הפלאה/כתובות/ע/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ע TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


גמרא נעשה כאומר לה וכו'. לכאורה קשה מסוגיא לדעת רש"י שהביא בהג"א ר"פ שני דייני דלרב דס"ל יכולה האשה לומר וכו'. דס"ל דמזוני עיקר אין הבעל יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אפילו ספקה אלא בנתרצית היא א"כ איך שייך לומר נעשה כיון דאינו יכול לומר לה בע"כ וצ"ל שנתרצה היא לנדרו ואפ"ה מקשה ואם איתא. דהתם אע"ג דלא נתרצית יכולה לומר בע"כ. אך דלפ"ז קשה דל"ל כלל נעשה כאומר וכו' תיפוק ליה שהנדר קיים אע"ג שהוא משועבד לה כיון שהיא נתרצית כמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל דף נ"ט סוף ע"ב כבר כתבנו שם. דלפמ"ש בספר פני יהושע שם דהא מילתא תלינן אם הוא נותן אצבע ביו שיניו אינו חל. א"כ הכא דנקט יוציא קשה כיון דע"כ צ"ל הוא נותן אצבע לא יחול כלל. ולשיטת מהרש"א ז"ל נראה דיש לומר דלת"ק דהוא ר' מאיר ס"ל דאין מועיל מחילה במזונות דאורייתא כדאיתא לעיל דף נ"ו. ולהכי אע"ג דנתרצהיתמ"מ הוא משועבד לה כיון דלא מהני מחילה אבל היכא דאמר צאי מעשה ידיך בספקה בזה ודאי מהני מחילה דשוה כסף ככסף. וכן צ"ל למסקנא דמוקי באומר צאי דהיינו שנתרצית. וכ"כ הב"ש בסימן עיין אלא דאכתי צ"ע דמ"ש בסיפא דנדרה היא וקיים הוא. ס"ל דהוא נותן אצבע בין שיניו כדמפרש אליבא דשמואל לקמן. ה"נ נימא איפכא היכא דנדר הוא והנדר חל משום שהיא נתרצית ה"נ נימא דהיא נתנה אצבע וכו' ולמה יוציא ויתן כתובה דהסוגיא דהכא אליבא דשמואל כמ"ש התוס' ד"ה ה"נ וכו' ונהי דלמסקנא יש לומר שהיא נתרצית בתחלה כשאומר לה צאי קודם שנדר. אבל למאי דס"ד דאמר נעשה. ע"כ צ"ל שנתרצית לנדרו קשה. מיהו לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה ה"נ וכו' דלפי' רש"י אין הכרח לפרש הסוגיא אליבא דשמואל א"ש. ולמסקנא א"ש אפילו לשמואל דיש לומר דנתרצית מקודם ועיין מ"ש לקמן דף ק"ז בזה. ודוק: ועיין קונטרס אחרון סימן ס"ט:

בגמרא ואם איתא להא דרב הונא אמר רב וכו'. הא דלא קאמר ולרב הונא אמר רב לכאורה מזה ראיה למ"ש התוס' דהסוגיא אליבא דשמואל. אבל לרב בל"ז לא קשה דיכול לשנוי בתולה בתשמיש כמ"ש התוס' ד"ה ה"נ וכו'. ועוד נראה דלפמ"ש לעיל דף נ"ח ע"ב דהא דאמרינן נעשה היינו כיון דיכול לומר צאי חל הנדר והוא צ"ל צאי כדי שיקום. א"כ יש לומר בקונם מעשה ידיה כיון דהוי דבר שלא בא לעולם וקי"ל דאפילו לר"מ דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. מ"מ יכול לחזור עד שבא לעולם א"כ לא שייך לומר דנעשה כמו שאמרה איני ניזונת ואיני עושה דהיינו שתצטרך לומר כן כדי שיקוים נדרה הא היא יכולה לחזור לגמרי מנדרה קודם שבא לעולם. כ"ש שלא תצטרך לומר כן. אבל באמת למאי דקי"ל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ע"כ מתניתין באומרת יקדשו ידי לעושיהן כדלעיל דף נ"ט דידים אתנהו בעולם ואינה יכולה לחזור אבל לר' הונא אמר רב דס"ל לרב הונא ורב ביבמות דף צ"ג דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אצ"ל באומר יקדשו ידי וכו' שפיר המ"ל כנ"ל אלא הסוגיא קאמר אם איתא ר"ל למאי דקי"ל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אם איתא דהלכתא כרב הונא אמר רב דיכולה אשה שתאמר וכו' לימא מתוך וכו' ודוק:

בגמרא השתא דאדרתן לא מצינו דאגלגל בהדך וכו'. משמע לכאורה דדוקא משום דאדרה אינה יכולה לגלגל עמו וכמ"ש התוס' בד"ה והאידנא וכו' ואדעתיה דהכי לא מחלה שידרנה וכו'. ואפילו למאי שכתבו שם א"נ בלא טעם מחילה דמשמע מדבריהם דכשאינה עמו יש לה להנהיגה וכו' אפילו בלא הנדר כיון שאמר לה צאי ע"ש זה אינו דא"כ כיון שאמר לה צאי כבר חל חיוב דברים קטנים קודם הנדר הדרא קושיה לדוכתיה כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר ודוחק לומר שאמר לה צאי בשעת הנדר וכ"ש לפמ"ש לעיל לשיטת רש"י דאפילו במספקת אינו יכול לומר לה צאי אלא בנתרצית דע"כ צ"ל למסקנא דנתרצית קודם דבשעת הנדר היא נתנה אצבע בין שיניו שנתרצית לנדרו א"כ ע"כ צ"ל דלא חל חיוב דברים קטנים אלא משום דאדרה וכמשמעות לשון והשתא דאדרתן. אך לפ"ז קשה דלמה ליה למימר כלל שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אפילו לא אמר לה כן ואין הנדר חל על עיקר המזונות מ"מ כיון דכל כמה דלא אדרה אינו מחויב בדברים קטנים א"כ חל הנדר על דברים קטנים וכיון דאדרה נתחייב בדברים קטנים. ודוחק לומר דאינו חייב בדברים קטנים אלא היכא דאיכא תרתי שאינה אוכלת עמו וגם הדירה. וא"ל דע"כ צריך למוקמי באומר לה דאי דאתי לאו הכי כיון דאין הנדר חל על מקצתו דהיינו עיקר המזונות אינו חל נמי על דברים הקטנים והוי כמו נדר שהותר מקצתו ע"כ זה אינו כמ"ש לעיל לפירש"י דתשמיש בכלל הנאה אלא דאינו חל על תשמיש דהא משועבד הוא לה ואפ"ה חל על מזונות ותו דמוכח כן מדברי ר"ע דפליג על ת"ק דלעיל בקונם שאני עושה לפיך דיפר משום שמא תעדיף יותר מן הראוי לה אלמא אע"ג דאינו חל על עיקר מעשה ידיה אפ"ה חל על העדפה. ונלענ"ד דבזה יש לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט אוקימתא באומר לה צאי וז"ל בפרק י"ב מהלכות אישות המדיר את אשתו מליהנות וכו' ממתנין לו ל' יום ובאותן ל' יום תהיה עושה ואוכלת ויהיה א' מחבירו מפרנסו אותה דברים שהיא צריכה להם יותר על מעשה ידיה אם אין מספיקין לה וכו' עכ"ל. וכבר כתבתי לעיל מה שכתב הר"ן בשיטתיה וכבר השבנו על דבריו לעיל עיין שם וגם לשון הרמב"ם שכתב ומפרנס אותה דברים שצריכה להם וכו' משמע להדיא דכיון לדברים קטנים שהזכיר בש"ס אלא שהשמיט אוקימתא באומר לה צאי נראה דס"ל דאפילו אמר לה צאי הוא חל על דברים קטנים וס"ל דאף שלא אמר צאי כיון שהדירה א"א ליזהר שלא תהנה ממנו ולצמצם שיעור אכילתו א"כ בהכרח ניזונת בפני עצמה ומעשה ידיה מספיקין לה לעיקר מזונות והדברים הצריכין לה דחל הנדר עליהם נוטלת ע"י פרנס ואפשר לומר דס"ל דהא דלא קאמר הש"ס אלא באומר צאי במספקת משום דבזה יש לחלק דנהי דלר"ע חל על העדפה ולא אמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כולו היינו משום דס"ל דקונם מפקיע מידי שיעבוד אלא דאלמוה רבנן לשיעבודו שפיר יש לומר דאלמוה במקצת אבל לת"ק דס"ל דאין קונם מפקיע באמת אמרינן כיון דאינו חל במקצת אינו חל על כולו וניחא ליה להש"ס לאוקמי באומר צאי כדי לאוקמי אפילו לת"ק אבל לדידן דקי"ל דקונם מפקיע א"צ לאוקמי באומר. ודוק:

מיהו מלשון הש"ע בריש סימן עיין משמע דכל שאין אוכלת עמו חייב בדברים קטנים ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר באומר לה צאי היינו בשעת הנדר דאי בתחלה אמר קשה כיון דכבר נתחייב בדברים קטנים אין הנדר חל ודוחק לומר דבדברים קטנים לא אלמוה רבנן ולפמ"ש לעיל דלשיטת רש"י ז"ל דאינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיה כי אם שנתרצית א"כ היא נתנה אצבע בשעת הנדר. צ"ל דס"ל דלא כשיטת רש"י כנ"ל א"כ יש לומר שאמרה שנתרצית על זה שאמר לה צאי ואינה מתרצה על נדרו. וק"ל: ועיין קונטרס אחרון סימן ע":

תוס' ד"ה שהגיע זמן וכו' וקשה וכו'. כבר כתבנו במתניתין דלפי משנה אחרונה דחיישינן לסימפון לענין תרומה. ה"נ יש לחוש לענין נדר. ואסורה בהנאתו עד הנשואין ואף אם נימא דחייב במזונותיה משום דצריכה גט מדבריהם מ"מ אין כח בזה להפקיע איסור דאורייתא דנדר. ולפ"ז יש לפרש מה שפירש"י דמדאורייתא לא משועבד לה היינו מה שאמר לקמן דף ע"ג דצריכה גט מדבריהם. מיהו בפשטות משמע לרש"י ז"ל דמזונות דאורייתא דאמרינן לקמן דת"ק ר' מאיר הוא דמשמע לעיל דף נ"ו דס"ל דמזונות וכסות דאורייתא גבי הא דפליגי ר"מ ור"י בע"מ שאין לך עלי שאר וכסות עיין שם. וק"ל:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון