הפלאה/כתובות/מא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png מא TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בתוס' ד"ה ר' שמעון בן יהודה אומר וכו'. הא דמשמע בריש נערה וכו'. לולי דבריהם ז"ל יש לומר דלא קאמר רבי שמעון התם שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אלא משום אנסתי דיש לומר דלא קאמר ר' שמעון בן יהודה דחיישי לפגם משפחה אלא בפתוי אבל באונס יש לומר דלא הוי כל כך פגמא למשפחה כדקאמר בסמוך דאונס אין בה פגם אלא לדידה שנפגמת כבעולה משא"כ בפתוי דהוי זונה ומשום אנסתי דנקיט התם צ"ל משום דקנס קא תבע. ובזה א"ש הא דמקשה הש"ס וליתני אנסתי ופי' התוס' דהוי חדוש טפי דאינו משלם ע"פ עצמו קשה דילמא באמת באנסתי משלם ע"פ עצמו. ודוחק לומר משום דנקיט בסיפא זה הכלל וכו'. ויותר נראה דלפמ"ש דבמתניתין דשבועות דפליג ר"ש היינו באנסתי אם כן ע"כ רבנן ' שמעון סבר קנס קא תבע ורבנן סברי בושת ופגם קא תבע היינו דר"ש לטעמיה דאף בושת ופגם אינו יכול להוציא בבית דין על פי עצמו לכך תבע קנס טפי כיון דקייץ ורבנן לטעמייהו דיכול להוציא ממנו בושת ופגם בבית דין ע"פ עצמו לכך ס"ל דתבע יותר מידי דכי מודה לא מיפטר. וכ"ש דאתי שפיר טפי לפי מ"ש לקמן בס"ד בריש פרק נערה דפלוגתייהו דר"ש ורבנן מיירי בדאית ליה עדים אלא דאפילו הכי קאמר ר"ש דאין הודאת עצמו מועלת לו כל זמן שלא יביא העדים ולאו מידי כפר א"כ יש לומר דלטעמייהו אזלי בהרוחה טפי דלרבנן תובע בושת ופגם דאם יודה יתחייב מיד בבית דין אבל קנס הוא איפכא דאם יודה לא יתחייב אפילו אם יבואו עדים אח"כ דקי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים היכא דמחייב עצמו בכלום פטור א"כ ה"נ הרי מחייב עצמו בושת ופגם. ולר' שמעון דאף אם יודה לא יתחייב בבית דין דאין הבית דין מזדקקין לזה ולא מחייב עצמו במידי שפיר תובע קנס יותר משום דקייץ ויתחייב אם יבואו עדים. ודוק:

ונלע"ד דס"ל להתוספות דר"ש בבושת ופגם פטור לגמרי ע"פ עצמו אפילו שלא בבית דין ויש לומר הטעם בזה דכיון דלא מהימנן ליה משום פגם משפחה אף הוא אינו מביישה ואינו פוגמה ומסתייע הדין סברא מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות חובל דין ז' וזה לשונו ולמה משלם אדם ג' דברים ע"פ עצמו וכו' והבושת לא הגיע לו אלא בשעה שהודה לפנינו שהוא חבל בו שהמחבל שלא חבל בו בפני אדם אין לו בושת והודאתו בפני בית דין הוא שבייש אותו וכו' עיין שם. א"כ ס"ל לרבי שמעון דכיון דלא מהימן אין כאן בושת ופגם כלל דפטור לגמרי. ובזה נלענ"ד נכון מה שהקשה התוספות מסוף הסוגיא דריש פרק נערה ממשמעות הלשון דר"ש סבר קנס קא תבע דמשמע דאי קא תבע בושת ופגם מחייב קרבן שבועה. דאין זה קושיא כל כך דיש לומר דלדבריהם דרבנן קאמר דס"ל דמשלם בושת ופגם ע"פ עצמו כדקאמר שם בסוגיא דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר ויותר הוי ליה להקשות מכל סוגיא דריש פרק נערה דשקיל וטרי אי מחייב קרבן שבועה לר' שמעון במודה לאחר העמדה בדין ואמאי נימא כיון דאין עדים על הפתוי ולא על העמדה בדין לא מהימן לפוגמה כלל ואין כאן חיוב קנס כלל אם יודה ולמה יתחייב קרבן שבועה ולפמ"ש איתא שפיר דלענין קנס אי הוי ממון אחר העמדה בדין עכ"פ חייב לשלם אם יודה אפילו לא יזדקקו הבית דין ותו דיש לומר דגם בבושת ופגם חייב כיון דמודה שכבר ביישו לפני בית דין לכך הוצרכו להקשות מסוף הסוגיא דמיירי בלא העמדה בדין כלל ואין כאן חיוב כלל. ודוק:

בא"ד ועוד אומר רשב"א וכו'. עוד היה נראה דיש לומר דהיכא דאיכא עוד עד אחד שמעיד כדברי הבועל מודה ר"ש דהא קי"ל בריש סנהדרין באומר פלוני רבעני לרצוני דנאמן להעיד על הרובע דאע"ג דאין אדם משים עצמו רשע אפ"ה אמרינן דפלגינן דיבורא אם כן לענין פגם נמי נאמן עליה כעד אחד ואיכא תרי סהדי שנפגמה וממילא דמהימן לענין ממון לחייב את עצמו. א"כ יש לומר דההיא דלקמן דקאמר ר' שמעון סבר קנס קא תבע משום דנ"מ ביש עוד ע"א. וק"ל:

פירש"י ד"ה הרי זה משלם וכו'. וקסבר כופרא ממונא ולכאורה כוונתו ליישב קושיות התוס' דלמ"ד כופר דמי מזיק הוי יותר ממה שהזיק וממילא דלפי מאי דקאמר שם בדף מ' דבהא פליגי דמ"ד דמי ניזק ס"ל כופרא ממונא ומ"ד דמי מזיק ס"ל כופרא כפרה אם כן ע"כ ס"ל תנא דמתניתין כופרא ממונא ואף דלשנויא דרב פפא שם דאפילו מאן דאמר דמי ניזק מצי סבר כופרא כפרא מ"מ נראה דמשמע ליה לרש"י מסוגיא דלקמן דע"כ פסיקא ליה להש"ס דס"ל לתנא דמתניתין כופרא ממונא כמו שיבואר לקמן ע"ב בפירש"י ד"ה מאי לאו בתם וכו'. ומדהוצרך לשנויא לקמן משום חצי נזק צרורות לא פסיקא ליה ולא קאמר משום חצי כופר ור' יוסי הגלילי הוא אלא ע"כ משום דס"ל להאי תנא דכופרא ממונא וממילא דלמ"ד פלגא נזקא קנסא בתם פטור מחצי כופר ויבואר עוד לקמן וק"ל: ועיין בסמוך:

תוספות ד"ה זה הכלל וכו'. ואפילו למאן דאמר וכו'. אין להקשות הא אמרינן בב"ק דף מ"ג לרבה דס"ל בהרג שלא בכוונה דאין השור בסקילה פטור מכופר. מוקי למתניתין בדמים דהיינו דמי ניזק. אם כן יש לומר דאתיא מתניתין ככ"ע ומ"ד כופר דמי מזיק ס"ל כסברת רבה דעל פי עצמו אינו משלם אלא דמים. זה אינו דאכתי משכחת שמשלם כופר ע"פ עצמו כגון שיש עדים שהשור הרג אדם אלא שאינם יודעים אם הוא תם או מועד כדאיתא שם בב"ק דבכי האי גוונא מודה רבה דמשלם כופר ע"פ עצמו כשהוא מודה שהוא מועד כיון שהשור בסקילה א"כ למאן דאמר דמי מזיק הרי משכחת דמשלם ע"פ עצמו יותר ממה שהזיק. והא דלא מוקי רבה שם מתניתין דהכא בכה"ג משום דלישנא דמתניתין המית שורי משמע דליכא עדים כלל. וק"ל:

אך הא קשיא לי לשיטת התוס'. דהא לכאורה קשה מאי מקשה התם על רבה הא מצי לאוקמי במודה ואחר כך באו עדים דשפיר השור בסקילה ומחייב בכופר מה שאין כן בעבד דפטור בקנס משום דהודה קודם שבאו העדים וצ"ל משום דקי"ל במודה בקנס ואחר כך באו עדים היכא דפוטר עצמו מכלום דחייב. אך לפי מאי דמשני שם בדמים מאי מקשה שם אימא סיפא המית שורי עבדו של פלוני וכו' הא שפיר הוי מצי לאוקמי במודה ואח"כ באו עדים דפטור מקנס משום דכשהודה חייב עצמו בדמים ואפילו באו עדים אח"כ אינו משלם יותר ממה שהזיק ובהכי אתא שפיר כולה מתניתין דברישא מחייב א"ע בבושת ופגם כדקתני מתניתין ובגנבתי מחייב עצמו בקרן כדקתני במתניתין ובהמית שורי עבדו וכו' מחייב עצמו בדמי עבד. ולשיטת רש"י ניחא שכתבנו דמשמע ליה מלישנא דמתניתין כל המשלם יותר ממה שהזיק דס"ל כופר דמי ניזק א"כ אין שייך לומר בעבד דאינו משלם ע"פ עצמו יותר מהמית שורי את פלוני דמשלם ע"פ עצמו דהיינו נמי דמי ניזק ובזה משלם גם גבי עבד (אף שכתבו התוס' שם בבבא קמא דאף למאן דאמר כופר דמי ניזק איכא נפקא מיניה בין כופר לדמים עיין שם לא שייך הכא כלל וכ"ש דלפי' רש"י דס"ל למתניתין כופרא ממונא דלא שייך החילוקים שכתבו התוס' שם) אבל לפי' התוספות דאפילו למאן דאמר דמי מזיק לא מיקרי יותר ממה שהזיק שפיר הוי מצי לאוקמי בהכי. ואפשר דהיינו דקאמר התם יכולני לשנויא לך רישא דמים וסיפא קנס דאינו מובן כלל כמו שכתבו התוספות שם תימא דמאי תירוץ הוא זה. ולפי מ"ש יש לומר הפירוש כן דברישא אף דבהודה ואחר כך באו עדים משלם כופר אינו בכלל יותר ממה שהזיק ומשום דהיינו דמים ר"ל דהוא דמי מזיק כמו שכתבו התוס' שנותן פדיון נפשו וסיפא קנס בשלשים סלעים של עבד אינו בכלל דמים כלל והוי ליה משלם יתר ממה שהזיק דהוא קנס אלא דאפ"ה חשיב ליה רבה שנויא דחיקא לפרש הכי וממילא מתורץ תמיהות התוס' שם ע"ש. ודוק:

בגמרא לא נצרכא אלא לפחת נבילה פירש"י ותוס' דבההיא פלגא ניזקא דקא שקיל וכו'. לכאורה קשה דהא הוי ליה לפרש יותר דבאמת מיירי במועד דודאי ממונא הוא אפילו הכי פחת נבילה דניזק. ותו יש לדקדק דלא משני הש"ס שניהם בתשלומין בח"נ צרורות דלכ"ע ממונא היא ואפשר דמזה משמע להו דנ"ל להש"ס לאוקמי מתניתין דהניזק והמזיק בתשלומין בתם דומיא דרישא דנקיט התם ע"פ עדים למעוטי מודה בקנס וכו' ע"ש. ובזה א"ש הא דהוצרך הש"ס למיעבד צריכותא משני צדדים בתם ומועד ולא סגי בחד צריכותא דהוי מוקמינן במסתבר טפי אלא משום דמסיימא מילתא דהך מתניתין משמע ליה בתם דומיא דרישא כנ"ל ומתניתין דתשלומי נזק מיירי כולה במועד. וק"ל:

בגמרא וצריכא דאי וכו'. נראה דלא קאמר אלא לתרץ למ"ד פלגא ניזקא קנסא אבל ודאי דאפילו למ"ד פלגא ניזקא ממונא דאצ"ל דמתניתין דניזק ומזיק בתשלומין היינו פחת נבילה אפ"ה אין חילוק בין תם למועד דלעולם פחת נבילה דניזק דלא מצינו בהא פלוגתא. וכן משמע מהא דקאמר אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ופי' התוס' דלא תקשה למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דהאי שייר. ואי ס"ד דלדידיה יש לחלק בפחת נבילה בין תם למועד הא איכא שיורא. וק"ל:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון