הדר זקנים/שמות/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישמע יתרו. פי' רש"י שמע מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. ורמז מתיבת וישמ"ע. שי"ן. שמע. מ"ם. מלחמת. עי"ן. עמלק. וא"ו יו"ד. וקריעת ים. וכן פי' רש"י יתרו ז' שמות יש לו. ונפקא לן מתיבת יתרו. יתר ו' שמות על שמו כי לכל חי יש לו שם אחד. וליתרו היה ו' שמות הרי ז'. ז' שמות יש לו יתר. יתרו. חובב. חבר רעואל. קני. פוטיאל. י"א רעואל אביו של יתרו היה ומהו דכתיב ותבאנה אל רעואל אביהן מנהג עולם שהתינוקות קורין לאבי אביהם אבא. וקשה למ"ד רעואל זה יתרו אי סבירא ליה דחובב זה יתרו כדפי' הקונדריס. חובב על שם שחבב התורה. אם כן מאי דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני. וי"ל דלמ"ד חובב זה יתרו. אמרי' שרעואל אביו של יתרו. וכן פי' רש"י בפרש' בהעלותך חובב הוא יתרו. והא דכתב ותבאנה אל רעואל אביהן. נוהג הוא שתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. וב' שמות נקראו לו. יתר. ע"ש שייתר פרשה א' בתורה. חובב ע"ש שחבב את התורה. מ"מ ליכא ז' שמות כדפי' הקונדריס. ועוד קשה דידיה אדידיה דהכא פי' ז' שמות נקראו לו. והתם פי' שני שמות נקראו לו. ועוד קשה דלמ"ד רעואל זה יתרו. צריך לומר דחובב לא הוא יתרו. ועוד קשה הוא יתרו דכתיב ומבני חובב חותן משה. ועוד קשה. היאך מצי למימר שנקרא חבר וקני. והכתיב וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה. ואם כן משמע דחבר הקני היה בנו של יתרו. ועוד קשה למ"ד פוטיאל זה יוסף שפטפט ביצרו. אם כן לא היו לו ז' שמות. ונראה לפרש דלמ"ד רעואל זה יתרו. ס"ל נמי דחובב זה יתרו וז' שמות נקראו לו. דכתיב מבני חובב חותן משה. והא דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה. הוא בנו של יתרו שנקרא שמו כשם אביו חובב. כדרך בני אדם שרגילים לקרות בניהם כשמם. וכל השמות שנקראו לאביו נקראו לבנו נמי במקום אחר. וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה. אלמא קורין נמי לבנו חבר הקני. והא דפ"ה דב' שמות נקראו לו. היינו כמ"ד רעואל אביו של יתרו. וסבירא ליה כמ"ד פוטיאל זה יוסף. וסבירא ליה נמי דחבר היינו בנו של יתרו. כי לא מצינו שנקרא יתרו חבר הקני. ויתרו נמי לא חשיב בכלל שמותיו דאינו אלא תוספת שנתוסף על שמו. ואין כאן אלא יתר וחובב. קני פי' הקונדריס שנתקנא ישראל לאביהם שבשמים פי' שהטיל קנאה בין ישראל לאביהם שבשמים וכן יאמרו ומה גוי זה שנתגייר והסכים לדעתו של מקום אנחנו עאכ"ו:

ב

ויקח יתרו. עתה הולך ומספר מה עשה יתרו כי לאחר שהביא משה את צפורה ובניה במצרים. כדכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. אחרי כן ויקח יתרו חותן משה את צפורה ממצרים והביאה למדין להיות עומדת אצלו. ג"ן:

אחר שילוחיה. כל מה שאדם נותן לבתו בשעת נשואין נקראים שלוחים שע"י כך משלחה מביתו. וכן כתיב במלכים פרעה מלך מצרים עלה וילכד את גדר וישרפה באש ואת הכנעני היושב בהר הרג ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה. וכיון שראה יתרו שמשה מתאחר לשם לקח צפורה משם אחר שלוחיה. סמוך לשלוחיה כמו וינהג את הצאן אחר המדבר שר"ל סמוך למדבר שהרי במדבר ממש לא נהגם כי אין מדבר מקום מרעה. ג"ן:

ד

ושם האחד אליעזר. לכך כתב שם הא' ולא כתב שם השני דר"ל שם המיוחד לכך כדאיתא במדרש. בשעה שעלה משה למרום מצא הקב"ה יושב ושונה אליעזר בני אומר כן פרה בת שתים עגלה בת שנתה. אמר משה לפני הקב"ה יהי רצון שיצא אותו אליעזר ממני. וזהו שייסד הפייט. בפרשת פרה נא מני יפרה מורה הלכה לשעתה. אי נמי לכך כתב שם האחד ולא כתב שם השני משום שהיה לו להזכיר אלהי אבי וכו' וגבי אלהי אינו דין להזכיר שני אלא א':

ז

וישתחו וישק לו. אינני יודע מי השתחוה למי. כשהוא אומר איש אל רעהו הוי אומר זה משה שנקרא איש דכתיב איש האלהים. וקשה היאך מוכיח דזה משה הלא יתרו נקרא איש דכתיב ויואל משה לשבת את האיש. תריץ דנין איש מן איש ואין דנין איש מהאיש. ועוד י"ל מי נקרא איש אצל שמו זה משה דכתיב והאיש משה עניו מה שאין כן ביתרו. ועוד י"ל דהאי דרשא אתיא כמ"ד רעואל אביו של יתרו. וקרא דויואל משה לשבת את האיש לאו איתרו קאי. אלא ארעואל אביו. והאי דכתב ויתן את צפורה בתו למשה בת בנו קאמר דבני בנים כבנים:

ט

ויחד יתרו. פ"ה לשון חדודין כדאמר גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה. ואומר ר"ת דמצינו סמך לזה מדכתיב בדברי הימים ולששן עבד מצרי ושמו ירחע ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לו לאשה ותלד לו את עתי. וקא חשיב התם י"ג דורות מירחע עבד ששן עד אלישמע. וקאמר בפסיקתא דהוא ישמעאל בן נתניה שהרג גדליה בן אחיקם ולמה נקרא שמו נתניה שהיה מן הנתינים. מכאן לגר שחזר לסורו רע עשרה דורות. שהיה שופך דמים ועושה מעשה גוים. וג' דורות לא קא חשיב לפי שגר מצרי אינו גר עד ג' דורות. ומשם ואילך תמצא י' דורות. ד"א ויחד יתרו העמיד חרב על בשרו שמל עצמו לקבל התורה:

יג

ויהי ממחרת. מחרת יום הכפורים וממחרת רדתו מן ההר ועל כרחך א"א לומר אלא ממחרת יום כפור שהרי קודם מתן תורה א"א לומר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. ומשנתנה עד יום כפור לא ישב משה לשפוט. שהרי בי"ז בתמוז שבר הלוחות והוו מ' יום הראשונים. ולמחרת עלה בהשכמה ושהה שם פ' יום וירד ביום כפור. ואין פרשה זו כתובה כסדר שלא נאמרה עד שנה שנייה שהרי נאמר שם וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו. ומצינו במסע הדגלים שא"ל משה נוסעים אנחנו אל המקום אל נא תעזוב אותנו. ואם זו קודם מתן תורה מששלחו והלך לו לא מצינו שחזר. וא"ת שם לא נאמר יתרו כי אם חובב. ובנו של יתרו הוה הוא חובב הוא יתרו שהרי כתו' מבני חובב חותן משה עכ"ל הקו'. וקשה דא"כ משמע דבשעה שירד משה מן ההר דהיינו ביום כפור יצא לקראתו ובאותה שעה ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים ואכלו באותו יום ביום כפור. והיאך אכלו ביום כפור והלא כבר ניתנה תורה. ועוד קשה למ"ד יתרו קודם מתן תורה הוה דלפי' זה יתרו לאחר מתן תורה הוה. וי"ל דזה המעשה שהקריב יתרו הקרבנות יכול להיות שלא היה ביום רדת משה מן ההר. כי אם ביום שני לרדתו או ביום שלישי. ואע"ג דקרא דויבא משה ואהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם כתיב מקמי האי קרא דויהי ממחרת. י"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה דעל כרחך אין כאן מקום פרשה זו כדפי' הקונדריס דויהי ממחרת לא קאי אלא אמחרת יום כפור. ומעשה דאכילה היה באותו יום כמו כן. ומה שיצאו לקראתו ושאכלו עמו לא היה ביום א' כי אם ביום שני או ביום ג' וכל זה צריך לומר לפי שטת הקונדריס דמפרש אליבא דמ"ד יתרו אחר מתן תורה הוה. אבל למ"ד יתרו קודם מתן תורה הוה לא קשה מידי. דדילמא דזה המעשה שישב משה לשפוט קודם מתן תורה היה. וגם פי' הקו' בפרשת שלח. אשר במרה נצטוו על הדינים ואז אכלו עמו ביום בואו. ובמדרש תנחומא דורש יתרו לאחר מתן תורה היה. ודורש עליו מקרא זה. לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. א"ל הקב"ה בני היו בשעבוד במצרים. ויתרו יושב בהשקט ועכשיו בא לשמחת בני ולא היה עמם בצרתם. על זה נאמר ובשמחתו לא יתערב זר. וגם רש"י הביאו:

יח

נבול תבול גם אתה. פ"ה גם לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים. וקשה שהרי כל זה היה לאחר כפור כדפי' הקונדריס. ויהי ממחרת ממחרת רדתו מן ההר. וחור היה נהרג כבר במעשה העגל בסוף מ' ימים הראשונים כדפי' הקונדריס בפרשת תשא. ויבן מזבח לפניו הבין מזבוח לפניו דהיינו חור שנהרג לפניו כלו' לפני אהרן. וי"ל דהך אתיא למ"ד יתרו קודם מתן תורה הוה. ואתי שפיר דאכתי לא היה נהרג עד מעשה העגל. עוד י"ל נבול תבול כל זה לשון תוכחה הוא. וכן היה יתרו מוכיחו אפי' היו עמך אהרן וחור שהיו דיינים גדולים לא תוכל לעשות הדבר הזה. ונבול תבול גם אתה גם הם אם יהיו עמך. והדבר מוכיח כן שהרי בסוף התוכחה אמר אם את הדבר הזה תעשה וגו' וגם כל העם הזה על מקומו וכו' פי' רש"י לרבות אהרן וע' זקנים. ולא הזכיר חור שכבר נהרג. ג"ן:

כא

שונאי בצע. שונאים ממונם בדין. אם אמר בעל דין אחד לדיין אשרוף כרמך או גדישך אם לא תזכני בדיני. ואעפ"כ לא עזב הדיין לדין אמת בדיניו ולא הטה המשפט מפני היראה. וזהו דאמרי' כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא כלו' אם מפני יראת הבעל דין המאיימו הטה המשפט ובא בעל דין אחר והזמינו לב"ד אותו דיין והוציא ממנו ממונו לאו דיינא הוא בודאי שלא היה לו לנטות מדרך האמת בעבור היראה. עוד י"ל אם איים אותו בעל דין לשרוף גדישו או כרמו ובא הדיין מיראתו אותו ושלם לו הממון ולא רצה לעשות הדין לאו דיינא הוא. דהא כתיב לא תגורו מפני איש. עוד י"ל כל דיין שחייב ממון לאדם א' ואינו משלם לו אלא בכח ב"ד. לאו דיינא הוא. דאם היה מומחה היה לו לידע שיחייבוהו ב"ד אם יבא לפניהם ולא היה לו להמתין כל כך מפרוע עד שיזמינו לב"ד ושיחייבוהו:

שרי אלפים ושרי מאות. וא"ת כי מפקת השרים העולים צ"ח אלפים ושש מאות חסרת ליהו. י"ל דהשרים מן הזקנים שעברו ס' שנה איפשר דלא נמנו לא פחות מך' ולא יותר משמונים כמנין ס' רבוא. עוד פי' ה"ר יוסף בכור שור. שחלק כל ישראל והעמיד מכל אלף שר אחד על אלף והיו שרי אלפים ו' מאות. ואח"כ חלק כל העם למאות והעמיד מכל מאה שר אחד. ועלו ל"ו אלפים. כי גם הו' מאות שהיו שרי אלפים שם עליהם שרי מאות. וכן לחמשים וכן לעשרות. ופעמים ששר עשרה ממונה על שר אלף. וכן על שרי מאות וחמשים. וכן כולם. ובענין אחר לא תמצא החשבון מכוון השנוי בבריתא פ"ק דסנהדרין. ג"ן: אי נמי שהשרים היו בכלל מניינם אשר השר שופט ט' בני אדם ועמו היו עשרה וכן כולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף