הפלאה/כתובות/קב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה ניתנו לכתוב וכו' וקשה דמאי קפריך וכו' והיה מפרש רבי דמשמע ליה להש"ס וכו'. לכאורה היה נראה דנפקא ליה דע"כ מדעת שניהם קאי על הפסיקא שנתרצו זה לזה אבל על הכתיבה לא שייך מדעת שניהם דודאי כותבין להמתחייב עצמו כדקאמר ברישא שם דכותבין ללוה בלא מלוה ולמוכר בלא לוקח מיהו זה לאביי דסבירא ליה בב"ב דף י"ג דעדיו בחתומיו זכין לו וכותבין להמתחייב לבדו אבל לר' אסי דמוקי שם בשטר הקנאה דוקא הא לאו הכי אין כותבין אפילו ללוה בלא מלוה שפיר הוי מצי לאוקמא הכי. ובזה מיושב קצת מה שהקשו התוס' לקמן בד"ה רב' ורבינא וכו' תימא לרבינא וכו' ולפי מ"ש דלר' אסי בל"ז ליכא למיפשט יש לומר דרבינא ס"ל כר' אסי ודוק:
תוס' ד"ה ת"ש וכו' תימא אמאי לא מייתי וכו'. ולכאורה היה נראה דלפי מאי דס"ד למיפשט דהפקחין היו כותבין היינו כתיבה ממש לטרוף ממשעבדי א"כ לפמ"ש התוס' לעיל דף נ' ע"ב דהא דחשיב למזון הבנות דבר שאינו קצוב היינו שאין לו קיצבה למטה אם ינשאו קודם שיבגרו. א"כ הכא דכתב לבת אשתו כל זמן שאת עמי ה"ל ג"כ דבר שאינו קצוב דשמא יגרשנה או תמות היא או תתאלמן א"כ למה גובה ממשועבדים וצ"ל דהסוגיא אזלא למ"ד שאין כתובין. ולפ"ז יש לומר דודאי ידע המקשה דאיכא לשנוי בשקנו מידו אלא דעיקר הקושיא דמאי פסקא אלא דהוי מצי לשנוי דבנות כיון דאינם קצובין לא מהני בהו חיוב כסברת הרמב"ם ודוקא בבת אשתו משום דה"ל דבר קצוב אלא דמוכח מסיפא דבשעת נשואין מהני חיוב אפילו בדבר שאינו קצוב ויש לומר (דהיכא דכתב שאני וכמ"ש הרמב"ם בס"פ כ"ג מהלכות אישות דכתיבה מהני בדבר שאינו קצוב אבל לבתר דמשני מאי כותבין אומרים ע"כ דמהני אמירה בדבר שאינו קצוב שפיר מקשה דמאי פסקא. גם יש לומר בפשטות) דכיון דצריך להקשות מכח סיפא דמועיל חיוב בדבר שאינו קצוב מקשה מתחלה מסיפא גופא דנקט בהדיא כותבין. ודוק:
תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן בשקנו מידו וכו'. לפי מאי דמשמע וכו' היינו אי אמרינן קצובין אע"פ שאין כתובין כדאיתא בגיטין ולפ"ז צ"ל הא דמוקי לעיל במתניתין בשטרי פסיקתא דמשמע דמיירי מתניתין בשטר היינו למ"ד מפני שאין כתובין אבל למ"ד מפני שאין קצובין אפילו בפסיקה בע"פ חצי מיירי אך נראה דאע"ג דפסיקה בע"פ מועיל נמי לרב גידל מ"מ בגוונא דמתניתין דמיירי נמי שמחייב עצמו לקטנה כדאמר לקמן לא שנא קטנה ול"ש גדולה ובקטנה אינו מועיל בלא כתיבה כדאיתא בח"מ סימן רמ"ג סעיף י"ט והוא דעת הר"ן שמי שנתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון שאינו עושה דבר תחת יד הקטן אינו זוכה אא"כ זיכהו ע"י אחר א"כ יש לומר דלא עדיף חיובא דר' גידל מקנין סודר דאינו מועיל אלא כשבא ליד הקטן או למי שזוכה בשבילו א"כ יש לומר דהא דמוקי לעיל בשטרי פסיקתא היינו לכ"ע דאפילו למאן דאמר קצובין אע"פ שאין כתובין ע"כ בקטנה צ"ל על ידי כתיבה וזיכה לה ע"י אמה. ולפ"ז מ"ש התוס' הכא למאן דאמר קצובין אפילו לא קנו מידו מיירי היינו ע"כ בגדולה דבקטנה כיון דעכ"פ צריך כתיבה קשה מאי פסקא. מיהו יותר נראה דאפילו בקנה א"ש דהא משמע הכא דאי הוי אמרינן דניתן לכתוב לא הוי קשיא לי דמאי פסקא דהיינו דקאמר באמת והיא ניזונת משום דניתן לכתוב אבל מזונות הבנות אינם כתובין וכיון דפירש"י לעיל בד"ה לא ניתן לכתוב משום דלא ליטריף ממשעבדי דכיון דליכא קנין לא משתעבדי נכסי א"כ למ"ד מפני שאין קצובין דטורפת ממשעבדי אפילו בלא כתיבה פשיטא דניתן לכתוב דבל"ז טרפא ממשעבדי וכיון דניתן לכתוב כבר כתבנו דאין להקשות דמאי פסקא. ודוק:
בגמרא מי לא עסקינן דגירשה ואהדרה נראה משום דסתם משמעות המתניתין דקתני בנותיהן ניזונית מנכסים בני חורין והיא ניזונית מנכסים משועבדים משמע אפילו היכא דאיכא נכסים בני חורין היא טורפת ממשועבדים ואינם יכולים לומר הנחתי לך מקום לגבות וצ"ל דמיירי דהבנות החיוב שלהם הוא קודם לבת אשתו והיינו בגירשה ואהדרה דהא משמע מדקתני מתניתין הנושא היינו שפסקה בשעת נשואין וכדאיתא בח"מ סימן ק"ד דמלוה ע"פ מוקדמת קודם למלוה בשטר מאוחרת ולכך א"י לומר הנחתי והיינו דקאמר מי לא עסקינן דגירשה ואהדרה ואע"ג דאיכא למימר שיש לו בנות מנשים אחרות. אי נמי דבאמת מתניתין לצדדין קתני והא דניזונת מנכסים משועבדים היינו היכא דליכא נכסים בני חורין מ"מ מדקתני סתמא מי לא עסקינן דגירשה ואהדרה. ובזה מיושב מה שדקדק הכ"מ דה"ל למימר מי לא עסקינן שקנו לבנות אחר שנולדו ומדייק מזה בדבר שאינו קצוב א"י להתחייב ולפמ"ש דעיקר הקושיא היינו דסתמא דמתניתין משמע שהבנות הוא קודם לנשואין לק"מ. אך לפ"ז יש להקשות דהא משמע דלמ"ד לפי שאין קצובין לא מקשה הש"ס מידי כמ"ש התוס' בסמוך בד"ה מאי עסקינן וכו' ולפמ"ש דמשמעות מתניתין דחוב הבנות קודמת לגבות מנכסים ב"ח א"כ הדר ה"ל אינו קצוב לגבי בת אשתו כמו לגבי בנותיהן כיון דבנותיהן קודמת לגבות מנכסי ב"ח כל מה שיניחו לו יגבו בנותיהן בתחלה. ויש ליישב לפמ"ש התוס' לעיל דף נ' ע"ב דהא דאין קיצבה לבנות עד שיבגרו. היינו משום דאין להם קצבה למטה דאפשר שינשאו מיד. א"כ יש לומר כיון דגבי בת אשתו יש קצבה למטה דעכ"פ מגיע לה עד ה' שנים וגם יש קיצבה למעלה שיכול להניח אף לבנות עד שיבגרו שפיר טורפת מנכסים משועבדים ודוק:
תו ד"ה אימא צררי וכו' כתובה נמי וכו' ותירץ רבי וכו' לכאורה תמוה דהא לענין בני חורין דיתומים הוא איפכא דבנותיהן א"צ שבועה כלל וכתובה בעי שבועה כשגובה מיתומים הרי דחיישינן לכתובה יותר להתפסת צררי וכה"ג הקשו התוס' בגיטין דף נ"א במזונות האלמנה. ונראה ליישב קצת לפמ"ש רש"י ז"ל בערכין ר"פ שום היתומים דהתפסת צררי היינו שהתפיסה למשכון ועיין מ"ש לקמן דף ק"ז מזה ונראה דלמזונות שזמן גבייה שלהם הוא בכל יום יש לומר דחיישינן יותר שהתפיסה למשכון ולא לגבותם דהא עדיין לא הגיע זמן מזונות שלהם אלא בכל יום ויום ותו דאפשר שינשאו א"כ לא נדע חיוב שלהם אלא כל יום ויום ולכך יש לומר דנהי דחשש התפסת צררי למזונות האשה והבנות הוא חששא יותר משום זילותא אבל אין חשש אלא שהתפיסן למשכון אם לא יתנו להם היתומים א"כ כיון דניחא ליה לאב שיהיו תחת ידם למשכון אינם מחויבים להחזיר המשכון עד שעה אחרונה כמו שאר בעלי חוב שהלוו על משכון שאינם מחויבין להחזיר חצי המשכון כדאיתא בח"מ סימן ע"ד סעיף ד' משא"כ גבי לקוחות אם יש בידם משכון אינם יכולים לטרוף ממשעבדי אבל גבי כתובה אפילו מיתומים צריכה שבועה כיון שמסלקים אותה הכתובה אפילו אם נימא דהתפיסה למשכון מ"מ כיון שגובה הכתובה צריכה להחזיר המשכון אבל במזונות אין להשביעם אפילו בשעה אחרונה דלא תיקנו אלא נשבע ונוטל שישבע קודם שיטול אבל במזונות שכבר ניזונת אין להשביעם על העבר ודוק:
ועיין בהרא"ש שמביא הירושלמי וז"ל מעשה ידי הבת למי שמעינן מן הדא ניסת וכו' הדא אמרה זנה ומעשי ידיה של בעלה. והקשה הרא"ש שלא דמי דמתניתין מחמת חוב אכלה. ולכאורה הוא תמוה ונלע"ד דיש להבין דודאי אי הוי אמרינן דמעשה הבת לאחין אם כן הא דקתני דבנותיהן אינם ניזונים אלא מנכסים ב"ח היינו דקמ"ל דאינה גובת ממשועבדים מה שלא סיפקה להם במעשה ידיה דהא לא התחייב האב בתחלה אלא ביותר ממעשה ידיה וכיון שמקשה הש"ס דמאי פסקא דמי לא עסקינן דגירשה ואהדרה והיה הקנין גם על בתו ס"ל להירושלמי דכשמתחייב על בתו בקנין חדש ה"ל כמי שנתחייב לבת אשתו מאיש אחר וכיון דמוכח ממתניתין דבבת אשתו מאיש אחר כשמתחייב לזונה א"צ ליתן מעשה ידיה ה"ה בתו כה"ג שעשו קנין חדש פטורה מליתן להאחין מעשה ידיה ולפי זה מה שכנגד מעשה ידיה אינו מתנאי בית דין דהא מתנאי בית דין לא היה מחויב אלא במה שאין מעשה ידיה מספיקין לה וכיון דאין על זה תנאי בית דין קשה דלמה ניחוש להתפסת צררי משום דבתנאי בית דין אכלה. הא כנגד מעשה ידיה וכ"ש היכא דסיפקה לגמרי במעשה ידיה כשמת אביה ואח"כאינה מספקת תוכל לגבות מזונות ממשועבדים דהא לאו בתנאי בית דין אכלה כיון דסיפקה אז אלא על כרחך מוכח דמתנאי בית דין נמי אינה צריכה ליתן מעשה ידיה לאחין ושפיר חיישינן שהתפיסה צררי א"כ שפיר קאמר הירושלמי דכיון דמוכח ממתניתין דבבת אשתו מעשה ידיה שלה ממילא מוכח דגם בבתו היה התנאי בית דין שתהיה נזונת ומעשה ידיה לעצמן ועמ"ש לעיל בריש פרקין מזה בתוס' ד"ה חייב לזונה וכו' ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |