הון עשיר/ראש השנה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ראש השנה א

א

ראש השנה

ראש השנה יש בה ד' פרקים, כנגד ארבעה ראשי שנים. ועוד ר"ה הוא החג שהחדש מתכסה בו בד' קליפות הסובבות אותו, ועד שלא תוכל להתחבר עם השמש הרי היא דלת, דלה מדברי תורה. ועוד ר"ה הוא ראש לחדש תשרי ששרשו בחסד דאור חוזר מדרגה הרביעית מלמעלה למטה.

ארבעה ראשי שנים הן. בכל מקום דלא קאי אבתריה תני הן, אבל מקום דקאי אבתריה כגון ארבע אבות נזיקין, דהכי פירושא ארבע אבות נזיקין אלו שהם השור וכו' לא ראי זה כראי זה, לא קתני הן, תוס' (ב. ד"ה ארבעה):

למלכים ולרגלים. אע"ג דמלכים מרגלים ילפי, כמ"ש הר"ב דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. ורגל שבו יצאו ישראל ממצרים הוא הרגל הראשון שבא בניסן, והכי מפרשינן למתניתין (דף ד.) רגל שבו ר"ה לרגלים. אעפ"כ הקדים המלכים לרגלים, שלא להתחיל המסכתא במלתא דאתיא דלא כהלכתא, כי האי לרגלים לר"ש דלית הלכתא כותיה אצטריך כמ"ש הר"ב. ועוד י"ל דמקדים מלכים שהם באחד בניסן, לרגלים שהם בט"ו בו, כסדר הזמן. ועוד י"ל דרמז לנו דבמלכי ישראל השומרים הרגלים איירי, וכמ"ש הר"ב:

לשנים. פי' הרב, לשני מלכי אומות העולם. ואפשר לומר דלא רצה התנא לקרותם מלכים כמלכי ישראל, אלא קראם שנים ע"ד (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים. דלפשוטו של מקרא הוא שם תולעת שני בלשון רבים:

לשמיטין. הא דלא תנן לשמיטות דומיא דיובלות, אלא תנן שמיטין שהוא לשון תרגום, משונה מן היובלות. כי סביב שרש השמיטין חונה קליפת נוגה, שרש לשון התרגום. משא"כ כנגד שרש היובלות שאין לה אחיזה שם כי הם במדרגה עליונה, ועיין בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר נזיקין מסכת מקום הקליפות פ"א ופ"ב ובמפתח הכוונות סדר מועד מסכת שארית יום ראשון פ"א ומסכת יום הששי פ"ח פיסקא א':

כדברי ב"ש. מדלא תנן דברי ב"ש אלא כדברי, צ"ל דלא בפירוש אמר כן, אלא מכלל דבריו למדנו דהכי ס"ל:

ב

בארבעה פרקים וכו'. אע"ג דהקדים התנא פסח לכלם, משום דבכל האי פירקא מסדר הדברים מניסן שהוא ראש לחדשים, מ"מ סדר הדין מר"ה מתחיל, והוא דבר"ה נידון כל אדם בפרט, אם יחיה או ימות, אם יעשיר או יעני, אם יהיה בריא או חולה, כמה יוציא וכמה ירויח וכיוצא בו. אבל עדיין לא ידענו מה יהיה בעולם בכללות, אם יצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם ויהיה העולם בריוח, או אם ח"ו יהיה להפך ולא ישיג האדם פרנסתו הקצובה לו כי אם בטורח ודוחק, עד כי יבא החג ויהיה העולם נידון לפי רוב הצדיקים שנמצאו בו בר"ה, על המים שהוא שרש ועיקר לרוב צרכי העולם, והגשם והשלג אשר תרד אם מעט ואם הרבה, את אשר תרד על הישוב ומקום זרע ודומה לו, תתחלק בין השדות והכרמים העומדים ברשות האנשים הראוים להם להנהות מטובה לכל אחד ואחד כפי מדרגתו ועל ידה זוכים לחלק מחלק הפרנסה הקצובה להם, והחלק הזה אם מעט ואם הרבה הנה הוא החלק המבחר שבכל חלקי פרנסתו, על כי מצות הרבה מקיים בו, והם הכנות טובות להרבות שכרו לשנה הבאה, מלבד הנחת רוח שיש לו בו כי רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו. ועדיין לא ידענו אם דין זה של המים יועיל לכל דבר המתגדל על ידה, או אם יהיה איזה דבר שלא יועיל לו כלום על כי יבא עליו שלא בזמנו, ואף אם יבא עליו בזמנו אם יקרא לאותו דבר מקרה אחר אשר יפסידנו, או אם יהיה להפך שיהיה אותו דבר מתרבה אף אם הדין קשה על גשמי השנה שנגזר עליהם שיהיו מועטים, והדבר הזה הוא דבר עיקרי הצריכים לו כל העולם, והוא התבואה ופירות האילן, עד שיגיע הפסח והעצרת שנגזר עליהם רבוי או מעוט כפי רוב החטאים שחטאו באותו המין בשנה שעברה בכללות העולם, או רבוי המצות שקיימו בו. נמצאו היות כל הדינים האלה תלויות בדין הנעשה בבני אדם ביום ר"ה, משום הכי אתי שפיר דלא חש התנא להביא ראיה כי אם לדין ר"ה, כי הוא העיקרי והשאר טפלים לו ותלויים בו, אע"ג דאפשר שישתנו מאילו היו נעשים בראש השנה מחמת המעשים טובים שיעשו בהם או חטאים שיחטאו בהם בימים שבין ר"ה ליום הדין שלהם, מ"מ דין ר"ה הוא העיקר להיותו דין פרטי מה שאין כן אלו שהם דינים כללים, שאף אם אדם אחד רשע שנגזר עליו הפסד גדול מיום ראש השנה ירבה לעשות מעשים טובים אחר ראש השנה בתבואה ודומיו, לא משום זה ישתנה גזרתו הפרטית הרעה בהגיע החג ודומיו, כי אותו הפסד ודאי יפסיד אותו באותו שנה ומעשיו הטובים הם שמורים להיות נידון עליהם בפרטות לטובה לשנה הבאה, ומ"מ הועיל לכללות כי בהגיע יום הדין של אותם הדברים שזכה בהם יתוספו מעשיו הטובים עם מה שנעשה עמהם בשנה שעברה ויטו הדין עליהם לכללות העולם לטובה, וכן הדין אם יהיה להפך, כן נלע"ד, על כי על פי דרכים אלו יובנו כמה מדרשי רז"ל המדברים בעניינים אלו. ועיין עוד בהקדמתי הנקראת עולם קטן הקודמת לספרי משנת חסידים ויאירו עיניך בדרכי ה' הישרים והצדיקים, ועיין לקמן ד"ה על התבואה:

העולם נידון. אע"ג דדין ראש השנה הוא דין פרטי לכל אדם כמ"ש לעיל, מ"מ אגב אחריני הכניסו תחת סוג זה של העולם נידון, על כי אף הוא שמו עולם קטן:

על התבואה. בלשון זה יש במשמעותו דבר הנדון וסבת הדין, דבר הנדון הוא התבואה שנדונה בפסח אם תרבה או תתמעט, וה"פ דמתניתין בארבעה פרקים העולם נידון, בארבעה חלקים וזמנים חלוקים העולם הכולל כל אלו הד' דברים הנזכרים במשנה, (נידון) בפסח נידון על חלק אחד ממנה והיא התבואה אם תתברך או לא, וכן כל שאר החלקים דפירות ומים, וחלק האדם אע"ג דהוא משונה קצת מן החלקי אחרים, מ"מ כללו עם אחריני מן הטעם הנ"ל, כי להיותו עולם קטן הרי הוא חלק מן הגדול, וחילק כל העולם לד' חלקים אלו, דנראה דכל שאר הדברים הם טפלים להם, להיות כי באלו נרמזו ד' רגלי המרכבה, כי בתבואה כתיב (משלי יד, ד) ור(ו)ב תבואות בכח שור. ופירות האילן יהיו כנגד פרצוף יעקב אבינו אשר הוא אילנא דכלא ביה כידוע ליודעי חן, והוא כנגד פרצוף נשר. והאדם הנידון בר"ה פשוט הוא, שהרי כתיב (יחזקאל א, י) ודמות פניהם פני אדם. והמים כבר ידענו מה שכתוב (תהלים קלו, ו) לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו. והחסד נקרא ימין ה' ושם פרצוף אריה ככתוב:

וסבת הדין נמי מורה, כשנפרש הכי, בפסח העולם נידון על המצות והעבירות שנעשו בתבואה, וכן באחריני. ואם יהיה פירושו הכי, צ"ל דלא בלבד התבואה עצמה שהיא סיבת הדין נדונת אם תלקה או לא, אלא אף יוצא הדין הכללי הראוי לחוטאים בה והוא הדבר כנזכר בפרקי אבות (פ"ה מ"ט) בארבעה פרקים הדבר מתרבה וכו' מפני מעשר שני וכו' מפני גזל מתנות עניים וכו'. יהיה בעצרת ובחג כל אחד כפי דינו, ובר"ה יוצא הדין פרטי לכל א' ואחד כפי מעשיו, מי יחלה ויתרפא ומי ימות בה ומי שלא יחלה כלל, אבל לפי זה נמצא היות דין התבואה ודומיו קודמים לדין ר"ה הפך מה שפירשנו לעיל, ומפשטא דתלמודא וראיות הברייתא שכתב התי"ט נראה שהפירוש הראשון הוא עיקר:

כל באי עולם וכו'. הכא לא קתני על באי עולם העוברים וכו', כדקתני באחריני על התבואה על פירות על המים. לרמוז דדין זה משונה משאר הדינים כמ"ש לעיל, כי הוא דין פרטי, משא"כ האחרים שהם דינים כללים:

עוברים לפניו. פשוטו הוא לפני ה', ומשמעותו אעולם דסמיך ליה קאי, לרמוז דכך שמו של הקב"ה, כידוע ליודעי חן. ועל פי פשוטו י"ל דנקרא כן על כי הוא היה הוה ויהיה לעולם, כדכתיב (תהלים קיט, פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים:

ובחג. ובחג הסוכות לא קתני, דלא הוה במשמעותו שמיני עצרת. ואדרבא הוא דבאותו (כבר יום) [יום כבר] הקדמנו הרפואה בניסוך המים בסוכות, אנו נידונין עליו. ואפשר שזו היא כוונת רז"ל וכוונת הכתוב, שכמה פעמים קראו לחג הסוכות חג סתם, כדי לכלול עמו שמיני עצרת, דאינו חלוק ממנו אלא לענין פז"ר קש"ב. או י"ל דנקט חג סתם, נוטריקון חג' ג', שברגל זה ישראל מצויינים כך מצות עקריים ומשונות משאר הרגלים, שהם סוכה לולב, וערבה של יום השביעי שהיא תקנת נביאים (עי' סוכה מד.), והתי"ט כתב טעם אחר, וברעיא מהימנא פ' פינחס (רנה:) איתא חג ר"ת חסד גבורה. והטעם דהוא כנגד יעקב דאחיד לתרין סטרין:

נידונים. הוצרך להזכיר נידונים פעם אחרת ובלשון רבים, לאשמועינן דעל המים כל אחד נידון בפני עצמו, מלבד העולם בכללו, כמ"ש רז"ל (עי' תענית ט: ח:) על הכתוב (איוב לז, יג) אם לשבט אם לארצו וכו'. כדי שיטול כל אחד חלקו המגיע לו מחמת מעשיו בתבואה ופירות ודומיו שגוזר הקב"ה בכלל עליהם הגדלים בכח המים, ועיין מ"ש לעיל ד"ה בארבעה פרקים:

ז

אב ובנו. משום דבהכי היה מעשה נקט ליה, אע"ג דה"ה לכל הקרובים הפסולים להעיד יחד:

ח

ומלוה בריבית. שנאו בין המשחק בקוביה ומפריחי יונים דדמו, לרמוז דלפעמים מפסיד הקרן כמו המשחקים, דשטר שכתוב בו רבית כלול בקרן, אינו גובה בו אף הקרן, אליבא דמאן (ב"מ עב.). ועוד לעולם מפסיד קרנו, כי נכסיו מתמוטטין (שם עא.):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.