הון עשיר/כתובות/ו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר TriangleArrow-Left.svg כתובות TriangleArrow-Left.svg ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין
תפארת ישראל - בועז


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר


דפים מקושרים

ג[edit]

אלף דינר. ובסיפא קתני חמשה עשר מנה, ונראה דברישא מלתא דשכיחא נקט, ודרך השדכנים לפסוק לאשה סכום רב כדי לחבבה על בעלה, ולהרבות הסכום מזכירים המטבע השוה מועט, ולא המטבע הגדול הכולל הרבה מטבעות שמתמעט בסכום, ובסיפא קיצר התנא לשונו בהזכיר מנה, ועוד גם זה מלתא דשכיחא דהחתן הכותב לה אינו מזכיר סכום הרב, אלא מזכיר המטבעות הכוללים הרבה למעט בסכום, כדי שלא תתגאה האשה באמור שהכניסה לו הרבה, ועוד סכום זה של חמשה עשר ראוי והגון לאיש ואשה שזכו ששם י"ה ביניהם (עי' סוטה יז. וברש"י ד"ה שכינה):

ד[edit]

והחתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה לכל מנה ומנה. כתב התי"ט בשם התוספות, ד(א)אבעיא דש"ס הוא, אם יתנם לה כלם בבת אחת או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קשוטה ליום, ע"כ. ודחיקא לי מלתא לפרש כן, שהרי ז"ל האבעיא (דף סו:), בעי רב אשי במנה הנשום או במנה המתקבל, אם תמצי לומר במנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום, אם תמצי לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת, אם תמצי לומר שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש, אם תמצי לומר כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו, ע"כ. דמזה נראה דהבעיא דיום ראשון וכו' תלויה באם תמצי לומר במנה המתקבל, ולפי פי' התוספות מאי שייכות יש לה עמו, ואפילו לפי פירושו דפירש בד"ה ואם תמצי לומר במנה המתקבל, דה"ה דמצי לומר ואם תמצא לומר במנה הנשום, עכ"ל. לא נהירא, חדא דאין שיעור הימים תלוי לא בזה ולא בזה, ועוד דאין זה דרך התלמוד לנטוע בעיא שנית על ואם תמצי לומר אחד והוא לאו דווקא, והכי הל"ל בעי רב אשי מנה הנשום או מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום בלי שום אם תמצי לומר, דבכה"ג אע"ג דעל הרוב מתפרש באם תמצי לומר מ"מ כשאי אפשר אין שום דוחק לפרשה בבעיא בפני עצמה בלי תליה לבעיא ראשונה, משא"כ כשאומר אם תמצי לומר בפירוש דהוא דוחק גדול.

לכן נלע"ד דעיקר הבעיא הוא לידע אם נתחייב הבעל בחיוב זה דווקא ביום ראשון, ואם היא לא בקשה דבר ביום ראשון אינו חייב עוד בזה, או נימא דחוב הוא על הבעל ובאיזה יום אשר תתבענו חייב ליתן לה כל הסך הזה. ועדיין מספקא ליה אם דווקא בימים מיוחדים לקשוטה הוא שנתחייב אבל משעברו אלו הימים אין עליו חובה זו אלא נותן לה די קשוטה כפי מדרגתו, או דילמא אפילו עברו אלו הימים כל שהיא תובעתו נתחייב ליתן לה, וסלקא בתיקו. והכי פירושה בעי רב אשי זה המנה אשר מתחייב ליתן כנגדו עשרה דינר לבשמים הוא מנה הנישום, והוא דעל מה שמקבל במעות מחושבים לא סלקא דעתיה דש"ס שיתחייב ליתן כנגדם כלום שהרי כבר הוסיף עליהם שליש, אלא אם חייב הוא על מה שמקבל בתכשיטים שהוא פוסק כנגדם פחות חומש, דאע"פי שהוא חייב בכסותה מן התורה לכ"ע ונמצא דכל עוד שהיא תרבה להכניס לו תכשיטים הוא מרויח שאינו צריך לקנות לה משלו כי היא מתכסת בבגדים שהכניסה, אעפ"כ אינו מוסיף לה כלום אלא אדרבא מקבלם עליו בפחות חומש, ולכן הסברא נותנת שמה שיצטרך לקבל עליו לקופה הוא כנגד הכנסת התכשיטים, ועתה מספקא ליה לרב אשי אם פוסק כנגד כל השומא, או כנגד שווים דווקא שהוא מה שמקבל עליו, ואם הוא כנגד השומא הנתוספה חומש מהשווי כדי לחבבה על בעלה, פשיטא ליה דכמו כן חיוב זה של קופת בשמים אינו אלא ליום ראשון דצריכה להתקשט מאד מאד כדי לישא חן בעיני בעלה כי משם ואילך כבר לבו גס בה, אבל אם נאמר שאינו פוסק אלא כנגד מה שמקבל נמצא דעיקר תקנה זו אינה מחמת צורך החיבה אלא חוב אנו מטילים עליו כנגד מה שקיבל, ומכיון שחוב הוא עליו אפשר דכל עוד שלא פרעו היא יכולה לתבוע אותו, או דילמא אע"ג דחוב הוא עליו הואיל וסוף סוף הוא כדי שתתקשט בו ותישא חן בעיניו, מיום ראשון ואילך יכול לפטור עצמו באמור דכבר לבו גס בה, וזהו אמרו אם תמצי לומר במנה המתקבל ביום ראשון או כל יום ויום, דאם תמצי לומר במנה הנשום פשוט היה שהוא ביום ראשון דווקא כמ"ש. ועדיין מספקא ליה הואיל וקבעו זה החוב לקופת בשמים דווקא, אם קבעו אותו לזמן שצריכה לה הרבה דהיינו בשבת ראשונה שהם שבעת ימי החופה שבאים אצלה לשמחה, ויהיה זה כל יום ויום פירושו כל יום ויום של שבת ראשונה אע"פי שאינו יום ראשון יכולה לתבעו שיתן לה כל העשרה דינרים של כל מנה, או דילמא אפילו אחר שבת ראשונה יכולה לתובעו איזה שבת שתרצה כדין החוב. ועדיין מספקא ליה אם פי' של איזה שבת שתרצה הוא דווקא בחדש ראשון שכל אותה החדש נקראת כלה כדאיתא בריש פ"ח דיומא, או דילמא אפילו אחר אותו החדש עדיין היא יכולה לתבוע כדין החוב. ועדיין יש להסתפק אם נאמר כל החדש אם הוא דווקא מחדשי השנה ראשונה דעדיין צריכה חיזוק לחבבה על בעלה, והראיה שהבעל עצמו כל אותה שנה צוה ה' שלא יצא למלחמה כדכתיב (דברים כד, ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו. ואם עבר אותה שנה ולא תבעה שוב אינה יכולה לתבוע מהבעל סכום זה, כי יכול לומר לה הואיל ולא תבעת אותו כל שנה ראשונה שהיית צריכה לבשמים מאד יותר מכל השנים נמצא שמחלת לי ואינו חייב משם ולהלאה אלא ליתן לה די קישוטיה הצריכים לה דווקא ותו לא, או דילמא כל שנה ושנה כל שלא גבתה אותו יכולה לתובעו כדין כל חוב, אבל לעולם כשגבתה סכום זה פעם אחת שוב אינה יכולה לתבוע לבשמים כי אם די צרכה ממש:

ה[edit]

מפרנסין. לשון רבים, דלהרחק עצמו מן החשד כשצריך לפרנסה לפי כבודה, לא יפסוק לה הפרנסה הגבאי יחידי, שלא יאמרו שמאהבתו אותה פירנסה יותר מכבודה, משא"כ בלא יפחות דלא שייך בו שום חשד, להכי קתני ליה לשון יחיד:

מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.