הון עשיר/נגעים/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ נגעים ז

א

בקמט ונגלה. אע"ג דלא שכיח כמ"ש בסוף פרקין דלעיל דמשום הכי השמיטו כמ"ש התם, הוצרך לשנותו, דלא תימא כפירוש השני שכתבתי התם דאין דינו שוה לשאר הדברים, דהכא אינו כן:

טהורים. הוצרך לשנותו להפסיק בין הבבות דעליהו פליג רא"בי, דאי לאו הכי לא הוה ידעינן בפירוש אהיכא קאי ראב"י:

הראש והזקן עד שלא העלו שער וכו'. הכא נמי השמיט התנא בבא דקמט שהיה גלוי ונקמט ונגלה, וזה מוכיח מה שפרשתי במשנה אחרונה דפרקין דלעיל, דקמט כשנגלה הרי הוא כעור בשר ממש ומצטרף נמי לנגעים והנגע פושו לתוכו, והדעת מכרעת שיהיה כן, שהרי הוא דומה ממש לשאר עור בשר משא"כ הצרבת, וגם אינו מקום כינוס שער משא"כ קרחת הראש והזקן, ומשום הכי לא פליגי חכמים אראב"י בהא, ומודו לו דאם בא הנגע בעור הבשר קודם שנקמט ואח"כ נקמט ונתפשט דהוי טמא, משום דתחילת הנגע היתה במקום שראוי לו כל דיני נגעים וכי נתפשט פעם אחרת הרי הוא כמו שהיה בשעת ביאת הנגע, משא"כ בקרחת הראש והזקן וצרבת השחין דתו לא מיחזו לכל דיני נגעים, שהרי תנן בסוף פרקין דלעיל, חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת הרי אלו מטמאין בנגעים ואינם מצטרפים בנגעים ואין הנגע פושה לתוכן ואינם מטמאים משום מחיה. ומשום הכי מטהרי רבנן, ואפילו כי חיו דדינם כעור בשר ממש מ"מ גרועים הם מקמט שנגלה, שהרי מקומם צלקת ולא דמו לעור בשר כמהו:

נעשו צרבת וחיו וכו'. התי"ט דחה דברי הר"ש והר"ב מכח קושי דקדוק לישנא דמתניתין, ולקח לשון הרמב"ם, ורצה להוכיח מדבריו שלא יטמא ר"א אלא כי חיו שדינם כעור בשר ממש כדתנן בפ"ט משנה ב', אבל לא כי נעשו צרבת שאין נגעם שוה לנגעי עור בשר כדתנן בסוף פרקין דלעיל ובריש פ"ט. ולעד"נ דאי אפשר שיטהר ר"א בצרבת השחין, הואיל ומטמא בראש ובזקן שנקרחו דדינם שוה לצרבת השחין כדתנן בסוף פרקין דלעיל, ואדרבא יותר היה ראוי ליטמא בצרבת מחמת הנגע שהיה בו קודם ביאת השחין שהוא עור בשר ממש שיכול לחזור לקדמותו כשיחיה כדתנן במשנה ב' דפ"ט, ממה שיטמא לקרחת הראש והזקן מחמת הנגע שהיה בה בעת שדינו כעור הבשר ממש והוא כשלא העלה שער עדיין כדתנן בסוף פרקין דלעיל, שכשהעלה השער א"א לו עוד להיות נדון כעור בשר ממש דאפילו כשיקרח אין דינו אלא כדין צרבת, וא"א לומר דבבא זו דהראש והזקן עד שלא העלו שער וכו' בהדי בהרות טהורות דרישא נמנת, והיינו רבותא דאע"ג דהיה בו הנגע בעת שראוי ליטמא בעור בשר הואיל ולעת עתה א"א להיות כן שהרי העלו שער ונקרחו הרי היא טהורה אליבא דכ"ע, שהרי הפסיק ביניהם בתיבת טהורים, ובזה חילקה מבהרות הטהורות כמ"ש בד"ה טהורים, וא"כ אפוא הפלוגתא עלה נמי קאי.

ופירושא דמתניתין הכי הוא לע"ד, השחין והמכוה והקרח עד שלא נעשו צרבת. זו היא הטהרה שהפסיקה לטומאת הנגע שהיה בעור הבשר קודם בואם לשם השחין והמכוה כמ"ש הר"ב. נעשו צרבת וחיו. כלומר או חיו דאו או קתני, ומשניות הרבה מצינו דומות לזו לקצר הלשון. ראב"י מטמא. בעודה צרבת, מטמא כדין צרבת השחין, וכן בראש וזקן שנקרחו, אע"ג דלא בא נגע זה בזמן ההוא הראוי לדין זה של צרבת אלא בזמן שהיה לו לנגע זה דין אחר, והפסיקה הטהרה ביניהם, ואם חיו ועדיין אותו הנגע במקומו עומד הרי הוא טמא אליבא דר"א, כדין צרבת שחיה שאעפ"י שמקומה צלקת נדונת כעור בשר ממש כדתנן בפ"ט משנה ב', וטעמו הואיל ותחילתו וסופו טמא, אע"ג דכשהוא צרבת אין טומאתו אחרונה שוה בכל דיניה לראשונה, וכן בראש וזקן שנקרחו. וחכמים מטהרים. נגע זה מכל טומאה הואיל ונפסק בהיותו שם בטהרה, אבל אם בא הנגע זה בתחילה בהיותו צרבת וחיה, הואיל ואין הפסק טהרה בינו הרי הוא טמא כנגע עור בשר אליבא דכ"ע, ומודו נמי רבנן בנגע שבא בעור בשר ונקמט ונגלה ועדיין הוא שם, דטמא הוא כמו שכתבתי לעיל בד"ה הראש והזקן, אע"ג דיש הפסק טהרה בינו, משום דלא דמו לאלו שאותו הנגע כאשר היה בראשונה כן יהיה באחרונה כשנגל' לטמא כעור בשר ממש כמ"ש בד"ה ונעשו צרבת, משא"כ הראש והזקן כשנקרחו או השחין והמכוה כשנעשו צרבת דלא מטמו תו כטומאת עור בשר ממש, ואע"ג דכי חיו נמי דדינם כעור בשר ממש פליגי רבנן ומטהרי, התם היינו טעמא דיש הפסק גדול בשינוים רבים בין ביאת הנגע לעת עתה, שהרי הפסיקו טהרת השחין והמכוה, וגם טומאת צרבת בלתי שוה אליו דלא יחיה לעולם עד שיעשה צרבת מתחילה שהיא הקרום דק כדמשמע בפרק ט' משנה ב', משא"כ בקמט דאין בו כי אם הפסק טהרה לבד, ועוד דכשנגלה חוזר להיות כבתחילה ממש בלי שום רושם, משא"כ מקום השחין והמכוה שהוא צלקת עתה, משא"כ בהיות הנגע בו בראשונה קודם ביאת השחין והמכוה שהיה דומה ממש לשאר עור בשר כמ"ש בד"ה הראש והזקן, זהו הנלע"ד:

ד

והכוה. או הכוה, וז"ל הרמב"ם תולש הוא שיסיר השער לבן או יחתוך המחיה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.