הפלאה/כתובות/יח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה בית מאיר חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ולתני מנה לויתי וכו'. לכאורה קשה הא אמרינן בשבועות דף מ"א דאפילו למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דוקא הלוהו בעדים דלא האמניה אבל הודה לו בפני עדים נאמן אח"כ לומר פרעתי. הרי דבהלוהו בלא עדים נאמן לומר פרעתי בלא מיגו אלא טענת פרעון עצמו טענה מעליא הוא דהא בהודה לו בפני עדים ליכא מיגו ואפ"ה נאמן לומר פרעתי. תדע עוד דאי מטעם מיגו למה נקיט הלוהו בעדים אפילו הלוהו בעד אחד הוי ליה למימר דצריך לפורעו בעדים דתו ליכא מיגו דלא לויתי דיצטרך להכחיש העד כדקי"ל בנסכא דר' אבא דהוי ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. ואין לומר דא"כ הוי יכול לפרעו בעד אחד והוי ליה עד המסייע דפוטר משבועה כדאיתא בח"מ סימן ע"ה דהא קי"ל בח"מ סימן ע"ב סעיף ט"ו ע"ש בש"ך דאין עד אחד פוטר במחויב שבועה ואינו יכול לישבע. אלא ודאי פשוט דלא בעינן מיגו וכיון דכל עיקר מתניתין בא לאשמעינן דמודה ר' יהושע במיגו א"כ אפילו למ"ד צריך לפורעו בעדים מ"מ הא בהלוהו בלא עדים אין צריך למיגו כלל. וצ"ל דקושיות הש"ס דלתני מנה לויתי ממך בעדים שמודה שההלואה היה בעדים אלא שאין העדים לפנינו דאע"ג דמודה דלא האמניה מ"מ נאמן במיגו כיון שאין העדים לפנינו. ולפ"ז היה אפשר לתרץ קושיות התוס' ד"ה אין צריך וכו' דהוי ליה למימר באומר אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני דא"כ גם ברישא נצטרך לומר שמודה לו שאמר לו אל תפרעני וכו' דאל"כ אין צריך למיגו כלל כנ"ל. ולפמ"ש הפוסקים בח"מ סימן עיין דבאומר אל תפרעני אלא בפני פלוני הוי ליה כנאמנות שהאמין להמלוה כבי תרי נגדו א"כ הוי ליה ברישא מיגו במקום נאמנות דלא מהני לדעת העיטור בח"מ סימן ט"ו. מיהו יש לומר דאף לדעת העיטור מהני מיגו בעיקר נאמנות כי הכא שאין הנאמנות ידוע אלא מפיו ועיין בסמ"ע וש"ך ריש סימן ע"א סעיף א'. ועמ"ש לעיל במתניתין דריש פרקין. ודוק:
פירש"י ד"ה ולתני מנה וכו' ולאשמעינן בדידיה גופא עכ"ל. לכאורה היה נראה לתרץ בזה קושיות התוס' למ"ד צריך לפורעו בעדים תקשה ליה מתניתין וכו' דכיון דעיקר הקושיא דליתני בדידיה באין שור שחוט לפנינו והיינו לפירש"י בלא תבעו א"כ כיון דהך מ"ד דצריך לפרעו בעדים הוא רב יהודה אמר רב אסי בשבועות דף מ"א ורב יהודה ס"ל לעיל דף י"ב ע"ב דברי ושמא ברי עדיף. א"כ בלא תבעו בדידיה אין צריך למיגו כלל דבל"ז ברי עדיף וצריך למיתני באביו וכתבו התוס' לעיל שם דרב יהודה לא אמר אלא בשמא גרוע היכא דהוי ליה למידע משא"כ באביו דלא הוי ליה למידע מודה רב יהודה וצריך לטעמא דמיגו. אבל באמת א"א לפרושי בהכי דהא קשה אפילו לדידן דלית לן ברי ושמא ברי עדיף היינו במקום דאיכא חזקת ממונא דאוקי ממונא בחזקת מריה כדאיתא לעיל דף י"ב אבל הכא אפילו לפמ"ש לעיל דגם ברישא מיירי באומר לויתי ממך מנה בעדים מ"מ אפילו למ"ד צריך לפורעו בעדים לא עדיף ממלוה בשטר דקי"ל בח"מ סימן נ"ט דאם הלוה אומר פרעתי והמלוה אומר איני יודע אם נפרעתי דפטור ואפילו בסיפא דיש עדים נמי נאמן לומר פרעתי. וע"כ צ"ל דמיירי בטוען ברי שלא נפרע אלא דלא תבעו משום דלא ידע מההלואה נמצא לגבי הפרעון ה"ל ברי וברי. וה"ה לר"י יש לומר כן. מיהו הא קשיא לי לפמ"ש הש"ך בסימן ע"ה ס"ק ל' ובס"ק נ"ח בשם המבי"ט דאם המלוה אינו יודע מן ההלואה אף שהלוה יודע מן ההלואה ואינו יודע אם פרע והמלוה טוען ברי שלא פרעו אפ"ה פטור א"כ ל"ל הכא מטעם מיגו הא אפילו אם היה טוען איני יודע אם פרעתי פטור כ"ש כשטוען ברי. ואף למאי דקי"ל בח"מ סימן פ"ב (ועיין ש"ך סימן נ"ט בשם מהרשד"ם) דבמלוה בשטר אף ששניהם אינם יודעין מן הפרעון חייב לשלם מ"מ הכא אפילו למ"ד צריך לפורעו בעדים ואפילו באומר לו אל תפרעני אלא בעדים ושניהם אינם יודעין מן הפרעון נלענ"ד דפטור דלא דמי לשטר דאוקי שטרא על חזקתו כמ"ש מהרשד"ם משא"כ בהלואה ע"פ אפילו האמניה למלוה עליו היינו כשאומר ברי אבל כשאומר איני יודע חזקת ממון עדיפא מחזקת הלואה. ולכאורה היה נראה לחלק דהא דבשניהם אינם יודעים מן הפירעון היינו במלוה עצמו דה"ל למידע אבל אם אומר איני יודע אם פרעתי לאביך כיון דהיורש לא ה"ל למידע צריך לשלם. וא"כ יש לומר דהכא דאמר מנה לויתי ממך לאו דוקא אלא דלוה מאביו אלא כיון דמת אביו קודם הפרעון והוא ירש הלואה הוי כאילו לוה ממנו. וצ"ע בזה ודוק:
ולכאורה נראה לישב לשיטת רש"י דאין שור שחוט היינו בלא תבעו אפ"ה מקשה הכא שפיר דע"כ לא הוצרך לעיל לשנויא הכא אין שור שחוט אלא לפי מאי דקאמר הניחא לזעירי וכו' אלא לרב אסי וכו' ומשני דקאי אמתניתין דמשארסתני נאנסתי משא"כ לזעירי יש לומר דבמשארסתני נאנסתי לא חשיב כלל מיגו דמ"ע דס"ל לר' יהושע מ"ע לא שכיחא כמ"ש התוס' דף ט' ע"ב סוף ד"ה אי למיתב וכו'. ועל מתניתין דמדברת ליכא להקשות מאי שנא האי מיגו דהרי ר' יהושע השיב בעצמו הטעם דאין זה מיגו משום דאין אפטרופוס לעריות כמ"ש התוס' לעיל דף י"ג ע"ב ד"ה השבתנו. נמצא לזעירי שפיר מקשה דלתני מנה לויתי ממך ובתובעו דלדידיה ס"ל לר' יהושע אפילו בשור שחוט מיגו. אך לפמ"ש לעיל דף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה השבתנו וכו' ע"כ גם לזעירי צ"ל דל"ל לר' יהושע מיגו בשור שחוט מיהו זה אינו אלא לשיטת ר"י שם ע"ש. ובזה מתורץ קושיות תוס' למ"ד צריך לפורעו בעדים דהוא רב אסי בשבועות שם והרי לרב אסי לשיטתייהו צריך לחלק בין שור שחוט ולק"מ דלתני מנה דלא שייך אלא בתובעו כנ"ל. אך בדברי רש"י א"א לפרש הכי דהרי פירש בהדיא הכא דמיירי באין שור שחוט וצ"ל כנ"ל. ודוק:
פירש"י ד"ה ונתני מודה ר' יהושע וכו'. לכאורה קשה לפירש"י דבלא תבעו מיירי דתיפוק ליה דקי"ל לומר דאין נשבעין על טענת שמא. וכן קשה לפי מאי דס"ד דראב"י מיירי בלא תבעו ל"ל להקשות וראב"י ל"ל משיב אבידה וכו' תיפוק ליה דאין נשבעין על טענת שמא. ונלע"ד דמיירי הכל בטוען ברי על הפרעון שבודאי לא פרע לאביו אלא שלא ידע מן ההלואה כלל אבל במה שטוען שהאכילו פרס טוען ששקר הוא נמצא דמשביעו בטענת ודאי אלא דאין שור שחוט כיון דלא תבעו דלא ידע מן ההלואה. מיהו לפ"ז קשה קושיות מהרש"א ז"ל דמאי משני אי אליבא דראב"י שבועה בעי הא למסקנא ס"ל לראב"י דוקא על ידי תביעה אבל בלא תביעה מודה ומה שתירץ מהרש"א ז"ל דלפי המסקנא מפרש רש"י כפי' התוס' משום סיפא ואם יש עדים וכו' דאכתי נאמן במיגו דפרע הכל. ולפי מה שכתב דעל כרחך בטוען ברי על הפרעון אין זה מיגו דנהי דכיון דלא ידע מן ההלואה מקרי אין שור שחוט אע"ג דיש עדים כמ"ש לפירש"י במתניתין דעל ידי הודאתו בב"ד נודע הדבר ובאו עדים מ"מ כיון דראב"י ס"ל דבבנו אינו מעיז א"כ ה"ל מיגו דהעזה שיטעון דפרע הכל דהא מיירי בטוען ברי על הפרעון וה"ל ככל מודה במקצת כדרבה. ונלענ"ד ליישב דבריו לפי מאי דמסיק כדרבה יש לומר כיון דהא דלא אמרינן מיגו דהעזה הוא מוכרח לרבה מדחייבה התורה שבועה במודה במקצת ואינו נאמן במיגו דכופר הכל. א"כ יש לומר דלר' יהושע דלית ליה מיגו לפירש"י על ידי תביעה דהוי ליה כשור שחוט לא מוכח מידי דהא כתבו הפוסקים דבכל מקום אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הש"ך סוף סימן פ"ב בדיני מיגו אלא דהכא לא אמרינן מיגו דהעזה לאפטורי משבועה דמוכח מן התורה כדרבה. אבל לר' יהושע אינו מוכרח. א"כ יש לומר בכה"ג דמתניתין דמיירי בלא תביעה אפילו בסיפא דיש עדים כמ"ש במתניתין שפיר נאמן במיגו דפרע הכל אע"ג דטוען ברי על הפרעון ואיכא העזה ס"ל לר"י דאמרינן מיגו דהעזה ואין ראיה ממודה במקצת שבתורה דמיירי בתובעו ולא אמרינן ביה מיגו לר"י ודוק:
ולענ"ד בל"ז אין קושיא לרש"י למסקנא דלוקי בלא תבעו כיון דכבר הקשה וראב"י לית ליה משיב אבידה ופירש"י ד"ה ור"א הא תקנתא דרבנן הוא דהמוצא מציאה לא ישבע. א"כ כיון דכל עיקר דמתניתין לאשמעינן מיגו לר"י ובלא תבעו אפילו בלא מיגו אינו נשבע מתקנת חכמים. וכוונתי בזה לדעת הגאונים ספר מגיני שלמה וספר פני יהושע:
עוד נלע"ד דבאמת קי"ל בשבועות ומבואר בח"מ סימן פ"ח דהיכא שקדמה ההודאה לתביעה פטור משבועת התורה א"כ בלא תבעו ואפילו טוען בנו ודאי על הפרעון מ"מ הא קדמה ההודאה לתביעה וע"כ לפי מאי דס"ד דקאמר שבועה בעי היינו לפי מאי דסבר המקשה דראב"י ורבנן פליגי בלא תבעו ע"כ דס"ל דלא בעינן קדמה הודאה לתביעה. אבל למאי דמסיק דפליגי על ידי תביעה הדרן לכללין דבעינן קדמה תביעה להודאה ואין כאן קושיא דליתני מודה ר' יהושע לענין שבועה בלא תביעה. ודוק:
תוס ד"ה אי אליבא דרבנן וכו'. לכאורה קשה אכתי מצי למיתני ואם יש עדים כגון שיש נמי עדים על מה שהודה דהיינו שמעידים שהודה כבר לפניהם קודם שבא לב"ד שלא פרע. א"נ שאמר לו על אותו חמשין שהודה אל תפרעני אלא בפני עדים ונהי דאינו חייב שבועה משום הודאות פיו שאינו יכול לכפור. מ"מ חייב שבועה מדרב חייא כדאיתא בריש ב"מ. מיהו יש לומר דסיפא דאם יש עדים קאי אפילו לר"ג. ובזה אתי שפיר טפי דבריהם ז"ל אפילו לפירש"י דר"י לית ליה מיגו אלא היכא דלא תבעו א"כ לפמ"ש דמיירי בטוען ברי שלא נפרע הרי תבעו (ועמ"ש לעיל בסמוך) דמ"מ לא מצי למתני. כיון דסיפא קאי נמי לר"ג ולר"ג פטור משבועה משום מיגו אפילו בתבעו וממילא מתורץ קושיא הנ"ל. דהא ר"ג לית ליה הך דר' חייא כדאיתא בריש ב"מ דף ה' ע"א לר"ג דמוקי קרא דכי הוא זה למעוטי דר' חייא ולא מצי למתני שום חיוב שבועה בסיפא. ודוק:
תוס' ד"ה אלא הכא בדרב וכו' אבל קשה דעיקר חסר מן הספר. ונלענ"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל דדחיקא ליה פי' התוס' דא"כ רב דאמר בטוענו קטן ע"כ צ"ל למסקנא בטוענו גדול וקרי ליה קטן לגביה מילי דאבהו הוי ליה למימר בטוענו בנו. ותו קושיות התוס' בעצמם מהך דשבועות אלא ודאי דרב מיירי בקטן ממש דכשהוא בא בטענת אביו אית ליה לראב"י דנשבעין וגם המקשה ידע מסברא זו רק כיון דלא אסיק אדעתיה סברא דרבנן דבבנו מעיז ע"כ סבר דרב מיירי בטוענו קטן טענת עצמו כדקי"ל בח"מ סימן פ"ח ס"ק כ' אם תבעו בחוב עצמו מאה והודה לו בחוב אביו חמשין נשבע שבועת התורה. עיין ש"ך שם ס"ק מ"ב וע"ז פליגי רבנן הואיל והוא טענת קטן ומקשה והא אמר מר אין נשבעין על טענת קטן ולכך מסיק כדרבה אבל לעולם בבא בטענת אביו וטעמא דרבנן משום דבבנו מעיז. וע"פ זה מתורץ נמי דלמאי דמשני מאי קטן גדול קשה דהוי ליה למיפרך א"כ מ"ט דרבנן דאכתי לא ידע מדרבה. וצ"ל בדוחק דעדיפא מיניה פריך. ולפמ"ש יש לומר דהוי מצי לשנויא דרבנן ס"ל כדעת הראב"ד הובא בטור ח"מ סימן פ"ח שם בטוענו בחוב עצמו והודה לו בחוב אביו דהוי ליה כטענו חיטין והודה לו בשעורין ואע"ג דקי"ל בטענו חיטין והודה בשעורין פטור אף משעורין והכא משמע דחייב במה שהודה מדקאמר כמשיב אבידה. יש לומר דהא דפטור משעורין היינו הטעם שכתבו הפוסקים דמדלא תבעו בחוב זה ודאי מחל לו השעורין ע"ש בספר פ"ח משא"כ הכא כיון דלגבי מילי דאבהו קטן הוא אין ראיה דמחל לו מדלא תבעו דאפשר דלא ידע מזה והיינו דאמרי רבנן אינו אלא כמשיב אבידה על מה שהודה וממילא דפטור משבועה עכ"פ. ודוק:
בא"ד ועוד דבהגוזל קמא וכו'. נלענ"ד ליישב דעת רש"י אפילו לסברתם דכיון דמייתי הש"ס בשבועות דף מ"ב ע"א אמתניתין דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן הך קרא דכי יתן וגו' ואין נתינת קטן כלום משמע דעיקר הטעם הוא משום הנתינה ואפילו נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אפ"ה כיון שהנתינה היה בשעה שהיה חש"ו נקרא טענת חרש שוטה וקטן כיון שהטענה היא מנתינת קטנות בלי דעת כמו שפירש"י שם. א"כ יש לומר דגם בשמעתין הא דקאמר בטוענו קטן לאו דוקא שהוא קטן בשעת טענה אלא אפילו הוא גדול השתא כיון שהיה קטן בשעת נתינה נקרא טוענו קטן בין לפמ"ש לעיל דהוי ס"ד דמיירי בטענת הקטן בחוב עצמו אף שהוא גדול השתא מ"מ הטענה אינה ברורה כיון שהיא מנתינת קטנות ובין למאי דמסיק כשבא בטענת אביו אף דהוא גדול השתא כיון דהברי הוא משעת נתינת אביו ואז היה קטן ולא היה בדעת שפיר קרי ליה ראב"י טענת עצמו וא"כ הנתינה של אביו והתביעה הוא בגדלות ודוק: אבל באמת משמע מדעת רש"י ז"ל דלא ממעט מקרא אלא נתינת הקטן דכתיב כי יתן איש וגו' ועיין מ"ש לקמן וכו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |