הון עשיר/בבא קמא/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ בבא קמא ה

א

ורביע נזק לולד. אפשר דפתח בעובר וסיים בולד, לרמוז דהיינו עובר היינו ולד ונפקא מינא למקח וממכר:

ג

או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. אע"ג דשלא כדין עשה לגדל כלב רע בתוך ביתו דכתיב (דברים כב, ח. ב"ק טו:) ולא תשים דמים בביתך, ומשום הכי אצטריך, ואזלה לה תמיהת התי"ט דתמא תרתי למה לי:

בעל החצר חייב. וכן תנן במשנה ב' בעל החצר חייב, אבל בהכנס שלא ברשות דפטור, תנן ושברתן בהמתו של בעל הבית, וכן כיוצא בזה בכולהו. ונראה דרבותא רמז לנו, דאם המזיק היה מבעל הבית, דיש לו דריסת הרגל לבד דרך העברה באותו חצר, ובעל החצר ממש הוא אדם אחר, ושאע"פי שזה לא הכניסו ברשות אותו המזיק שהוא הבעל הבית שאין החצר רשותו, אלא ברשות בעל החצר שהוא אדם אחר, הואיל ויש לו לבע"ה דרך באותו חצר הרי הוא כבעל החצר לענין זה, שאם הזיק למי שהכניס באותו חצר שלא ברשות פטור, אבל כשהכניס ברשות שייך לחלק, ומשום הכי אז סתם התנא דבורו והזכיר בעל חצר דבהכניס בחצר איירינן:

ה

מה בור. האמור בתורה, שיש בו כדי להמית. דכתיב ביה (שמות כא, לד) והמת יהיה לו, הוא של עשרה טפחים (דף ג.), והם שהם בעלי לשון הקדש הכי קים להו דלא מקרי בור בפחות מעשרה טפחים, וסימניך בו"ר דהוא במספר קטן עשרה. ואל תתמה ממה שאנו מונים אותו במספר קטן, דלא היה ראוי לעשות כן כמו שמבואר בספרי משנת חסידים סדר מועד מסכת תלמוד תורה פ' ד' פיסקא ה', כי זה דין נזק הוא וראוי הוא לכך כמו שראוי לאבלות וכדאיתא בספרי הנ"ל מסכת גמלות חסדים פ"ג פיסקא ח' אשתכח דמאי דשייך לאבלות וכדאיתא בספרי הנ"ל מסכת גמלות חסדים פ"ג פיסקא ח', אשתכח דמאי דשייך לאבלות שייך לבור הגורם לאבלות, במה שממית בהיות עמקו כמספרו הקטן שהוא עשרה, ומה בור שיעורו כך אף כל שיש בו כדי להמית דהיינו שיח וכיוצא בה, חייב עליה כשיהיה בה עשרה אע"ג דאפשר לומר דלהמית יותר מכאן בעינן, מהטעם שהצריכם התי"ט משמא דש"ס (דף נ:):

ז

לנפילת הבור. הקדימו להפרשת הר סיני שלא כסדר הכתוב, משום דביה קאי:

ולהפרשת הר סיני. אע"ג דמאי דהוה [הוה], נפקא מינה לנודר, וכה"ג י"ל בכל כיוצא בזה:

ולתשלומי כפל. הוא במשפטים (שמות כב, ג) ופסוק דשבת דמיניה ילפינן דאף חיה ועוף במשמע, והוא פסוק שורך וחמורך וכל בהמתך כמ"ש הר"ב בד"ה ולשבת, אינו ביתרו אלא בואתחנן (דברים ה, יג), לפיכך אין מקומו אחר הפרשת הר סיני:

ולחסימה. סמך לפריקה שלא כסדר הכתוב, דבשניהם הוא צער בעלי חיים:

ולשבת. שנאו בסוף שלא כסדר הכתוב, משום דהני ג' אחרוני' מיניה ילפו:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.