ הא אין מעילה אלא באכילה ולא בהוצאה מרשות לרשות. אך באמת לק"מ דאי אתיא כר"מ בלא"ה לא קשה הקושי' הנ"ל משום דאיהו הא ס"ל יש פיגול בחצי מתיר ולפי"ז לא הו"מ להקשות בתחלה דכיון דעולא מעשה כ"ד קא' כיון ששחט מיד אסרה דהוי מצינן שפיר למימר דמיירי כששוחט ע"מ לזרוק דמה לע"ז ואי דא"כ יהי' קשה הא מעל ונפק' לחולין כנ"ל ז"א דנוקמי כר"מ דלא מתחלל אליב' וא' דאיהו הא ס"ל יש פיגול בחצי מתיר ז"א דהא כתבו התוס' פסחים ס"ב ע"ב ד"ה ערלים ובזבחים ל' ע"א דאפי' ר"מ דס"ל מפגלין בחצי מתיר מ"מ מודה בחצי סי' דל"ה פיגול משום דעכ"פ דבר המסויים ושלם בעינן ע"ש וא"כ כי הוי פריך כיון ששחט בה כ"ד אסרה שפיר הו"מ לאוקמי כר"מ וא' דהא ס"ל יש פיגול בחצי מתיר אא דבחצי סי' הא מודה ר"מ משא"כ לאחר דמוקי ר"פ בחטאת העוף פריך שפיר הא במעשה כ"ד אסרה ואי דנוקמי בשוחט ע"מ לזרוק וכנ"ל ז"א דהתינח בבהמה שפיר נוכל למילף דמחשבינן מעבודה לעבודה חוץ מפנים משא"כ בעוף הא בפנים ליכ' שחיבה רק מליקה ועם המפרקת ואיך נוכל למילף דמחשבין בשחיטת עוף מעבודה לעבודה כיון דליכ' דכוותה בפנים ופריך שפיר והא עולא מעשה כ"ד קא' ודוק כי נכון הא ע"ד החידוד:

עתה נבא למה שהקשית בביצה ג' ע"ב מיתבי א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה כו' וספיקה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורים בשלמ' לרבה דא' משום הכנה הוי סד"א לחומר' אלא לר"י ור"י דאמרי משום גזירה סד"ר הוא וכל סד"ר לקולא וכ' במהרש"א בשם הת"י וז"ל אבל לר"נ לא פריך דמוקצה חמירא והוי כעין דאוריית' והקשית לפי"ז מאי מקשה אליב' דר"י ור"י דילמ' ר"י ור"י נמי מוקי הבריית' בתרנגולת העומרת לגדל ביצים ומשום מוקצה ורק דמתניתין מוקי משום גזירה ולא משום מוקצה כדא' התם כולהו כר"נ לא אמרי כי קושיין דלפלגי בתרנגולת גופה אבל הבריית' שפיר מוקי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וספיקה אסורה דחמירא כעין דאוריית' והכא לא תקשי דליתני בתרנגולת גופה דהא מבואר ביו"ד סי' ט"ז גבי או"ב בשחט אמה א' בתה ונתערבה השני' באחרות וצריך לשחוט באותו היום כיצד תקנתן נכבבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש א"כ חזינן דאף דשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש וא"כ לא הו"מ למנקט האי דינא בתרנגולת גופה דא"כ אמאי אם נתערבה באלף כולן אסורות דמשמע דס"ל תקנה ובתרנגולת שנתערבה באחרים שפיר איכ' תקנה ע"י נכבשינהו דניידי כי' טכ"ק. הנה לא נעלם ממך שכבר הקשה בב"ח רק איהו כ' דבברית' ליכא למיפרך דליתני בתרנגולת שהרי רצה להשמיענו שהטלטול אפי' לצורך גופו אסור שבזה חמור יותר מכלי שמלאכתו לאיסור וזה ל"ש רק בביצה ועוד דבעי למיתני נתערבה באלף כולן אסורות משום דשיל"מ ובתרנגולת בלא"ה אינה בטילה משום דבע"ח חשיבי וכן הרגיש בזה הפנ"י אך אתה הוספת דמטעם זה ל"ש למיפרך בבריית' ליתנ' בתרנגולת כיון דאיכ' תקנת' דנכבשינהו דניידי כו'. והנה בצל"ח הקשה באמת שם ד' ע"ב בבי זימן ב' ומצא ג' אסורין ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו והקשה נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ותי' דאסור ביו"ט משום דהוי כמתקן כמ"ש המג"א גבי ביטול איסור ביו"ט וכן הקשה בשעה"מ פ"ב מה' יו"כ בשם מהר"י אשכנזי ותי' כן א"כ גם הכא נוכל למימר הכי. אך התם אמרתי ליישב קושייתם דהא באמת אית לן לספוקי גם בהא דדילמ' כולהו אחריני נינהו וא"כ הוי על כל א' ס"ס לאיסור' חדא דילמ' כולהי אחריני נינהו ול"ל מרובא פריש ואת"ל דלאו כולהי אחריני נינהו דילמ' זה הוא הא' שלא הוזמן ובכה"ג דאיכ' ס"ס לאיסור' ל"א מרובא קא פריש כיון דגם ס"ס הוא מטעם רוב אמנם לכאורה זה ליתא דהרי כמו דבס"ס להיתרא קיי"ל דבעינן שיהי' ספק א' מתיר יותר מחבירו כן בס"ס לאיסור' בעינן שיהי' ספק א' אוסר יותר מחבירו והכא הלא בב' הספיקות האיסור רק מטעם מוקצה א"כ ל"ה ס"ס. אולם הדבר נכון דהרי באמת הקשו התוס' התם על הא דקא' איכ' חד דמערב בהו ליבטל ברובא ותי' בתי' הב' דהו"ל דשיל"מ דאפי' באלף ל"ב [והתי' הא' דבע"ח ל"ב אינו לר"פ בפ' כל הזבחים שנתערבו דמשני התם האי תנא דליטרא קציעות הוא ור"א משני בע"ח חשיבי ול"ב א"כ ע"כ ס"ל לר"פ דגם בע"ח בטילי ולכך כ' התי' הב' משום דשיל"מ] וא"כ הא חידש לן הצל"ח בחידושיו בפסחים ובביצה דדשיל"מ ל"ש רק לענין איסור אכילה ולא לגבי' אי' טלטול כיון דל"ש עד שתטלטלנה באיסור תטלטלנה בהיתר כיון דמפסיד עכ"פ הטלטול של היום משום דיכול לטלטל היום ומחר וא"כ לפי"ז בהך צד דמספקינן דלאו כולהי אחריני נינהו רק שמא. זהו הא' שלא הוזמן עכ"פ בטלטול מותר כיון דלענין זה שייך שפיר לומר שבטל ברוב משום דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ משא"כ בהך צד דמספקינן דילמ' כולה' אחריני נינהו א"כ גם בטלטול אסור וא"כ ספק א' אוסר יותר מחבירו והוי שפיר ס"ס לאיסור' ולכך ל"א כל דפריש מרובא פריש והבן:

והנה בפשיטות אפשר לומר בישוב קושייתך אף לפי"מ שהבינו הפנ"י והצל"ח לפי"מ דאמרינן שם לעיל מיני' דאף ר' יוחנן סבר גזירה משום משקין שזבו ובשבת ס"פ מי שהחשיך הא קא' דר"י ל"ל מוקצה ביו"ט וכ"כ הרמב"ן במלחמת בסוגי' דאפרוח וע' בתוס' שם וא"כ אכתי תקשי לדידי' הבריית' הלזו וכן מוכרחין אנו לומר בהא דקפריך אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מא"ל ולכאורה צריך להבין דילמ' ר"י ור"י אית להו כל שדרכו למנות אבל אי הקושי' קאי לר' יוחנן ניחא דהא איהו גופי' ס"ל ביבמות פ"ב את שדרכו לימנות ומה שנלפענ"ד בישוב קושי' הת"י הנ"ל דאמאי לא פריך לר"נ. ע"ד הפלפול הוא דהנה לכאורה קשה מ"פ הש"ס לר"י ור"י דאמרי משום גזירה סד"ר הוא סד"ר לקולא דילמ' מיירי הא דספיקה אסורה כשהיו שתי ביצים א' ודאי נולדה ביו"ט וא' ודאי נולדה בחול וא"י איזו היא ואיכא על כל א' ספק דילמ' זו היא שנולדה בי"ט והא כ' הש"ך ביו"ד סי' ק"י דבאתחזק איסור' גם סד"ר לחומר' וא"כ בכה"ג הוי אתחזק איסור' ולכך אפילו לר"י ור"י אסורה אולם לק"מ דהא קתני אח"כ ואם נתערבה באלף כולן אסורות וא"כ ל"ל למיתני וספיקה אסורה בתערובת חד בחד כיון דקתני דאפי' נתערבה באלף כולן אסורות. אמנם עדיין קשה לכאורה עפי"מ דמבואר בבכורות כ"ג ע"א לענין אם נתערבה נבילה בשחוטה ויש בשחוטה כדי לבטל הנבילה אף דיצא מכלל איסור ומותר באכילה לענין מגע מ"מ לענין טומאת משא עדיין שם איסור עליו כיון ש"מ הוא נושא הנבילה כמו שהי' בתחלה דדוק' לענין אכילה בטל כיון שנתערב בהיתר ויש שיעור לבטל האיסור וכל מה שהוא אוכל אין עליו שם איסור כלל כיון שבטל במיעוטו אבל לגבי טומאת משא מה לי אם נושא הנבילה לבדה או אם היא מעורב בהיתר ע"ש וע' ביש"ש פ"ק דביצה סי' ז' וע' מג"א רס"י תמ"ב ובפמ"ג בפתיחה שם ולפי"ז נוכל לומר דהא דקתני ואם נתערבה באלף כולן אסורות אין הטעם משום דשיל"מ דנוכל לומר דבאמת ל"מ דשיל"מ בדרבנן וכדס"ל באמת לרב פפא וכן מוכרחין לומר ע"כ לפי טעם הר"ן בדשיל"מ משום דהוי מב"מ ובתוס' חולין צ"ט ע"ב מבואר דבדרבנן גם ר"י מודה דמב"מ בטל והא דנתערבה באלף כולן אסורות הכונה דאסור לטלטלם כולן כא' כיון דלענין טלטול ל"ש ביטול כמו לענין משא משום דמ"מ הוא מטלטל המוקצה ומה לנו אם נושא הביצה שנולדה ביו"ט בפ"ע או כשהיא מעורבת בשאר ביצים והא דספיקה אסורה היא בכה"ג שהיו שני ביצים וא' מהן נולדה ביו"ט ואשמעינן דבחד בחד אפי' כ"א מהן בפ"ע אסורה בטלטול כיון דאתחזק איסורא:

אמנם נלפענ"ד עפימ"ש הרא"ש בחולין פג"ה סי' ל"ח לענין היכי שנתבטל חד בתרי מותר לאכלם כא' והקשה שם מש"ס בכורות הנ"ל דא' דלטומאת משא ל"ב וכת' לחלק דהתם הוי ב' איסורים נפרדים אכילה וטומאה לכך אמרינן לענין אכילה בטל ולא לטומאת משא אבל כאן שאינו רק איסור אכילה כיון דבטיל בטיל לגמרי כיון דתליא זב"ז ע"ש. והנה לכאורה צריך להבין לפי"ד התוס' בשבת מ"ה ע"ב שכ' דלמ"ד גזירה משום משקין שזבו אין לאסור רק באכילה ולא בטלטול ע"ש א"כ אמאי אצטריך הש"ס להקשות לר"י ור"י מסיפא דספקה אסורה הו"ל למיפרך מרישא דקתני אין מטלטלין כו' ולדידהו הא מותר בטלטול אולם באמת הוא נכון דעד כאן לא כ' התוס' שם דמותר בטלטול לדידהו רק לר"ש דל"ל מוקצה אבל אי אית לן מוקצה הא ממילא כיון שאסור באכילה משום גזירת פירות הנושרין או משקין שזבו הא ממילא אסור ג"כ בטלטול דכל דבר האסור באכילה מוקצה הוא וכ"כ בצל"ח וע' ברא"ש סוף ביצה שמבואר בדבריו הכי [ע' כרו"פ סי' ק"ב] ולפי"ז יתיישב שפיר דהכי פריך הש"ס ספיקא דרבנן הוא ואי דמיירי בשני ביצים והוי אתחזק איסורא כנ"ל ז"א דל"ל למיתני הא הרי קתני בסיפא דאפי' נתערבה באלף כולן אסורות ומכ"ש חד בחד ואי דבסיפא מיירי לענין לטלטלם כולן כא' לענין זה ל"ש ביטול דלגבי משא ל"ב כנ"ל ז"א דהא לר"י ור"י מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה ובאמת אינה מוקצה ורק משום גזירה אסור ואינו אסור אלא באכילה כד' התוס' הנ"ל אלא משום שאסור באכילה הויא עי"ז מוקצה ואסורה גם בטלטול א"כ תלוי איסור הטלטול באיסור אכילה והוי כמו לענין לאכלם כא' שכ' הרא"ש הנ"ל דהוי דבר א' כיון דתלי' זב"ז וכיון דבטל לגמרי בטל וע"כ דמיירי לענין דשיל"מ ואסורה כל ביצה בפ"ע לטלטל וא"כ לא נוכל לומר דהא דספיקה אסורה מיירי בב' ביצים וכנ"ל כיון דקתני אח"כ דאפי' נתערבה באלף כולן אסורות מכ"ש חד בחד כנ"ל וע"כ דמיירי בביצה א' ס' יו"ט ס' חול א"כ הו"ל סד"ר וכל סד"ר לקולא והשת' מיושב שפיר קושי' הת"י הנ"ל דהתינח לר"י ור"י א"א לאוקמי בכה"ג משא"כ לר"נ הא מיירי בתרנגולת העומדת לקבל ביצים והוי איסור אכילה וטלטול ב' איסורים נפרדים א"כ שפיר שפיר נוכל לומר דהא דספיקה אסורה הוא בב' ביצים ומשום אתחזק איסורא והא דקתני אח"כ ואם נתערבה באלף כולן אסורות היינו לטלטלם כולן כא' ומשום דלענין משא ל"ב כנ"ל כיון דאליב' דר"נ לא תליא איסור טלטול באיסור אכילה ושפיר אפשר לומר דלענין משא ל"ב כנ"ל וא"כ לא הו"מ הש"ס למיפרך מידי אליבא דר"נ ודוק:

ובדרךְ הזה תתבאר נמי סוגיית הש"ס לקמן ד' ע"ב עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן והא קא מהפך באיסור' כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך ולכאורה תמי' לי דאיך מותר להפך בעצים נהי דנתבטלו ברוב עצים אוכלים עכ"ז הא בשעה שמהפך הוא נושא ומטלטל גם עצי איסור ולענין זה ל"מ ביטול כד' הש"ס הנ"ל לענין טומאת משא דל"ב ולהאמור יתיישב שפיר דהנה לקמן ל"ג ע"ב בבריית' דאין סומכין קדירה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה הקשה המהרש"א ז"ל לפמ"ש התוס' בכ"ד דטלטול מוקצה מותר בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט א"כ אמאי יהי' אסור ותי' דלא התירו אלא לסלק המוקצה כגון גריפת תנור ופחיתת לבנים התירו משום או"נ אבל להשתמש בדבר מוקצה כסמיכת קדירה בבקעת ודאי אסור לטלטל דתשמישו וטלטולו זהו כענין אכילתו האיסור ע"ש וא"כ לפי"ז ה"נ הטלטול של העצים בשביל להשתמש היינו לאפות בהם בודאי אסור וא"כ לפי"ז נכון מאד דהא בזה ג"כ איסור הטלטול תלוי רק באיסור התשמיש שהוא האפיי' וכיון דהאפיי' שרי משום שנתבטל ברוב ממילא הטלטול שרי ול"ש בזה לומר לענין משא ל"ב כיון דכל היכא דתלי' זב"ז אם איסור אכילה אזדא לה ממיל' ליכא גם איסור משא כנ"ל וממיל' יתיישב נמי לפי"ז מה שנתקשו המפורשים שם בהא דמשני התם על הא דפריך ולר"א דאמר כל דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב מא"ל ומשני הכא מקלי קלי איסור' ואכתי קשה האיך הותר לו להפך בעצים טרם שנקלה האיסור ולדברינו נכון מאד דכיון דבשעת אפיי' מקלי קלי ובטל א"כ התשמיש דהיינו האפיי' מותר וכיון דהתשמיש מותר ממילא קא מהפך בהיתרא משום דטלטול הא שרי לצורך אוכל נפש והדברים נכונים ע"ד החידוד והפלפול בס"ד:

והנה בהא דתי' הת"י דלכך לא פריך לר"נ משום דמוקצה חמירא והוי כעין דאוריית' יש להבין דעכ"ז אין שייך לומר שנלך בספיקא לחומר' כבדאוריית' דהא קיי"ל אפי' בדרבנן שעיקרו מה"ת ספיקא לקולא ומכ"ש מוקצה דל"ה עיקרו דאוריית' כמ"ש התוס' דף ד' ע"ב שם ונראה להסביר דבריו דבאמת ידע הש"ס מדין דשיל"מ דספיקו אסור כמו דמחמרינין בביטולו כמו דמסיק ר"א רק דהי' ס"ד דבדרבנן מותר משום דהא דדשיל"מ ל"ב הוא לד' הר"ן מטעם מב"מ והא כ' התוס' בחולין צ"ט מ"ב דמב"מ בדרבנן בטיל אפי' לר"י [והא דקא' בשלמא ס' יו"ט ס' חול הו"ל דשיל"מ כו' כונתו דהוי ניחא לרבה דס"ל מוקצה דאוריית'] וא"כ כיון דלית לן להחמיר בדרבנן בדשיל"מ לענין ביטול א"כ גם לספיקו היל"ל דמותר וא"כ לפי"ז הא כ' התוס' בנדה ע"א ע"ב לענין דם תבוסה דכיון דשייך בי' טומאה דאוריית' ברביעית דם דמטמא באהל לכך ראוי להחמיר בו יותר ולומר דל"ב ברובו במינו ע"ש ולפי"ז ס"ל להת"י דמוקצה כיון דהוי כעין דאוריית' לכך ראוי לומר בו דמב"מ ל"ב וא"כ שייך דשיל"מ לענין ביטול וע"כ ראוי להחמיר גם בספיקו ולכך לא פריך לר"נ. ויש לפלפל עפי"ז הרבה בסוגיא שם תן לחכם וגו' הארכתי מעט למען רוות צמאונך להראות לך כי לא השלכתי דבריך אחרי גוי וקיימתי בך נגד זקנך הנכבד נ"י כבוד. ועתה בני חזק ואמץ לשקוד על דלתי התורה והתושי' ולשמור מזוזות פתחי' אך ביראת ד' כל היום אז תצליח ואז תשכיל והיית רק למעלה כנפשך ונפשך הדור"ש מברכך כט"ס:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף