הפלאה/כתובות/ח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא שהכל ברא לכבודו. יש לפרש מפני שתכלית הבריאה של כל העולם הוא בשביל האדם ובו נשלם הבריאה כמו שאמרו חז"ל שאדם אחור למעשה בראשית והאדם אינו נשלם אלא כשנזדוגה לו בת זוגו נמצא כשנשא אדם את חוה נשלם הבריאה בשלימות לכך מברכין על הבריאה שהכל ברא לכבודו. ומה שמברכין יוצר האדם שני פעמים היינו כדאיתא לקמן שתי יצירות עלה במחשבה והיינו דקאמר בצלמו בצלם דמות תבניתו. וכתב הריטב"א דהיינו דמות תבניתו של אדם דאין לייחס שם תבנית להקב"ה. ונראה דהיינו שיצר בו צלמו וצלם שלה בדמות תבניתו וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאיתא לקמן ששנים עלה במחשבה להבראות והוא בריאת הנשמות במחשבה אבל הגוף נברא אחד ואחר כך התקין לו מגופו בנין עדי עד ופי' עדי עד פירש"י בנין הנוהג לדורות. רצה לומר דאף שבתחלה נבראת מצלעו נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה. ויש עוד לפרש עוד לשון עדי עד על שם הכתוב ביחזקאל ותרבו ותגדלו ותבואו בעדי עדיים פירש"י ל' עד כמו בטחו בה' עדי עד רצה לומר כל שיעור הגדלות הראוי לקומה שלימה וכמו שאמרו חז"ל בשאר מעשה בראשית. שבקומתן נבראו וכן ברא הקב"ה אותה בכל שיעור קומתה בשלימות. ומה שמברכין שוש תשיש וכו' הוא לזכור את ירושלים בדיבור. דאף שאמרו חז"ל לעשות זכרון במעשה כמ"ש אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אזכרכי אם לא אעלה וגו' והיינו שצריך לזכור במחשבה ובדיבור ובמעשה כמו שאחז"ל במגילה ריש פ"ב גבי זכירת מחיית עמלק זכור בפה יכול בלב ת"ל לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה והכא. נמי אם אשכחך בלב אם לא אזכרכי בפה. אם לא אעלה במעשה. ומה שאמרו שמח תשמח וכו' מפני שאמרו חז"ל בפסוק וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. פירש"י על עריות שנאסר להם. ואמרו חז"ל שעדיין אין עושין בשמחה דליכא כתובה דלא רמי ביה תיגרא. והענין כי יותר ישמחו בקרובים בשאר בשרם וכן מצינו בקין והבל שכל אחד נשא תאומה שנולדה עמו ויותר מזה באדם עצמו שהיתה מגופו ממש כמ"ש זאת הפעם עצם מעצמי. ועוד אמרו חז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף יש לפרש מפני שמצינו הנס בקריעת ים סוף יותר מבקיעת הירדן דבירדן כתיב ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד והיורדים תמו נכרתו, ופרש רש"י כדרך הליכתן בכל הנחלים. נמצא לא היה הנס אלא אחד, אבל בקריעת ים סוף כתיב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם והטעם יש לומר כדי שלא יהא מקום למצריים לילך עמהם יחד מצידיהם אלא מאחוריהם ממש. וישובו המים עליהם כשיעלו ישראל מתוך הים כמפורש בקרא א"כ היה הנס משני צדדים. וכן קשה לזווגם משני צדדים מחמת שהם רחוקים זה מזה משאר בשרם לכך אנו שואלים שישמח הקב"ה חתן וכלה שאינם קרובים משאר בשרם כשמחת אדם. הראשון שהיתה מגופו ממש.
בתוס' ד"ה שהכל וכו' הי' נראה ברכה אחת וכו'. לכאורה אינו מובן איך יאמר יוצר האדם בלא פתיחה ובלא חתימה אין זה ברכה כלל ולמה להו למימר משום שנראה כברכה אחת. ואפשר דקושיתם שיאמר בלא מלכות ויהיה כמו סיום ברכה הסמוכה לחברתה דאין בה מלכות. מיהו אכתי מ"ש דנראה כברכה אחת קשה הא כיון דאין בה הפסק מאמר אין לחתום כמו שכפירש"י מידי דהוי אברכת פירות ואברכת המצות. ואפשר דאפ"ה חיישינן לטעות ויותר נראה דהא דקשיא להו שלא יפתח ברכה שניה בברוך היינו שיתקנו להתחיל באיזה מאמר ואחר כך יסיים בא"י יוצר האדם בלא מלכות כמו ברכה הסמוכה לחברתה. ועל זה שפיר תירצו כיון שע"כ יצטרכו לתקן איזה מאמר א"כ כיון שיהיה הפסק מאמר איכא למיטעי שהכל ברכה אחת שפותחת בברוך וחותמת בברוך כדרך ברכה ארוכה שיש בה הפסק מאמר. וק"ל:
תוס' ד"ה רב תנא הוא וכו'. לא בעי לשנויי וכו'. לכאורה היה נלענ"ד לפי פירש"י לקמן בברכת המזון להצטרף לג' לזמן עליו. א"כ לרב דס"ל בריש פרק שלשה שאכלו דשנים אם רצו לזמן מזמנין א"כ אין חידוש דיוכל לצרפו לשנים וליכא לפרושי להצטרפו לאחד דלא משמע הכי לשון מן המנין ור' יוחנן פליג עליה התם ושפיר שייך מן המנין. אלא דאכתי זה דוחק דיש לומר דמצטרף לקבעו חובה לזימן. ונראה דהנה יש לתרץ קושיות התוספות על רש"י דמפרש ברכת הזימון להצטרף לשלשה דמאי קמ"ל דהוי ליה למימר דחייב במצות. ונראה דס"ל לרש"י דטובא קמ"ל דה"א כיון דבעינן קביעות והסבה לברכת המזון כדאיתא בברכות דף מ"ב ע"ב וה"א כיון דאבל אינו מסיב ואוכל עמהן דחייב בכפית המטה לא הוי קביעות להצטרף עמהן ומהאי טעמא כתבו הפוסקים בסעודה המפסקת בערב תשעה באב דאין מזמנין. קמ"ל דמצטרף. א"כ יש לומר דלרב דס"ל בפ' שלשה שאכלו דף מ"ח דאפילו אכל עלה של ירק מצטרף הרי דס"ל דלא בעינן קביעות גמור לצירוף א"כ אי אפשר לפרש בברכת המזון דפשיטא דלא גרע מעלה של ירק דלא קבע כלל וזה דוחק גדול לומר דברייתא מיירי שלא קבע עמו אלא אחד ונ"מ לצרף עוד אחד על ידי עלה של ירק. משא"כ לר' יוחנן דס"ל אין מזמנין עד שיאכל כזית כמ"ש התוספות שם בשם ירושלמי אתא שפיר. אף דבש"ס משמע דאף ר"י ס"ל דמצטרף אפילו בעלה של ירק באמת צריך לחלק אליבא דר"י בין צירוף לג' לצירוף לעשרה כמ"ש התוספות שם ויש לומר דהיינו טעמא דפירש"י לג' ולא פירש לצירוף לעשרה לזמן בשם. דומי' דחתנים מן המנין דמיירי בעשרה משום דבעשרה סגי בעלה של ירק ומאי קמ"ל אבל לרב אין הכרח לחלק. ואין להקשות דלפ"ז הוה מצי לחלק ולאוקמא הא דאמר רב דאפילו אכל עלה של ירק מצטרף היינו דוקא לעשרה זה אינו דהא בר"פ שלשה שאכלו אמר שם מר זוטרא אליבא דרב דלהצטרף לעשרה חמיר טפי ומסיים שם הש"ס והלכתא כותיה ומזה הוכיח שם הרא"ש בדף מ"ח לענין אכל עלה של ירק דכ"ש הוא שיצטרף לג' א"כ אין כאן מקום קושיא שיתרץ הש"ס כן משא"כ אליבא דר' יוחנן דס"ל בפירוש חילוק זה שפיר משני ודוק:
כל זה כתבנו לפירש"י. ולענ"ד נראה ליישב אפילו לשיטת התוספות עפ"י מה דאיתא בירושלמי במגילה אית תניא אבלים מן המנין. ואית תניא אין אבלים מן המנין וכו'. ומחלק התם בין אותו אבל דאין מצטרף ובין אבלים אחרים דמצטרפים ומקשה התנן אבל מתנחם ואינו נכנס לנחם וכו'. והנה באמת יש לתמוה הא דיליף ר"נ לעיל מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים וגו' הא משמע התם דלא היה בועז מצטרף לעשרה ומנ"ל לרב נחמן הכא דחתנים מן המנין שוב מצאתי בתשובות כנסת יחזקאל בהקדמת ספרו שתירץ דברי הרמב"ם שהביא פסוק ובמקהלות משום דקי"ל דחתנים מן המנין ולכך לא הביאו קרא דויקח עשרה אנשים. ואכתי לא מתרצא דברי ר"נ עצמו דאמר הכא חתנין מן המנין ולעיל יליף מקרא דבועז. ונראה דלר"נ צריך לחלק כדמחלק בירושלמי הנ"ל דהא דקאמר חתנים מן המנין היינו כמ"ש הרמב"ם וש"ע אם יש תשעה אנשים ושני חתנים מצטרף כל א' לברכת חבירו ויכולין לברך להם ברכת חתנים. אבל אותו חתן עצמו אין מצטרף. כדמשמע גבי בועז. אך לפ"ז הא דאמר ר"נ ואין האבלים מן המנין ע"כ צריך לפרש גם כן דאפילו אבלים אחרים אינן מן המנין וקשה קושיות הירושלמי דאין אבל נכנס לנחם האבלים אחרים ולא שייך לנחם שני אבלים כאחד. וצ"ל דבאמת לא מיירי ר"נ ברחבה אלא בברכת האבלים שבברכת המזון דבזה שפיר יש לומר בשני אבלים שיושבין בבית אחד להצטרף כ"א לברכת חבירו. דקמ"ל ר"נ דאין אבלים מן המנין. הרי דמוכח דר"נ אמר רב מיירי בברכת המזון. אבל ר"י יש לומר דס"ל באמת דאפילו אותו החתן מצטרף ושפיר קאמר דאותו חתן מצטרף ואותו האבל אינו מצטרף בברכת רחבה. ולפ"ז אתא שפיר נמי דברי הרמב"ם דכיון דר"י ס"ל דאותו חתן מצטרף ע"כ דלא יליף מקרא דבועז אלא מקרא דמקהלות וכיון דקי"ל כר' יוחנן לכך הביא הרמב"ם קרא דמקהלות. ובזה מתורץ נמי מה שהקשינו לעיל דף ז' ע"ב לשיטת הרמב"ם דס"ל דחופת נדה אינו קונה דהא יליף ברכת נשואין מקרא דבועז אלמא דבבועז נשואין הוי תוך ז' נקיים דתבעוהו להנשא. ולפמ"ש דבאמת להרמב"ם לא ילפינן מקרא דבועז דע"כ עשרה אנשים דבועז הוא למדרש עמוני ולא עמונית כדס"ל לר' אבהו לעיל. ורב נחמן דדריש מקרא דבועז באמת צ"ל דס"ל כר' יהודה לעיל דאף בבית אירוסין מברכין אותו כמ"ש לעיל שם ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |