הון עשיר/חולין/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ חולין ח

א

ובה"א לא עולה ולא נאכל. לשון הר"ב, ואין להקשות ב"ה היינו ת"ק דאמר לעיל דאסור להעלותו עם הגבינה על השלחן, די"ל דה"ק דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה, ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת, דב"ש במקום ב"ה אינה משנה, עכ"ל. כל זה הוציאו מהתוספות (דף קד:) וז"ל אמאי דגרסינן בש"ס (שם) ר' יוסי היינו ת"ק וכי תימא וכו' אלא קמ"לן מאן ת"ק ר' יוסי. וז"ל התוספות: ר"י היינו ת"ק. אב"ה לא פריך היינו ת"ק, דהכי קאמר דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה, ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דב"ש במקום ב"ה אינה משנה, עכ"ל.

והנה תחילת דברי התוספות מובנים, דמדהקשה הש"ס דר' יוסי דאמר זו מקולי ב"ש וכו' היינו ת"ק דאמר העוף עולה וכו' דברי ב"ש וכו' ובה"א לא עולה, הוה ליה להקשות אב"ה הקודם לר' יוסי, דהיינו ת"ק דריש פרקין דקאמר דכל הבשר אסור להעלות חוץ מבשר דגים וכו', דכלל בשר עוף בכלל אסור העלאה כב"ה. וקאמר דלא הקשה בש"ס זה משום דקסברא דת"ק נמי כי אמרו אליבא דב"ה דווקא אמרו, והוא הוא שגילה בסיפא ואמר דדבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה, וכלומר דאין סברא זו דאמר ברישא דכל הבשר אסור להעלותו סברא מיוחדת לו לבד בכל הבשר, דבשר עוף דהוא בכלל כל הבשר ואסור להעלותו אינו אלא סברת ב"ה, וב"ש חולק בזה. ונפקא מינה שאם תמצא איזה סתם דקאמר דמותר, דלא תסמוך עליו, דסברת ב"ש היא. וכה"ג מצינו בש"ס דיבמות דף קכ"ב ע"א.

ומטעם זה אתי שפיר דאין זה סתם ואח"כ מחלוקת, דאין כאן סתם כלל, דאין הסתם סברא מיוחדת לת"ק אלא סברת ב"ה היא, כמו שפירש אח"כ שהסתם הוא לב"ה דווקא, ודומה זה למאי דאמרינן בכמה דוכתי מתניתין ר' פלוני היא, דפירושו הוא דאין לאותה משנה דין סתם אלא דין יחיד שהוא יחיד שנאה. ומכיון שכן הוא, לא ידעתי מאי קאמרו התוספות ואין זה סתמא ואח"כ מחלוקת, דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. שהרי אף אי לא הוי מחלוקת זה דב"ש וב"ה לא הוי סתם ואח"כ מחלוקת מהטעם שכתבתי, ועל זה צ"לע. ויהיה מה שיהיה הר"ב שהעתיק דברי התוספות אלו, בגמר דבריו נתפס דאין פירושו דיבמות פ"ג משנה א' על אינה משנה, דפירש ומהפכינן לה, מחוור. שהרי כי מהפכינן לה נמי הוי מחלוקת, וא"כ מאי קאמר הכא דלא הוה מחלוקת משום דאינה משנה. ודוחק הוא לומר דה"ק, ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם, דהכי יסבור הר"ב, דלפי זה יהי קשה איך נפסוק הלכה כב"ש לגבי ב"ה, דב"ה הוא דאית ליה סברת הסתם דאין הלכה כמותו, שאינו כן דב"ה לית ליה סברת הסתם על כי ב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ומהפכינן לה ונמצא דב"ש הוא דאית ליה סברת הסתם דאין הלכה כמותו, דא"כ קשה מה שהקשה התי"ט דלמה פסקו כת"ק, אלא ודאי צ"ל דאין פי' זה מחוור, ואף מה שפירש התי"ט לא אתי שפיר כמו שהוכחתי ביבמות ע"ש, ועיין עוד מ"ש בפ"ד דנדה משנה ג':

אר"י זו מקולי ב"ש וכו'. ש"ס והעתקתיה לעיל, ר"י היינו ת"ק וכו', מאן ת"ק ר"י, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. והא דלא קתני בקצור אר"י העוף עולה וכו' דברי ב"ש וכו', י"ל משום דאיכא למטעי ולמימר דהוא פליג אר' יוסי וס"ל דאין חולק בזה, אבל באמרו מתחילה הוא בעצמו העוף עולה וכו', ואח"כ קאמר אמר ר"י שפירושו דאמר, ש"מ דהמחלוקת סתמא הוא דכ"ע מודו שיש בו מחלוקת, אלא שעיקרו יצא מפי ר' יוסי. וקמ"לן בזה דבעי אדם לומר דבר בשם אומרו, דאי לאו דאתא לאשמועינן דבר זה, לא הוה נפקא לן מידי במה שהיינו יכולים לטעות ולומר דהת"ק ס"ל דאין בזה מחלוקת, דסוף סוף ב"ש הוא החולק ולגבי ב"ה אינו חשוב לכלום, אלא דלא הוה שמעינן זה הכלל דבעי למימר דראוי לומר דבר בשם אומרו. ואע"ג דמדקתני אמר ר' יוסי ידעינן דלא פליג, ועל כרחין היינו אומרים דלומר דבר בשם אומרו קתני ליה, מ"מ אי לאו דשני תנא בדבוריה, הייתי אומר דעל כי לא פליג אעיקר הדין, דאף הוא מודה דסברת ב"ה דהלכתא כותיה כסברתו, קאמר בלשון זה דאמר ר' יוסי, אבל הין הכי נמי דקמפלגי בהא, דלדידיה הוא ככ"ע, ולר"י יש בו מחלוקת, ולא הוה שמעינן זה הכלל דבעי למימר דאדם חייב לומר דבר בשם אומרו:

ב

שני אכסנאין. מסתמא אינם מכירין זה את זה, להיותם אורחים הבאים כל אחד ממקומו, ובכה"ג דווקא התירו משום הכי לא נקט שני אנשים:

ד

רע"א. אע"ג דלא פליג את"ק קאמר רע"א, משום דפליג אר"י, כמ"ש הר"ב:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.