הלכות גדולות/קידושין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות קידושין

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אסיר ליה לבר ישראל למנסב איתתא עד דמקדש לה בכספא או בכתובתה או בביאה וכולהו בסהדי. (קדושין ב.) בכסף מדאורייתא מנלן דכתיב כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני מה קיחה דהתם בכספא אף קיחה דהכא בכספא ותנן האשה נקנית בשלש דכים וקונה את עצמה בשתי דרכים במיתת הבעל ובגט נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה והלכתא כבית הלל. וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי דהוה ליה חד מן מאה ותשעין ותרין בזוזא. דש"ש דנ"ג קצ"ב סימן.

(ב"מ מד:) ת"ר פרוטה שאמרו אחד משמונה באיסר האיטלקי נפקא מינה לקידושי אשה איסר אחד מעשרים וארבעה בדינר נפקא מינה למקח וממכר דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב נפקא מינה לפדיון הבן. וכד מקדיש לה בפרוטה או בשוה פרוטה היא מיתסרא עילוי כולי עלמא והויא לה אשת איש והוא מיתסר בקרובותיה דתניא (מד"א פ"א) המקדש את האשה הרי זה אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ואחותה כל זמן שהיא קיימת וכולן שנאסרו עליו שעה אחת אין להם היתר עולמית חוץ מאחות אשתו שאין איסורה אלא בחייה. ולא שנא מקדש לה הוא ולא שנא משוי שליח לקדושי ליה איתתא ולא שנא מקבלה היא קידושי ולא שנא משויא שליח לקבולי לה קידושי כדתנן (קדושין מא.) האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. מדאורייתא מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח. ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. אשכחן בגירושין בקידושין מנלן אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משויא שליח אף הויה נמי משויא שליח. (גיטין סד.) והיכא דאמר ליה לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית והלך אותו שליח ולא החזיר שליחותו נאסר בקרובותיה של אותה אשה דודאי חזקה שליח עושה שליחותו. והיכא דאמר ליה לשלוחיה זיל וקדיש לי איתתא במקום פלוני ואזל וקידשה בדוכתא אחריתי ודאי לא תפשין בה קידושי אבל היכא דאמר דאיתה במקום פלוני ואזל ומקדש לה בדוכתא אחריתי תפסין בה קידושי דתנן (קדושין נ.) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר הרי זו מקודשת מאי טעמא מראה מקום הוא לו. והיכא דאמר ליה לשלוחים זיל וקדיש לי איתתא סתמא אזל ההוא שליח לעלמא ואיתניס אי נמי מית ולא אהדר שליחותיה נאסר בכל נשים שבעולם ומותר בגיורת (נזיר יב.) דאמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם והלך שליח ולא החזיר שליחותו נאסר בכל נשים שבעולם מאי טעמא חזקה שליח עושה שליחותו כל חדא וחדא אימר אמה קדיש אימר ברתה קדיש אימר אחתה קדיש ואף על גב דאינהו שריין לעלמא הוא אסור דהוה ליה כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. כי משוי איניש שליחא במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא שכיחא לא משוי איניש שליח. אמר רבה ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא שאר קרובות שמותרת פשיטא לא צריכא דאית לה קרובות וההיא שעתא דשוי שליח הוה נסיבן ולסוף איגרשן והא קמ"ל דכי תפסין ליה קידושי לשליח היכא דבשעתא דשוייה בעל שליח לדידיה גופיה הוה תפסין ליה קידושין הכא כיון דבשעתא דשוייה שליח לדידיה גופיה לא תפסין ליה קידושי דהוה נסיבן אי נמי אזל שליח וקדיש לבתר דאיגרשן להו לא תפשין בהו קידושי. והיכא דרמא תנאה בשעת קידושי מאלתר תפסין ליה קידושי ותנאה מיקיים ואזיל בנפשיה דתנן (קדושין ס.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן. ואיתמר עלה רב הונא אמר הוא יתן רב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בין תנאי למעשה רב הונא אמר הוא יתן סבר לה כרבי דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר על תנאי דמי ותפסין בה קידושי מאלתר ותנאה מיקיים ואזיל אכנפשיה ואי קדיש נפשה ביני ביני לא תפסין בה קידושי רב יהודה אמר לכשיתן לא סבר לה כרבי ועד דמקיים תנאיה לא תפסין בה קידושי ואי קדיש נפשה ביני ביני תפסין בהו קדושי. והלכתא כרב הונא דקאים רבי יוחנן כוותיה (שם ע"ב) דאמר רבי זירא כי הוינן בבבל אמרינן הא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי פליגי רבנן עלי' כי סליק להתם אשכחתי' לרבי אמי דיתיב וקאמר משמיה דר"י הכל מודים כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. והיכא דקדיש בתנאה אי נמי גריש בתנאה אי כפליים לתנאי' הוי תנאי' תנאה ואי לא לא הוי תנאיה תנאה דתנן (שם סא.) רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו וגומר ואם לא יעברו וגומר. רבי חנניה בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. והלכתא כרבי מאיר (גיטין עה:) מדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט. ולימא אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא לא יהא גט אם לא מתי בענן תנאי קודם למעשה דתניא (ב"מ צד.) אבא חלפתא איש כופר חנניה אומר משום רבי מאיר אם תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי ואם מעשה קודם לתנאי אינו תנאי (גיטין עה:) אמר רבא מכדי כולהו תנאי דעלמא מהיכא גמרינן להו מתנאה דבני גד ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו לאפוקי הכא דלאו קודם להן הוא אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט דבעינן הן קודם ללאו אם לא מתי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול אלמא כר"מ. והיכא דקדשה בגזל לא תפסין בה קידושי ואפילו בגזל דילה דתנן (קדושין נ:) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה. ואמר להן הרי כולכן מקודשות לי וקבלה אחת מהן על ידי כולן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אחיות מקודשות. (שם נב.) ואמר רב שמע מינה ממתניתא ארבעי ונקיט רב לידיה תלת שמע מינה המקדש בפירות שביעית מקודשת ושמע מינה האשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה ושמע מינה המקדש בגזל אינה מקודשת (דף פב) ואפילו בגזל דילה ממאי מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית מפקרי פירי הא שאר שני שבוע לא וכי אמרינן דבגזל דילה לא תפסין בה קידושי הני מילי היכא דלא שדיך אבל שדיך תפסין בה קידושין דתניא קידשה בגזל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה הרי זו מקודשת (קדושין יג.) ומוקי לה רב נחמן למתניתין כלה בגזל דילה ובדשדיך וכי קאמר רב נחמן לא תפסין בה קידושי בדלא שדיך.

(שם מז.) אמר רבא המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה אינה מקודשת וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וש"מ מעות בעלמא חוזרין אלמא מקדש במלוה לא תפסין בה קידושי ומקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ותפסין בה קידושין דתניא (שם מז.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכי נשתייר ממנו שוה פרוטה קידושין תופסין בה מעכשיו ופקדון בעי למלוייה ניהליה וכדרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר זהב אחד הרי זו מקודשת וישלים וקיימא לן הלכה כרבי אלעזר. והיכא דאמר לה התקדשי לי במנה והניח עליהן משכון לא תפשין בה קידושי דאמר רב נחמן (שם ח.) האומר לאשה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהן אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן והלכה כרבא אמר רב נחמן. והיכא דקידשה (שם יט.) במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי ברבי יהודה לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ואמה עבריה גופה משכון היא וכי יש שהות ביום קא תפסין בה קידושי הכא נמי בההיא הנאה דקא מהדר לה משכון דילה גמרה ומקניא נפשה ותפסין בה קידושי וכן הלכה. ואלו גברא דא"ל לחבריה זיל וקדיש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשני ואע"ג דמאן דעבד כי האי גוונא עיבידתא דרמאי הוא ולא מתבעי למיעבד הכין דעבד עבד מאי דעבד עבד דתנן (שם נח:) האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני וכן (תוספתא יבמות פ"ד) האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני והלך ולקח לעצמו הרי הוא לשני ותנו רבנן מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות. והיכא דיהב לה מעות לאשה ואמר לה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני ואמרינן (שם נט.) לא בא אחר וקידשה מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות דוקא דיהב לה מעות אבל אם כתב לה שטר אירוסין מעיקרא והשתא לא איתיה לא הוו קידושי הנך זיזי דיהב לה מאי טעמא דהני זוזי לא דמו למלוה ולא לפקדון לפקדון דפקדון ברשותא דמריה מתאכל והני ברשותא דידה קא מתאכלי למלוה נמי לא דמו מלוה לאו בתורת קידושין יהבינהו ניהלה הני בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ואי הדרא בה בתוך שלשים פלוגתא דר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דקאמרינן לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור והלכתא כר' יוחנן ולא צריכא גט מיניה. והיכא דיהבה איתתא רשותא לשליחא לקדושה ואזל שליח וקידשה לגברא וכד אתא הדרא בה ואמרה לא ניחא לי דאיקדש (שם ע"ב) פלוגתא דרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש דרבי יוחנן סבר מציא למיהדר בה דאתי דיבור ומבטל דיבור רשב"ל אמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ולא מציא למהדר בה והלכתא כר' יוחנן ואע"ג דלענין גירושין קיי"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל וקא מיבעיא לן חוזר ומגרש בו או לא ר"נ אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו ר"נ אמר חוזר ומגרש בו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור רב ששת כרב נחמן וקשיא לן הלכתא דרב נחמן אהלכתא דרבי יוחנן דקאמרינן הכא גבי גט הלכתא כרב נחמן דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור וגבי קידושין אמרינן הלכה כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור קשיא הלכתא אהלכתא ומפרקינן לעולם אתי דיבור ומבטל דיבור והכא היינו טעמא דרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו דאמר לך נהי דבטלה לשליחותו דשליח לגיטא גופיה לא בטליה וכי קא אמרינן דמציא הדרה בה דוקא בתוך שלשים יום אבל אחר שלשים יום גמרו להו קידושין דידה ולאו כל כמינה דהדרה בה וצריכא גט מיניה. ואיתתא הויא שליח לחברתה לקבולי לה קידושין ואפילו לצרה דילה דתנן (שם נא.) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וכולי. וקשיא לן אחיות הוא דאין מקודשות אבל נכריות מקודשות וקא אמרינן כיון דקאמר להו הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו ואשתכח דשתים מהן אחיות נינהו הוה ליה כמאן דקאמר לראובן קנה לך מנה זו את וחמור וכי האי גוונא אמור רבנן דלא קני הכא נמי כיון דתרתי מינייהו אחית נינהו דאסרן הדדן הוה ליה כאת וחמור ואפילו בהנך אחרנייתא נמי לא תפסין בהו קידושי ואוקימנא למתניתא כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי בכלכלה זו וקבלה אחת מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות אבל הנך אחרות מקודשות (שם נב.) ואמר רב ש"מ מהא מתניתא ארבעי וחדא מינייהו האשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה דהא הני חמש נשים חדא מינייהו דקבילת קידושין ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא אינך מקודשות ואע"ג דלא קביל קידושין אלא חדא מינייהו בשליחותא דכולהו אלמא אשה הויא שליח לחבירתה. ואב אית ליה רשותא לקדושי לברתיה כמה דקטנה היא (שם סד.) דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנא' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה וקידושיה שקיל להו אב דתנן (כתובות מו:) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. וכי קאמרינן דזכאי בקידושיה כמה דהיא קטנה אבל בגרה כסף קידושיה לעצמה. (קידושין סד.) ואלו אב דאתי ואמר קידשתיה כשהיא קטנה נאמן ואפילו אמר קידשתיה כשהיא קטנה וגירשתיה כשהיא קטנה ואע"ג דקא מחייב לה דקא פסיל לה מכהונה אי ההיא שעתא דאמר קידשתיה וגרשתיה עדאן קטנה היא נאמן ודאי בגרה ואמר קידשתי את בתי קידשתיה וגרשתיה לא מהימן. והיכא דאמר נשבית בתי ופדיתיה אין נאמן דתנן קידשתי את בתי קטנה קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אין נאמן נשבית ופדיתיה בין כשהיא קטנה ובין כשהיא גדולה אין נאמן. והיכא דאמר לה לאיתתא קידשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ואיהי קאמרה לא היו דברים מעולם ואע"ג דמן דיבורא דיליה קא אסרינן ליה בקרובותיה לגבי דילה לא חיישינן למילתיה בשום מידי ושריא לעלמא ולא צריכה גיטא מיניה ושריא נמי לקרוביו לאביו ולאחיו ולבנו. ואלו אתתא דקא אמרה לגברא קידשתני בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים אע"ג דלגבי דיליה לא חיישינן למילתא במידי ושרינן ליה למינסב קריבתא איהי מכל מקום שויא נפשה חתיכה דאיסורא ואסיר לה לאינסובי לקרוביו ואסירא נמי לעלמא עד דשקלה גט מיניה ומעשינן ליה עד דיהב לה גיטא ואי יהיב גיטא מדעתיה אכפינן ליה למיתן לה כתובה (שם סה.) דאמר רב אחא בר רב אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר רב אדא אמר רב המנונא אמר רב כופין ומבקשין תרתי אמרת כופין אלמא על כרחיה והדר אמרת מבקשין אלמא מדעתיה הכי קאמר מבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. וכיון דיהב לה גט בין מדעתיה ובין לעשוייה איתסר בקרובותיה ואלא מתניתא דקא תני קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה מכדי כיון דקא אמרה ליה קידשתני לא סגי לה בלא גט בין מדעתיה ובין מעשוייה וכיון דיהב לה גט קאמר מר הוא מותר בקרובותיה דקא תני למאי הלכתא דהיכא דמיתה מקמי דיהב לה גט שרי באמה ובבתה ואצ"ל בקרובות דילה. והיכא דאמר לאיתתא קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי אף ע"ג דלאב הימניה רחמנא דכי אמר קידשתי את בתי מהימן דכתיב את בתי נתתי איהי כי קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי לא מהימנא ואסיר בקרובות דילה דהא קאמר לה קידשתיך ואיהי מותרת בקרוביו דהא קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי בתה שריא בקרוביו ואיהו שרי בקרובות בתה ושריא לעלמא ולא חיישינן לדיבורא דאמה. והיכא דאמר לה קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי הוא מותר בקרובותיה ולא חיישינן למילתה במאי דקא אמרה לא קידשת אלא אותי ואסור בקרובות בתה ובתה שריא בקרוביו ושריא נמי לעלמא ולא צריכה גט מיניה ואמה אסורה בקרוביו לעולם ואסירא נמי לעלמא עד דשקלא גיטא מיניה דתנן האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. קידשתני והוא אומר לא קידשתי הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי אסיר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו. והיכא דשקלא גיטא מיניה אסור בקרובותיה.

(שם סג:) קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. אמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו ואין נאמן לכנוס אימר יצרו תוקפו ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס הלכתא כרב או כרב אסי. ת"ש דתניא כוותיה דרב אסי קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה [אף נאמן לכנוס. כנסה ובא אחר ואמר אני קידשתיה] אין נאמן לא כל הימנו לאוסרה עליו נתקדשתי ואיני יודע למי תקדשתי ובא אחד ואמר אני קידשתיך נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו. ת"ר בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום א' נאמן לנדרים לחרמים לערכין ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין וכן הלכה. והיכא דאית ליה ברתא כמה דלא בגרה ברשותיה קיימא ומיקדשה לכל מאן דניחא ליה ושקיל כסף קידושיה וכד מקדיש לה אבוה אף על גב דקטנה היא לא משתריא אלא בגט אבל ודאי קדיש איהי נפשה כשהיא קטנה אי נמי קדישתה אמה או אחא ולא ניחא לה בקידושי דאתקדשת לא צריכה גט במיאון בעלמא סגי לה אבל ודאי בגרה לה נפקה לה מרשותיה דאב וקיימא לה ברשותא דנפשה דתנן (נדה מז.) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה אין לאביה רשות בה. ואי משויא ליה לאבוה שליח ואמרה ליה זיל קביל לי קידושי מפלניא הוי קידושיה קידושין (קידושין ט.) דאמר רבא אמר ר"נ כתב לה על הנייר או על החרם אע"פ שאין בה שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי בין ע"י עצמה בין על ידי אביה מדעתה מקודשת והוא שבגרה. (קידושין יט.) ואמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי ברבי יהודה לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות דשקל אב מאדון היכא דמכר לו בתו לאו לקידושין ניתנו וכמה דאיכא חדא שעתא משש שנים דאית ליה רשותא לאדון למיעבד גביה עיבידתא בשוה פרוטה מצי מייעד לה והוו קידושי אלמא מעידנא דזבנא אב דקא יהיב לה רשותא ואמר לה זיל איקדש לעלמא והכא פשיטא דבקטנה עסקינן דאי אתאי סימני נערות נפקא לה מרשות אדון דתנן יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין הלכך בעלמא נמי כי אמר לה אב לבתו קטנה איזיל איקדיש לפלניא ואזלא ומיקדשה קידושיה קידושי וכ"ש בתו נערה. (שם ט.) ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. (שם ז.) ואמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"ג דלא קא קני ולא מידי קא משעבד נפשיה הכא נמי לא שנא. ואמר רבא הא לך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ע"כ דלא קא חסר מידי וקא קני נפשי' ע"י אחר האי גברא נמי אע"ג דלא חסר מידי קני להא איתתא על ידי אחר. ואמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם. והיכא דא"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מהו מי דמיא לתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו או לא ת"ש דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת ואמר ליה רבינא למר זוטרא ואמרי לה רב אשי למר זוטרא א"כ מצינו נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן אמר ליה מי סברת אגב זוזי קא מיקניא אשה הכא באדם חשוב עסקינן דבההיא הנאה דקא מקבל מינה מתנה גמרה ומיקניא נפשה. והיכא דיהב לה זוזי לאיתתא ואמר הרי את שלי הרי את ברשותי לשון קידושין משמע דתניא (שם ו.) הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי את מקודשת לי הרי את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי הרי זו מקודשת. ומאן דמקדש איתתא מיתבעי ליה למיתן זוזי מדידיה ומימר לה הרי את מקודשת לי דכתיב כי יקח דרכא דזביני ואי יהבא ליה איהי זוזי מן דידה ואמרה ליה הריני מקודשת לך לא הוו קידושי מאי טעמא דכתיב כי יקח ולא כתיב כי תלקח. ואי יהבה איהי זוזי ואמר לה הוא מיקדשת לי אי נמי יהב לה זוזי ואמרה (דף פג) ליה הריני מקודשת לך בהני תרתי חיישינן מדרבנן (שם ה:) דת"ר בכסף כיצד נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה לו ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאינתו אינה מקודשת. מתקיף לה רב פפא טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אימא סיפא אבל היא שנתנה לו ואמרה לו טעמא דנתנה היא ואמרה היא [הא נתן הוא ואמרה היא] הרי זו מקודשת רישא דוקא סיפא כדי נסבה ותני סיפא מידי דסתר לרישא הכי קאמר נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קידושי ואבע"א נתן הוא ואמר הוא פשיטא ליה דהוו קידושי נתנה היא ואמרה היא פשיטא דלא הוו קידושי נתנה היא ואמר הוא מספקא ליה וחיששין מדרבנן. (יבמות לא:) מפני מה לא תקנו זמן בקידושין ניחא למאן דאמר משום פירי ארוסה לית לה פירי. (קידושין ה:) אמר שמואל בקידושין נתן לה ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו הרי זו מקודשת הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את מגורשת הרי את משולחת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת איני אישיך איני בעליך איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש.

(קידושין ו.) ת"ר אס"ק שב"ז סימן. הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי מקודשת הרי את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי הרי זו מקודשת וליתנהו כולהו בחדא זימנא תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו. היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו רבי יהודה אומר צריך לפרש אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין וכן א"ר אלעזר אמר רבי אושעי' והוא שעסוקין באותו ענין כתנאי רבי אומר והוא שעסוקין באותו ענין ור"א ברבי שמעון אומר אף על פי שאין עסוקין באותו ענין אי אין עסוקין באותו ענין מנא ידעה מאי קאמר לה אמר אביי מענין לענין ובאותו ענין אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי. (שם ע"ב) אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית האי הנאת מלוה היכי דמי אי נימא דאוזפה ארבעה בחמשה ריבית מעליתא היא ועוד היינו מלוה אלא דארוח לה זמנא דאמר לה האי מידי קא מוזיפנא ליך חלופיה ההוא דבעינא משקליה בתר תלתין יומי ליהוו גביך עשרה יומי אחריני ובההוא הנאה דהנך עשרה יומי איקדש לי מקודשת ובמלוה גרידתא שאין עליה משכון וליכא פרוטה בהדה קאמרינן דלא תפשי בה קידושי והני מילי היכא דלא בעלה אבל קדיש במלוה גרידתא ובעל צריכה גט מיניה (כתובות עד.) דאמר רב יוסף בר אבא א"ר מנחם אמר רבי אמי המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט. והיכא דקדיש באיסורי הנאה לא הוו קידושי ודאי זבינהו וקדיש בדמייהו הוו קידושי דתנן (קידושין נו:) המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובצפרי מצורע ובשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת (קידושין נח.) מ"ט מדגלי רחמנא גבי ע"ז והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה ממנו הרי הוא כמוהו ע"ז היא דתפסה דמה הא איסורין שבתורה לא. זר"ק אבא פלונ"י סל"ע לענ"י כל"ב סימ"ן.

(שם ח:) ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה ואמרה תנהו לאבא או לאביך אינה מקודשת על מנת שיקבלם לי הרי זו מקודשת תנא אבא משום רישא תנא אביך משום סיפא. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנהו לפלוני אינה מקודשת על מנת שיקבלהו לי הרי זו מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת אם היה סלע שלה הרי זו מקודשת. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי במנה תנהו לעני אינה מקודשת ואפילו עני הסמוך עליה מ"ט דאמרה ליה את נמי מדאורייתא חיובי מחייבת בגויה. ת"ר האומר לאשה התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה הרי זו מקודשת. (שם ט') ההוא גברא דקא מזבין פתכייתא אתיא ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חדא אמר לה מיקדשת לי אמרה ליה הבה מיהבה אמר רב חמא כל הבה מיהבה לא הוי קידושי. ההוא דהוה קא שתי חמרא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה אשקיין חד כסא אמר לה מיקדשא לי אמרה ליה אשקי אשקויי אמר רב פפא כל אשקי אשקויי לא הוו קידושי. ההוא גברא דהוה קא מנקיט תמרי אתאי ההיא איתתא אמרה לי' שדי לי תרתי אמר לה מיקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא לא הוו קידושי. איבעיא להו הבה אשקי ושדי מהו רבינא אמר מקודשת רב חמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת. (שם יב.) אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומדת כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי והאנן תנן בית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק איזהו ספק קידושין קידשה בדבר ספק יש בו שוה פרוטה ספק אין בו. ההוא דקדיש בדאר' (נ"א בזוודא) דאורדי יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב ויתיב רב קא משער להו אי אית בהו שוה פרוטה או לא ואי לית בהו שוה פרוטה לא והאמר שמואל חיישינן לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. ההוא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה או לא ואי לית בה שוה פרוטה לא והאמר שמואל חיישינן רב חסדא לא סבירא ליה דשמואל אמרה ליה אימא ההוא יומא דקדשה הוה אית בה שוה פרוטה אמר לה לא כל כמינך דאסרת ליה אעלמא (שם ע"ב) היינו מעשה דיהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קביל ביך אביך קידושי כי הוה זוטרא אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה עילואי. והלכתא אי שויא שוה פרוטה הכא חיישינן ולא חיישינן דילמא שויא שוה פרוטה בעלמא וכן הלכה. ההוא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא שלחה רב אחא בר הונא קמיה דרב יוסף שלח ליה נגדיה מדרב ואצרכה גט מדשמואל דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומאן דקדיש בשוקא ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמצער שלוחא דרבנן ומאן דמשהי שמותא דרבנן עליה תלתין יומי וחתנא דדייר בבי חמוה נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבר מאן דמקדש בביאה ואפילו דשדיך משום פריצותא והא ההוא גברא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא הוה חשיד מחמתיה. ההוא דקדיש בציפתא דאסא אמרה ליה לית ביה שוה פרוטה אמר לה תיקדש לי בארבעה זוזי דאית בה אישתיק אמר רבא הואי שתיקה לאחר מתן מעות וכל שתיקה לאחר מתן מעות לא הוו קידושין. אמר רבא מנא אמינא לה דשתיקה לאחר מתן מטות לא הוו קידושי דתניא כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי בו בשעת מתן מעות בין רצתה ובין לא רצתה מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אי נימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא בשעת מתן מעות בין רצתה ובין לא רצתה מקודשת אמאי הא קא אמרה לא אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק וקא תני לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת. (שם יג.) קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע הכי השתא התם בתורת פקדון יהב לה ודאי דלא שדיתינהו סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו הכא בתורת קידושין יהב לה אי לא ניחא לה תשדינהו פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירן דילמא הכא נמי סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו שלחה רב אחא בריה דרבא קמיה דרבינא שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה שמעינן מהני מתנייתא דמהני שמעתתא היכא דיהב לה מידי ואמר לה ליהוי פקדון גביך ובשעתא דקא יהיב לה הדר אמר לה איקדיש לי בגויה אי אמרה לא הא קא אמרה לא מיקדשנא ואי אמרה אין אי נמי אישתיק ולא אמרה לא אין ולא לא הוו קידושי אמר לה ליהוי האי מידי פקדון גביך ובתר הכי אמר לה ההוא דאפקידי גביך איקדש לי בגויה אי אמרה אין הוו קידושי אבל אי אישתיק מישתק לא הוו קידושי. וגבי צפתא דאסא אע"ג דראיה דידה מפקדון קא מייתי לה רבא וגבי פקדון שתיקה דלאחר מתן מעות לא חיישינן לה כלל גבי צפתא דאסא חיישינן לקושיא דרב הונא בריה דרב יהושע והוו קידושין ומצרכינן לה גיטא כדשלחה רב אחא בריה דרבא והלכתא הוו קידושין וצריכה גט מיניה. ההיא איתתא דהוה מזבנה ורשכי אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה א"ל הבה לי אמר לה הילך ומיקדשה לי בגויה אמר רב נחמן יכולה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי. איתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה בו הרי זו מקודשת התם בדשדיך. א"ל רבא לרב נחמן תניא דמסייעא לך כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת מאי רצתה ומאי לא רצתה אי נימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתיק מקודשת ליתנייה כדקתני התם אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק וקא תני בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת אלמא יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי שמע מינה והלכתא כרב נחמן דיכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי והוא דלא שדיך. והיכא דחטף מידי מאשה ואהדריה ניהלה ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגויה אי נמי אמר לה שקול הני זוזי דהוה מסקת ביה ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגוייהו אי אמרה אין בין הוה משדכא ליה מן קמי הכין ובין לא הוה משדכא ליה הוו קידושי דאמרינן מיגמר גמרא ומקניא נפשה אי לאו הכין לא הוה אמרה אין. והיכא דאשתיקא ולא אמרה לא אין ולא לא אי לא הוה משדכא ליה מן קמי הכין לא הוו קידושי דאמרינן יכלה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי ואי הוה משדכא ליה מן קמי הכין הוו קידושי דאמרינן כיון דמשדכא ליה ניחא לה דתיקני ליה בכל דהו ומגמר גמר ואקנאי נפשה ואע"ג דלא אמרה אין כמה דאמרה אין דמי דקתני כנסי סלע זו שאני חייב ליכי בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ואמרי' רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיק והא מתניתא בדלא שדיך הוא דאיתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל וא"ל התם בדשדיך אבל היכא דחטף מינה מידי ואהדריה לה ובעידנא דקא מהדר לה לא אמר לה מידי וא"ל בתר הכי איקדש לי בגויה אי נמי דאמר לה שקול האי מידי דקא מסקת בי ובעידנא דקא יהיב לה לא אמר לה מידי ואמר לה בתר הכי ההוא מידי דפרעי לך איקדיש לי בגויה כי ההוא גוונא אף על גב דאמרה אין לא הוו קידושי מדקתני סיפא לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת אמרה אין בעידנא דקא מהדר לה אמרינן בההיא הנאה דאהדריה ניהלה מגמר גמיר ואקנאי נפשה וכמאן דיהב לה מנפשיה דמי אבל לאחר מתן מעות אין דידה ולא כלום הוא. (שם ז:) ההוא דקדיש בשיראי רבה אמר לא צריכי שומא רב יוסף אמר צריכי שומא אמר לה כל דהו דברי הכל לא צריכי שומא אמר לה חמשין ולא שוו חמשין דברי הכל לא הוו קידושי כי פליגי דאמר לה חמשין ושוו חמשין רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו רב יוסף אמר צריכי שומא כיון דאשה לא קים לה בשומא לא סמכא דעתה וצריכי שומא (שם ט') והלכתא לא צריכא שומא. (שם ח.) אמר רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים מאי טעמא אמר לה מנה ונתן לה דינר על מנת קאמר לה ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (שם ט.) והלכתא שיראי לא צריכי שומא והלכתא כרבי אלעזר והיכא דחטף סלע מעלמא ויהיב לה לא היו קידושי (שם נב:) דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעה במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה שדייה ניהלה אמר לה הא לך ומיקדשת לי בגויה אתא לקמיה דרבא א"ל לית דחש לה לדר' שמעון דאמר סתם גזלה יאוש בעלים ורב ור' יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדש בגזל אינה מקודשת (שם מג.) אמר רבא אמר רב נחמן האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן אתה אומר בגירושין וכן לענין ממון אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו רב אחא בריה דרבא מתני רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד והלכתא שליח נעשה עד.

(שם מח:) תנו רבנן בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך הרי זו מקודשת רבי נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך ר' יהודה הנשיא אומר באמת אמרו אחד זה וא' זה אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת מאי איכא בין תנא קמא לר' נתן איכא בייניהו שכירות בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה מר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ומר סבר דעתיה אמלוה והלכתא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה. (שם מא.) האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשליחו כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא מסייעא ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותיה ניהו לא מתבעי ליה לקדושה עד שתבגר ואי קדיש עצמה בלא דעתא דאבוה ועדיין נערה היא לא הוו קידושי וכל שכן כשהיא קטנה ובוגרת בין איתיה לאבוה ובין ליתיה הוו קידושיה קידושי. (שם מד:) אתמר נערה ים שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר אבוה דשמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה (דף פד) גט אמר שמואל הא ר' עקיבא ובית דינו בכפרי הפכוה ושדרוה לקמיה דרב אמר להו האלהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס לזרעיה דאבא בר אבא דלימא הכי וטעמא מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב וצריכה מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה אמר רב נחמן והוא ששידכו. (קדושין מה.) אתמר מת ונפלה לפני אחיו ליבום אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמרו ואין ממאנת לזיקתו והיכא דעשה בה מאמר צריכה גט וחליצה וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה האב בנישואין האחרונים צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושין הראשונים צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה לא עשה בה מאמר אין צריכה אלא חליצה בלבד מאי אמרת תיבעי מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה מידע ידעין דאחות חלוצה היא ולא תפסי בה קידושי מדרבנן דא"ר שמעון בן לקיש כאן שנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. (שם מו.) אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין הוא ובין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא והוא דלא שדיך ולא היא אע"ג דשדיך לא הוו קידושי דבעינן קידושין לדעת אביה ודברי הכל אביה ולא היא. (שם סה.) אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים (שם ע"ב) אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו ומאן בי דינא רבה רב. ואיכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו ומאן בי דינא רבה רבינו הקדוש. אשה דקידשה אביה וקביל קידושי ולא ידיעא מילתא דשקלת קידושי מאבוה צריכה גט משום ספיקא איתתא דאמרה לגברא קידשתני אע"ג דליכא סהדי אסירא אכולי עלמא עד דיהיב לה גט איתתא דאיקדש לגברא וקבע לה זמנה למנסבה ועבר זמנא ולא הוה אונסא ולא נסבה (כתובות נז.) חייב במזונותיה (דוקא ביום מושלם ששה חדשים דנערות). והיכא דקביל אביה בה קידושי מן חד וקדישת היא נפשה לאחרינא ובעידנא דאיתקדשת לא ידעינן אי נערה היא או בוגרת והשתא היא בוגרת לפנינו פליגי רב ושמואל בהא מילתא דאתמר (קידושין עט.) קידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת אמר רב הרי היא בוגרת ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם והלכתא כרב ולא חיישינן לקידושי דאבוה.

(קידושין ט.) ת"ר בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת. (שם ע"ב) איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת אמר רב פפא אימא טעמא דידי וטעמא דידהו טעמא דידהו מקיש הויה ליציאה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הויה לשמה ושלא מדעתה טעמא דידי מקיש הויה ליציאה מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה נמי בענין דעת מקנה. מיתיבי אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מאי לאו שטרי אירוסין ממש לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן דברים הנקנין באמירה והלכתא כרבא ורבינא בביאה מנלן א"ר אבהו א"ר יוחנן אמר קרא והיא בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה. (שם י.) איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מאי אמר אמימר כל הבועל דעתו על גמר ביאה דהיכא דאמר לה התקדשי לי בביאה סתם אי פשטה ידה ומקבלה קידושי מאחריני הוו קידושי. ואי כהן גדול הוא אסירא ליה דבשעת קנין לאו בתולה היא וכן הלכה:

(פסק) ומאן דמקדש בביאה בעינן סהדי דקא בעיל לה כממון ממון לא בעינן עד דחזו סהדי דקא יהיב לה ביאה נמי בענין דחזו סהדי דקא בעיל לה. ומאן דמקדש בביאה גרידתא נמי הוו קידושי דכתיב ובעלה. כותי שקידש חוששין לקדושיו היה מעשה ואצרכיה גיטא מר רב יהודאי ומר רב שמואל. והלכתא בר מומר דאיתיליד מגויה דמקדש לא תפשין ליה קידושי מומר גופיה תפסי קידושי דיליה מ"ט מומר דאי הדר ביה אי מקדש תפסי ליה קידושי בר מומר דאיתיליד מגויה גוי הוא (יבמות טז.) דכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו אי מקדש לא תפסי ליה קידושי הם ודקאמרינן לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים דוקא בנייהו אבל אינהו לא. והיכא דקדיש אשה בפסולי עדות דרבנן קידושי מעלי' לא הוי עד דהדר מקדש בעדים כשרים ואפילו הכי לא משתריא לעלמא אלא בגט וליכא בין פסולי עדות דאורייתא לפסולי עדות דרבנן אלא לגט אשה בלבד אבל לכל עדות שבתורה כי הדדי נינהו כי היכי דפסילי הני פסילי הני ועוד מה בין פסולי דאורייתא לפסולי דרבנן איכא בינייהו תרתי מילי פסולי דאורייתא פסלותן מובהקת ואין צריכין הכרזה ופסולי דרבנן צריכין הכרזה פלוני פסול לעדות אל תעידוהו עדותכם ולאלתר יפסל וכל זמן שלא הכריזו עליו בבית דין אינן פסולין. ועוד שיש בין פסולי דאורייתא לפסולי דרבנן לענין קידושין דהיכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן אין קידושין תופסין בה עד שיחזור ויקדש בעדים כשרים ולעלמא לא משתריא אלא בגט. ומאן דמקדש בפסולי עדות דאורייתא אין צריכה הימנו גט ומותרת לכל אדם. (קידושין מה.) הנך בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מנייהו כסא ויהיב ליה לחבריה אמר ליה מיקדשא ליה ברתך לברי אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן. (שם ע"ב) אמרי ליה רבנן לרבינא דילמא שליח שוייה לאבוה לא חציף איניש לשויה לאבוה שליח דילמא ארצויי ארצי קמיה ואישתיק. אמר להו רבא בר שימי לרב אשי בפירוש לא סבר לה מר לדרב ושמואל דאמרי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כי שדיך צריכה גט וצריכה מיאון אלמא לא אמרינן כיון דשדיך הוה ליה כמאן דארצי קמיה ושתיק וכיון דשתיק בשעת קידושי דילמא מינח נייח ליה והלכתא כרבינא (נדרים פז.) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מע"ז וקידושי אשה. קטנה שקידשה עצמה או שהשיאה את עצמה בחיי אביה אין קידושיה קידושין ואין נשואיה נשואין. וקטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואנסיבתה אמה אשתאילת הדא מילתא קמי רבנן כמה זימני ואמרו דשפיר עבדת אימה דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה אי איתיה לאב מקדש לה קידושי תורה ואי לא מינסבא בתקנתא דרבנן וכמה דגדלה גדלי נשואין דילה בהדה וכד אתי אב לא צריך לקדושה:

סליקו להו הלכות קידושין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף