הלכות גדולות/כתובות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות כתובות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בר ישראל דבעי למינסב אינתתא מיבעי' ליהלקדושה ברישא וברוכי ברכת אירוסין ומימסר לה כתובה (כתובות ז.) דאמר רב נחמן אמר לי הונא תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בעז עשרה אנשים מזקני העיר (שם ע"ב) ר' אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל בשעה שאתה מברך על מקור משום פריה ורביה עשו קהלא ומן קמי הלולא ומן בתר הלולא מברך שהשמחה במעונו. תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בבית חתנים רבי יהודה אומר אף בבית האירוסין אמר אביי ביהודה שנו מפני שמתייחד עמה. תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית האירוסין מאי ברכת אירוסין רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין ב"א ה' מקדש את עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בבית חתנים כל שבעה אמר רב יהודה אמר רב והוא שבאו פנים חדשות. ברכת חתנים מאי מברך בורא פרי הגפן. (שם ח.) שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם. אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות. שוש תשיש. שמח תשמח. אשר ברא ששון ושמחה ברוך משמח חתן וכלה. רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו למחר אמר להו אי איכא פנים חדשות מברכינן כולהו ואי לא לא. וכל שבעה אי איכא פנים חדשות מברך כולהו ואי לא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. משבעה ועד תלתין בין אמר ליה מחמת הלולא ובין לא אמר ליה מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו מכאן ואילך אי אמר ליה מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי לא לא. ועד דמקדיש ומסר לחופה לא ליבריך שבע ברכות. וברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין:

(פסק) וכדמפיק ליה לסודרא מחייב לברוכי אי איכא כסא ואסא מברך עילויה בורא פרי הגפן ועצי בשמים והדר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן איילת אהבים ד. שמרה בטהרה חוק לא הפרה ברוך הבוחר בזרעו של אברהם. והיכא דאיכא עדים דאתייחד ארוס בבית חמיו וכד נסיב לא מצא בתולים לאו דינא למיטען טענת בתולים אבל ודאי לא אייחד עמה ועבד סעודתא רבתי דינא הוא דשקיל אוזינקיה מאי טעמא (שם י.) חזקה אין אדם טורח בסעודה הוו זבינייהו זביני. ואתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלהואמרה דלאחר מיתת בעל זבין כי מיית בעל הוו זביני' זביני. ואתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה לא הוו זבינה זביני דאמר ר' יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. והיכא דזבין גברא בנכסי אשתו ומת האשה מוציאה מיד הלקוחות (יבמות סו:) מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר אם מתה אשה בעל מוציא מיד הלקוחות וכל שכן שאם מת הבעל שהאשה מוציאה מיד הלקוחות והני מילי היכא דקנו מבעל ברישא דיכולה אשה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל קנו מאשה ברישא והדר קנו מבעל זבינייהו זביני וכל אימת דיתבא תותי בעל וירשת נכסי מלוג לית לה רשותא למיתן מתנה מנהון לשום אינש לא ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא מרשותא דבעל.ואית רבנן דאמרין המוכר שדה לאשתו במעות שאין טמונין וכן הנותן לה מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ומאן דיהיב מתנה לאתתיה מקרקעי או מטלטלי קניא ואי מזבין לה לא קניא דאמר רבא (ב"ב נא:) הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה אימר אנא לגלויי זוזי הוא דבעי ולא קניא במעות שאין טמונין קנתה והבעל אוכל פירות ובמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואתתא דיתבא תותי בעל ויהב לה אבוה או אחוה או איניש מעלמא מתנה (נדרים פח.) ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן לית ליה לבעל בההיא מתנה שום מידי וכל דניחא לה עבדא בה ולית ליה לבעל לעכובי עלה בכל מה דעבדא בה. מי שיצא למדינת הים והניח את אשתו והיו לו קרקעות ומטלטלין ועבדים ומת בלא זרע ועמדה אשתו ומכרה מן העבדים ושחררה או מכרה מאותן קרקעות או נתנה מתנה מן הקרקעות ומן המטלטלין ומן העבדים לא עשתה ולא כלום דהכין אמור רבנן אין האשה יורשת את בעלה דכיון דאיהי לא יורשת היא אתו יורשין ומהדרי כל מאי דעבדי ואי ליכא יורשין בעינן לעיוני דהא אמור רבנן נחלה משמשת והולכת עד ראובן ואי אכלת מנכסי בעלה שפיר אכלת ולית עלה לאהדורי ליורשים מזוני דאכלת וכן הלכה. מי שקידש את האשה וקודם שיכניסנה עמד והבריח את נכסיו לבניו מקרקעי ומטלטלי מתנתו מתנה וגברא דיהב לאיתתיה אמתא במתנה ולא כתיבא בכתיבתה ולא שיימה עליה בהדי כתיבתה מאי דילדא ההיא אמתא דאיתתיה הוי דאמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה במעות שאין טמונין קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואי גמרא עבידתא ועבדא עבידתא אי קא אכלה מזיני מדבעל עבידתה לבעל ואי לא למרתה. ומאן דשכיב ושבק איתתא ובנתא זעירתא ושבק אמתא ומאני דביתא ולא שבק מקרקעי והוה מיתזנה איתתיה מנכסי בעלה וכן בתר כן הויא לגברא ושבקתינון לבנתיה כתובתה לא גבי אלא ממקרקעי דכיון דלא שבק ראובן מקרקעי אלא מטלטלי כתובה לית לה ומן הלין נכסי דשבק לא גביא כתובתה ומזוני דאכלת מנכסי בעלה שפיר אכלת ולית עלה לל' הדורא להון מאי דאכלת. (תוספתא יבמות פ"ח) האשה רשאה להנשא אפילו לסריס האיש אינו רשאי לשחות כוס העקרין שלא יולידוהאשה רשאה לשתות כוס עקרין שלא תלד רביעקיבא אומר המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור. ואסיר ליה לבר ישראל למבטל מפריה ורביה ואע"ג דאית ליה בנים אסיר ליה למיקם בלא איתתא ואף על גב דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב אשה בת בנים וקיומי פריה ורביה דאמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל (מגילה כז.) אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה. (יבמות סב:) ותניא ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' ר' עקיבא אומר למד אדם תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו היה לו תלמידים בילדותו יהיה לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך. אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע אלמא אע"ג דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב איתתא בת בנים. (שם סג:) ומאן דלא עסיק בפריה ורביה כאלו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פרו ורבו.והיכא דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילידא לא שרי ליה למיבטל מפריה ורביה אלא מתבעי ליה לגרושה ומינסב אתתא אחריתי בת בנים ואולודי בני דתנן (שם סד.) נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. והיכא דלא קא מגרש לה מעשינן ליה לבעל בעל כרחיה דכמה דאיתיה גביה סבר דילמא השתא מיעברא ולא נסיב איתתא אחריתי דאמר רב יהודה אמר רב אסי (כתובות עז.) אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה [אין מעשינן ורב תחליפא ב"א אמר שמואל אפי' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה] מעשינן ליה לאפוקה וכי נפקא מגבינן לה כתובתה מאי טעמא דכיון דאיהו מיפקד אפריה ורביה והיא לא מיפקדה אמרינן הוא ניהו דלא זכה ליבנות ממנה גרשה ראשון שריא לאינסובי למי שאין לו בנים ומשהא בהדיה עשר שנין ואי לא ילדה תצא ותטול כתובתה לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים דתנו רבנן (יבמות סה.) נשאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובהוהוא שלא הכיר בה אבל הכיר בה יש לה כתובה ואם אומר לה ראשון ושני החזירי לנו כתובה ששילמנו לך שנישיאיך נישואי טעות היו אין מחזרת להם כלום שיכולה לומר להם עד עכשיו לא לקיתי ואם נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ונשאת לרביעי והיו לה בנים וחזרה על השלישי ואמרה לו שלם לי כתובתי שהרי היו לי בנים אין משלם לה כלום יכול הוא שיאמר לה עד עכשיו לא נתרפית. (שם סד.) והיכא דאי עברא ואפילה בגו עשר שני מונה לה עשר שנים משעה שהפילה. והיכא דאיעברא ואפילה תלתא זמני הוחזקה בנפלים ונפקא לאלתר ולא צריך למשהה בהדה עשר שני דתנו רבנן (שם סה:) הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה בנפלים וכי הוחזקה בנפלים לדידיה דאמרינן שמא לא זכה ליבנות ממנה אבל כתובה אית לה (שם לד:) אמר רב נחמן אמר שמואל כל ששהת אחר בעלה עשר שנים ולא נשאת שוב אינה מתעברת. כי (דף סח) בן עזריה דאמר (כתובות נה.) מן הנישואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה וכי קאמרינן דאית לה לאלמנה מנה ולבתולה מאתים הני מילי הוא דכתב לה כתובה (כתובות פט:) דאמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה אי נימא מדתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל דילמא דכתב לה אי בדכתב לה מאי למימרא לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה דאמר לא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה. ואלא מדתני רבי חייא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתהמתה אינו יורשה אצטריכא ליה תו ולא מידי אלמנה מנה ובתולה מאתים נמי והוא דכתב לה כתובה:

(פסק) והיכא דקדיש וכתב לה כתובה ויהב לה תוספת זוזי ומאני ומקמי דנכנסה לחופה הדר ביה מהדרא ליה כל מאי דיהיב לה דהלכתא כר' אלעזר בן עזריה דאמר לא כתב לה אלא על מנת שהוא כינסה והוא לא כנסה. והיכא דכתב שבתא בכתובתה אי נמי בשאר כל כתובתה ולא קנו מיניה דבעל לא שקלא מידי ואי קנוה מיניה דבעל כיון דקביל עליה אחריותהון שקלא דתניא (ב"מ קד:) מקום שנהגו לכתוב כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה דהיכא דמעיילא ליה איהי מן דילה מאה זוזי וכתבה דעיילת ליה מאתן וכן נמי איהו מעייל לה מאה זוזי וכתב דעייל מאתן זוזי היינו שבחא והיינו לכפול וקאמרינן נהרבילאי מגבי תילתא מרימר מגבי שבחא א"ל רבינא למרימר והתניא לכפול גובה מחצה ומשנינן הא דקנו מיניה והא דלא קנו מיניה קנו מיניה שקלא כוליה לא קנו מיניה לא שקלא אלא מאי דעיילת ליה או מה דעייל לה איהו. רבינא משבח וכתיב לבנתיה אמרי ליה רבנן ניקני מיניה דמר אמר להו אי מקנא לא מכפל ואי מכפל לא מיקנא אלמא כל דקנו מיניה משתעבד ואי מגרש לה כל מידי דשקל מינה בין זוזי ובין מאני פרע ואפילו מן גלימא דעל כתפיה מידי דלא שקליה אי אית ליה מקרקעי יהיב ואי לא לא. (כתובות צו.) אלמנה שתפשה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה ולא מצו יתמי לאפוקי מינה והני מילי הוא שתפש מחיים דבעל אבל לאחר מיתה לאו כל כמינה. וכי קאמרינן דאיתפשה מטלטלי מחיים מאי דתפשה תפשה ולא מפקינן מינה דוקא למזוני אבל לכתובה אפילו תפשה מחיים ולא כלום מאי טעמא משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיי' דילמא דאתפשא גברא מחיים דאמר מר אתפשא גברא מטלטלי מקצת כתובתה ומית ואית ליה מקרקעי כמה דלא תבעה מליתא דפייש לה מכתובתה אית לה מזוני ולא אמרינן דסלוקי סלקא במאי דאתפשה אלא אמרינן כיון דפיישא מקצת כתובה כמאן דאית לה כולה כתובה דמי דאמרינן (כתובות צח.) ההיא אתתא דתפשה כסא דכספא בכתובתה אתאי קא תבעה מזוני אתו לקמיה דרבא אמר להו רבא ליתמי הבו לה מזוני דלית דחש לה לדר' שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף אלא כרבנן דאמרי כיון דפש מקצת כתובה ככל כתובה דמי ואית לה מזוניומפרשין רבנן מאי דתפשה כסא דאתפשה גברא. (שם נד.) אמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות (שם ע"ב) תנאי כתובה הכתובין בכתובה ככתובה דמי. (שם מז.) האומראיני זן ואיני מפרנס כופין אותו ונותן גט. האומר אל יזונו בני ובנותי (שם מט:) אם אמר בחיי כופין אותו וזן אותן עד דהוו בני שש שנים ואי אית ליה ארעא (שם סח:) ואמר לאחר מיתה אל יזונו בנותי לאי כל כמיניה דהוה ליה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי אינון יתבן בביתי ויתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין. והאומר אל יתפרנסו בנותי מנכסיי עשיר נכסים שומעין לו שהפרנסה אינה מתנאי כתובה. (גיטין מח: וכתובות נ.) אחת כתובת גרושה ואחת כתובת אלמנה אינה גובה אלא מן הזיבורית וכתיבת אשה ומזונות אשה אלמנה והבנות ועישור נכסי הבנות ממקרקעי ולא ממטלטלי דאמר רבא (כתובות סט:) הלכתא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה. (כתובות ק:) אמרי נהרדעי לכרגא למזוני דאשת איש לקבורה מזבנינן בלא אכרזתא בין ממקרקעי ובין ממטלטלי. (שם פו.) אמר אמימר הלכתא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב דכתיבין ביומא חד ושבק ארעא וזוזי לבעל חיב מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא מאי טעמא דהאי אדעתא דהכי נחת והאי אדעתא דהכי נחת ואי ליכא שיעור למיגבא אלא חד מינייהו לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה יתר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.ואי שבק מקרקעי ולא שבק זוזי גבי בעל חוב מיתמי בין מלוה בשטר בין מלוה על פה ואי לא שבק אלא מטלטלי לא גבי מאי טעמא דמאן דמוזיף אדעתא דארעא מוזיף אדעתא דמטלטלי לא מוזיף וכתובת אשה תקנתא דרבנן היא ממקרקעי תקינו לה רבנן ממטלטלי לא תקינו לה רבנן ובעל חוב כדאיתיה לדידיה גבי מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה מיתמי מקרקעי גבי ממטלטלי לא גבי כתובת אשה אפילי אשה דידיה נמי כי מיגרשא מיניה לאגביא אלא ממקרקעי דקא אמרינן (קדושין סה:) שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה זה אומר זה עבדי זו אשתי וזו חבילתי והאשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי וקאמרינן כתובתה מחבילה ומקשינן עלה חבילה מטלטלי היא ומפרקינן הא מניר' היא דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה. ואי סלקא דעתך כתובת אשה כבעל חוב משוינן לה דכל מיני מגבינן ואפילו מן גלימא אמאי מקשינן חבילה מטלטלי היא הא קיימי נינהו אלא לאו ש"מ כי מגבינן כתובה אפילו מחיי' ממקרקעי מגבינן ממטלטלי לא מגבינן ואי איכא תכשיטין דכתב לה איהו בכתיבתה כגון קטלאות ונזמים וטבעות וכל דכוותייהו ואיתנהו בעינייהו לא מיבעיא דכד איתנהו גבה דהא תפישא להו דהא שקלה להו ונפקא בהו אלא אפילו איתנהו גביה כיון דאיתנהו בעינייהו מגבינן להו מיניה. (כתובות פד.) מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ומאי ניהו בעל חובואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראייה ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה והלכה כר' עקיבא. (ב"ב מט:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניס לה שום משלו (שם נ.) אבל בנכסי מלוג אע"ג דלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו בטל ודאי זבינת ליה איהי לגברא ואזל הוא וזבין אי נמי זבינן תרוייהו בבת אחת אתא רבין אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין דעתה לינשא אבל דעתה לינשא מתעברת. (שם סה:)והיכא דהוה אית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמר שהיי לי עשר שני ובעיא אנא למיפק ואנסובי לגברא דליהוו לי בני תצא שלא בכתובה מאי טעמא דהיא לא מיפקדא אפריה ורביה ואי ודאי באה מחמת טענה והוא דאמרה לאו משום פריה ורביה אלא דבעיא אנא חוטרא לידה ומרא לקבורה טענתה טענה ומיחייב לאגבוייה כתובתה והוא דשהיא עשר שני ואי נמי הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה. (שם סה.) איתמר היא אמרה מיניה והוא אמר מינה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ דמאן דמחי ליה גירא הוא מרגיש ביהואלא דקתני התם (דף סט) השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה אלמא לא מהימנא התם לאו משום דלא מהימנא אלא משום דאמרי רבנן כו מתבעי למיעבד הכי דלא מפקדא והני מילי היכא דאינה באה מחמת טענה אבל באה מחמת טענה תצא ותטול כתובה ואע"ג דלא שנינן בדוכתיה לפום מאי דאקשינן שנינן ולעולם מסקנא הכי. אידך נמי (שם ע"ב) היכא דהוא אמר אפיל והיא אמרה לא אפילי א"ר אמי הוה עובדא ואמור בי מדרשא כי האי גוונא הימונא מהימנא מאי טעמא אע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אם איתא דעבר ואפילה לא הוה מחזקא נפשה בעקרתא דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה. האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו' וליתה לדרבי יוחנן בן ברוקה מדקמשנינן אליבא דרבנן וכבשה כתיב ועוד קאמרינן יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה שנאי מאנה ואתאי לקמיה אמרה ליה אשה מיפקדא אפריה ורביה או לא אמר לה לא אזלא ושתאי סמא דעקרתא לסוף אמר לה איכו השתא ילדת לי כריסא אחריתי דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי אחוותא.

(שם סד:) תנו רבנן נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תינשא לרביעי לא תינשא. והלכה כרבי בנשואין ומלקיות. פירושא בכל מקום שנאמר ונכרתה דינו בידי שמים כז כיון דאיכא אדם חייב מלקות ולקה וחזר ושנה בה אינו חייב מלקות אלא דינו בידי שמים כדאמרינן מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שיבקע כריסו דברי רבי רשב"ג אומר ילקה פעם ראשונה ושניה ושלישית מכניסין אותו לכיפה. וכיפה זו מקום דחוק הוא מלא קומתו של איש הוא בעמידה ואין שם ישיבה ולא פישוט ידים ורגלים (יבמות סה:) הוא אמר אפילו תרי והיא אמרה אפילו תלתא אמר ר' יצחק בן אלעזר הוה עובדא ואמרו בי מדרשא כי האי גוונא הימוני מהימנא ואע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אי לאו דאפיל תלתא זימנא לא הוה מחזקא נפשה בנפלים דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה. והיכא דאית ליה בני מינה וניחא ליה למינסב עלה איתתא אחריתי אית ליה רשותא דאמר רבא (שם סה.) נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזנהו שאר כסות ועונה אי מעכבא עליה לאו כל כמינה ואי אמרה ליה גירשן והב לי כתובתאי הויא לה מורדת ותנן (כתובות כג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין. פירוש איסתירא פלגיה דזוזיא. (כתובות סד.) ואי תפיסא מדעם מכתובתה לא מהנפקינן מינה ואי לא תפישא לא יהבינן לה. ומשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר יהבינן לה גיטא והני תריסר ירחי לית לה מזוני. האי גמראוהאידנא בתרתין מתיבתא הכין פסקין במורדת דאף על גב דתפישא מדעם מכתובתה קא מפקין ליה מינה ויהבין ליה לבעל ויהבינן לה גיטא אלתר והני מילי במאי דכתב לה בעל אבל במאי דאייתית היא מבית נשא בין תפישא ליה ובין לא תפישא ליה כל מדעם דאיתיה בעיניה דידה הוא ויהבינן לה. והיכא דאייתית ליה מקרקעי הדרין לדילה ואי איכא פירי דהנך מקרקעי כל פירי דתלישין בההיא שעתא דקא יהיב לה גיטא כגון חיטי וחצידן תמרי וגזירן כל דתליש דבעל הוא וכל מידי דמיחבר בארעא דאכתי לא תליש אע"ג דלבתר הכין סופיה לאיתלושי כיון דבההיא שעתא דקא יהיב לה גיטא לאו תלוש הוא דידה הוא דתנן (כתובות עט.) רבי שמעון אומר מקום שייפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה ייפה כחו ביציאתה פירות התלושין מן הקרקע בכניסתה שלה ביציאתה שלו מחוברין בקרקע בכניסתה שלו ביציאתה שלה. והלכתא כרבי שמעון ממאי מדקמקשינן (שם ע"ב) רבי שמעון היינו תנא קמא. ומפרקינן המחוברין בקרקע בשעת יציאהאצטריכא ליה דלא תנא תנא קמא אלמא רבי שמעון כתנא קמא סבירא ליה ומאי דשייר תנא קמא קא מפרש רבי שמעון ומאן תנא קמא רבנן דפליגי עליה דרבי מאיר ורבי מאיר ורבנן הלכה כרבנן והיכא דעיילת בהמה או עבדים וילידא בהמה והנך עבדי ולדות דבעל הוו ובהמה גופה ועבדים גופייהו הדרין לה ואף על גב דפליגי רבנן עליה [דחנניה] בולדי דעבדי ואמהתא דתנו רבנן ולד בהמה מלוג לבעל ולד שפחה מלוג לאשה חנניה אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג והלכה כחנניה דאמר ולד שפחת מלוג נמי דבעל הוי דאמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה והיכא דמיתן הנך אמהתא ובהמה דעיילת ליה ואיכא ולדות דידהו מוקמינן מן הנך ולדות דידהו חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ממאי מדקאמרינן בשלמא חנניה לא חייש למיתה אלא לתנא קמא אי חייש למיתה אפילו ולד בהמת מלוג נמי דאשה נהוי אי לא חייש למיתה וולד שפחת מלוג נמי דבעל ליהוי ומפרקינן אמר רב משרשיא לעולם חייש למיתה ולד בהמת מלוג היינו טעמא דהוי לבעל דאי נמי מתה אימוה הא איכא עורה ולא קא כליא קרנא ובחששא הוא דפליגי דמר סבר חיישינן למיתה ומר סבר לא חיישינן למיתה אבל ודאי מתה בהמה או שפחה ואיכא וולדות מוקמינן מן הנך ולדות דידהו חד חד במקום אמיה ויהבינן לה ושארא שקיל להון בעל. ותנן נמי נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות בזקנים הוא דפליגי דלאו בני אולודי נינהו דאי מייתי כליא לה קרנא אבל ילדים דבני אולודי נינהו לדברי הכל לא ימכרו דכיון דקא מולידי אי נמי מייתי וגרמא לה מילתא למיפק מבעל מוקמינן מן ולדות דידהו חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ושארא הוי דבעל. והיכא דעיילת ליה דהבא וכספא ומאני לבושא וכסוייא ומאני תשמישתא כל מידי דאיתיה בעיניה שקלא ליה ואי בלו להו הנך מאני אי נמי איזדבנו ואיתכול להו לית לה לאפוקי מבעל. והיכא דעיילת ליה זוזי ואיתנון בעינייהו אי נמי קא עבדין בהו עיסקא וידיע דההוא עיסקא מן הנך זוזי דעיילת ליה שקלא לההוא עסקא כוליה וכל רווחא דאיכא עילויה שקיל ליה בעל ואי איתכילו להו כולהו ולא פש מינייהו מידי בההיא שעתא דקא נפקא מתחותיה לית לה לאפוקי מבעל שום מידי והני מילי היכא דלא כתבינהו עלויה בכתובה אבל כתבינהו עילויה בכתובה שויתינהו עילויה צאן ברזל ומשלם להו נמי ניהלה ממקרקעי והני מילי היכא דקא נפקא היא אבל היכא דקא מפיק לה איהו כדאית ליה מקרקעי מגבינן לה כל דכתיב בכתובתה בין דכתב לה איהו ובין דאייתית מבית נשא וקבליה עליה. ואם אמר תשתבע דלא גזלת מידי מן ממונאי לית ליה רשותא עלה לאשבועה כלל דתנו רבנן (שם פז.) אבא שאול בן אימא מרים אומר בין דלא נדר. בין בלא שבועה ובין נקי נדר ובין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסייא אלין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרו אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים. וחנן (שם פו.) המושיב את אשתו חמנית או שמינה אפוטרופוס הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה חנונית ולא מינה אפוטרופיא אין יכול להשביעה רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עיסתה. ותנו רבנן הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה הושיבה חנונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה חנונית ולא מינה אפוטרופיא [א"י להשביעה רא"א אע"פ שלא הושיבה חנונית ולא מינה אפטרופיא] הרי זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת על פילכה ועל עיסתה ותניא אמרו לו לרבי אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה ור' אליעזר ורבנן הלכה כרבנן וקתני בסופה (שם פז:) ר' שמעון אומר בזמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה ואמרינן הא דרבי שמעון אהידי קתני לה ומדחינן לכולהו ומתקינן (שם פח:) אמר רב פפא הא דר' שמעון לאפוקי מדר' אליעזר ורבנן דר' שמעון סבר אע"ג דהושיבה חנונית ומינה אפוטרופיא בעל כלל לא מצי משבע לה ואע"ג דרבנן ור' שמעון הוו להו יחיד ורבים ואיכא למימר דהלכתא כרבנן אלא מדקיימא לן דרבי שמעון כאבא שאול בן אימא מרים ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים ואתא רב פפא נמי דבתרא הוא ותרצה לדרבי שמעון וסליקא שמעתא כולה כרב פפא.ש"מ דהלכתא כר' שמעון דבעל כלל לא מצי משבע לאשתו אלא יורשים דיליה לאחר מיתתו וסתם נמי מתניתין (שבועות מה.) ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן בית אלמא בעל לא מצי למימר לאשתו אישתבע לי דלא גזלת מידי מן ממונאי ולא אשכחן שבועה גבי אשה לבעלה אלא גבי פוגמת כתובתה דתנן (כתובות פז.) הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסים (בני חורין) [יתומיס] לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה. הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה. ועד אחד מעידה שהוא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחר והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה רבי שמעון אומר בזמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה. הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה (שם ע"ב) סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא כגון דקטעין לה במאתים וקמודיא לה במאה והויא לה מודה מקצת הטענה וכל מודה מקצת הטענה ישבע אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכתובה ממקרקעי הוא דגביא אלא אמר רבא מדרבנן מאי טעמא דפרע דייק דנפרע לא דייק ורמו רבנן עלה שבועה כי היכי דתידוק. וכן עד אחד מעידה שהיא פרועה סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא ומתיב רבא הא תיובתא ומתרץ דשבועה מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל הבית. הפוחתת כתובתה כיצד אמר לה התקבלת כתובתיך והיא אלף זוז והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה הרי זו נפרעת שלא בשבועה ומקשינן במאי קא גביא בהאי שטרא דכתיב בכתובתה אלף זוז והיא קא אמרה לית לי אלא מנה שויתיה חספא בעלמא ומתרצינן אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היה ביני לבינו. והיכא דשכיב ושבק נכסי ארעא ובתי דינא הוא דיתבא איתתיה בביתיה ומיתזנא מן ההוא נכסי כמה דניחא לה ונגדא ארמלותא דגברה דתנן (שם נב:) לא כתב לה [את] תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל יומי מגד ארמלותך בביתי חייב מפני שהוא תנאי בית דין ועובדי ידא דינא הוא (שם צה:) דשקלין להו יתמי וכי מיתזנא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי דאמר רבא (שם נא.) הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה ואי תפשה מטלטלי תפשא לה דא"ר אלעזר (שה צו.) אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה ולא מצו יתמי לאפוקי מינה והני מילי דתפשמחייה דבעל אבל לאחר מיתה לאו כל כמינה וכי קא אמרינן דכי תפשה מטלטלין מחייה מאי דתפשה תפשה ולא מפקינן מינה דוקא למזוני אבל לכתובה אפילו תפשה מחייה ולא כלוה מאי טעמא משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחייה דילמא דאתפשה גברא מחייה דאמר מר אתפשה גברא מטלטלי מקצת כתובתה ומית ואית ליה מקרקעי כמה דלא תבעה מליתא דפייש לה מכתובתה אית לה מזוני ולא אמרינן דסלוקי סלקה במאי דאתפשה אלא אמרינן כיון דפיישא מקצת כתובה כמאן דאית לה כולה כתובה דמי דאמרינן ההיא איתתא דתפשא כסא דכספא כו' כתיבא לעיל א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה השתא שתים אמרת איבדה שלש מיבעיא לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה איבעית אימא לא קשיא כאן בצנועה כאן בפרוצה. איבעיא להו מכאן ולהבא אית לה מזוני או לא מי אמרינן נהי דאחיל למפרע אבל להבא לא אחיל דהא קא תבעה או דילמא כוון דאחיל אחיל ת"ש דאמר רבה לא אמרו אלא ולמפרע אבל להבא יש לה מזונות:

(פסק) וגברא דאמר בעינא דאיגרשה לאינתתי דחזיתי בה מילתא אי מוקים עלה סהדי מוטב ואי לא איהו אסרה על נפשיה בשם רע דאפיק עלה ומגרש לה ומגבי לה כל מידעם דאיתית מן בית אבוהא לבר מן מאני לבושי וכסויי דבלו להו וכל מידי דכתב לה איהו חזינן כל דכתב לה ומטא לידיה יהיב לה וכל מאי דפייש מן מאי דכתב לה ולא יהב לה אי אית ליה מקרקעי מגבי לה מן מקרקעי ואי לית ליה מקרקעי לא יהיב לה ואי בתר מיכן בעי לפיוסה אסירא ליה דבשם רע אפקה ואי מחמת איבה גרשה דיניה הם הכין אבל אי בעי לפיוסה שריא ליה. ואיתתא דאמרה לא בעינא ליה להאי גברא גרשוני מיניה אי מחמת צערא דקא מצער לה הוא ואית לה סהדי דיניה הם הכין ואי לית לה סהדי לית לה עליה אלא עשרים וחמשה זוזי מוהרה וכל מידעם דאיתית מן בית אבוהא לדילה ואי איכא מאני לבושי וכסויי דאיתית מבית נשא מאי דאיכא שקלא ומאי דבלו להו לית עליה לשלומי וכל דיהיב לה הוא תוספתא אע"ג דנקיטא ליה מהדרא ליה לבעל ואי בעי לאשבועה מידי לא מצי משבע לה ואי לא צבי למיקרי פסוקא דגיטאאכפינן ליה ומשמתינן ליה עד דקארי במאי הוה מצי מעכב בחסרון כיס דיכול למימר קא מחסרא לי ממונא הא לא קמחסרא ליה ממונא לבר מן עשרין וחמשה זוזי דלא ניהוי בנות ישראל כהפקר. ואי איכא ינוקא ליהוי גבי אבוה (שם קב:) בת תקינו רבנן דתהוי גבי אמה דמגמרה לה כל מילי דנהגן בנשי אבל בן אצל האב. (שם י:) בתולה גובה מאתים (דף ע) אלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים (שם יא.) הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים. (שם י:) מאי אלמנה אמר רב חנא בגדתאה אלמנה על שום מנה אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר איידי דהא קרי לה אלמנה הך נמי קרי לה אלמנה.

(שם כב:) תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא (שם כג.) מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב אשי איפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכא דדיירי בחצר אחת מהו דתימא אם איתא דאיקדשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא. סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל דאע"ג דדיירי בחצר אחרת היינו הך מהו דתימא התם הוא דלגבי קידושין הוא דמקדשי בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמיגרשי בצנעא. (שם כב.) האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת להשיאה לכהונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת אחר כך באו עדים הרי זו לא תצא. (שם כג.) אמר מר אם משנשאת אמר אבוה דשמואל לא שנשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אעפ"י שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון. תנו רבנן אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין לה עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לנשאו אחר כך באו עדים עידיטהרה הרי זו לא תצא ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא. הנהו שבוייתא דאתיאן לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו אמר ליה שמואל עד האידנא מאן נטרינהו א"ל אלו בנתך הויין מי הות מזלזלת בהו כולי האי הואי כשגגה שיוצאה מלפני השליט ואשתביאן בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארץ ישראל אוקמינהו לשבוייהו אבראי ועיילן אינהו לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהור' אני שרינהו לסוף עול אתו שבוייהו א"ר חנינא בנן מוריין אינון איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל נינהו א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקריבתך אמרו לו לר' חנינא והא איכא עדים במדינת הים השתא מיהת עידיה בצד אסתן ותאסר טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לנשא אף על פי שלא נשאת לא תצא והאמר רב אשי עידי טומאה איתמר. (שם כח.) אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של ר' זה כתב ידו של אחי זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומה וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו ושהיה חולק עמנו על הגרן ושהמקום הזה בית הפרס הוא ועד כאן היינו באים בשבת אבל אין נאמנין לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. אמר מר זכור הייתי בפלונית שיצאת בהינומה וראשה פרוע אמר רב הונא בריה דרב יהושע והואשיש גדול עמו.

(שם ע"ב) ת"ר נאמן תינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טמאה משפחה זו טהורה טמאה וטהורה סלקא דעתך אלא משפחה זו כשרה לכהונה משפחה זו פסולה ושאכלנו בקצצה שלבית פלוני בפלוני ושהיינו מוליכין חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו אבל לא ע"י אחרים וכולן אם היה גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנין רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמנין. אהידי אילימא אסיפא אפוקי ממונא היא אלא ארישא וכולן אם היה גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנין רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמנין במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר כיון דגוי הוה לא דייק ור' יוחנן בן ברוקה סבר כיון דדעתיה לאיגיורי מידק דייק וליתא לדרבי יוחנן ברוקה. מאי קצצה ת"ר אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומר אחינו בית ישראל שמעו אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו ומתיראין אנו שמא יתערב זרעו בזרענו וזו היא קצצה שהתינוק נאמן עליה. (שם מ.) יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור אמר רבי זירא אמר רבה בר רב שילת אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כרבי אלעזר קרי רב עליה דר' אליעזר טובניא דחכימי. (שם מג.) אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונית מן האחין מעשה ידיה לעצמה אמר רב כהנא מאי טעמא דרב דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והלכה כרב. (שם ע"ב) המארס את בתו וגירשה ארסה ונתארמלה כתובתה שלו השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה רבייוסי אומר הראשונה של אב אמרו לי משהשיאה אין לאביה רשות בה. מגבא מאימת גביא אמר רב הונא מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין. (שם מד.) מאי הוי עלה דכתובה ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי אלעזר בן שמוע מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואין וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה מן הנשואין והלכתא אחד זה ואחד זה מן הנשואין.

(שם מד) ת"ר וענשו זה ממון ויסרו אותו זה מלקות בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו מאה כסף אלא ויסרו זו מלקות מנלן א"ר אבהו למדנו ויסרו מן ויסרו ויסרו מן בן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע. (ערכין טו.) המוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ואמר רבה אמר קרא כי הוציא שם רע על שם רע שהוציא.

(כתובות מד) תניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר איש פלוני לא מצאתי לבתו בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה (שם יא:) זינתה מעיקרא אין לה כלים נמצאת מוכת עץ יש לה כתובה מנה נמצא שם רע שאינו שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל ר' אליעזר בן יעקב אומר אין דברים הללו אמורים אלא בשבעל ומסקנא (שם מו:) שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.

(שם מז:) ת"ר שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי כסותה כמשמעה עונתה זה עונה האמורה בתורה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי ר' אליעזר אומר שארה זו עונה האמורה בתורה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' כסותה כמשמעה עונתה אלו מזונות וכן הוא אומר ויענך וירעיבך וגו' (שם מח.) רבי אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפישארה תן כסותה שלא יתן לה חדשים בימות החמה ושחקים בימות הגשמים כסותה ועונתה לפיעונתה תן כסותה שלא יתן של ילדה לזקינה ושל זקינה לילדה תני רב יוסף שארה זה קירוב בשר שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא האומר אי איפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה. (שם מו:) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת. בכסף מנלן אמר רב אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אביה שטר וביאה דכתיב והיתה ואיתקוש הוויות להדדי (שם מז.) זכאי במציאתה דלא תיהוי ליה איבה. מעשה ידיה דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה ידיה לאב שנא' וכי ימכר איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה. בהפרת נדריה דכתיב בנעוריה בית אביה. ומקבל את גיטה דכתיב ויצאה והיתה ואיתקש יציאה להוויה והני מילי דלא אינסיבא דעדיין ברשותיה קיימא (שם מג:) אבל אינסיבא כיון דנשאת אין לאביה רשות בה. ואינו אוכל פירות בחייה כגון היכא דמית אמה בחיי אביה והדר נפלו לה נכסי מבית אמה בעל לא ירית לה דאמר מר אין הבעל יורש את אשתו בקבר וירית לה ברתה כי לית ליה [בני] ולית ליה לאכול פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יהודה אומר אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת. (שם מח.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כר' יהודה ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר א"ל ולא שני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת מאי דבר אחר רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה מאן דאמר תכשיט כל שכן צדקה מאן דאמר צדקה אבל תכשיט לא ניחא ליה דתינוול (שם נט:) אין אשה אשה אלא תכשיטיה אשה. (שם מח.) אמר רב חייא בר אבין אמר רב הונא מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו בית דין יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודה לפיכבודה ולא לפי כבודו אימא אף לפי כבודו הא קמ"ל דעולה עמו ואינה יורדת עמו אפילו לאחר מיתה. אמר רב מתנה האומר אם מתה אשתו אל תקברוה מנכסיו שומעין לו מאי שנא כי אמר דנפלו להו נכסי קמי יתמי כי לא אמר נמי נכסי קמי יתמי רמו אלא אם מת הוא אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור. (שם מט.) הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה הרי זו בחנק נכנסה לרשות בעל בעלמא ש"מ. (שם ע"ב) א"ר אילעא א"ר שמעון בן לקיש משום רבי חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו קטנים הלכתא כוותיה או לא ת"ש כי הוו אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארור ילדה ואבני (נ"א מתא) מינה שריא כי הוו אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בציבורא וניקום עלה ונימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה כי הוו אתו לקמיה דרבא א"ל ניחא לך דליתזנו בני מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד אכפינן ליה על כרחיה. א"ר אילעא א"ר שמעון בן לקיש באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם מתקיף לה רבי זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא דשלח רבין באיגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונית מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתה הבת א"ר יהודה בן אחותו של ר' יוסי ברבי חנינא על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא מהו דתימא התם הוא דליכא איניש דטרח אבל הכא נטרח לדידיה ולדידיה קמ"ל. הלכתא כוותיה או לא ת"ש דרבי חנינא ור' יונתן הוו יתבי אתא ההוא גברא גחין ונשקיה לרבי יונתן אכרעיה א"ל רבי חנינא מאי האי א"ל כותב נכסיו לבניו הוה ועשיתינהו וזנוה אי אמרת בשלמא לאו דינא משום הכי בעי עשויינהו אלא אי אמרת דינא עשויינהו למה לי אלמא לית הלכתא כמאן דאמר הוא ואשתו ניזונין מהם דאי הוה הוא ואשתו ניזונין מהם לא הוה מעשי להו ר' יונתן. והלכתא הכותב כל נכסיו לבניו או לאחר לא הוא ולא אשתו ניזונין מהם.ואמר רבי אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יתר מחומש אע"ג דלית הלכתא כוותיה בהני תרין בהמבזבז הלכתא כוותיה דקאמרינן תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יתר מחומש ומעשה באחד שביקש לבזבז יתר מחומש ומנו ר' ישבב ולא הניחו חביריו ומנו ר' עקיבא ואיכא דאמרי ר' עקיבא ולא הניחו חביריו ומנו ר' ישבב (שם סז:) והני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה. ותו קא מקשינן לה אדמר עוקבא דמציאת האשה וקא אמרינן היכי עביד הכי והאמר מר המבזבז אל יבזבז יתר מחומש ולא קאמרינן דלאו הלכה היא אלא משנינן הכי הני מילי בחייו שלא ירד מנכסיו אלמא הלכתא היא. (שם נ.) א"ר יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. (שם נא.) ההוא יתום ויתומה דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא העלו ליתום בשביל יתומה אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר ממקרקעי אבל לא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה. אמר להו אלו בעי שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי. תנו רבנן אחד נכסים שיש להם אחריות ואחד נכסים שאין להם אחריות מוציאין למזון אשה ובנות דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר מנכסים שיש להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנות מן הבנים אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין נכסים שאין להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות אבל לא לבנות מן הבנים והלכה כר"ש בן אלעזר.

(שם נב.) ת"ר לאחר מיתת בעלה איןהיבמין חייבין לפדותה ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ואחר כך מת בעלה אין היבמין חייבין לפדותה שאין אני קורא בה ואתבינך לי לאינתו. ת"ר נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם (שם ע"ב) הא בכדי דמיהן פודין אף על גב דפרקונה יתר מכתובתה ורמינהו נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בכתובתה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה רשב"ג תרי קולי אית ליה והלכתאכתנא קמא. לקתה חייב לרפאותה. ת"ר אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ואם צריכה רפואה הרי היא כמזונות רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה (דף עא) שיש לה קצבה מתרפאה מכתובתה רפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות א"ר יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. קריביה דרבי יוחנן הוו להו איתת אבא דהוו צריכה רפואה כל יומא אתו לקמיה דר' יוחנן אמר להו זילו קוצו לה מידי לרופא א"ר יוחנן עשינו עצמנו כערכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מ"ס מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני אמר ר"י משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת בני דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו בבנו. ומי איכא מידי דרחמא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא הא נמי דאורייתא היא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו' בשלמא בני בידן אלא בנתא מי בידן אלא הא קמ"ל דנלבשה וניכסייה וניתן לה מידי כי היכין דקפצין עלה אינשי ואתו נסבין לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד עשור נכסי. (שם ע:) עד מתי הבת ניזונית עד שתתארס משום רבי אלעזר אמרו עד שתבגור. תני רב יוסף עד דהויין נשין. (שם נב:) לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין חייב מפני שהוא תנאי בית דין (שם נד.) אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה לינשא וניפייסה אין לה מזונות הא לא ניפייסה יש לה מזונות אמר רב ענן לדילי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל אמר מחמת פלוני בעלי יש לה מזונות מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לי א"ל מזונות אמר רב חסדא זינתה א"ל מזונות אמר רב יוסף כחלה ופירכסה אין לה מזונות מ"ד זינתה כל שכן כיחלה ופירכסה ומאן דאמר כיחלה ופירכסה אבל זינתה אית לה מאי טעמא יצר אנסה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות. (שם נה.) איתמר כתובת בנין דיכרין פומבדיתאי אמרי לא טרפא ממשעבדי וירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי ויסבון תנן. מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה. ייחד לה בארבע מצרנהא בלא שבועה בחד מצרא פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה. אמר לעדים כתובו וחתומו והבו לה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מיניה פומבדיתאי אמרי לא צריך לאימלוכי ביה בני מתא מחסיא אמרי צריך לאימלוכי ביה והלכתא צריך לאימלוכי ביה. פירושא למה אמרו בני מתא מחסיא צריכין לאימלוכי ביה נפקא מינה דצריכין סהדי למימר ללוה כותבין אנו אודיתך דילך לפלוני ונחתום וניתן ליה אם אמר להו כתוב וכותבין ואם אמר תהא עדותכם על פה אין כותבין נפקא מינה אי אמר לסהדי כתובו גובה מנכסים משועבדין דנעשה כמלוה בשטר וטריף ממשעבדי ואם אמר אל תכתבו גובה מנכסים בני חורין וכן הלכה (שם נד:) אעפ"י שאמרו בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין גובה את הכל רבי אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה (שם נו.) והלכה למעשה כר"א בן עזריה בעי רבי אבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קנה. ת"ש דתני רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון בלבדומדבעי רב אשי ופשיט אם תימצי לומר חיבת חופה קונה ש"מ חיבת חופה קונה ש"מ. (שם נט:) אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת את המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אין מבשלת ואין מניקה את בנה שלש אין מצעת את המטה [ואינה עושה בצמר] ארבע יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה אותה לעשות בצמר מפני שהבטלה מביאה לידי זימה. טוחנת סלקא דעתך אימא מטחנת ואיבעית אימא בריחיא דידה. ומניקה את בנה ת"ר נדרה מלהניק את בנה בית שמאי אומרים שומטת דד מפיו וב"ה אומרים כופה ומיניקתו נתגרשה אינו כופה ואם היה בנה מכירה נותן לה שכרה ומיניקתו מפני הסכנה אם היה בנה מכירה (שם ס.) עד כמה אמר רבי אבא א"ר ירמיה בר אבא רב אמר שלשה חדשים ושמואל אמר שלשים יום ורבי יצחק אמר ר' יוחנן חמשים יום. אמר רב שימי בר אשי הלכה כרבי יצחק שאמר משום רבי יוחנן בשלמא רב ורבי יוחנן חד חד כי חורפיה אלא לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה. ההיא דאתאי לקמיה דשמואל אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בדקה אזל אותבה בדרא דנשי שקליה לברה אהדריה עלייהו כי מטא לגבה סוה לאפה כבשתינהו לעיניה מיניה אמר לה (נקף) עינה דהך איתתא קום דרי בריך סומא מנא ידע אמר רב אשי בריחא ובטעמא. ת"ר יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר"א רבי יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים פירש לאחר עשרים וארבעה חודש וחזר כיונק שקץ אמר רב יוסף הלכה כרבי יהושע תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד הוא ומשום צערא שרו ליה רבנן אמר רב יוסף הלכה כרבי מרינוס. תניא נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשין וקשקשין ממעכו ברגל בצנעא בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ומשוס פסידא שרו ליה רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא. פירש לאחר עשרים וארבעה חודש וחזר כיונק שקץ וכמה אמר רב יהודה בר חביבא אמר שמואל שלשה ימים איכא דאמרי תני רבי יהודה בר חביבא קמיה דשמואל שלשה ימים והלכתא (שם סא.) היא אמרה אנא מוניקנא לבראי והוא אמר משלימנא ליה למוניקתא לדילה שמעינן בעל אמר לאיתתיה מוניק בריך והיא אמרה משלימנא ליה למוניקתא מותבינן לה לאיתתא ומהדרינן ינוקא על הנך נשי כולהו ואי ידע לה לאימה אכפינן לה ומניקה ליה מפני הסכנה והני מילי בגו תלתא ירחי אבל לבתר תלתא ירחי ודאי ידע לה לאימיה ולא צריכה בדיקה ואכפינן לה ומוניקה ליה. (תוספתא פ"ה) אין האיש כופה את אשתו להניק את בן חבירו ואין האשה כופה את בעלה להניק את בן חברתה.

(שם ס:) תנו רבנן נתנו לה בן להניק הרי זה לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה פסקה קמעא אוכלת הרבה משלה ולא תאכל עמו דברים הרעיס לחלב. (שם נו:) אחתיה דרמי בר חמא הוה נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה אמר ליה אביי והאמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו אי הכי זיל כתוב לה ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה. (שם סא:) אמר רב מלכי' אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"א. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שיעמום.

(יבמות לז:) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו ולדות זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו. אל ישא אדם אשה ובלבו לגרשה שנאמר אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. (כתובות סא:) המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות וב"ה אומרים שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת אתת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר. (כתובות סב:) אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה זו דברי ר"א אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתים ושלש שנים שלא ברשות עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מערב שבת לערב שבת. אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. (שם סג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין (שם ע"ב) ורבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו ושולחין לה מב"ד הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה הפסדת והיינו נמלכין בה. אחת ארוסה ואחת נשואה אפילו נדה אפילו חולה ואפי' שומרת יבם אמר רמי בר אבא אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות זו אחר זו ש"מ. אמר רמי בר אבא פעמים שולחין לה מב"ד אחת קודם הכרזה ואחת לאחת הכרזה. דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו אמר רבא הא בורכא אמר ליה רב נחמן בר יצחר אנא אמריתה ניהלה משמיה דגברא רבה ומנו רבי חנינא אינהו כמאן סברוה כי הא דאיתמר רבא אמר רב ששת הלכה נמלכין בה רב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה אין נמלכין בה. היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלאי לא אכפינן לה.

(שם סז.) תנו רבנן יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ את היתום מפני שהאיש דרכו לחזר ואין אשה דרכה לחזר. (שם ע"ב) יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו זה בית אשר יחסר זו מטה ושלחן לו זו אשה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. (שם סח.) יתומה שהשיאוה אמה או אחיה וכתבו לה כמאה או כחמשים זוז יכולה היא משתגדל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה רבי יהודה אומר אם השיא בת ראשונה ינתן לה כדרך שנתן לראשונה. אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעליתא תדרשון משמאי אמר שמואל לפרנסה שמין באב למימרא דלאו דוקא השיא כמאן כר' יהודה דאמר אזלינן בתר דעת דאב ולימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא דוקא השיא דגלי אדעתיה אבל לא השיא לא קמ"ל דאזלינן בתר דעת אב לא שנא השיא ולא שנא לא השיא והני מילי ממקרקעי אבל ממטלטלי לא דאמר רבא (שס סט:) הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה ובין למזוני ובין לפרנסה. יתומה זוטרתי ואית לה אחא אית לה מזוני מנכסי דאבוהא עד דבגרה או דמינסבא ואית לה עישור נכסי מן קמי דבגרה בין מנכסים מרובים ובין מנכסים מועטים (שם קג.) ואם קדמו יתומים ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו. ומיחייבי אחי למיתן לאחואתהון עישור נכסי מנכסי דשבק אבוהון דתניא (שם סח.) ר' אומר בת הניזונית מן האחים נוטלת עישור נכסים אמרו לו לר' לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה חוזרות וחולקות בשוה (שם ע"ב) כל חדא וחדא מאי דשקל שקל הכי קאמר אם באו כולן להנשא כאחת חוזרות וחולקות בשוה אמר רבה הלכה כרבי. אמר ליה רבינא לרבא אמר לן רב אדא בר אהבה משמך בגרה אין צריכה למחות נשאת אין צריכה למחות בגרה ונשאת צריכה למחות והא אוקימנא התם בגרה צריכה למחות לא קשיא כאן בניזונית מן האחין וכאן בשאין ניזונית מן האחים. ואם לא מחיא הפסידה דהיכא דקא מיתזנא מנכסי האב אית ליה עישור נכסי עד דבגרה ואי מחיא מקמי דתבגר אע"ג דבגרה אית לה עישור נכסי עד דבגרה ואי קא זייני לה אחי מדילהין כשהיא בוגרת אף על גב דלא מחיא אית לה עישור נכסי מאי טעמא משום כיסופא הוא דלא מחיא ואי אינסיבא ולא מחיא לית לה עישור נכסי דאמרינן אחולי אחלתינון ואי בעו אחא לסלוקה בזוזי מסלקי לה (שם סט.) דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי הוה קאימנא קמיה דאמימר ואתא ההוא איתתא לקמיה דהוה קא מגבי לה עישור נכסי וחזיתיה לדעתיה דאי בעי לסליקה בזוזי מסלקי לה דשמעית דהוו קא אמרי לה אי הוה לן זוזי סליקונך ואשתיק ולא אמר להו ולא מידי. רבינא אגביה לברתיה דרב אשי מן בר רב אשי מבינונית שלא בשבועה ומן בריה דרב סמא בריה דרב אשי מזיבורית ובשבועה ש"מ בעלת חוב דאחין הוא ש"מ דוקא ניזונית וקא מינסבא כשהיא נערה אבל בגרה וקא מינסבה כיון דמזוני מנכסי אבוה לית לה עישור נכסי נמי לית לה ואי מחאי מעידנא דקא בגרה עישור נכסי אית לה דתניא (שם סח:) הבנות בין נשאו עד שלא בגרו ובין בגרו עד שלא נשאו איבדו מזונותיהן ולא איבדו פרנסתן דברי רבי והא אמרינן התם ניזונית אין שאין ניזונית לא אלא לאו ש"מ הא דמחאי והא דלא מחאי ש"מ ואע"ג דבגרה וקא זיינין לה אחי לא צריכה למחויי.

(שם סט:) תנו רבנן המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן הנישואין הרשות בידה מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר גדולה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין הרשות בידה קטנה בין מן הנישואין ובין מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו מאי בינייהו גדולה מן האירוסין איכא בינייהו. איתמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי מאיר. אילפא תלא נפשיה בקראתא דספינתא אמר אי איכא דאתי ואמר לי מילתא בדבי ר' חייא ובדבי ר' אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתין נפילנא מהאי קראסא וטבענא אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתי ירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל א"ל הא (דף עב) מנא ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת. (שם ע.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו נותנין להם כל צרכן והא קיימא לן כרבי מאיר דאמר מצוה לקיים דברי המת הני מילי במילי אחרנייתא אבל בהא מינח ניחא ליה והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דבעי. (שם עב.) אמר רב כהנא המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה. תניא נמי הכי המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכנותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבניה תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכונתו. (שם מה.) היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח נכנסה לרשות הבעל בעל צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות דברי ר' מאיר וחכמים אומרים במה דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אין יכול לטעון ואם יש שם מרחץ באותה העיר אף במומין שבסתר אין יכול לטעון מפני שהוא בודקה ביד קרובותיו.

(שם עז.) האיש שהיו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומין קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומים קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא. אמר רב נחמן ונכפה כמומין שבסתר דמי והני מילי דקביע ליה זמן אבל לא קביע ליה זמן כמומין שבגלוי דמי. האיש שהיו בו מומין רב יהודה תני נולדו חייא בר רב תני היו מאן דאמר נולדו כל שכן היו דהא סבר וקביל ומאן דאמר היו אבל נולדו לא תנן אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומים קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא בשלמא למאן דאמר נולדו היינו דשאני בין גדולים ובין קטנים אלא למאן דאמר היו מה לי גדולים מה לי קטנים הא סבר וקביל באומרת כסבורה אני שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה לקבל ואלו מהן מומין גדולים פירש רבן שמעון בן גמליאל נקטעה ידו נסמת עינו נשברה רגלו. אתמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל רבא א' רב נחמן הלכה כדברי חכמים איכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומי א"ר יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס ומקמץ ומצרף נחשת והבורסי בין שהיו בו עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו ובכולן אמר רבי מאיר אע"פ שהתנה עמו יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל עכשיו איני יכולה לקבל וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו. מעשה בצידן בבורסי שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל. אמר מר מפני שהיא ממקתו פשיטא (שם ע"ב) לא צריכא דאף על גב שהיא רוצה לעמוד עם מוכה שחין והוא רוצה לעמוד עמה אפילו הכי כופין אותו להוציא מפני שממקתו. (שם עז.) מאי בעל פוליפוס רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה. רב אסי מתני איפכא ומותיב בה סימנא שמואל לא פסיק פומיה מכוליה פרקין. (שם עח.) האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שאם מוכרת ונותנת קיים נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור ואלו ואלו מודים שאם מוכרת ונותנת קיים אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. (שם ע"ב) רב ושמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת בעל מוציא מיד הלקוחות כמאן לא כרבי יהודה ולא כרבי חנניה בן עקביא אינהו דאמור כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משתתארס ונשאת בעל מוציא מיד הלקוחות. נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות. (שם עט.) ההיא דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה כתבתינהו לברתה לסוף אינסיב ואיגרש אתאי לקמיה דרב נחמן קרעיה לשטרא אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א"ל חזי מר נחמן חקלאה היכי מקרע שטרי דאינשי א"ל אימא לי איזה גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה הכי הוה מעשה אמר ליה שטר מברחת קאמרת הכי אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל אני מוראי הוראה ואם יבוא שטר מברחת לידי אקרענו. אמר ליה רבא לרב נחמן טעמא מאי אמר ליה לא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני אמר ליה הני מילי לאחריני הא לברתה יהבה אפילו הכי במקום ברתה נפשה עדיפא לה (שם ע"ב) תניא ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה חנניה אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה אמר רבה מודה חנניה שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אביה. (שם נד.) אלמנה רב אמר שמין כל מה שעליה. כלתא דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי הוה קממטיא להו לבי דינא אמרו לה לבוש וכסיי דזילא בן מלתא דתזלון הכי לבשתינהו לכולהו מאנא אתו לקמיה דרבינא אמר להו הלכתא כרב דאמר שמין כל מה שעליה. (שם פ:) והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום מאי טעמא אביי אמר חיישינן שמא תכסוף רבא אמר משום רוח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא אי נמי בעל ארי' הוא אי נמי זוזי וקא עביד בהו עסקא (שם פ.) אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד רב חמא בריה דרבה בר אבוה אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרי ליה הני סטראי נינהו אתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה מיגו דאי בעאי אמרי לא היו דברים מעולם יכלו למימר סטראי נינהו לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה שקול שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא לא משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמר ליה לשליחא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין קא תבעי ליה מינה אמרה להו מחיים תפישנא ליה אתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה אית ליך סהדי דתבעוה מינך מחיים ולא יהביתוה נהלייהו אמרה ליה לא אמר לה אי הכי לאחר מיתה תפישת ותפישה דלאחר מיתה ולא כלום היא. ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה זימנין הוו יתבין רב פפא ורב אדא בר מתנה קמיה אתא ההוא שטרא לקמיה אמר ליה רב פפא ידענא ביה דפריעא הוא א"ל איכא איניש אחרינא בהדי מר אמר ליה רב אדא בר מתנה ולא ליהוי רב פפא כבת רב חסדא אמר ליה ההיא קים לי בגוה. א"ר פפא השתא דאמרת קים לי בי' מילתא היא כגון אבא מר ברי דקים לי בגויה קרענא שטרא אפומיה קרענא סלקא דעתך אלא מרענא שטרא אפומיה. ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי אמר לה בעל דין תיתי ותשתבע לי במתא אמרה להו כתובו לי זכותא דכי משתבענא יהבי לי אמר להו רב ביבי בר אביי כתבו לה אמר רב פפא משום דאתו ממולאי אמרי מילי מוליאתא והאמר רבא האי אשרתא דדייני דליכתבה מקמי דליהוו סהדי אחתימת ידייהו פסילא אלמא מחזי כשיקרא וליתא לדרב פפא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות מודו ליה דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו אבל מיחזי כשיקרא לא חיישינן והלכתא כרב ביבי בר אביי דהיכא דמיחייב שבועה בבית דין ואמר בעל דין לישתבע במאתיה דיכא הוא דאזיל בהדיה או בהדי שלוחיה ומשתבע במאתיה. בעל חוב ויורש שקדם אחד מהם והחזיק במטלטלין הרי זה זריז ונשכר. מי שיצא הוא ואביו למדינת הים מת הבן או מת האב לעולם נכסים בחזקת זקן. (שם פה:) ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא כי צירן בסדינא גבי מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי שכיב רבי מיאשא ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו חדא דידענא ביה בר' מייאשא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק לביתיה אבל רגיל דעייל ונפיק אימר איניש אחרינא אפקיד ומחזא חזא. ההוא גברא דאפקיד מטכסא גבי רב דימי אחוה דרב ספרא שכיב רב דימי ולא פקיד אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה חדא דידענא ביה ברב דימי דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק אבל רגיל דעייל ונפיק אימר איניש אחרינא אפקיד ומחזא חזא. ההוא דאמר להו נכסיי לטוביא שכיב אתא טוביא א"ר יוחנן כבר בא טוביא אמר לטוביא ואתא רב טוביא לטוביא אמר לרב טוביא לא אמר ואי גייס ביה הא גייס בי' באו שני טוביים שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם קרוב ותלמיד חכם ת"ח קודם. איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק שניהם שכנים שניהם קרובים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני. איתתא דאית לה זוזי ובעיא לאברוחינהו מגברא נכתוב לה מקמי דמקדש לה שטרא וליתן לה והכי כתיב לה על מנת שאין לי רשות בהן ולא דין ודברים. ואי דחלא דילמא שמיט ואכיל להו מינה ולית ליה נכסי תכתבינון למאן דניחא לה במתנה (שם עט.) והכי כתבא בשטרא הרי הן לך במתנה מהיום לכשאני רוצה דאמור רבנן דכי האי גוונא קני עד ההוא יומא דבעיא להו מיניה. (שם פו.) אמר שמואל המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל (ב"ב קמז:) ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול (כתובות פו.) אמר רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה. אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה שטרא מעליא ומאן דלא דאין מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי בי' ככשורא לצלמי (כתובות פה:) ומודה שמואל במכנסת שטר חוב נבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה. קריבתיה דרב נחמן זבינתיה לכתובתה בטובת הנאה אתו יורשים קא תבעי לה לברתה אמר להו רב נחמן ליכא דלנסבה עצה להא דתיזיל ותחלה לכתובתה דאימה לגבי אבוה ותהדר ותירתיה מיניה שמעא אזלא עבדא אמר רב נחמן עשינו עצמנו כערכי הדיינין ומעיקרא מאי סבר ומבשרך לא תתעלם. הפוגמת כתובתה וכו'. (שם פח.) תנן וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה יתומים ממאן אי נימא מלוה השתא אבוהון שקיל בלא שבועה אינהו בשבועה הכי קאמר וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. אמר רבי זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי ?א?בל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי אף בשבועה לא יפרעו. מתקיף לה רבה אדרבה כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו לא לויתי נפרעין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה א"ר אחא מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חנה אבל בעל חוב לא אמר רבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לוין.

(שם פט:) תנו רבנן גט כתובה ומיתה אם גט קודם לכתובה גובה שתי כתובות כתובה קודמת לגט אינו גובה אלא כתובה אחת. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת הראשונה קודמת לשנייה. יורשי הראשונה קודמין ליורשי שנייה נשא את הראשונה ומתה נשא את השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה. פסק דינא דאיתפסיק במעמד דינא דרבנן במתיבתא פלוני בר פלוני נסיב איתתא ושכיבת בחיוהי ונסיב איתתא אחריתי ושכיב בחייה ושכיבת היא בתריה והוה כי היכין דאמור רבנן מתו אחת בחייו ואחת במותו (שם צא.) ואמר מר זוטרא משמיה דרב נחמן הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין וכתובה נעשית מותר לחבירתה. ובדין הוא דבני שנייה בעי למיקדם ומשקל כתובת אמן מן בני ראשונה דתנן נשא את הראשונה ומתה נשא את השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה אלא כיון דאלו אתיא שנייה למגבא כתובתה מן יתמי לא הוה מציא לאיתפרועי אלא בשבועה דקיימא לן דאינה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה והשתא שכיבא לה וקיימא לן דאין אדם מוריש שבועה לבניו ולא מצו יורשים לאשתבועי לא הוה תפישא אמהון צררי בכתובתה דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה (שבועות מח.) וקא מוקמינן לה הכא במאי עסקינן בשנשבעה ומתה מכלל דכי לא נשבעה יורשים לא מצו אשתבועי ומיגבא הלכך כל מידי דהוה כתיב לשנייה בכתובתה ואיתיה בעיניה בין מן תכשיטין ובין מן מאני ואי אמתה ואיתה שקלין בני שנייה בלא דינא ולא דיינא ושארא אף על גב דאית ליה מקרקעי לא מצו גבו דאיתחייבא לה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ובני ראשונה או אית ליה לאבוהון מקרקעי גבו כתובת בנין דיכרין דליכא עליהון שבועה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ושארא מאי דשבק אבוהון בין מקרקעי בין מטלטלי שקלין כולהון יורשי ראשונה ויורשי שנייה בהדדי. איניש איניש מאטי מאנתיה. (כתובות צא.) מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקות בשוה היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם אמרו יתומים הרי אנו (דף עג) מעלים על נכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין. תנו רבנן לזו אלף זוז ולזו חמש מאות זוז אם יש מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו חולקין בשוה. פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי ת"ש דנכסי דבי בר צינור מועטין ונתרבו הוו אתי לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו לא אשגחו אמר להו אי אשגחיתו מוטב ואי לא מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא שדרינהו לקמיה דרב נחמן אמר להו כשם שמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין. אל"ף ומא"ה מצו"ה בכתוב"ה יעק"ב זק"ף שדותי"ו ב"דברי' העסקי"ן סימן. (שם צא:) ההוא גברא דהוה מסקי ביה אלפא זוזי הוו ליה תרי אפדני זבנינהו לחדא בחמש מאה ולחדא בחמש מאה אחא בעל חוב טרפה לחדא מינייהן הדר אתא קא טריף לה לאידך שקל לוקח אלפא זוזי ואיל לגביה א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתלק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר וכו' אמר ליה רבא מי דמי התם אית ליה פסידא ליתמי הכא מאי פסידא אית ליה אלפא יהב ואלפא קא שקיל והלכה כרבא. טורפא בכמה כתבינן רבינא אמר באלפא רב עוירא אמר בחמש מאה והלכתא בחמש מאה. ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי הוו ליה תרין קטיני זבנינהו לחדא בחמשין ולחדא בחמשין אתא בעל חוב טרפיה לחד מינייהו הדר אתא קא טריף לה לאידך שקל מאה זוזי ואזיל לגבי' א"ל אי שוי לך מאה זוזי לחיי ואי לא שקיל מאה זוזי ואיסתלק סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו א"ל אביי מי דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי פסידא אית ליה מאה יהב מאה קא שקיל טירפא בכמה כתבינן רבינא אמר במאה רב עוירא אמר בחמשין והלכתא בחמשין. ההוא גברא שכיב ושבק חד קטינא דהוה שוי חמשין זוזי אתא בעל חוב קא טריף ליה יהבו ליה יתמי חמשין זוזי וסלקוה הדר אתא קא טריף ליה אתו לקמיה דאביי אמר להו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הנך קמאי מצוה עבידתו השתא כי טריף בדין קא טריף ולא אמרן אלא דלא אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי קטינא אבל אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי קטינא סלוקי סלקוה. ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה וא"ל ללוקח אי אתיא אם מערערא לא מפצינא לך שכיבא אימיה ולא ערערא אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי אמר ליה רבא נהי דאחריות דאימיה לא קביל אחריות דידיה מי לא קביל. אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בעל חוב דראובן קא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה א"ל רבא נהי דאחריות דעלמא לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קביל. (שם צב.) ומודה רבא בראובן שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בעל חוב דיעקב קא טריף לה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה מאי טעמא בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי. אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן קא טריף ליה מיניה דשמעון ופייסיה שמעון בזוזי דינא הוא דאמרי ליה בני ראובן לשמעון אבא מטלטלין שבק גבך ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי. אמר רבא ואי פקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו כדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם. (שם צד.) אמר רב הונא תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד וקדים חד מינייהו תבעיה בדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה עביד ובדאזיל בהדיה לא מצי אידך הדר תבע ליה. איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה כי האי גוונא מאי בעל חוב דכתיב שטריה בחמשה בניסן וכתיב אורכתא להאי דכתיב שטריה בלא זמנא וכן האי נמי כתיב אורכתא לאידך דכתיב שטריה בחמשה בניסן ואזל חד מנהון גבי בתרי שטרי מפיק תחלה שטריה אי מגבי ביה מוטב ואם לא מפיק שטרא דחבריה עם אורכתיה דאורכיה כלומר שליחא דחבריה הוא וגבי.

(שם צה.) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפי' הן זיבורית. איבעיא להו אישתדוף בני חרי מהו למיטרף ממשעבדי (שם ע"ב) והלכתא אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי. (שם צה.) מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך שנייה מוציאה מיד הלוקח והראשונה מיד השנייה והלוקח מיד הראשונה וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב. (שם ע"ב) אמר אביי נכסיי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום כמאן כי האי תנא דתניא נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד מי אמר אביי הכי והאמר אביי איזה הוא רשע זה הוא המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון בן גמליאל מי קתני תנשא נשאת קאמר. ואמר אביי נכסיי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה בעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לכולהו בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם לכולהו אית להו פסידא הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא אזל רפרם אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי מי אמר אביי הכי והאמר אביי נכסיי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום א"ל התם דא"ל כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר לה אחריך נקני בעל לא נקני וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב תנא וכן בעל חוב ושני לקוחות וכן אשה בעלת חוב ושני לקוחות. אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן ואינן חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה (שם צז.) אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין מוכרת שלא בב"ד ר"ש אומר מן הנישואין מוכרת שלא בב"ד מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד לפי שאין לה מזונות וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד. (שם צו.) א"ר זירא אמר שמואל מציאת אלמנה לעצמה טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תוהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה. א"ר יוסי בר חנינא כל מלאכות שאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. (שם צז.) כיצד מוכרת אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא מוכרת לשנים עשר חודש ולוקח ומפרנס אחת לשלשים יום ורב יהודה אמר מוכרת לששה חדשים ולוקח ומפרנס אחד לשלשים יום. אמר ליה רב אשי לאמימר הא דרב הונא מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. בעו מיניה מרב ששת מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קא מיבעיא להו הא דרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבין אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות איתמי מאי כיון דאחריות איתמי טרפא (דף עד) או דילמא יכול לומר לה נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלך אחריות דנפשך קבולי קבילת אמר להו רב ששת תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמוך לה שתגבה כתובתה מן השאר ש"מ שייר אין לא שייר לא ודילמא עצה טובה קמ"ל דלא נקריוה הדרניתא אם כן ניתני גובה כתובתה מאי סמוך לה ש"מ שייר אין לא שייר לא. איבעיא להו זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני למרייהו או לא ת"ש דההוא גברא דזבין ליה ארעא לרב פפא דאיצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי לסוף לא איצטריכו ליה זוזי ואהדרה רב פפא לארעא ניהליה שאני רב פפא דלפנים משורת הדין הוא דעבד. ת"ש דההיא בצורתא דהואי בנהרדעא זבינו כולי עלמא לאפדנייהו לסוף אתיאן חיטי אמר רב נחמן הדרין אפדני למרייהו.

(שם צז:) מכרה כתובתה או מקצתה משכנתה או מקצתה נתנתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בבית דין וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת למזונות מכרתי וגרושה לא תמכור אלא בבית דין. מתניתין מני רבי שמעון היא דתניא רבי שמעון אומר אע"פ שלא מכרה אלא מקצת ולא משכנה אלא מקצת איבדה מזונותיה למימרא דרבי שמעון סבר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף ורבנן סברי אמרינן מקצת כסף ככל כסף. (שם צח.) ההיא אתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה אתאי לקמיה דרבא אמר להו רבא ליתמי זילו הבו לה מזוני לית דחש לדרבי שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף מוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה או לא ותבעי לה הכרזה הכרזה לא קמיבעיא לי דאמר רב זירא אמר רב נחמן אלמנה ששמתה לעצמה לא עשתה ולא כלום הכי דמי אי דאכריז אמאי לא עשתה ולא כלום אלא לאו דלא אכריז ולעצמה הוא דלא עשתה ולא כלום הא לאחר מה שעשתה עשתה לעולם דאכריז דאמרינן לה מאן שם ליך כי הא דההוא גברא דאפקידו גביה כסותא דיתמי שמה לנפשיה בארבע מאה זוזי לסוף אייקר וקם בשית מאה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה מאן שם לך. והלכתא צריכא שבועה ואין צריכה הכרזה. (ב"ב נ.) אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום הכין אסיקו רבנן דליתה לדאמימר וכי זבינו תרוייהו לעלמא הוו זבינייהו זביני. (כתובות צח.) אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואפילו היא אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשים מכרה בטל רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם מכרה קיים עד שיהיו שם כדי שתשייר בשדה בית תשעת קבין ובגינה בית חצי קב וכדברי רבי עקיבא בית רובע היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים. אלמנה שהיתה כתובתה וכולי. מאי שנא מאתים במנה דאמרינן ליה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימר אנא ארוחי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה (שם ע"ב) כאן שנה רבי הכל לבעל המעות. רבן שמעון בן גמליאל וכולי וליתה לדרבן שמעון בן גמליאל. היתה כתובתה וכו'. (שם צט:) אמר רב שישא בריה דרב אידי בקטיני. פשיטא אמר לו לאחד ולא לשנים קפידא דהא אמר לו לאחד ולא לשנים סתמא מאי רב הונא אמר לאחד ולא לשנים רב חסדא אמר לאחד ואפילו למאה. איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא בעו מיניה כי האי גוונא מאי אמר להו לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה אמרו אמרו להו מתניתין היא דתנן הראשונה נשבעת לשנייה ושנייה לשלישית ושלישית לרביעית ורביעית תפרע שלא בשבועה מאי טעמא קא סבר תנא קמא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה מאי טעמא כיון דאלו נפיק ערער על מקרקעי דגביאן קמייתא אי נמי נפק בעל חוב דקדים לכתובה דקמייתא וטריף אתיאן קמייתא ושקלן מאי דשקלא בתרייתא הלכך למה לה שבועה האי טעמיה דתנא קמח אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה אף היא לא תפרע אלא בשבועה והלכה כבן ננס ופשט להו רב נחמן מהא מתניתין הראשונה נשבעת לשנייה ושנייה לשלישית ושלישית לרביעית ואלו ראשונה לשלישית לא קתני מאי טעמא לאו משום דשליחותא עביד אמרו ליה מי דמי התם שבועה לחד שבועה למאה הכי מצי אמר אנא טעיננא מאי דחבראי לא מצי טעין אלמא מצי אידך מיהדר מתבעיה. והלכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא והני מילי דלא איתיה במתא אבל איתיה במתא ולא אתא לבי דינא בהדי חבריה אמרינן ליה סברת וקבילת עלך. (שם צב.) אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרן אלא דזבן לוי בינונית אבל זבן עידית וזיבורית לא מאי טעמא דאמר ליה להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שבק בינונית דכוותה אבל שבק בינונית דכוותה מצי אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו (והני מילי דבעידנא דתבע חבריה לא הוה הוא במתא דמצי הוא טעין הכי אבל הוה במתא אמרינן ליה סברת וקבילת. (שם ע"ב) אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא בעל חוב דראובן קא טריף לה משמעון דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה מפקך מיני עלי הדר ואיכא דאמרי אפילו היכא דזבין שלא באחריות נמי לא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את דאמר ליה לא ניחא לי דתהוי ליה לשמעון תרעומות עלאי. אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין (שם צג.) עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אין יכול לחזור בו דאמר ליה חייתא דקיטרי סברת וקבילת ואימת מחזיק מכי דייש אמצרי. ואיכא דאמר אפילו באחריות נמי אין יכול לחזור בו דא"ל אחוי לי טרפך ואהדר לך זוזך.

(ב"מ קח.) אמר רב יהודה האי מאן דזבין ארעא ביני אחי ושותפי חציפא הוי וסלוקי לא מסלקינן ליה רב נחמן אמר סלוקי נמי מסלקינן ליה אבל בדינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה והלכתא מסלקינן ליה בכולהו משוס שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. (פסחים לא.) אתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה אביי אמר למפרע הוא גובה בשעתיה הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה מכי מטיא זמניה אקדיש לוה וזבין ליה לבתר דאוזיף דכולי עלמא לא פליגי דכי מטיא זמניה ולא פרע ליה דאתי מלוה ופריק הקדש וטריף לקוחות כי פליגי דאקדיש מלוה וזבין מלוה מן קמי דתמטי זמניה למיפרעיה אביי אמר למפרע הוא גובה כיון דמטא זמניה ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא קנינהו ושפיר אקדיש ושפיר זבין רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאלו הוו ליה זוזי הוה מסליק ליה בזוזי השתא הוא דקנה. ומקשינן לרבא ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן קא טריף ליה משמעון ופייסיה שמעון בזוזי דינא הוא דאמרין ליה בני ראובן אבון מטלטלי שבק גבך ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ואמר רבא אי פקח שמעון מגבי להו ארעא וכו' לעיל. ומקשינן עלה אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה משום הכי גובה אותה מהם דאמרינן דכמה דגבי לה מחיים דאבוהון דמי אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי גובה אותה מהם השתא הוא דקנו אלו קנו יתמי נכסי לאחר מיתת אביהם מי קא משעבדין לבעל חוב ומפרק ליה רבא לדרב נחמן שאני התם דאמר להו בעל חוב ליתמי כי היכי דמשתעבדי לכון הכי משעבד לי לדילי מדרבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ומדקמפרק ליה רבא לשמעתיה כרבי נתן הלכתא כרבי נתן דאי ליתה לדרבי נתן הויא לה שמעתיה דרבא כדאביי וקשיא דרבא אדרבא וקיימא לן דאביי ורבא הלכה כרבא שמעינן מינה דהלכתא כרבי נתן דכי מסיק ביה ראובן בשמעון ושמעון בלוי ותבעיה ראובן ללוי לא מצי אמר ליה דלאו בעל דברים דידי את ודוקא בחיי שמעון אבל מת שמעון לא מצי ראובן מתפרע מן לוי לא מן מקרקעי ולא מן מטלטלי מן מטלטלי לא מצו מתפרע מדקדייק רב נחמן ואמר יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל תוב חוזר וגובה אותה מהם דוקא קרקע אבל מטלטלי לא אלמא מטלטלי דלוי במקום מטלטלי דשמעון קיימי ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ומן מקרקעי דלוי נמי לא מצי למתפרע מדקדייק רב נחמן ואמר יתומים שגבו דוקא גבו אבל לא גבו לא אלמא מצי לוי למימר לראובן דאנא שמעון זוזי מסיק בי וזוזי לדידך לא משתעבדין. (שם צד.) אתמר שני שטרות היוצאים ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני היכי דמי כגון דכתב ראובן שטרא לשמעון על ארעא ונפק שטרא אחרינא על הדא ארעא דכתיב ליה ראובן ללוי בההוא יומא ופליגי רב ושמואל רב אמר כי האי גוונא חולקים שמעון ולוי עם הדדי ושמואל אמר שודא דדייני והלכתא כשמואל דקיימא לן רב ושמואל הלכתא כשמואל בדיני ועוד רב נחמן עביד ליה מעשה כשמואל דקאמרינן (שם ע"ב) אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לניכסה לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסי אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עבד מר הכי א"ל ומאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה דקדים אטו בירושלים יתבינן דכתבין שעות אלא מר מאי טעמא עבד הכי שודא דדייני אנא נמי שודא דדיינא א"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית ליה. הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף בחד הוה כתיב בחמשה בניסן וחד הוה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דחמשה בניסן בנכסי א"ל אידך ואנא אפסיד א"ל אנת ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה בניסן את א"ל וניכתוב לי מר טירפא מאייר ואילך יכלי למימר לך אנת בר חד בניסן את והנחתי לך מקום לגבות ממנו מאי תקנתייהו כתבי הרשאה להדדי. היכי עבדין אתי ליה ואף על גב דטעה שליח אמר להו טעה שליח לא קאמינא והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות הני מילי היכא דטעה בעל הבית אבל היכא דטעה שליח דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. שום הדיינין שפחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל ואמר רבן שמעון בן גמליאל מכרן קיים אם כן מה כח בית דין יפה אבל אם עשו אגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים. איבעיא להו שליח כמאן (שם ק.) רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן שליח כאלמנה. אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן הלכה וכדברי חכמים ולית ליה לרב נחמן מה כח בית דין יפה והאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה הגדילו יכולין למחות רב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אין יכולין למחות אם כן מה כח בית דין יפה לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו אי דלא טעו אמאי יכולין למחות יכולין למחות ברוחות כי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה רבי כדברי חכמים ואמר לפניו ר' פרטא בנו של רבי אלעזר בן ר"פ בן בנו של ר' פרטא הגדול א"כ מה כח ב"ד יפה והחזיר רבי את המעשה רב הונא מתני הכי רב ספרא מתני מעשה ובקש רבי לעשות כדברי חכמים אמר לפניו ר"פ בנו של ר' אלעזר בן ר' פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול אם כן מה כח בית דין יפה ולא עשה ר' את המעשה נימא בהא קא מיפלגי דמר סבר טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר אינו חוזר לא דכולי עלמא חוזר מר סבר מעשה הכי הוה ומר סבר מעשה הכי הוה ולעולם הלכה כדברי חכמים. (שם ע"ב) ואלו דברים שאין מכריזין עליהם עבדים ושטרות ומטלטלין עבדים מאי טעמא אמר עולא שמא ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו. אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותן לשוקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא. רב כהנא הוה בידיה שיכרא דרב משרשיא בר חקלאי יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דהוי ביה איצצא מייתי זוזא חריפא. רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטיתא בר אחתיה הוה ליה לדיליה חמרא הוה קא מסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב ששת א"ל אי שביקנא ליה הכא ניחוש דילמא פסיד מהו למישקליה בהדאי מי חיישינן לאונסא דאורחא או לא אמר ליה זיל דלא עדיף מדילך. הממאנת והשניה והאילינית אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ואם מתחלה נשאה לשום אילונית יש לה כתובה. רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת לא פסלה מן הכהונה ולא פסלה מן האחין יוצאה בגט פסלה מן הכהונה ופסלה מן האחין ממאנת אין צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים.

(שם קא.) ת"ר נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון ממאנת וחברותיה אין להם מנה מאתים אבל תוספת יש להן ונשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת וכל שכן מנה מאתים והיוצאה משום שם רע נוטלת כלים מה שבפניה ויוצאה מסייעא ליה לרב הונא זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין.

(שם קא:) תני תנא קמיה דרב נחמן זינתה הפסידה בלאותיה קיימין אמר ליה אם היא זינתה כליה מי זינו תני לא הפסידה בלאותיה קיימין. אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי סתימתאה אבל חכמים אומרים זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין. הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים נשאת לאחר ופסקה עמו לזון את בתה חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא אמה וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחת אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות נשאת הבעל חייב במזונותיה והם נותנין לה דמי מזונות מתו בנותם ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונית מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב הפקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי. אמר מר הנושא אשה ופסקה עמו וכו' עד למקום שהיא אמה. (שם קב:) אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל האם ודלמא משום מעשה שהיה דתניא מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו והאם אומרת יהא גדל אצלי אין מניחין אותו אצל מי שראוי לירשו מעשה היה ושחטוהו בערב הפסח אם כן ניתני למקום שהיא מאי למקום שהיא אמה ש"מ בת אצל האם. (שם קג.) אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה אמרה אי איפשי לזוז מבית אבא יכולין יורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות אם אין את אצלנו אין לך מזונות אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים זנין אותה והיא בבית אביה. ת"ר משתמשת במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה שכך כתב לה כל יומי מיגר ארמלותיך בביתי. תני רב יוסף בביתי ולא בבית עקתי אבל מזוני אית לה. (שם נד.) מר בר רב אשי אמר אפילו מזוני נמי לית לה ולית הלכתא כמר בר רב אשי. (שם קג.) אמר רב נחמן יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומאי שנא מדרבי אסי א"ר יוחנן דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו התם לא תפישי מחיים הכא תפישא מחיים. אמר אביי נקטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפי' אומרת הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה. בעי אביי שיפצה מאי תיקו. אמרה אי איפשי לזוז מבית אבא וכו' וניתבו לה כי יתבא התם מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא ברכת הבית מרובה וניתבו לה לפי ברכת הבית אין הכי נמי. אמר רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמיה מרפא לשון חכמים ברכה הא דאמרן לשון חכמים עושר דתנן אם היה פקח שוכר את מקומו לשון חכמים מרפא דתנן לא ילעוס אדם חיטים ויתן על גבי מכתו בפסח מפני שהן מחמיצות. (שם קה:) אמר ר"פ לא לידון איניש דינא לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה דרחים לי' לא חזי ליה חובא דסני ליה לא חזי ליה זכותא. ת"ר ושחד לא תקח אין צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים מדלא כתיב בצע לא תקח היכי דמי שוחד דברים כי הא דשמואל הוה סליק למברא אתא ההוא גברא יהב ליה ידא א"ל מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב גדפא ארישיה אתא ההוא גברא שקלא א"ל מאי עיבידתך דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי קמיה רוקא אתא ההוא כסיה אמר ליה מאי עבידתך דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. והני תלת פלוגתא דאדמון דהכא דאמרינן הלכה כאדמון לית הלכתא כוותיה (שבועות מ:) מדאיתיביה רבי אבא בר ממל לר' חייא בר אבא טענו בשור והודה לו בשה בשה והודה לו בשור פטור טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן חייב וא"ל הא מני אדמון היא ולאו דחויי קא מדחינא לך אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן אדמון היא מדקמשנינן הכי ש"מ לית הלכתא כוותיה. (כתובות קז:) והלכתא פוסקין מזונות לאשת איש והלכתא כרב הונא דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה. והלכתא כרב זביד בקוניא דאמר רב זביד הני מאני דקוניא וכו' בהלכות פסח. (תוספתא ב"ק פי"א) האומר תנו מאתים דינר לעניים ינתנו לעניי אותה העיר רבי אחא אומר לעניי כל ישראל. האומר תנו שדה פלונית לעניים לקט שכחה ופאה לעניי אותה העיר לעניי עיר פלינית לקט שכחה ופאה לעניי עיר אחרת. (כתובות קט.) העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה ממני וחכמים אומרים איבד את זכותו עשאה סימן לאחר איבד את זכותו אמר אביי לא שנו אלא בעד אבל דיין לא איבד את זכותו דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אה כן קראוהו והדיינין חותמין אף על פי שלא קראוהו. (גיטין יט:) רב נחמן קרי סיפרי דייני וחתים דוקא רב נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא אבל רב נחמן וספרי אחריני אי נמי ספרי דייני ואיניש אחרינא דלית להו אימתא לא. (כתובות קז:) מי שהלך למדינת היה ועמד אחד ופירנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול א"ר דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי וכן הלכה. (כתובות קט.) הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שילבין ראשה אדמון אומר יכולה היא שתאמר אלו אני פסקתי לעצמי הייתי יושבת עד שילבין ראשי אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. תנא במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה כופין אותו כופין למאן אי נימא לאב איפכא מיבעיא ליה אמר רבה כופין אותו לבעל ליתן גט. אמר רב יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו אמר ליה רבא לרב נחמן ואפילו בברייתא א"ל מי אמר במשנתנו כל מקום שאמר קאמר. א"ר זירא אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו. (שם ע"ב) ההוא דאמר דיקלא לברת אזול יתמי פלוג ולא יהבו לה מידי סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין אמר אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי הכא דיקלא גבייהו היא מאי תקנתייהו ניתבו לה דיקלא והדר ניפלגו מרישא. ההוא דאמר דיקלא לברת שכיב ושבק תרי פלגי דיקלי מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא או לא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא. (שם קי.) איתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה (דף עה) רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי זה עומד בשלו וזה עומד בשלו. אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית הני מילי היכא דלא תפש אבל היכא דתפש תפש. שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוצאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך (שם ע"ב) אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר ומוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרעה לנוה היפה שהנוה היפה בודק. בשלמא מכרך לעיר לא מפיק דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מאי טעמא לא מפני שישיבת כרכים קשה דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מפני מה אמרו ישיבת כרכים קשה שנאמר ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרעה לנוה היפה שהנוה היפה בודק מאי בודק כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעיים והלכה כרבן שמעון בן גמליאל. כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף בלילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים אמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעיים. (שם לט.) המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה מפתה נותן בושת ופגם וקנס ומוסיף עליו אונס שהוא נותן את הצער מה בין אונס למפתה אונס נותן את הצער מפתה אינו נותן את הצער אונס נותן מיד מפתה לכשיוציא אונס שותה בעציצו מפתה אם רצה להוציא יוציא כיצד שותה בעציצו אפילו חיגרת אפילו סומא אפילו מוכת שחין נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנא' ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו. (שם מ.) יתומה שנתארסה ונתגרשה רבי אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור והלכה כר"א (מקואות פ"ח) נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה בת ישראל שפלטה שכבת זרע מן הנכרי טהורה האשה ששמשה את ביתה ירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית כאלו לא טבלה בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כשיטיל מים טמא רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא ובילד טהור (ערכין יד:) באונס ומפתה להקל ולהחמיר כיצד אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותן חמשים סלע בושת ופגם הכל לפי המבייש והמתבייש באונס כתיב ביה ונתן האיש השוכב עמה וגו' (כתובות לת:) במפתה כתיב כסף ישקל כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה מה להלן חמשים אף כאן חמשים מה להלן שקלים אף כאן שקלים. (כתובות מ:) ואמר רבה הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא מידי אחרינא ומאי ניהו בושת ופגם (יבמות לג:) פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי.

(שם פ:) תניא איזהו בן שמונה כל שלא כלו חדשיו ר' אומר סימנין מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו ואלא הא דעבד רבה תוספאה באשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי בעל תריסר ירתי שתא וילדה ואכשריה כמאן כרבי דאמר משתהי לא כיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל דאמרי משתהי הוא דעבד כרבים עבד:

סליקא לה הלכות כתובות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף