הון עשיר/נזיר/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשירTriangleArrow-Left.png נזיר TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
רש"ש


דפים מקושרים

א[עריכה]

היו מהלכין וכו' רא"א יטמא כ"ג וכו'. כתב הר"ב, כ"ג לאו דווקא. ומשום דאיירי ביה ברישא, וכ"ג דווקא הוא דאינו מטמא לקרובים דומיא דנזיר, מש"אכ כהן הדיוט, משום הכי גמר הענין בהו:

שאין קדושתו קדושת עולם. התי"ט כדי לישב מה שהקשה לו החכם בנו, דאיכא נזיר שקדושתו קדושת עולם דומיא דכהן, כגון שהקדישו אביו מרחם. דחק עצמו לומר שאינו כן, ושאין אביו יכול להקדישו מרחם, אלא אחר שהגיע לחינוך. ולפי הנראה נעלם ממנו הירושלמי מפורש בפ"ד דמכלתין הלכה ו' (דף יט:) תני בניזר מרחם אית דבעי מימר עד שיביא שתי שערות, אית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים, הכל מודים שאם יבא לעונת נדרים שאינו מדירו, ע"כ. הא קמן דיכול להדירו מרחם קודם שהגיע לחינוך, ובהא קא מפלגי בבבלי (דף כט:) רבי ור' יוסי בר' יהודה, עד כמה חל הנזירות עליו, לרבי עד שיביא שתי שערות, ולר' יוסי עד שיגיע לעונת נדרים, אבל משהגיע לעונת נדרים אין רשות לאביו תו להזירו אפילו לר', דעל הנדר שהדירו קודם הגיעו לעונת נדרים הוא דקאמר שחייב לקיימו עד שיביא שתי שערות, ונפקא מינא נמי דלכ"ע משהביא שתי שערות נזירות אביו בטל, דהא בסוף הנזירות קא מפלגי ולא בתחילתו, דלהדירו לכתחילה כבר אמרנו דכ"ע מודו דמשהגיע לעונת נדרים אין רשות לאביו להדירו יותר, ומהאי נפקותא יצא לי עוד ראיה שנעלם מהתי"ט הירושלמי הזה, שהרי בסוף פ"ג דסוטה טרח להביא ראיה מהפוסקים שמשהגדיל הנער והביא שתי שערות בטל נזירות אביו, לאפוקי מלשון הר"ב הנראה שם דאף לאחר שהגדיל לא בטל נזירותו, ואם אמת היה הדבר שזכור היה מהירושלמי זה, מה לו לטרוח בדבר שאינו צריך טורח, יכריחנו מהש"ס עצמה, אלא ודאי דאשטמטתיה למר האי סוגיא, ובבבלי לא נזכרה הודאה זו כי אם הפלוגתא סתם, ומשום דאיכא לאוקמי הפלוגתא בתחילת הנזירות, אבל סוף הנזירות איכא למימר דלכ"ע ממשיך אף אחר שהגדיל, משום הכי טרח למצוא פוסקים דלא סלה"ו הכי, וזה היה ללא צורך כמ"ש, כי הבבלי הסתום בענין זה מלמד מהירושלמי המפורש דבסוף פליגי, ויצא לנו הנפקותא הנ"ל הפך המובן לכאורה מלשון הרב דסוטה:

ועל מה שהקשה מעלת החכם בנו, הנה הוא עדיף מנביא, כי בפירוש הקשו אותה בירושלמי ותירצוה, וז"ל הירושלמי (ה"א לד:) הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם. זו תורה, וזו אינה תורה, ע"כ. הרי מפורש פעם אחרת דהאיש מדיר את בנו בנזיר מרחם, ואעפ"כ לא מקרי קדושתו קדושת עולם לגבי קדושת כהן, על כי קדושת כהן היא מן התורה, וקדושה זו הבאה לו ע"י הדרת אביו אינה מן התורה, כי הלכה היא בנזיר (לר"י. כח:), והא דתנן שקדושתו קדושת עולם, ר"ל שקדושתו מדאורייתא קדושת עולם, משא"כ בנזיר שאין קדושתו מדאורייתא קדושת עולם, כי כל מה שנזר מחמת נזירות אביו אינו אלא קדושה דהלכא, דגריעא מקדושה דאורייתא:

והנה טרם ראותי בירושלמי, עלה במחשבתי לתרץ שני תירוצים, והם האחד הוא שפי' אין קדושתו קדושת עולם, ר"ל שאין קדושתו הנאמרת בנזיר בגדול שער, כדכתיב (במדבר ו ה) קדוש יהיה גדל פרע. קדושת עולם, דהא אפילו כי הוי נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חדש, ולכן אף הטומאה התלויה באותה קדושה, קילא מטומאה התלויה בקדושת כהן גדול, דהיא קדושת עולם, ואע"ג דה"ה לכהן הדיוט וכהן הדיוט מיטמא לקרובים, לא משום זה קדושתו קילא, כי טומאת הקרובים אינה רשות אלא מצוה, ואדרבא זו היא קדושתו שמקיים מצות האל, משא"כ בנזיר שקדושתו קלה שיכול לבטלה אם ירצה, אבל אינו מחוייב לעשות כן דווקא, דתנן (לעיל פ"א מ"ב) הכביד שערו מקל בתער. דמשמע שזה רשות בהכביד שערו דהיינו לאחר י"ב חדש ולא חובה, וכן נראה מלשון הרמב"ם בהלכות נזיר:

והתשובה השנית היתה, דאין קדושתו קדושת עולם משום דיכול לשאול על נדרו ולהתיר נזרו, דבנזיר שמשון דאינה בשאלה ליכא לאוקמי, שהרי הוא היה מטמא למתים:

אבל ראיתי אחרי רואי שבע"כ אנו צריכים לירושלמי זה המקובל, דעל התשובה ראשונה יש להקשות מנזיר לעולם, דיש הפרש מנזיר עולם לנזיר לעולם, כגון שפירש שרוצה להיות נזיר אלף שנים, דבכה"ג אינו נזיר עולם אלא נזיר לעולם, וזה אינו יכול לגלח לעולם, ואם הדירו אביו מרחם ובעת צאתו מרשות אמו קיבל הנזירות בשביל עצמו לאלף שנים או כיוצא, נמצא דכל ימי חייו לא הקל בקדושת שערו. ועל התשובה שניה יש לשאול מה נשיב על מי שנדר על דעת רבים, או בענין אחר דאין לו התרה לעולם, ולכן אין לנו לזוז מתשובת הירושלמי המקובלת:

ג[עריכה]

וימי ספירו וימי גמרו. הא דלא קתני איפכא כמ"ש הר"ב, כי כן הוו כסדר, הוא משום דימי סיפורו אצטריך כמ"ש התוספות (נד. ד"ה ומי ספרו), וימי גמרו נשנה אגב, ומשום הכי ראוי להיות מאוחר, ונתישבה בזה קושית התוספות שכתב התי"ט:

מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.