הפלאה/כתובות/נ/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא יתיב רב יוסף וכו'. כשם שאין הבנים יורשים וכו'. הקשו המפרשים תיפוק ליה הא אמרינן בר"פ אע"פ דף נ"ה דתנאי כתובה ככתובה לגבות מן הקרקעות ומזונת הבנות הוי תנאי כתובה. וכן פירש"י בסמוך בד"ה או דילמא וכו'. ונלע"ד דע"כ לאו כללא הוא לכל תנאי כתובה דהא מזונות האשה נמי מתנאי כתובה הוא. ואפ"ה ניזונת מיני' אפילו ממטלטלי כדמשמע לעיל דף מ"ט ע"ב בכותב מתנה לבנו. וכתבו התוס' שם דמיירי אפילו ממטלטלי אשתו ניזונת מהן. וכן משמע לעיל דתקנת פרקונה וקבורתה נגבות אף ממטלטלי אע"ג דגם הם תנאי כתובה הם. והטעם נראה בזה כיון דהנהו אינם ככתובה לגבות ממשעבדי ממילא נגבות ממטלטלי דהטעם בכתובה דאינה נגבית ממנו ממטלטלי הוא משום דעיקר סמיכת האשה על הקרקעות שאינו יכול להבריחם על ידי מכירה. והיינו משום דכתובה נגבית ממשעבדי. אבל הנהו דאין נגבות ממשעבדי אין חילוק בין קרקעות למטלטלי. ואפשר לומר דהא דפליגי ר"מ ורבנן בכתובה אי מטלטלי משתעבדי לכתובתה מיני' כמ"ש התוס' לקמן דף פ"א ד"ה ר"מ וכו'. לטעמייהו אזלי דפליגי בכתובה באחריות טעות סופר כדאיתא לקמן דף נ"א ע"ב דלר"מ דס"ל לאו ט"ס וא"כ אינה נגבית ממשעבדי וסמיכתה גם על המטלטלי. ולרבנן סמיכתה על הקרקעות ולכך הוא ט"ס והוא הטעם דאינה נגבית ממטלטלי דאין סמיכתה עליהם אלא על הקרקעות שאנו יכול להבריחם. א"כ אין הכרח מהא דתנאי כתובה ככתובה דאינה נגבית ממטלטלי אלא דמדמי תקנת בנות לתקנת בנים דהיינו בנין דכרין דגם כן אינה נגבית ממשעבדי דקי"ל כמ"ד ירתון תנן כדאמרינן בר"פ אע"פ. ואפ"ה אינה נגבית ממטלטלי (והא דלא קאמר משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשום בע"ח. זה אינו דהנהו תקנות חז"ל מה שיתחייב עצמו לבניו ולבנותיו בתנאי כתובה לא דמי לבע"ח דיש לומר שתקנו אפילו ממטלטלי) מיהו לבתר דיליף מכתובת בנין דכרין דאפילו בהא תנאי כתובה ככתובה דאינה נגבית אלא מן הקרקעות שפיר פירש"י ד"ה או דילמא וכו'. ועיין בסמוך. ודוק:
רש"י ד"ה דילמא כבית דין וכו'. דתנן ר' שמעון אומר וכו'. הנה אין לפרש דבריו דיליף מדר"ש דהא רבנן פליגי עליו. ותו דמאי ראיה ממותר דינר קרקע אפ"ה יש לומר דגוף כתובת בנין דכרין שנוטלין הוא ממטלטלי. ואי משום דממילא כן הוא משום דהברירה ביד היורשים להגבות כתובת בנין דכרין ממותר קרקע וממילא לא ישאר מותר דינר קרקע להתקיים ירושה דאורייתא. זה אינו דהא משכחת למאי דאמרינן לקמן דבע"ח וכתובה נעשה מותר לחברתה. א"כ כשגבו הבעל חוב או הכתובה ממקרקעי שפיר מתקיים ירושה דאורייתא בקרקעות והם גובים מטלטלין. אי נמי כשהקרקעות במדינה אחרת דקי"ל דיכול בע"ח לגבות בכה"ג במדינה זו אפילו מיורשים א"כ אי מטלטלי משתעבדי יכולים לגבות מטלטלי ויתקיים ירושה דאורייתא במותר קרקע שבמדינה אחרת אלא ע"כ פירוש דבריו דיליף מכח כ"ש לר"ש דלא תיקנו אלא כשהמותר דהיא ירושה דאורייתא יתקיים בקרקע וכ"ש התקנה עצמה ובהא לא פליגי רבנן עליו. וכן פי' המפרשים. ונראה דלמ"ד לקמן ר"פ אע"פ ירתון תנן ודאי דכ"ש הוא דלא עדיף ירושה דרבנן דידהו ממותר דינר נחלה דאורייתא. ואף למ"ד יסבון תנן דטרפא כתובת בנין דכרין ממשעבדי אפ"ה פשיטא כיון דלא תיקנו אלא ביש מותר נחלה דאורייתא לא עדיף מנחלה דאורייתא. וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל דהא דס"ד דגובין ממטלטלי ולא אמרינן תנאי כתובה ככתובה היינו מהאי טעמא גופיה דכיון דאינה נגבית ממשעבדי. א"כ סמיכתה על המטלטלי גם כן. א"כ למ"ד יסבון תנן וטרפא ממשעבדי ממילא דאינה נגבית ממטלטלי וק"ל:
תוס' ד"ה ומאי עלייה וכו'. וא"ת דבפרק מציאת האשה וכו'. לכאורה נראה דה"מ לפרושי לפי מאי דמשמע בשמעתין דלר' יהודה דס"ל שמין באב נותנין אפילו ממטלטלי ולרבנן אין להם אלא מקרקע מתקנת חכמים. א"כ יש לומר דהיינו דאמרו לו. דאי מצד אומדנא פעמים שאדם עשיר והעני בדעת ולא היה נותן כלום. וא"כ אין להם אלא מתקנת חכמים והוא עישור נכסים ודוקא מקרקעות. ואפשר דמשמע להתוס' דומיא דעני והעשיר דמיירי לענין שיעור כמה נותנין לה. וק"ל:
ולכאורה קשה דלעת ר"ח הא דמקשה לקמן בפרק מציאת האשה דרבי אדרבי דה"מ לשנוי דהא דיהיב לה רבי עישור נכסים היינו כשהיה האומד של האב יותר מעישור נכסים. וצ"ל דהתם פריך לפי מאי דאמר רבא שם הלכה כרבי משמע הלכה מכלל דפליגי. והיינו ע"כ ר"י דל"ל עישור נכסי כלל. ובאמת לדעת ר"ח לעולם אין מוסיפים יותר מעישור נכסים אף לר"י וא"כ אם רבי מיירי בכה"ג לא שייך לומר הלכה. ובזה נלע"ד דא"ש מה שהביאו ראיה מהא דס"ל לרבי דפרנסה טרפא ממשעבדי דיש לו קצבה לרבי למעלה דלכאורה אין זה ראיה אליבא דר' יהודה ודילמא ר"י ס"ל שמין באב בין לגריעותא בין למעליותא כדמשמע לישנא דקאמר כדרך שנתן וכו'. ולפמ"ש א"ש דמדקאמר לקמן ה"נ מסתברא דאל"כ קשה דרבי אדרבי והיינו ע"כ כמ"ש דאי אפשר לאוקמי הך דרבי דיהיב עישור נכסים היינו כשהיה האומד יותר דא"כ לא שייך לומר הלכה. ואי ס"ד דר"י ס"ל אפילו ביותר נותנין לפי האומד שפיר קאמר הלכה דהא פליג ר"י. אלא ע"כ פסיקא להו להש"ס דמודה ר"י דאין מוסיפים יותר מעישור נכסים. ולפ"ז צ"ל לפי מאי דמשני הא דלא אמידנא דאף בהא פליג ר"י דמשערין האומד הפחות ונותנין לה דאם לא כן לא שייך הלכה. ועיין מ"ש לקמן סוף פרק מציאת האשה בזה. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |