הון עשיר/שבת/כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שבת כב

ב

כל שבא בחמין. פי' הר"ב, שנתבשל. ורבותא קמ"לן מתניתין, דאע"ג דלא נתבשל באור ממש אלא ע"י ביאתו בחמין, וכדאיתא בש"ס (דף קמה:) דהיינו כגון תרנגולתיה דר' אבא, שהיתה מלוחה הרבה עד (שא"י) [שע"י] ביאתה בחמין לבד היתה מתבשלת, כפי פירוש רוב הפוסקים. שורין אותו בחמין בשבת. ולא גזרינן דילמא אתי לעשות כן בדבר שלא נתבשל כל צרכו, בראות שאף התרנגולת הזאת שורין אותה אע"פי שלא היתה מערב שבת על האור, דכ"ע ידעי דכגון הא נתבשלה בביאת חמין לבד שלא ע"י האור בערב שבת:

שורין אותו בחמין בשבת. דאין בשול אחר בשול, כן פסקו הפוסקים ממשנה זו. ואע"ג דתנן שורין דמשמע לכתחילה, מ"מ אין זה אלא כגון בשול שני זה ע"י שריית מים חמין, אבל לבשל בשול שני אצל האור ודאי אסור, ונראה שזו היא דעת המגיד בפ"ט מה' שבת (ה"ג) ע"ש:

וכל זמן שלא בא בחמין מע"ש מדיחין אותו בחמין בשבת. ולא אמרינן דמתבשל בכך, אע"פי שע"י ביאתו בחמין דהיינו ע"י שרייה הוא מתבשל, חוץ וכו', כן נראה. וה"ה לכל שלא נתבשל מע"ש, אע"פי שבא בחמין דמדיחין אותו, דודאי אינו נגמר להתבשל ע"י הדחה הואיל ולא נתבשל ע"י השרייה, או אפשר דבכגון הא שאינו מתבשל ע"י שריה אפילו שריה שרי, שע"כ לא אסרנו הדחה במליח הישן אלא מהאי טעמא דהוא גמר מלאכתן דאי לאו הכי הוה שרי, או אפשר דהשריה אסירא ביה כשכבר נשרה מע"ש, שאע"פ שאינו מתבשל ע"י שריה היינו דווקא בפעם אחד אבל בפעם השנית חיישינן שיתבשל על ידה, או אפשר דגזרינן בלא נשרה אטו נשרה, והדבר צ"ע למעשה:

שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. ואם הדיחן חייב חטאת, ש"ס (דף קמה:) ופי' רש"י, משום מבשל. ומדנקט התנא לשון זה של גמר מלאכה, נראה דאף משום מכה בפטיש חייב, ואע"ג דגרסינן חטאת דמשמע אחד ולא שנים, לאו דווקא הוא דלא נחית ר' יוסף לאשמועינן אלא דאף חייוב יש בו, דלא תימא דליכא אלא איסורא בעלמא:

ד

ואינו חושש. שמא יחשדו אותו שכבסן, כן פי' הר"ב. והתי"ט דחה פירושו ואמר אין חוששין שמא יסחוט, אבל הדין עם הר"ב, שהרי מהש"ס (דף קיג:) דהביא התי"ט עצמו (מ"ה) בדבור המתחיל ונסתפג, מוכח דחוששין שמא יסחוט, שהרי אמרינן, היכי למעבד, ליעבר, זמנין מיתווסן מאניה מיא ואתי לידי סחיטה. ולכן בע"כ צריכין אנו לומר אינו חושש לחשד, אבל על הסחיטה אין הכי נמי דאיכא למיחש אלא דמשום כבוד הבריות לא גזרו, כמו שחילק התי"ט בין בגדיו לאלונטית, דהוא חלוק נכון:

ה

בעשר. מנין זה הוא מנין חשוב להיותו ראש העשיריות, ותו לא שכיח, וה"ט לעשרה בני אדם:

לא יביאם בידו. ארחא דמלתא נקט, וליכא למימר דאתא לאפוקי דרך מלבוש דשרי, שהרי הוכחנו לעיל שאף במלבושיו איכא למיחש שמא יסחוט, ואי לאו משום כבוד הבריות לא הוה שרי להלך בהו, והכא מסתמא ביש לו בגד ללבוש איירינן, ולכן אין לנו כח להתיר הבאת האלונטית דרך מלבוש. ועוד אגב סיפא דמביאין אותן בידן דודאי איכא למיחש יותר לסחיטה בהיותם בידיו מבהיותם עליו דרך מלבוש נקט ליה:

פניהם ידיהם ורגליהם. כתב הרב ה"ה לכל גופן, אלא דארחא דמלתא נקט. אלא פירוש דמסתמא אין האלונטית אחת כל כך גדולה שתהיה ראויה לנגב בה עשרה בני אדם בבת אחת. ומלתא אגב ארחיה קמ"לן תנא דכשאירע כך שצריך שינגבו במטפחת אחת, שיקדימו לנגב החשוב דהיינו הפנים, והדר הידים דשכיחי בהו זוהמא יותר מהפנים, והדר הרגלים דמסתמא הם מלוכלכים יותר מהידים, אבל לא יעשה להפך, שאינו נכון שינגב הידים בבגד שכבר נגב בו הרגלים הבלתי חשובים כמותם, וכ"ש הפנים אפילו אחר נגוב הידים לבד, כי אף הידים מעלתם גרועה ממעלת הפנים:

ו

אין מעצבין את הקטן. פירוש הר"ב דווקא לאחר יום לידתו, היינו טעמא דנקט התנא לשון זה של מעצבין לשון עצב, דכשהתחילו אבריו להתקשות יש לו עצב וכאב כשמתקנין אותם:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.