הון עשיר/ברכות/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ ברכות ג

א

ומן התפילין. אע"ג דהקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:), ותפילה בתר ק"ש גרירא, משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה, מ"מ שנה דין תפילין אחר ק"ש ותפלה, משום דאין התפילין עיקר מכלתין, כמו ק"ש ותפלה, ואע"ג דתפלה היא דרבנן, וק"ש דאורייתא, מהטעם הנ"ל דבתר ק"ש גרירא, שנאה אחריו. ועוד דמריש מכלתין ועד כאן, ועד בכלל, עדיין בק"ש מדברת, ולכן עדיין דין ק"ש הוא עיקר, ואי בעי' אימא דבמה שלא הקדים תפילין לק"ש, רמז לנו דאף מק"ש דלא שייך ביה תפילין, דהיינו של לילה, פטרו. דלא תימא שאם אינו יכול לקברו כל אותו זמן הראוי לאותו ק"ש, ומסתמא זה יארע בלילה שהרבה מונעים יש בה, דלא יפטר. ולגלות זה לא הקדים תפלה לכלם, דאם היה מקדים תפלה לכלם, הייתי אומר דסדר תפילין בסוף, לא מפני דבק"ש דלא שייך ביה תפילין איירי, אלא משום דלא זו אף זו קתני, דתפלה דרבנן היא ודאי כמו שהוכיח לקמן, וק"ש איכא למ"ד דכי הזכיר כבר יציאת מצרים, אף הוא אינו אלא מדרבנן, וכמ"ש התוספות בדף כ' ע"ב ד"ה ובעל קרי. ואע"ג דכבר אפסיקא הלכתא דמ"מ הוא דאורייתא, מ"מ קיל הוא מתפילין, דליכא מ"ד דהוו דרבנן, אלא לכ"ע הוו דאורייתא. ועוד דהבלתי מניחם עובר בשמונה עשה (מנחות מד.), ומשום הכי הייתי אומר דכל כוונת התנא בשנותו תפילין אחר ק"ש, הוא משום דבעי לשנות הדברים בסדר נאות דלא זו אף זו, אבל בשנותו תפלה אחר ק"ש כבר גילה לנו שלא דרך דרך זה במשנה זו, וא"כ למה איחר התפילין לק"ש, אלא ודאי לגלות מה שאמרנו דאף בק"ש דלא שייך ביה תפילין, איירי שהוא פטור, אם דעתו לקברו, אע"פ שיש מונעים הרבה, שאינו יכול לעשות כן אלא בדוחק. אבל אם אסור לעשות כן, כגון בשבת או י"ט ראשון, או שאינו רוצה לקברו כל אותו היום או הלילה, כגון בי"ט ראשון שאינו רוצה לקברו ע"י עממים מפני כבודו של מת, או באיזה יום שיהיה מטעם אחר כיוצא בזה, וכן בלילה, אז חייב בק"ש כמבואר בש"ס (עי' מו"ק כג: ברכות יז: ובתוס' ד"ה ואינו מברך) ופסקוהו הפוסקים (עי' או"ח סי' עא ס"ב):

ג

מק"ש ומן התפילין. חיוב ק"ש אם היו חייבים, היה מקדים עליהם קודם חיוב התפילין, שהרי ק"ש הראשון שמתחייבים בו הוא ק"ש של לילה, וכמ"ש בריש מכלתין בטעם למה הקדים התנא דיני ק"ש לשאר מצות הקודמים אליו בתורה, ובאותה שעה אינו זמן תפילין, משום הכי הקדים הכא הק"ש לתפילין, אע"ג דהוי זו ואצ"ל זו, שהרי אם מק"ש שיש בו עול מלכות שמים פטירי משום דהיא מ"ע שהזמן גרמא, כ"ש דפטירי מתפילין מטעם זו, שמ"מ אין במצותם עול מלכות שמים כק"ש:

וחייבין בתפלה. כתב הרב דמדרבנן היא. ואף כי הרמב"ם ז"ל (ה' תפלה פ"א ה"א) רצה לומר דהיא דאורייתא, ולכאורה נראה שהדין עמו, מכמה ראיות שהביא לו הבעל מגדל עוז (שם), ואף ממאי דאמרינן אמתניתי' דהכא בש"ס (דף כ:), וחייבין בתפלה דרחמי היא, מהו דתימא הואיל וכתיב בה (תהלים נה, יח) ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל, ע"כ. דמכאן מבואר דמצות עשה היא דאורייתא, אלא שזמנו אינו מפורש בתורה, אלא רמוז בכתובים, ואילו לא היה רחמי הוה סמכינן אקרא דדוד לקבוע לה זמן, ושתהיה מצוה זו כשאר מצות עשה דאורייתא שהזמן גרמא ונשים פטורות, אלא דמשום דהיא רחמי לא חשבינן הזמן המפורש בכתובים כאלו כתוב בתורה. ומה שרצו לדחות בעלי התוספות (שם ד"ה בתפלה) באמרם דאף אם הוא דרבנן שייך למימר בה מצות עשה, ולפטור האשה אם יש לה זמן קבוע, ומביאים ראיה מהלל, דתנן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין, דש"מ דהם פטורים בה מטעם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, עכ"ל. לעד"נ דאין זו דחייה כלל, דמאן לימא לן דפטורים מהלל מטעם זה, דילמא לא חייבום משום דלאו רחמי היא כמו התפלה, ואי בעית אימא דמחייבי בהכל, ואפילו הכי אינם מוציאות את אנשים, דומיא דמגילה, אשר קריאתה היא במקום הלילא כמבואר בש"ס (מגילה יד.), דאע"ג דמחייבי אין מוציאים לאנשים י"ח, כמ"ש התוספות בריש ערכין (ג. ד"ה לאתויי נשים) שכך פסק בעל ה"ג מכח התוספתא. מ"מ איכא למדחי ראיה זו במאי דגרסינן בשבת דף כ"ג ע"ב, אמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הם היו באותו הנס, ע"כ. דמשמע דאי לאו הכי הוו פטורות, משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא, אע"ג דמצוה דרבנן היא, ואינה אפילו דברי קבלה כמגילה, וממימרא כזו דאיתא בד' כוסות בפסחים דף ק"ח ע"ב, ועוד בכח סוגיא דפרקין דף כ"ב ע"א ע"ש, וגם בראיות אחרות דחה הרמב"ן ז"ל (בהשגות לסהמ"צ מ"ע ה) פסק הרמב"ם, והוכיח דמסקנא דתלמודא הוא דתפלה דרבנן, ואף כי הכ"מ טרח להליץ בעבור הרמב"ם, מ"מ כל המדקדק בדבריו יראה כי תשובות דחוקות הם נגד סוגיא מפורשת, ושהדין עם הרמב"ן דתפלה דרבנן וכמו שפסק הר"ב:

ובמזוזה. הקדימה לברכת המזון, דהיא עיקר מכלתין, בשביל הנשים, דכל כבודה בת מלך פנימה, ולכן נוח לה שתצמצם במזונותיה ולא תתחייב בברכת המזון, עד שתתחייב במזוזה, במה שתשכור בית לישב בצלה, ומשום הכי אין להוכיח דנתחייבו נשים בבה"מ דאורייתא, מדלא שנאו התנא אחר התפלה שהיא דרבנן, אלא אחר המזוזה שהיא ודאי דאורייתא:

ד

ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. מזון לשון זכר הוא, ושמע, מחובר אליו לעולם קריאה, שהיא לשון נקבה:

ה

היה עומד בתפלה, ונזכר שהוא בעל קרי. הקדימו לירד לטבול וכו'. כסדר הענין, שהטומאה קודמת לטבילה:

עד שלא תנץ החמה. גרסינן בש"ס (דף כה:) לימא תנן סתמא כר' אליעזר, דאמר עד הנץ החמה, אפילו תימא ר' יהושע ודילמא כותיקין, דאמר ר"י ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, ע"כ. ומדקאמרי כותיקין בכף, ולא בותיקין בבית, ש"מ דמתניתין בכל אדם איירי, וקמ"לן מתניתין, דאף למי שאינו ותיק, דאינו רגיל לקרות בכל יום עם הנץ החמה, התירו לו להתכסות במים כל שאינו יכול לעלות ולקרות בעת הותיקין. או אפשר, דהחדוש הוא להפך, דאעפ"י שאינו ותיק, אינו יכול להשמט עצמו מלישב בתוך המים עד שיקרא ק"ש, באמור, כבר אני יכול לעלות ולהתכסות ולקרות בזמנו, ואע"פי שאיני יכול לעלות ולקרות בזמן הותיקין, כבר אינו רגיל לקרותו אז. אלא כל שאינו יכול לעלות ולקרות בזמן הותיקין, מחייבינן ליה להתכסות שם, ולקרותו בתוך המים, דחיישינן דילמא יאריך בעלייתו ובהלבשו, ויעבור מתוך כך זמנו. או אפשר, דתרתי אשמועינן מתניתין, חייוב העלייה אם יכול, שא"א לו לכוין דעתו בתוך המים כמו בזמן שהוא לבוש, וחיוב כסוי במים כשאינו יכול, כדי שלא יעבור זמנו. ובענין זה אתי שפיר, דנקט מתניתין בפירוש אם יכול וכו', ואם לאו וכו', ולא קיצר לשונה, באמור ירד לטבול, אם אינו יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יתכסה במים ויקרא, דמכלל לאו היינו שומעין הין:

מים הרעים. סרוחים מחמת צואה וטיט סרוח שהיו תחתיהם. ומי המשרה אינם סרוחים מחמת דבר מאוס בעצמו, ואפילו הכי אסור לקרות בתוכן עד שיטיל לתוכם מים לבטלם, וזה כמעט א"א דעד כמה רמי ואזיל, הלא מרובין הם, וימהר יותר אם יעלה ויתכסה, ולכן לא יקרא בתוכן כלל, ושנה התיקון ללמד על כיוצא בהם, והם המי רגלים שאפשר לבטלם בזמן מועט מפני שהם מועטים:

וכמה ירחיק מהם. וה"ה לכיוצא בהם, ארבע אמות. וכדי שלא נטעה לומר דדין ההרחקה אמי רגלים החמורים, דאסר לקרות אף כנגדן, לבד קאי, לא שנא דינו באמצע בפירוש, שבענין זה נהיה מוכרחים לפרש מהם אמה ששנוי לעיל, ובזה יובן החסרון שכתב הר"ב וטעמו:

ו

והמשמשת שראתה נדה. שנאו אחר נדה שפלטה שכבת זרע, משום דנדה וכו', דומה לזב שראה קרי. ועוד סמך המשמשת לר' יהודה, דבה אית רבותא לדידיה יותר מאחריני, כמ"ש הר"ב. ובהרי"ף לא גריס בבא זו במתניתין, ונראה שכך היא גרסת רש"י ורבינו יונה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.