הון עשיר/אבות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ אבות ו

< הקודם · מעבר לתחתית הדף משנה מפרשי הפרק שנדפסו על הדף תפארת ישראל - יכין מפרשי המשנה הון עשיר רש"ש מראי מקומות דפים מקושרים

א

' להיות הפרק הזה מסודר אחר מסכת אבות, על כי מצא מין את מינו שגם הוא מדבר מענייני מוסר ודרך ארץ, אע"ג שהוא מן הברייתא ולא מן המשנה, גם אני נשאתי את ידי עליו לחדש בו איזה חדושים כיד ה' הטובה עלי:

בלשון המשנה. אבל אינו משנה קב ונקי:

רבי אומר וכו'. וזה הוא דשנו חכמים בלשון המשנה:

שכל העולם כלו כדי הוא לו. לפי שנברא ע"י אותיות התורה:

כדי. ראוי, קב ונקי:

ונהנין ממנו. בני אדם, ומה היא ההנאה, עצה ותושיה. שהוא ראוי ליעץ ולהדריך אותם בדרך ישרה וכדומה, כי כל זה הוא יודע מלמוד התורה לשמה, שיש לו בה סייעתא דשמייא:

ומגלים לו. המלאכים הממונים על רזי תורה מגלים לו רזי תורה, ומשהגיע לידי מדה זו ליכנס בקדש קדשים בסודות התורה, נעשה כמעין וכו':

והוי צנוע. כשהגעת לידי מדה טובה זו להיות בקי בסתרי תורה, צריך להיות צנוע יותר מבתחילה, שאינו דומה העומד בחצר בית המלך לעומד בבית המלך פנימה. וכן צריך שתהיה ארך רוח, שלא תכעוס כלל ועיקר, כי הכעס, בפרט למי שהגיע לידי מדה זו פוגמת מאד מאד בנשמתו:

ומוחל על עלבונו. ובהיותו ארך רוח מסתמא מוחל על עלבונו, כי משעבר הרגע שהיה ראוי לכעוס ולא כעס על מה שהקניטו חבירו, שוב אינו מעלהו על לבו ומוחל לו:

ומגדלתו. מאחר שגילו לו רזי תורה והוא נזהר בכל (אלא) [אלו], התורה מגדלתו ו[מ]רוממתו על כל המעשים, כי על ידי רוב מעשים טובים א"א לו שיברא שום בריאה ממש, משא"כ ברזי תורה שיכול לבראות בהם בריאה ממש כדמצינו ברז"ל (סנהדרין סה:) דהיו עושים עגלא תליתאה וכן היו עושים אדם ממש על ידי צירופי אותיות של ספר יצירה:

ב

שנאמר נזם זהב באף חזיר וכו'. לא ידעתי לכוין פסוק זה לראיה שכל שאינו עוסק בת"ת נקרא נזוף. דבשלמא ואומר והלוחות מעשה וכו', יש לפרשו דלהורות מהו העלבון אתא, והוא שכשאינו עוסק בה נקרא נזוף, וכשעוסק בה נקרא בן חורין ומתעלה, ואעפ"כ אינו רוצה לעסוק בה, אין לך עלבון יותר מזה שמואס בה אעפ"י שיודע שמבלעדה מפסיד ובחבורתה מרויח, אבל מ"מ פסוק זה דנזם זהב לא ידעתי לכוונו:

ג

ומה דוד מלך ישראל וכו' קראו רבו וכו'. אע"ג דדוד למד מאחיתופל שני דברים, יש ללמוד ממנו מק"ו ללמד אפילו אות אחת שינהוג בו כבוד, שהרי דוד היה מלך, ולא מלך אומה שפלה אלא מלך ישראל שהיא האומה החשובה מכל האומות, והיינו דתנן בפירוש דוד מלך ישראל, וגם נהג בו יותר מכבוד, שקראו רבו וכו', כ"ש שהדיוט הלמד שלפחות ינהוג בו כבוד, אף כי לא למד ממנו אלא אות אחת:

שני דברים. לפי (ה)מה שכתבו המפרשים בשם המדרש (עי' כלה רבתי פ"ח) שהם שני דברים הרמוזים בפסוק הסמוך לו אשר יחדיו נמתיק סוד וגו', צ"ל דקראו כן קודם שלמדו השני דברים שמובאים בירושלמי דסנהדרין פ' חלק (ה"ב נב:) והובאו בילקוט שמואל ב' ו' בפסוק וירכיבו את ארון האלהים. והם מה שלמד לו על הארון שהיה טוען הכהנים הנושאים אותו וזורקם למעלה ומורידם למטה, מה יעשה, כמבואר שם, והשם שלמד לסתום פי תהום שעלה לשטוף העולם כשכרה דוד השיתין. דא"לכ ארבעה דברים למד קודם שקראו רבו. או אפשר לומר דאותם השני דברים דילקוט לא למדם דוד ממנו, שעל מה שאמר לו על הארון זיל קרי בי רב הוא כמבואר שם, ואין שום הוראה או חדוש בו כי אם זכר בעלמא שהזכיר לו אחיתופל לדוד הפסוק הכתוב בתורת משה, ועל השם שסכר בו השיתין לפי הנראה מהמדרש, אחיתופל כתבו וזרקו לשם, ואפשר שלא למדו לדוד כלל, וזה נ"ל נכון:

ואין כבוד אלא תורה. דרך דוחק י"ל בענין זה, והוא אין כבוד זה שאתה מכבד אותו ותשמשנו, אלא תורה, שעל ידי שמושך אתה למד ממנו דברים הרבה, אל דרך מה שארז"ל (ברכות ז:) גדולה שמושה יותר מלמודה. נמצא שהכבוד בשבילך הוא תורה, ומביא ראיה מן המקרא ששמו של כבוד עצמו מורה על התורה:

ד

כך היא דרכה של תורה. דרך העניות המלמדת המשנה להתנהג, הוא דרך התורה שבו באה לעולם הזה, כי ניתנה במדבר במקום שאין לחם ואין מים, ולפיכך גם אתה צריך להתנהג על פי דרכה אף כי עשיר אתה.

פת במלח תאכל. כי במלח נאמר בו ברית כמו ביסורין וכמשאז"ל (ברכות ה.) ותבחין על ידי זה שהתורה ניתנה על ידי יסורין כמשאז"ל (שם):

מים במשורה תשתה. כי משורה הוא כלי קטן המחזיק ששית ביצה (עי' ב"ב פט:), שהתורה לא היתה רוצה שתשתה אפילו המים מעטים בכלי גדול, ותמלא תאותך בראיה כי טוב מראה עינים מהלך נפש (קהלת ו, ט. ועי' יומא עד:), אלא דווקא בכלי קטן:

וחיי צער תחיה. היתה רוצה התורה שתעשה כל זה מחסר כל, שיש לך צער גדול בזה כי אביון תאב לכל דבר, ואינו דומה מי שאין לו פת בסלו למי שיש לו פת בסלו (יומא סז.), דהכי איתא במדרש רות (עיין ילקוט רות רמז תקצ"ז) אמרה תורה תן חלקי בחלק של עוני, ולא היתה רוצה שתהיה עשיר שאז אין לך צער בעשות דברים אלו:

ובתורה אתה עמל. התורה היתה חפצה בעניותך כדי שתהיה עמל בה, וכמפורש במדרש רות האמור:

ואם אתה עושה כך. לחיות בדוחק אפילו בעודך עשיר, אשרך וטוב לך:

אשריך בעולם הזה. שאין אתה סובל צער גדול בהתנהג עצמך בעניות מפני שיש לך פת בסלך, כמו העני ממש שהוא אביון תאב לכל דבר כי אין לו פת בסלו. וטוב לך לעולם הבא, כי על ידי זה אתה זוכה לתורה:

אל תבקש גדולה לעצמך. להיות לראש ולקצין להנאתך ולטובתך, אבל לכבוד ה' תבקשנה, וכדתנן (פ"ב מ"ה) ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, להדריכם בדרך ישרה:

ה

בעריכת שפתים. להוציא הדברים מפיו, כמו שאז"ל (עירובין נד.) על פסוק (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם. למוציא אותם בפה:

ובקבלת היסורין. באמור דאינה מקרה, אלא שעוונותיו הטו אלה:

המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו ואינו מחזיק טובה לעצמו. גורם שיהי' אוהב וכו' עד שומע ומוסיף. משום הכי שינה התנא הכא בלשונו וכשהגיע להלמד על מנת וכו' חזר להוסיף הא, באמרו הלמד על מנת וכו' עד גמירא, להורות שאותם אינם תלויים בהמכיר את מקומו ודומיו, אבל פשוט הוא שכלם הם ממ"ח דברים שהתורה נקנית כן, יש לפרש דקדוק זה בדוחק:

המכיר את מקומו. שאינו נכנס לפנים ממחיצתו:

הא למדת כל האומר וכו'. ממה שנאמר ותאמר אסתר למלך וגו'. ונגאלו. ויהיה הא זה כמו האי, ואינו לשון אם כן, וטעם דוחק הלשון לא ידעתיו:

בשם מרדכי. דמאי קמל"ן אם לא ללמוד זה:

ו

הנוי וכו' נאה לצדיקים. נראה דנוי הוא היותו בעל חן, שעל ידי זה מוצא חן בעיני בני אדם ולפיכך נאה לכל אדם, אבל היופי שהוא צבע עור הבשר שאין חן בני אדם תלוי בו, זה אינו נאה לצדיקים, כי יותר מכוער שהוא האדם יותר הוא חכם, כמשא"זל (עי' תענית ז.) במעשה דריב"ל עם ההיא מטרוניתא. א"נ הנוי לצדיקים דווקא נאה, ולא לחכמים:

סליק מסכת אבות. מלאה מדות טובות:

תתגבר כמו אריה בברכות וגם בבות.

כי חסיד אזי תהיה אם תשים בלב אבות:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.