הפלאה/כתובות/מ/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה בית מאיר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
תוספות ד"ה מהר וכו' וא"ת וכו'. לולי דבריהם ז"ל יש לומר דלו תהיה לאשה לא מייתרא דאיצטריך לאשה הראויה לו כדקתני במתניתין וכיון דכתב באונס מייתרא במפתה. ואין לומר דנימא איפכא חדא דאין זו סברא שיתחייב בפתוי לישא אותה יותר מבאונס כדקאמר רבא לעיל אונס שעבר על דעתה וכו'. ותו דבזה בודאי מוכח מדכתיב הכא לא יוכל לשלחה ממילא דלענין התחלת קידושין נמי עדיף טפי. ואפשר דכוונתם דנהי דלא מייתרא מ"מ נילף אונס ממפתה שהוא מדעתו ואפילו הכי איצטריך קרא דלא דחי באינה ראויה לו משום דה"א דעיקר מצוה לישא כמו שכתבו התוס' לקמן. ודוחק:
בא"ד דאין סברא וכו'. ואף לאביי דס"ל לעיל דכיון דאיהו לא מצי מעכב וכו'. א"כ יש לומר דאחר שנשאה גרע טפי דכיון דאיהי אינה יכולה לכופו לגרשה ה"נ איהו. מה שאין כן בתחלה דאיהי מצי מעכבא איהו נמי מצי מעכב. מיהו זה אינו דאכתי בהא דדרשינן כל ימיו דבעמוד והחזיר קאי אע"ג דאיהי מצי מעכבא לאחר גירושין שלא לחזור אליו אפ"ה איהו אינו מצי מעכב כ"ש בתחלה. וק"ל:
תוספות ד"ה ניתי עשה וכו'. וא"ת וכו'. לולי דבריהם היה נלענ"ד דצריך להבין מאי מקשה ניתי עשה ונדחי לא תעשה דהא במתניתין לא קאמר אלא דאינו יכול לקיימה וכיון שכנסה כבר קיים העשה דלו תהיה לאשה כדאשכחן ביבמות דף כ' ע"ב בחייבי לאוין ביבום דאינה דוחה אלא ביאה ראשונה מן התורה וחכמים גזרו אפילו על ביאה ראשונה כדקאמר שם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכתבו התוס' שם דמן התורה אפילו גמר ביאה אסור דמתקיים בהעראה. ותו יש לומר דה"נ גזרו רבנן אטו ביאה שניה. ותו קשה דהכא עדיף טפי דביבמה כתיב יבמה יבא עליה דהיינו ביאה מה שאין כן הכא דכתיב ולו תהיה לאשה מתקיים בקידושין לבד. וצריך לומר דקושיות הש"ס הוא דניתי עשה דכל ימיו דדרשינן מיניה דבעמוד והחזיר קאי. ועל זה קאמר דלא דמי לצרעת. ובזה נכון הא דקאמר אי אמרה היא לא בעינא ולא קאמר משום דאביה יכול לעכב לא דמי לצרעת דהא באמת היא ברשות אביה ועיכובא דידה הוא ביתומה או בוגרת כנ"ל. או לענין קנס כמ"ש התוס' לעיל. ועיין מ"ש לעיל בתוס' ד"ה אלא אונס וכו'. ולפמ"ש התוס' ישינים בסמוך לפרש משום איסורא דידה דבדידה ליכא עשה אתי שפיר. אך התוס' ז"ל לא מפרשי הכי ולפי מ"ש דמכל ימיו קשה ליה א"ש דמשנשאה כבר יצאה מרשות אביה וע"כ לא מתקיים כל ימיו מחמתה וממילא אפילו בתחלת נשואין לא דחי דאיכא נמי עכוב אביה. ולפ"ז יש ליישב קושיות התוס' דאיצטריך קרא דאין צריך אפילו לקדשה דליכא איסורא בקידושין דאפילו לאביי דס"ל בקידושין דף ע"ח דקידושיו לבד לוקה היינו דוקא בלאו דכהונה אבל שאינה ראויה לבא בישראל אף לאביי אין איסור בקידושין קמ"ל קרא דלו תהיה לאשה דבעינן אשה הראויה לקיימה כדקתני במתניתין וכיון שאינה ראויה לקיימה פטור אפילו בקדושין. וממילא מתורץ מה שהקשו התוס' על המקשן דמאי פריך דניתי עשה הא דריש מקרא במתניתין. דפריך שפיר דאיכא לאוקמי קרא לחייבי עשה אע"ג דפשיטא דאין עשה דוחה עשה עכ"פ איצטריך קרא דפטור אפילו מקידושין משום דאינה ראויה לקיימה. ודוק:
ולפי זה א"ש מ"ש התו"י לפרש שנויא דש"ס אי אמרה לא בעינא וכו' היינו דבדידה ליכא עשה והיא מוזהרת על הלאו כמותו. קשה לכאורה תינח נערה אבל קטנה מאי איכא למימר וצריך לומר דהוי כמאכילה איסור בידים. ולפי מ"ש לא קשה מידי דאכתי אינה ראויה לקיימה משתגדל. מיהו כבר כתבנו בריש פרקין דלשון הש"ס לא משמע כפי' התוס' ישינים ע"ש. והנה ראיתי בספר פני יהושע שהקשה על התוס' דאיצטריך קרא לחייבי עשה ותירץ דעשה דמצרי ואדומי כיון דהוי בשב ואל תעשה לא עדיף מלא תעשה. ודבריו ז"ל אינם מובנים לי דלחייבי עשה אין צריך קרא. גם תירוצו אינו מובן דהא אמרינן בפסחים דף נ"ט גבי עשה דהשלמה מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה אע"ג דעשה דהשלמה שב ואל תעשה הוא דנפקא מעליה השלם ע"ש. ולפ"ז נראה לי להבין הא דהקדימו התוס' לא אנמצא דבר ערוה פריך הוא מהצורך לדבריהם בתר הכי משום דהוי מצי למימר דקושיות הש"ס הוא דוקא על לאו דסוטה דנהי דכתיב לו תהיה לאשה אשה הראויה לו אבל הא דתני במתניתין נמצא בה דבר ערוה וכו' דאם זינתה תחתיו אינה ראויה לקיימה מנ"ל דילמא לא מיעט קרא אלא היכא דאסורה עליו בתחלה אבל היכא דניסת כבר אף שנאסרה תחתיו כיון דאיכא נמי לא תעשה דלא יוכל לשלחה נגד לאו דסוטה אימא דאתי עשה דכל ימיו ודחי לאו דסוטה, לכך הקדימו דבסוטה איכא נמי עשה ועל כרחך דמשאינה ראויה לבא פריך וק"ל:
תוספות ד"ה כגון וכו'. וא"ת הא אמר התם וכו'. לכאורה היה נראה דודאי הא דלא אמרינן דאפשר לקיים שניהם אפילו תכלת בטלית של פשתן על ידי כנף של עור וכיוצא בו שמפסיק בין הציצית לטלית צ"ל דחשיב נמי לא אפשר דלא הטילה תורה לעשות כנפות אחרות דוקא. לפ"ז קשה לי דמאי מקשה מהא דאמר חוטי פשתן פוטרין בשל צמר דילמא מיירי ע"י כנפות של עור וקמ"ל דאף דעיקר הבגד הוא צמר נפטר בשל פשתן. ואין לומר דקושייתם משום דהציצית עצמן הם כלאים כשעושה חוטי פשתן בשל צמר דהא צריך לעשות שני חוטי תכלת וא"כ הציצית עצמן הם כלאים וכיון דאפשר למיעבד כולו צמר למה דחה. זה אינו דהתם עיקר דינא קמ"ל דצמר ופשתן פוטרין זה בזה א"כ יש לומר דמיירי התם במקום דליכא תכלת דקי"ל דתכלת אינו מעכב את הלבן. וצ"ל בדוחק דס"ל כיון דיליף התם מקרא דסמיכות גדילים לצמר ופשתן וכבר כתבנו דבעיקר כלאים בציצית לא הטילה התורה עליו לעשות כנפות אחרות ע"כ כנ"ל. א"כ ה"נ האי סמיכות דקרא דפוטר זה בזה נמי לא הטילה עליו לעשות כנפות אחרות. ואין להקשות נמי הא האי מימרא דחוטי צמר בשל פשתן וכו' שמואל אמרה ושמואל ס"ל כלי קופסא חייבין דחובת טלית הוא א"כ שפיר משכחת דפוטרין זה בזה בכלי קופסא שאין בו משום כלאים. יש לומר דס"ל להתוס' כיון דאמרינן שם דמודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו דפטור משום דאינו עשוי ללבישה ה"נ אם נימא דאסור ללבוש ממילא פטור מציצית וק"ל:
שם הא קמ"ל וכו'. הקשה הרמב"ן דהא לקמן דף מ"ד אמרינן מאן ימאן לרבות יתומה לקנס והאי קרא במפותה כתיב ומחלה. ומתרץ דקנס לא מצי מחלה ומתניתין דהכא בבושת ופגם. אך לפמ"ש לעיל בריש פרקין ובדף ל"ח דהא דקנס אינה יכולה למחול כמ"ש התוס' בריש פרקין בשם הירושלמי היינו דוקא במקום דאם יודה קודם שבאו עדים יפטור משום דמחייב עצמו בבושת ופגם א"כ ביתומה דמחלה בושת ופגם מהני מחילה גם לקנס. (ועיין מ"ש לעיל פירוש הסוגיא דהכא ע"פ זה). ולולי דמסתפינא הוי אמינא מילתא חדתא למאי דאמרינן בקידושין דף מ"ו דפשטיה דקרא מיירי בפיתה לשם אישות אלא כיון דהוי שלא לדעת אביה צריכה קידושין אחרים. א"כ כיון דכשהיא ניסת לו צריך להתחייב לה בכתובה כמוהר הבתולות לא מיבעיא למ"ד כתובה דאורייתא אלא אפילו למ"ד כתובה מדברי סופרים כתבו המפרשים דמודה במפותה כדדריש בספרי כמ"ש בספר מגיני שלמה ובספר פני יהושע באורך אם כן איך שייך לומר בכה"ג דמחלה לא מיבעיא כשהוא חוזר בו וממאן לישא אותה הא היא לא מחלה אדעתא דהכי אלא אפילו אם היא ממאנת מ"מ יש לומר דלא שייך בזה מחילה למוהר הבתולות דהרי נבעלה לו אדעתא דהכי שיתחייב כמהר הבתולות אלא שהיה בדעתה להנשא לו ואח"כ חזרה בה מנשואין ואיך שייך לומר דמחלה לגמרי. ובזה נלענ"ד לפרש באמת הטעם בסוגיא בקידושין דף מ"ו דמשמע ליה דקרא בפיתה לשם אישות רב אמר שם דיכול לשנויא בפיתה שלא לשם אישות (ועיין מ"ש לקמן בזה) נראה משום דקשה ליה כיון דמיאון דידה אינו אלא בבגרה או נתיתמה אח"כ קשה למה ישלם קנס הא מחלה ואי משום דהוי דבר שלא בא לעולם שבשעה שבא עליה היה של אביה כבר כתבנו לעיל דזה אינו לרב ולרב הונא דס"ל ביבמות דף צ' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכך הוי סברי דמיירי שפיתה לשם אישות ולא מחלה כיון שהיה דעתה שישא אותה ויתחייב לה מהר הבתולות >>>>
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |