הלכות גדולות/גיטין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות גיטין

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דאלו מאן דנסיב אתתא וחזא בה מילתא דלא מייתבא דעתיה מיתבעי ליה לגרושה בגט דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגו' ותנן (גיטין צ.) בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת והיא נאה הימנה שנא' אם לא תמצא חן בעיניו ואע"ג דפליגי בית שמאי ובית הלל עליה דרבי עקיבא היכא דלא אשכח בה מילתא וגרשה מודו דמאי דעבד עבד ולא אמרינן ליה קום אהדרה דאמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא דבר ולא ערוה מהו אמר ליה מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי וקא עבר בעשה מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ומן כד יהיב דעתיה לגרשה אסיר ליה למידר בהדה דאמר ליה רב משרשיא לרבא היה בלבו לגרשה והיא תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך ואפילו לרבי עקיבא הני מילי בזוג שני דכי מצא אחרת שהיא נאה הימנה אית ליה רשותא לגרשה אבל בזוג ראשון לא מיבעי ליה לגרשה כי לא חזאי בה מילתא דכתיב כי שנא שלח (שם ע"ב) רב יהודה אמר אם שנאתה שלח רבי יוחנן אמר שנוי המשלח רב יהודה אמר אם שנאתה שלח קאמר רבי יוחנן אמר שנוי המשלח קמי הקב"ה קאמר נביא ואמרינן לא פליגי הא בזוג ראשון הא בזוג שני כי קאמר רב יהודה בזוג שני כי קאמר רבי יוחנן בזוג ראשון דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר וזאת שנית תעשה כסות דמעה וגו' ואמרתם על מה וגו' ורב יהודה ורבי יוחנן אליבא דרבי עקיבא קאמרי דאי כבית שמאי ובית הלל אפילו בזוג שני נמי עד שימצא בה דבר או ערוה. וכד מגרש לה צריך למיכתב לה הרי את מותרת לכל אדם דתנן (שם פה.) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. והיכא דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פליגי בה ר' אליעזר ורבנן (שם פב.) דר' אליעזר אומר הוי גט ורבנן אמרי לא הוי גט דתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימנא להאי אלא חוץ מפלוני הוא ואי לא כתיב האי תנאה בגיטא ועל פה הוא דאמר לה כי הדר שקיל לה מינה והדר יהיב ליה ניהלה מיגרשה ביה ואי כתיב בגיטא אע"ג דשקיל ליה ומחיק ליה והדר יהיב ליה ניהליה איפסל ליה דקתני כיצד יעשה יטלו ממנה ויחזור ויתננו לה ואומר לה הא גיטיך ואם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול והלכתא כרבנן דלא אישתריא אתתא בגיטא דכתיב ביה חוץ מפלוני ואע"ג דאישתרויי לא משתרי' לאינסובי לגברא אחרינא מכהונה מיפסלא בהאי גיטא ולא מיבעי' היכא דאמר לה חוץ מפלוני דשריא לכולי עלמא לבר מן חד גברא דמיפסלה מכהונה אלא אפילו אמר לה הרי את מגורשת ממני ואסורה על כל אדם אפילו הכי מיפסלא בגויה מכהונה.

(שם ע"ב) שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה בכהונה והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה. וכי קא אמרינן דהיכא דאמר לה חוץ מפלוני לא הוי גט הני מילי היכא דההוא פלוני שריא לה והוי גברא דחזי לאינסובי ליה ותפשי לה קידושי בגווה אבל ודאי אביה או אחיה או אחד מכל קרובים או עבד או גוי כיון דאסירי עילוה מדאורייתא לאו שיור הוא והוי גט מעליא דתנן (שם פה.) הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך לעבד ולנכרי ולכל מי שאין לו עליו קידושין כשר והאי כל דקתני לאיתויי שאר חייבי כריתות דלא תפסי בה קידושי בגוייהו אבל ודאי חייבי לאוין אף על גב דאסירא להון מדאורייתא כיון דתפסי קידושי בגויה אע"ג דקידושי עבירה נינהו הוי שיורא ומיפסל גיטא דתנן הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לו עליו קידושין אפי' בעבירה פסול. וחייבי כריתות נמי הני מילי היכא דשייר שאר חייב כריתות דלא אית להו שריותא לעולם אבל אמר לה חוץ מבעל אחותך כיון דזימנין דמתה אחותה וחזיא ליה הוי שיור ומפסיל גט דבעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מבעל אחותך מהו מי אמרינן השתא מיהא הא לא חזיא או דילמא זימנין דמתה אחותה וחזיא ליה אמר ליה תניתוה לעבד ולנכרי ועבד ונכרי נמי עבידי דמיגיירי גירות לא שכיחא מיתה שכיחא וכיון דלא איפשיט בעיא הוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא ומיפסיל גיטא. והיכא דיהב לה גיטא על תנאי דאמר לה ניהוי האי גיטא על מנת דעבדת הא מילתא הוי גיטא ומיבעי ליה לקיומי ליה לתנאיה דגמרינן מן תנאי דבני גד ובני ראובן דתנן (קדושין סא.) רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דקאמר להו משה אם יעברו חלוצים אתכם ונתתם להם את ארץ הגלעד וכיון דקיימוה לתנאה קניוה לארץ הגלעד והני מילי היכא דכפלוה לתנאיה דאמר לה אי עבדת הכי ליהוי גט ואי לא לא ליהוי והוא דמקדים תנאי למעשה והוא דמקדים הן ללאו דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו דכפיל תנאה ומקדים תנאי למעשה ומקדי' הן ללאו וקיי"ל דהלכתא כר' מאיר (גיטין עה:) מדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ואידך בעינן הן קודם ללאו וכי קא אמרינן דהוי גט היכא דשביק רווחא בתנאיה דמקיים תנאיה מקמי דמיתה אבל אמר לה על מנת דעבדת הא מילתא לעולם חיישינן דילמא לא מיקיים תנאה ולא איכא כריתות דתנו רבנן (גיטין פג:) הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דהא לא שבק רווחא בתנאיה דלאימת קא מיקיים תנאה לכי מיתא לכי מיתא ליכא גיטא כל ימי חיי פלוני וחיי הרי זה כריתות דזימנין דמיית ומיקיים תנאה וכי תימא לכי מיית איהו גיטא למה לה כל תנאה דבידה לקיימו אנן לאלתר שרינן לה ואמרינן לה קיים תנאיך מה נפשך אי מתה מקמיה הא לא אישתראי ואיקיים תנאה אי מיית מקמה הא אישתריא לה ודאי אי שתיא בחייה בטל ליה גט למפרע והוו בניה ממזרין ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל הראשון והדר הוו לה בני לאחר מיתתו ועדאן ההוא פלוני דתליא לתנאה בגויה מיקיים (ואישתראי) בחייה לאחר מיתתו דבעל בטיל ליה גט למפרע ובניה קמאי ממזירי בתראי לאו ממזירי ואסירא לשני דכיון דבטיל גט למפרע כי דר גבה אשת איש הואי ותנן (סוטה כז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. והוו פליגי רבנן דהוו קא אמרין כיון דבחייה דבעל לא עבר עילויה תנאה ולאחר מיתה הוא דעבר כיון דמית ליה בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע. וה"מ דשרינן לה בתנאה דבידה לקיימו אבל ודאי תנאי דאין בידה לקיימו ותלי בדעת אחרים לא שרינן לה עד דמיקיים תנאה דת"ר (שם פד.) ה"ז גיטיך ע"מ שתנשאי לפלוני ה"ז לא תינשא ואם נישאת לא תצא ואמרינן מאי קאמר אר"נ הכי קאמר הרי זו לא תינשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה ואם נישאת לא תצא משום גזירה לא מפקינן. ואמר ליה רבא לרב נחמן לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא והא בעיא לקיומי לתנאיה וכי תימא איפשר דמיגרשה למחר ומקיימה ליה לתנאיה בשלמא מילתא דבדידה קיימא לחיי הכא בדידה לא קיימא לאיגרושי אלא אמר רבא הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה לאחר לבעי' לקיומי לתנאיה ואם נשאת לו לא תצא הא לאחר תצא והלכתא כוותי' דרבא ותניא כוותי' דרבא הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחרים ואם נשאת לאחר תצא וכי אמרינן דבעי לקיומי לתנאיה דכי לא מקיים מיפסיל גט הני מילי היכא דהתנה תנאי דאיפשר לקיימו אבל התנה תנאי שאי איפשר לקיימו מפליגה בדברים הוא ולאלתר הוי גיטא דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה [של ד' אמות] על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט כלל אר"י ב"ת כל שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא. וכי אמרינן דתנאי אי איפשר לקיימו כמפליגה בדברים נינהו וכשר הני מילי היכא דלא איפשר לקיומיה כלל אבל ודאי אתני בהדה על מנת דאכלה מאי דאסיר או דשתיא מאי דאסיר פליגי אביי ורבא בהא מילתא דאביי אמר תנאי שאי איפשר לקיימו הוא דאיבעיא להו הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היינו דרבי יהודה בן תימא רבא אמר איפשר דאכלה ולקיא והלכתא כוותיה דרבא ואף על גב דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ומתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הני מילי היכא דלא סגיא דלא עקרא אבל הכא כיון דאיפשר דלא אכלו ולא מיגרשה תנאו קיים ואפילו לרבא לא קאמר אלא דאתני בהדה דעבדא איהי לחודה מילתא דאסירא לה אבל ודאי אמר לה על מנת דמינסבא למאן דאסירא ליה כי האי גוונא אמרינן נהי דאמר רבא איפשר דאכלה ולקיא בשלמא איהי אכלה ולקיא אחריני מי עבדי איסורא דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתבעלי לפלוני אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן ואלו על מנת שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני דקסבר רבא כדקתני במתניתא כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל שאי איפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר לאיתויי כי האי גוונא דתלי לה במילתא דאסירא לאחריני. ומאן דכתיב גיטא לפסוק מגילתא שיעור גיטא והדר ליכתביה דאי כתב ליה מן קמי דליפסוק מגילתא ופיישא מגילתא ופסק לה בתר דכתיב גיטא מיפסיל גיטא (שם כא:) דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבתה ונתינה יצא (דף עח) זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה. ומאן דמגרש איתתא מיבעי ליה למיכתב גיטא ומיתבא ניהלה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ולא תימא ידה דוקא אלא אפילו זרקיה ניהלה לתוך ביתה או לתוך חצירה מיגרשא דתנו רבנן (שם עז.) ידה אין לי אלא ידה חצירה גגה קרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום מכדי כתב חדא זימנא מהדר מיכתב ונתן בידה אחרינא למה לי לרבויי גגה חצירה וקרפיפה הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה הכא כיון דמגרש לה בעידנא דקא נפיל גט בחצר איסתלק ליה בעל מחצר וגיטה וחצירה באין כאחד ומנ"ל דכי גיטה וחצרה בכ"א שניא מחצרה הבאה לה לאחר מיכן (שם ע"ב) מההוא שכיב מרע דהוה כתיב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא הוה ולא אספיק למיתבה ניהלה למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו לקנו לה ההוא דוכתא דמתנח ביה גיטא ותיעול איהי ותפתח ותחזק ביה דתנן נעל וגדר ופרץ כל שהו בפניו הרי זו חזקה ותקני לההוא ביתא ותקני לההוא גיטא ואקשי ליה רב עיליש לרבא ופריק ליה גיטה וחצירה באין כאחד. (שם כא.) ואמר רבא כתב גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליה קנאתו ומתגרשת בו והני מילי חצר קבועה אבל חצר מהלכת לא. והיכי דמי חצר מהלכת כגון דכתב לה גט ונתנו ביד עבדו כי ההוא גוונא לא הוי גט דהויא לה חצר מהלכת ולא אמרן אלא דלא כפות אבל כפות דלא מצי סגויי הוי גט דאמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ואמרינן עלה אמאי חצר מהלכת היא וכל חצר מהלכת לא קנה ומפרקינן בכפות. ובכפות נמי הני מילי היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה אבל היכא דתיר לא דאמר רבא כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט נעור אינו גט דהויא לה תצר המשתמרת שלא לדעתה ודאי זרקיה ניהלה לתוך ביתו או לתוך חצירו ואפילו נפיל עילוי פוריא דיתבה עילויה לא הוי גט דתנן (שם עז.) זרקו לה לתוך ביתו או לתוך חצירו אפילו עמה במטה אינה מגורשת (שם עח.) והני מילי במטה דידיה אבל במטה דידה ויתבא בביתיה דידיה אם גביהא עשרה טפחים דפלגא לה רשותא לנפשיה ודאי מגורשת ואע"ג דאיכא מקום כרעי דיתבן על ארעא אמקום כרעי לא קפדי אינשי ואי לא גביהא עשרה טפחים דהויא לה כליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של לוקח ברשות מוכר (ב"ב פה:) לא פשיטא לן בעלמא אי קנה לוקח או לא הלכך אישתרויי לא משתריא ביה ואיפסולי איפסלא ביה מן הכהונה דהוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא ודאי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה אע"ג דברשותיה דידיה אין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:

(פסק) והיכא דאמר לה כנסי שטר חוב זה או דאשכחתיה היא מאחוריה לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטיך וכי אמר לה הוא גיטיך נמי ואשכחתיה דשדי על ארעא הוה ניה טלי גיטיך מעל גבי קרקע ולא הוי גט ומאי מצאתו שלפתו דאווק (ג"א דצייק) ליה אחרציה ושקלתיה דהוה ליה כי נתן בידה דכי אמר לה הוא גיטך הוי גט אי נמי היכא דנימא ואותביה בידא ואיתערא לה ואשכחתיה דגט נינהו כי האי גוונא לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטך דתנן (שם) אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטיך נתן בידה והיא ישנה נעורה קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך והני מילי כי קא אמרינן דלא הוי גט היכא דלא אמר להוי לעדים ראו גט שאני נותן לה [אבל א"ל לעדים ראו גט שאני נותן לה] ואמר לה לדידה כנסי שטר חוב זה הוי גיטא דתנן (שם נה:) העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים ועל חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. ואמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא נלמד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת לאו מי אמר רבי יוחנן בן גודגדא בחרשת לא בעינן דעתה [ה"נ לא בעינן דעתה] פשיטא מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטולי בטליה קמ"ל דאם איתה דבטליה לעדים הוה אמר להו ומדלא אמר להו לעדים לא בטליה והאי דקאמר לה הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר לה:

(פסק) (שם עח.) והיכא דקיימא ברשות הרבים וזרקיה ניהלה אי מקרב גט לגבה דהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו מגורשת אי מקרב לגביה דידיה והוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו אינה מגורשת שניהם יכולין לשמרו שניהם אין יכולין לשמרו מגורשת ואינה מגורשת למאי הלכתא (יבמות לא.) דאי כהן אסירא ליה אי ערוה היא ומת הבעל צרתה בעיא חליצה מפני שהיא ספק למאי נפקא מינה (גיטין עד:) לחיוביה לבעל במזונותיה ובפרקונה ואם מתה יורשה ואם מת הוא גובה כתובתה ואפילו היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו דקאמרינן מגורשת מישרא לא שרינן לה לאינסובי (גיטין עח:) דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה ואמר ליה רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה. (שם עז:) הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה מגורשת אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה ורבי אושעי' אמר אפילו היא בטבריא וחצירה בציפורי היא בציפורי וחצרה בטבריא הלכתא כעולא או כרבי אושעיא (ב"מ יב.) אמר רב אשי האי חצר מהיכא איתרבאי מידה ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה בעינן היא עומדת בצד ביתה או בצד חצירה גבי מתנה דזכות הוא לו בדעת אחרת מקנה אותה אף על גב דאינו עומד בצד שדהו קני דהוה ליה זכין לאדם שלא בפניו מדקמתריץ רב אשי כוותיה דעולא ש"מ כוותיה דעולא. (ריש גיטין) המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם (שם ה:) אתמר בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה תסתיים דרבי יוחנן דאמר בפני שנים דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל הבי' ניהלה באנפי תרי ואימא לה בפני נכתב ובפני נחתם. תסתיים מאן דאמר בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין מאן דאמר בפני שלשה קסבר אין שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין והא קא קיי"ל אין עד נעשה דיין הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן עד נעשה דיין הא ודאי קיי"ל בדרבנן עד נעשה דיין תניא כוותי' דר' יוחנן המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפ"נ יוציא והולד ממזר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה [בפני שניס] ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם. רבה בר בר חנה אייתי גיטא פלגיה איכתיב קמיה ופלגיה לא איכתיב קמיה אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך (שם ו.) רב אשי אמר אפילו קן קולמוס אפילו קן מגילתא. תניא כוותיה דרב אשי המביא גט ממדינת הים אפילו הוא בבית וסופר בעלייה הוא בעלייה וסופר בבית כשר ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו כשר. הוא בבית וסופר בעלייה הא לא קא חזי ליה אלא לאו כגון דאיכא קן קולמוסא וקן מגילתא. ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו כשר מאן אילימא שליח השתא הוא בבית וסופר בעלייה דלא קא חזי ליה אמרת כשר נכנס ויוצא מיבעיא אלא לאו סופר סופר פשיטא לא צריכא דנפק לשוקא ואתא מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה ואמר ליה קמ"ל.

(שם ט.) תנו רבנן בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים שוו למוליך ומביא וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכל השטרות העולין בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכדברי רבי מאיר בארבעה (שם יא:) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ורצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו שאש ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו מן התרומה אמרו לו מפני שהוא קניינו (שם יג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו שלא בפניו. אמר רב שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית במאי עסקינן אילימא בברי כי צבורין מאי הוי הא לא משך ואלא בשכיב מרע מאי איריא צבורין אפי' אין צבורין נמי דהא קיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אמר רבא אמר רב זביד לעולם בברי וכדר"ה אמר רב דאמר ר"ה אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה רב פפא אמר לעולם בשכיב מרע וכאידך דרב דאמר רב שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי נותנין מנה זו נותנין מנה סתם אין נותנין חיישינן שמא מנה קבור קאמר והלכתא למנה קבור לא חיישי'. (שם ע"ב) גופא אמר ר"ה אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה אמר רבה מסתברא מילתיה דרב בפקדון אבל במלוה לא האלהים אמר רב אפי' במלוה. איתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ולא מצי הדר ביה בין בפקדון בין במלוה (שם יד.) בין מתנה גדולה בין מתנה מועטת. (שם ט:) שלח רבין משמיה דרבי אבהו הוו יודעין ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאתר מיתה. (שם טז:) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או לא אמר להו אין צריכין ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני והני מילי דגט יוצא מתחת ידי שניהם. (שם יז.) נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול רבי שמעון מכשיר שהיה ר' שמעון אומר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. ואף על גב דקרא פסוקא דגיטא מן כמה יומי ולא איכתב גיטא ההוא יומא דכתב ליה גיטא זמן דידיה הוא דאי מיכתיב גיטא בההוא יומא דקרא הוה ליה כנכתב ביום ונחתם בלילה ופסול. וגט חליצה לא שנא נכתב ביום ונחתם בלילה לראיה בעלמא הוא וכשר ולא צריכא לאמתוני תלתא ירחי ומשתריא לאלתר (שם י:) עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה. (שם יח.) איתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה והלכתא משעת כתיבה. ומתבעי ליה לאמתוני תלתא ירחי מיום כתיבה. אמר שמואל וכתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתים בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי נימא כשמואל סבירא ליה עסוקין באותו ענין שנו דאמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר ורבי שמעון מכשיר. (שם ע"ב) ההוא דאמר להו לבי עשרה כתבו גט לאשתי בי תרי חתום ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר להו כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. ומאן דלא ידע למיקרי שטרא אסור ליה למיחתם (שם יט:) ואי קרי קמיה ספרא דבי דינא כיון דמומחה לרבים הוא סמיך עליה וחתים ואי קרו קמיה ולא ידע למיחתם על גיטא סרטינן ליה אתא אתא על מגילתא וחתים והני מילי גיטא כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות אבל שטרא לא. (שם יא.) אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באנפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והא לא ידעי למיקרי בדידעי. והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדעפצא והא בעינא צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר אי הכי אפי' ממשעבדי נמי לית ליה קלא. (שם יט:) ר"פ כי הוה אתי שטרא פרסאה לקמיה דחתים בערכאות של גוים מקרי ליה להנהו גוים דחתימי עליה זה שלא בפני זה במסיח לפי תמו ומגבי ביה מבני חרי כדתנן (שם י:) כל השטרות העולין בערכאות של גוים אעפ"י שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון מכשיר בכולן. (שם יט.) איתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא (שם ע"ב) קריה מאן דכר שמיה חסורי מחסרא והכי קתני ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם והן חותמין אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ובשאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. א"ר אלעזר מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל שלא יהו בנות ישראל עגונות. אמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וכי קאמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אקריה לחודה אבל יודעין לחתום בעינן ואלא כמאן כרבנן והא ההוא דעבד בשאר שערות ונגדיה רב כהנא תרגומה אקרייה. רב יהודה מצטער קרי וחתים אמר ליה עולא לא צריכת דהא רבי אלעזר מרא דארעא דישראל הוא וקרו קמיה וחתים רב נחמן קרו ספרי דייני קמיה וחתים דוקא רב נחמן וספרי דייני אבל ספרי דייני ואיניש אחרינא דלית ליה אימתיה לא. (שם כג.) הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה קטן וסומא ונכרי קבל קטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר (שם ע"ב) אף הנשים שאין נאמנות (דף עט) לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה חמותה [ובת חמותה] צרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה הכתב יוכיח. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם (שם כד.) והני מילי כי אמר לה לא תתגרשי אלא בבית דין פלוני דשויה שליח להולכה אבל לא אמר לה תתגרשי בבית דין פלוני היא עצמה מביאה גיטה ואין צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם. בעו רבנן קמי מר רב חנינאי גאון בבלה רבתי דנכרי לא הוי שליח לקבל את הגט ולהוליך את הגט מהו למיכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לגוי אמטי האי מנא לישראל פלניא וניתביה לאיתתיה ואמרו ליה רבנן לא ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל אבל גוי כלל לא בעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל לידא דאיתתא או לידא דשליח לקבלה דשויתיה איתתא גופה דקאי במקום איתתא גופה אבל ביד גוי לא:

(פסק) ורבנן דהשתא קאמרין אף ע"ג דאתייה גוי לגיטא אי יהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעידי מסירה לאיתתא לכתחלה לא מנסבינן לה משום דנכרי לאו בר ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון דתנן (שם י:) רבי שמעון אומר כולן כשרין ואמר רבי זירא ירד רבי שמעון לשיטתו של ר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וקיי"ל הלכה כרבי אלעזר:

(פסק) ועגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתי' שליח לקבלה לקבולי לי גיטא מן בעלי וכתבין לבי דינא דמדינת הים ומשוי ליה תו בעל לההוא שליח שליח לקבלה וכתיב גיטא ויהיב ליה אם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נקרע או נשרף מיגרשא הדא עגונה. (שם כב:) הכל כשרין לכתוב את הגט ואפילו חרש שוטה וקטן (שם כג.) אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גבן (שם ע"ב) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט וקידושין לאשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין אבל נעשה שליח לקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו לחבירו. האשה נעשית שליח לקבל גט לחבירתה ולהוליך גט לחבירתה וכן לענין קידושין והוא דאיכא שני עדים. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר ומה נשים שאמרו חכמים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה זו שנאמנת לומר מת בעלה לא כ"ש וממקום שבאתה מה להלן צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם אף כאן צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם (שם ה.) והוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך שיאמר בפני נכתב בפני נחתם. (שם כו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה. רבי יהודה פוסל בכולן רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. (שם ע"ב) א"ר זירא אמר רבא בר שילתא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר"א קרי רב עליה דרבי אלעזר טובניא דחכימי. (שם כז.) המביא גט ואבד ממנו מצאו לאלתר כשר אם לאו פסול מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ומכירו כשר. חפיסה חמת קטנה דלוסקמא טליקא. (שם כח.) המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים. הא דאמרי' אין חוששין לשני יוסף בן שמעון במקום שלא הוחזקו היכא דמצא גיטי נשים וליתיה לבעל דקאמר תנו אותו למאן דהוא לא יחזיר לאשה שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. היכא ראיתיה לבעל וקאמר תנו במקום שאין השיירות מצויות יחזיר דאמרינן היינו האי גיטא ודהא איתתא דנפל מינה ומיגרשא ביה מקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לא יחזיר דאמרינן האי גיטא לאו דהאי גברא נינהו דהא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ולא מיגרשא ביה דאיכא למימר דהאי לאו דידיה ניהו השיירות מצויות ולא הוחזקו היינו דרבה (שם כז.) כי הך גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא והוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא חיישינן לשתי שוירי אמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה מינך רב הונא נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ופשטה רבה דיחזיר וקאמרינן עלה והא בי דינא דרב הונא כמקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט רבה דיחזיר וסוגיין כרבה. (שם ע"ב) רבה בר חנה אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סימנא אית לי בגויה אי טביעות עינא אית לי בגויה אהדרוה ניהליה אמר לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה וקא סברי סימנין דאורייתא אי משום טביעות עינא ודוקא צורבא מרבנן אבל איניש דעלמא לא ואלו מאן דשוי שליח למיכתב לאיתתיה גיטא או דשדר גט בהדי שליח ואזל וכתב ומן קמי דנמטי גיטה לידה או מקמי דלימטי שליח לגבה ויהב לה גיטא חדים בעל ואמר ליה לשליח לא תתן לה גיטא דלא בעינא לגרושה ובטלה לגיטא קמי סהדי ובתר דבטליה לגיטא אזל שליח ויהב לה גיטא ואזלת ההיא איתתא ואיתקדשת לגברא אחרינא ההוא גיטא לאו גיטא הוא דכיון דבטליה מקמי דלימטי לידה בטיל ליה דתנן (שם לב.) השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל קדם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל אם משהגיע גט לידה אין יכול לבטל. וקידושי דאתקדשת לא הוו קידושי דכיון דגיטא לא גיטא הוא הויא לה אשת איש וקיי"ל דאין קידושין תופסין באשת איש (שם ע"ב) ולא שנא אמר בטל הוא ולא שנא אמר אי איפשי בו בטל גט ואי אמר בהאי לישנא פסול הוא אינו גט לא בטיל ואי אמר יהא חרש כחרש יהא לא יועיל לא יתיר לא יעזיב לא ישלח ולא יגרש בטיל ואי אמר חרש הוא כחרש הוא לא בטיל גיטא מ"ט דההוא גט לאו חספא הוא ואי אמר אינו מועיל ואינו מעזיב ואינו מתיר ואינו משלח ואינו מגרש לא בטיל ואי אמר בהאי לישנא בטל הוא מספקא לן וספק איסורא לחומרא והני מילי מן קמי דמטי גיטא לידה ואי ההוא גברא דקדשה קדושי בעלמא הוא דקידשה ולא נסבה לא צריכה גיטה מיניה ושריא לבעלה קדמאה ואי נסבה אסירא לבעלה קדמאה דכיון דלרצונה איבעלה הוי לה בעילת זנות ואסירא ליה דתנו רבנן והיא לא נתפשה אסורה. וכי היכין דאסירא לקמא הכין נמי אסירא לבתרא דתנן (סוטה כז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ונפקא מן גברא קדמאה בגט ושריא לעלמא ומן גברא בתראה לא צריכא גיטא דזנות בעלמא דזניאת ולא תפסי בה קידושי ואם משהגיע גט לידה אין יכול לבטלו ואי אזלא חדא איתתא ומיקדשה לגברא שפיר דמי וקידושיה קידושין:

(פסק) (גיטין סד.) והיכא דנתן גט לשליח ולא ידעינן אי יהביה ניהלה או לא והשתא אבד הגט ושליח אומר נתתיו לה והיא אמרה נתנו לי אם כהן הוא אסירא ליה ולעלמא לא שריא עד דאיכא גט בידה אי נמי איכא עידי מסירה דיהבה ניהלה. (גיטין כט:) השולח גט ביד שליח ונזדמנה לו דרך אחרת או שחלה עושה שליח אחר בבית דין ומשלחו וצריך שיאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם מת השליח הראשון עד שלא הגיע גט לידה בטל הגט. ושליח הגט צריך שיתננו לאשה או לשלוחה בפני עדים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם דקי"ל (שם פו:) הלכתא כר"א דאמר עידי מסירה כרתי והעדים נעשים שלוחים. ומאן דמשדר גיטא לאיתתיה ואישתכח גיטא דלא כתיב שפיר (שם סג:) אם איתנהו לסופר ולעדים הראשונים כותבין גט אחר ונותנין ואם לאו חוזרין אצל בעל ויאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. גברא דאמר לבי דינא כתבו גט לאשתי וחד מן הנך סהדי סופר הוא כותבין ונותנין ואע"ג דלא אמר להו תנו אבל חוץ לב"ד אין כותבין ונותנין עד דאמר להו תנו לבר מן המפרש והיוצא בשיירא והמושלך בבור והמסוכן דכי אמרין לסהדי כתבו גט לאשתי ואף על גב דלא אמר תנו כותבין ונותנין מ"ט הני משום דטרידי הוא דלא אמרן תנו אבל כולי עלמא דלא אניסי עד דאמרו תנו אין נותנין דאמרי' דילמא רצה לצחק בה כדתנן (שם סו.) בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לצחק בה ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט ואמרינן מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת וכו' עד ולעולם אינו גט עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דתניא (שם עב.) כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אף עפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ואמרינן ישמעו לאפוקי ממאן דחמר מודה רבי יוסי באומר אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו דליתה. קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו דליתה. (שם כט:) המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם ואין השליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח בית דין אני. כהן דמסכין ודחיל דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסרא עליה לתני ולימא לה או לשליח דממטי לה גיטא (שם עה.) אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט (קדושין מא.) והשליח עושה שליח. (גיטין פב:) והלכתא ריח הגט פוסל בכהונה דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה היכי דמי כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אי נמי דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני כי האי גוונא גיטא לא הוי ופוסל בכהונה גבי ישראל אף ע"ג דמטא גט לידה גט פסול הוא ודבריו בטלין ושריא למיהדר ליה גבי כהן כי מטא גט לידה אסירא למיהדר ליה והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה ולעלמא נמי לא שריא עד דכתיב לה גיטא מעליא אבל כהן דכתב גט לאיתתיה כמה דלא מטא גיטא לידה מצי מבטיל ליה ושרי ליה למיהדר עלויה ולא מיפסל ולית ביה משום ריח הגט שפוסל בכהונה. גיטא דמסר מודעא עליה לא פסיל בכהונה דתנן (גיטין פא.) כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה וב"ה אומרים אף עפ"י שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה והלכתא כבית הלל. גט שכתבו בין בבית דין ובין שלא בב"ד (שם לג.) אם בטלו מבוטל גט שביטלו (שם לב:) חוזר ומגרש בו קיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דתנן (שם פו.) שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין לו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אלעזר אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם (שם ע"ב) והלכה כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ומודה ר' אלעזר בדלא כתב גיטא כהלכתא אי נמי היכא דחתומין עליה עידי פסולין דלא מהנו ביה מידי עידי מסירה מ"ט דהוה ליה מזוייף מתוכו (שם ד.) ואמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול:

(פסק) ואיתתא דקבילת גיטא בעידי מסירה ואזלו עדים למדינת הים אי נמי מייתו (שם פט.) ויצא שמה בעיר שהיא מגורשת ובתר כן אירכס גיטא איצא שמה בעיר לא סמכינן דכיון דמוחזקה באשת איש אי איכא עידי מסירה או נפיק גיטא מתותי ידה שריא ואי לא אסירא (שם סד.) ואי אמר בעל גרשתיה מהימן:

(פסק) ומאן דמקלע למתא דלית בה סופר (שם יט:) ואיכא יהודאי דידעין למיקרי כתב פרסאה כתבין יהודאי פרסית וחתמין על גיטא ועל שטרא וכתובת' ושפיר דמי. (תוספתא פ"ז) והיכא דכתב גיטא כהלכתה באתואתיה ואית ביה גיהטא או מחקא או טישטשתא ומפיק תתאי בזמן בשמו בשמה פסול ובשאר גיטא כוליה כשר. ואשה משויא שליח לקבלה בין לקבל לה קידושין ובין לקבל לה גיטא דמן כדמטו קידושין לידה דשליח דתפשין בה קידושי ומכי מטי גיטא ליד שליח דאיגרשא לה ומשויא נמי שליח להולכה ובעל לא מצי משוי שליח אלא להולכה ותו לא ואי אמרי בלשון קבלה אמרינן והולכה הוא דקאמר דתנן (שם סב:) האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי בתתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור והיכא דשויא איהי שליח להולכה ואזל שליח ושני שליחותיה ואמר לבעל דאנא שליח לקבלה ואמר ליה בעל הילך כמה שאמרה אמר רב אף על גב דמטא גיטא לידה לא מיגרשה ביה מ"ט דשני שליח בשליחותיה ועקרה לשליחות לגמרי והוה ליה כמאן דאמר לה טלי גיטך מעל גבי קרקע ואע"ג דמטאי גיטא לידה לא מיגרשא אבל ודאי שויתיה איהי שליח לקבלה ואזל שליח אמר ליה לבעל דאנא שליח להולכה ואמר ליה בעל הילך כמו שאמרה כי מטאי גיטא לידה מיגרשה ביה מאי טעמא מעוטי הוא דאימעיט שליח בשליחותיה וכיון דאמר ליה בעל הילך כמה שאמרה כי מטאי גט לידה מיגרשא דאיתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי ובעל אומר הילך כמו שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת ואמרינן עלה נפשוט מינה דאדיבורא דידיה קא סמוך דאי אדיבורא דידה קא סמיך כי מטאי גט לידה תגרש אמר רב אשי הכי השתא (שם סג.) בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתו אמרה הבא לי גיטי ובעל אומר הילך כמו שאמרה כיון שהגיע גט לידו מגורשת אלמא אדיבורא דידה קא סמיך אי נמי לידה מגורשת אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך אלא הכא משום דעקרה שליח לשליחותיה לגמרי דאמר אנא שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. והלכתא כדתריץ רב אשי אליבא דרב (דף פ) דהיכא דאמרה הבא לי גיטי ואזל שליח אמר ליה אשתך אמרה התקבל לי גיטי עקרה לשליחותיה דאמר אנא שליח לקבלה הוינא שליח להולכה לא הוינא וליתה לשליחות כלל ואף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת דהוה לה כטלי גיטך מעל גבי קרקע ודאי אמרה התקבל לי גיטי ואזל שליח אמר ליה הבא לי גיטי מעוטי הוא דמעיט בשליחותיה וכי הגיע גט לידה מגורשת וכן הלכה. (שם סג:) האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע אפילו הן הראשונים הן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם (שם סד:) ונערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה אמר ר' יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה מקבל את גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. (שם סד.) בעל אומר לגירושין ושליח אומר לגירושין והיא אומרת נתנו לי ואבד א"ר יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים אלמא (שם ע"ב) לחומרא אמרי' לקולא לא אמרינן ואע"ג דקאמר שליח פיו הוחזקה לא הוו כשני עדים (שם סג:) אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה ורבי חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל ואיבעית אימא משום חצרה הבאה לאחר מיכן מאי בינייהו איכא בינייהו לו דקדמה איהי ושויתיה שליח ומעיקרא והלכתא כרב משום דהוה דבר שבערוה ודבר שבערוה חולצת הוה עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצה תרתי הכי קאמר גט מחיים וחליצה לאחר מיתה. (שם סד:) וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. ת"ר קטנה היודעת לשמור גיטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור גיטה אין מתגרשת איזו היא קטנה היודעת לשמור גיטה כל שמשמרת גיטה ודבר אחר. ומתקנא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. אמר רב יהודה אמר רב אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומניחו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי דא ודא אחת היא מאי דא ודא אחת היא אמר רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים. (שם סה.) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור שאין הקטן עושה שליח ואם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור. (שם סו.) ההוא גברא דעל לכנישתא אשכח מקרי דרדקי דיתיב הוא ובריה ויתיב איניש אחרינא בהדייהו אמר להו בתרי מינייכו לכתבו לה גיטא לסוף שכב מקרי דרדקי מי משוי איניש ברא שליחא במקום אבא או לא אמר רב נחמן לא משוי איניש ברא שליחא במקום אבא רב פפא אמר משוי איניש ברא שליחא במקום אבא והלכתא כרב פפא. (שם ע"ב) אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין דברי ר' מאיר וזו הלכה ששלח חנניה איש אונו מבית האסירין כך מקובלני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו אחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה. אמר שמואל אמר רב הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ועד דאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו לא הוי גט ואי לא גמיר סופר למיכתב ועדים למיחתם לא משתריא עד דגמיר סופר למיכתב ועדים למיחתם וכתבין וחתמין ויהבין לה (שם סז.) אמר לפניו רבי שמעון בר' וכי מאחר שר"מ ותנניה איש אונו חלוקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אלמלי ראיתו נימוקו עמו דתניא איסי בן יהודה הוא היה מונה שבחן של חכמים רבי מאיר חכם וסופר רבי יהודה חכם לכשירצה רבי טרפון גל של אגוזים רבי ישמעאל חנות מיוזנת רבי עקיבא אוצר בלום רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלין רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי רבי יוסי נימוקו עמו רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קמעה ומה שמוציא אין מוציא אלא סובין וכך אמר רבי שמעון בן יוחאי לתלמידיו בני שנו מדותי שמדותי תרומות הן מתרומות מדותיו של רבי עקיבא. (שם ע"ב) מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו מאי קורדייקוס אמר שמואל מאן דנכתיה חמרא חדתא דמעצרתא. (שם ע:) נשתתק וניחוש דילמא שיחה דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחה דהן הן נקטיה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בסירוגין וניחוש דילמא שיחה דסירוגין נקטיה דאמרינן ליה תרי הן וחד לאו אי נמי תרי לאו וחד הן דבי רבי ישמעאל תנא אומר לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה מאי ניהו אי נימא סדיני וגושפקי (ס"א גלופקרי) ניחוש דילמא קורה אחדיה אי נמי חמה אחדתיה אלא בפירי. (שם עא:) אמרו לו נכתוב גט לאשתו ואמר להם כתובו אמרו לו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. (שם עב.) זה גיטך אם מתי זה גיטך מחלי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת. שמעת מינה שכיב מרע שניתק מחלי לחלי מתנתו מתנה אין (שם עג.) דא"ר אלעזר משמיה דרבא שכיב מרע שניתק מחלי לחלי מתנתו מתנה. (שם עו:) הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט מעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש הרי זה גט אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש אינו גט. כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש אינו גט רבי יוסי אומר כזה גט. כתבו לאחר שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש ומת אם הגט קדם את המיתה הרי זה גט ואם המיתה קדמה את הגט אינו גט אם אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. תנא רבותינו התירוה להנשא מאן רבותינו אמר רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו מישחא סברי לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולא היא לעולם אינו גט ואסורה להנשא דקאמרינן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל הורה ולא הודו לו כל סייעתו ואמרי לה כל שעתו מאן לא הודו לו רבנן והוה ליה יחיד ורבים וקיי"ל הילכתין כמתניתא דאינו גט ולא כרבותינו דהתירוה לינשא. אמר מר רבי יוסי אומר כזה גט וליתה לר' יוסי דפליגי רבנן עליה דקאמרינן (שם עז.) ורבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי. תנו רבנן לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת מאי יתיב ר' זירא קמיה דר' אשי ויתיב ר' אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא ארבעה חמשה ומעלי קמיה שבתא. (שם עט:) בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה אמר רבי אבא אמר שמואל אם נשאת לא תצא ואיכא דאמרי א"ר אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה (שם פ:) ומודים חכמים לר' מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ותצא. (שם פא.) המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אין צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה. (שם ע"ב) ואוקימנא למתניתא בשלא ראוה שנבעלה.

(שם פד:) תנו רבנן כל התנאים פוסלין בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל שפוסל על פה פוסל בכתב וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל בעל פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב והני מילי לפני התורף אבל לאחר התורף כשר. (שם פז:) גט שכתבו עברית ועדים יונים יונית ועדיו עברים עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר כתב סופר ועד כשר איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר וכן היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין חניכתו וחניכתה כשר. (שם פח.) כתב סופר ועד כשר אמר ר' ירמיה התם סופר שנינו. ההיא כתובת חתנים דאתאי לקמיה דר' אבהו דהוה ידע ליה לטופסא דספרא ולחתמות ידא דחד סהדא סבר לאכשורה אמר ליה רבי ירמיה התם סופר שנינו. (שם פח:) גט מעושה בישראל כשר ובגויה פסול מה טעה אמרו בגויה פסול שלא תהא כל אחת ואחת תולה עצמה בגוי ומפקעת עצמה מבעלה. אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגויה כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא תהא שם אמתלא ואיזו היא אמתלא גירש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא אמתלא. מגורשת ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן הכי קאמר מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת קול ושוברו עמו. (שם פט.) אמר עולא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת דילמא לא איקדש אלא פלונית נתקדשה היום. כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים. אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בנה בשוק בכולן רבי מאיר אומר תצא רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שניה עדיה או שלשה עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. תנו רבנן בעולה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה שלא לפלוני אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ממזרת אין חוששין לה שפחה אין חוששין לה הקדיש פלוני נכסיו הפקיר פלוני נכסיו אין חוששין לו בח"ן אש"ב מש"ה סימן. אמר ליה אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא אמר ליה מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלינן קלא אמר ליה אדרבא מדאמר רב ששת על פי נשים ש"מ לא מבטלינן קלא אמר ליה אתרוואתא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא (שם פט:) אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא ואמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה והלכתא לא חיישינן ליה. אמר רב ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא שני וקידשה קידושי תורה מהו אמר להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני מאי היא אי נימא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא לאו קידושי מעליי נינהו מבטלינן קלא והא נהרדעא אתרא דשמואל הוא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא אלא דאי מיגליא מילתא דקידושי קידושי מעלי' נינהו לא צריכה גט משני. לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מאי טעמא אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מאי טעמא מימר אמרי עייני רבנן בהו בקידושיה וקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף בזו מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהם והלכתא מותרת לשניהם. השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכו'. (שם לב:) איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה והלכתא כרב נחמן.

(שם לג.) תנו רבנן ביטלו מבוטל דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו אם כן מה כח בית דין יפה. תנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה (שם ע"ב) אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי בשתיהן. (שם לד.) גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה דיתבה ונוולה אמר לה הא גיטיך אמרה לי' זיל השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה ואמר לי' פתח ואמר ברוך הטוב והמטיב אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא והלכתא כוותי' דאביי והלכתא כרב נחמן והלכתא כר"נ והלכתא כנחמני. (שם מו:) המוציא את אשתו משום איילונית ר"י אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה אמר רבי יהודה אומרים לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך משום קילקולא. מאן תו דכתיב גיטא לאיתתיה ועביד תנאה דאי לא אתי ליום פלוני מגורשת ומת בתוך זמנו אם מת הוא גובה כתובתה ואם מתה היא יורשה ועד דמטי גיטא לידה בעל חייב במזונותיה ובפרקונה וכל תנאי כתובה עילויה ואם מת ויש לו אח או חולץ או מיבם. (שם פט.) ממזרת אין חוששין לה היכי דמי כגון דקאמרי הלך בעלה למדינת הים וזניא והוה לה ברתא לא חיישינן דאמרינן דילמא אתא בעלה בצינעה בליליא ושמש כההוא מעשה דאבוה דשמואל דאתא בשם תו ושימש ומאי טעמא הוה חכים דכי אזל אבוה דשמואל למערבא אשכחתיה מדיתא (דף פא) דהוה ידעה בלישנא דציפורי אמרה ליה אזדקיק לי ואנא יהיבנא לך כך וכך זוזי משום דהוה ידעה דנפיק מיניה גברא רבה ערק מינה והדר אתא בשם ההוא ליליא לגבי דביתהו ואיזדקיק לה והדר אזל לסוף אישתמעת מילתא דמיעברא אתיוה לבי דינא אלקיוה אמר שמואל בכרסה דאימיה איכוף רישאי דילמא מטאי לי רישא דשוטא וכאיב לי כף רישיה בכרסה דאימיה ומטייה ריש שוטא.

(שם צ.) תניא היה ר' מאיר אומר כשם שדעות במאכל כך דעות בנשים יש לך אדס שזבוב נופל בתוך כוסו וזורק את כוסו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל דלת בפני אשתו יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו זורקו ושותה זו היא מדת כל אדם שרואה את אשתו שמדברת עם אחיה ועם קרוביה ומניחה יש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחויו ומוצצו ואוכלו זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו שיוצאה שראשה פרוע וטוה בשוק ובגדיה פרומים משני צדדיה ורוחצה עם בני אדם עם בני אדם סלקא דעתך אלא אימא במקום שבני אדם רוחצין שזו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר שאין בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה שני משלחה שנאמר ושנאה האיש האחרון ואם לאו קוברתו שנאמר או כי ימות האיש האחרון כדאי הוא במיתה שהכניס רשעה לתוך ביתו. (ספרי תצא) ושנאה האיש האחרון מלמד שעתיד לשנאותה ואין לי אלא גרושה אלמנה מנין ת"ל וכתב לה ספר כריתות או כי ימות ואם סופנו לרבות אלמנה מה ת"ל גרושה אלא אלמנה מותרת ליבם וגרושה אסורה ליבם יכול אף מי שקלקלה על בעלה תהא אסורה לחזור לו ת"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה היוצאה בגט אסורה לחזור לו ולא שקלקלה על בעלה לאחר שנתגרשה אסורה לחזור לו מנין לנותן גט ליבמתו שאסור לחזור עליה תלמוד לומר לא יוכל לשוב לקתתה את אשר שלח מנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה מנין שתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה תלמוד לומר לא יוכל בעלה לא יוכל הראשון ואין לי אלא מנישואין לנישואין מן האירוסין לאירוסין מן הנישואין לאירוסין ומן האירוסין לנישואין מנין ת"ל לא יוכל בעלה לא יוכל הראשון לא יוכל לקחת את אשר שלח רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר מן הנישואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים מן הנישואין ומן האירוסין אסורה אם כן למה נאמר אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' כי תועבה היא וגו' רבי יהודה אומר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה מה להלן כרת אף כאן כרת. ולא תחטיא את הארץ וגו' להזהיר בית דין על כך.

(שמחות פ"ב) תנו רבנן המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר אם היה מבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחר ואם היתה חצר של שניהם מפנין זה מפני זה ומי מפנה אשה מפני איש במה דברים אמורים מן הנישואין אבל מן האירוסין לא ובכהנת אעפ"י שלא נישאו וכן החולץ הרי זה לא יפנה מפני שאין לבו גס בה. (כתובות כח.) המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה מי נדחה מפני מי ת"ש היא נדחת מפניו ואין נדחה הוא מפניה ואם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה. איבעיא להו חצר של שמהם מהו ת"ש היא נדחית מפניו במאי עסקינן אי נימא בחצר שלו פשיטא ואלא בחצר שלה והתניא אם היתה חצר שלה הוא נדחה מפניה אלא לאו כי האי גוונא דילמא דאגר מיגר מאי הוי עלה ת"ש הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ואמר רב טילטולא דגברא קשה מדאיתתא. תנו רבנן לוה הימנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא על ידי אחר אמר רב ששת אי אתו לקמן לדינא לא מזדקקינן להו רב פפא אמר שמותי נמי משמתינן להו רב הונא בריה דרב יהושע אמר נגודי נמי מנגדינן להו. אמר רב נחמן תנא באבל רבתי במה דברים אמורים בשנתגרשה מן הנשואין אבל מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה שאין לבו גס בה. ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא הוה יתיב רב אדא בר מתנה קמיה אוקי רבא שליחא בינתייהו א"ל רב אדא בר מתנה לרבא והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי א"ל קא חזינא להו דגייסי אהדדי. איכא דאמרי א"ל רב אדא בר מתנה לרבא נוקי מר שליחא בינתייהו א"ל והאמר רב נחמן א"ל קא חזינא דגייסי אהדדי (יבמות קז:) אמר רב יהודה ואמרי לה במתניתא תנא בראשונה היו כותבין גט מיאון לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא רעיא לאיתנסבא ליה כיון דנפיש ליה דיבורא וקא אתי לאיתחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנת פלונית בת פלוני באנפנא והשתא כתבין הכי ביום פלוני וכו' איך פלונית בת פלוני אתא לקדמנא לבי דינא וכן אמרת אנא לא ניחא לי דאהוי להדין פלניא ולא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית אנא בעיא לאיתנסבא ליה ובדיקנא בתר פלוניתא דא ועדאן קטנה היא ולא אייתיאת סימני וכיון דתזינא כן כתבנא גט מיאון דנן ויהיבנא לה דתיהוי רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר ואינש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם כדת משה וישראל. גיטין. ביום פלוני כו' איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אינתתי פלוניתא בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתייכי ולאתרייכי ולאתריהון דאבהתייכי והוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו תרוכית יתיכי דתהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין והרי את מותרת לכל אדם ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן דהוי ליכי מיני ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל. (גיטין פה:) אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין דמשמע דינא אלא ודן ולא ליכתוב ואיגרת דמשמע איגרתא בעלמא אלא ואגרת וליכתוב תלתא יודי"ן בדתהויין ותלתא יוד"ן בדתצביין דמשמע תהויין תצביין ולוריך לו"ו דתירוכין ולו"ו דשיבוקין דמשמע תריכין שביקין ולוריך לו"ו דוכדו ואי לא דמשמע וכדי ולא ליכתוב למהוך דמשמע כחוכא אלא למהך:

סליקו להו הלכות גיטין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף