הדר זקנים/שמות/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' למשה בארץ מצרים. חוץ לעיר. שהרי ומה תפלה קלה הוצרך לו לצאת חוץ לעיר. דבור חמור לא כ"ש. החדש הזה לכם. נתקשה משה. וא"ת למה נתקשה וכי לא היה רואה הלבנה כמו שהיא. י"ל דלא היה יודע אם היא מן החדשה או מן הישנה. דכשם שמועטת היא בחדושה. כך היא מועטת כשהיא ישנה. והקב"ה מסר לו סימן פגימתה כשהיא חדשה כלפי מזרח. ישנה כלפי מערב. ונראה שפרשת החדש נאמרה קודם אותה של מעלה של מכת בכורות. שזו נאמרה קודם עשור של ניסן. ושל מכת בכורות ערב פסח נאמרה:

ו

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. לכך צוה הקב"ה שיהיה מקחו מבעשור כדי שיתעסקו בדם מילה ולקיחת פסח ד' ימים קודם היציאה לפי שלא היה בהם מצות להיות נגאלים. ומה שפי הקונדריס שמלו עצמן אותה לילה ר"ל אותה לילה שלקחו הפסח דהיינו מבעשור. והא דקדמו ד' ימים קודם יציאתם. לפי שישהו ג' ימים מצאת בדרך משום דאיכא סכנה ממילתם. ויש במדרש כשראו בכורי מצרים כך אמרו להם מה זאת וענו ישראל ואמרו פסח הוא. רמז שיפסח הקב"ה על בתינו ויהרוג כל בכורי מצרים. מיד הלכו הבכורות לומר לפרעה ושישלח ישראל ולא אבה. אמר להם מה לכם אני בכור כמותכם. התחילו הבכורות להלחם במצרים והיינו דכתיב למכה מצרים בבכוריהם לא נאמר למכה בכורות מצרים שמשמע שהכם. אלא בבכוריהם נאמר. דמשמע שבכורות עצמם הכו המצריים. ועוד איתא במדרש כי כשלקחו הפסח בעשור לחדש שבת היה. שפסח מצרים היה בחמישי כדאיתא פרק ר' עקיבא. וכשראו המצרים שלקחו הפסח לשחטם. אמרו להם רוצים אתם לשחוט את אלהיהם. מיד נתקבצו המצריים עליהם להורגם והקב"ה עשה להם נס וניצולו. ולפי' נקרא שבת הגדול שבת שלפני פסח:

ט

אל תאכלו ממנו נא. פי' בן עזרא אמר משה צויתי ישראל לאכול הפסח צלי. שמא לא יצלוהו כל צורכו שיראו שמצריים ירגישו מפני הריח וילחמו בם מפני שהוא אלהיהם בא משה והזהירם אל תאכלו ממנו נא. ושמא תאמרו נבשלנו בקדרה ונכסנו שלא יראוהו המצריים וירגישו. ת"ל ובשל מבושל במים. ושמא תאמרו נחתכנו לנתחים ויהיה נראה כחתיכת בשר בעלמא. ת"ל ראשו על כרעיו ועל קרבו:

כי אם צלי אש. פ"ה למעלה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש. גזר עליו במצות עשה. וכאן הוסיף עליו לא תעשה. אל תאכלו ממנו נא. כי אם צלי אש. ומקשינן מאי שנא מבעולה לכהן גדול דכתיב כה"ג כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ורישיה דקרא אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה וכו' ואמרו בעולה לכהן גדול ליכא אלא עשה בלבד. וצ"ל דשאני התם דכתי' יקח אשה. ולא היה לו לכתוב כי אם בתולה מעמיו כמו הכא דלא כתי' כי אם צלי אש:

יא

ומקלכם בידכם שתהיו נכונים לדרך. מתניכם חגורים להלחם עם אויביכם. ואכלתם אותו בחפזון בטרם יבואו עליכם האויבים. פסח הוא לה'. ולא תיראום והפסח תקנו חכמים שיהא נאכל על השבע. ובירוש' מפרש טעמא משום דעצם לא ישברו בו. וכשאדם רעב יש לחוש לשבירת עצם:

יב

ובכל אלהי מצרים. בכל גדולי מצרים. כמו ראה נתתיך אלהים לפרעה. שהוא לשון גדול כן זה כלומר גדולי מצרים ימותו גם הם. כי הם בכלל הבכורות. כמו גם אני בכור אתנהו. אלמא קרי לגדול בכור:

טו

שבעת ימים תאכל מצות. פ"ה כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות. וכתוב אחר אומר ששת ימים תאכל מצות. למדנו על שביעי שהוא רשות. ומנין שאף ששת ימים רשות זו מדה שבתורה. דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. לומר מה שביעי רשות. אף ששה רשות ושביעי בכלל היתה. ותימא בכלל מאי היה יום ז'. י"ל בכלל יום האחד ועשרים. אי נמי בכלל ז' ימים מצות תאכלו וגו'. ותימא דהאי דבר שבכלל לא דמי לכל דבר שבכלל דעלמא. דבכל התורה הכלל והיוצא מן הכלל הוו מחד עניינא. והאי הכלל באיסור והפרט בהיתר. דמן הכלל משמע דחייב לאכול מצה כל ז'. והפרט מוציאו. לכן פי' הר"י מן איו"ורא דששת ימים רשות. מדכתיב בערב תאכלו מצות. משמע דמכאן ואילך אינו מחוייב לאכול מצה. ואין זה כפי' הקונדריס. ומה"ר י"ט מקיים פי' רש"י. והא דקשיא לך דהוי כלל באיסור ופרט בהיתר. הכלל נמי לא הוי באיסור. לפי דהא דכתב ז' ימים תאכלו מצות מספקא ליה אי ר"ל חובה או רשות. ובא הפרט דהיינו ששת ימים ומגלה לן דהיינו תאכלו דגבי ז' ימים ר"ל רשות. והשתא ניחא דבר שהיה בכלל בספק כדפי' ויצא מן הכלל. דהפרט מפרש הכלל ללמד כולו. וכי האי גוונא מצינו. כמו דכתב בפרשת אמור אל הכהנים. כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו ונכרתה הנפש וכו' ומספקא לי אי הני קדשים דחייב עליהם כרת. אי ר"ל קדשי מזבח. או קדשי בדק הבית. ומקשים מה ראית לומר הכא מה ז' רשות. אף ששת רשות. אדרבה לימא לילה הראשונה בכלל דעד יום האחד ועשרים היתה. ויצאת מן הכלל דכתיב בערב תאכלו מצות. ולימא על הכלל כולו יצא. ומה הלילה הראשונה חובה. אף כל ששת ימים חובה. אוציא יום ז' דפרט לך הכתוב מדכתיב ששת ימים. וי"ל דסברא לעשות ההיקשא משביעי. לפי דמלמד על הכלל כולו. מה ז' רשות אף כל רשות. ולילה קמייתא דחייב לאכול מצה. אינה מכלל דז' ימים מצות תאכלו דהא משמע דוקא ימים ולא לילות אלא מקרא דבערב תאכלו מצות. אבל כשיליף חובה לאכול מצה מקרא דבערב תאכלו מצות מן הכלל. אינו מלמד חובה על כל הכלל. דהא איכא ז' שהוא רשות. דעל כרחך מדכתיב ששת ימים פרט השביעי:

טז

כל מלאכה לא יעשה בהם. פ"ה אפילו ע"י אחרים. וקשה דאמרי' במס' שבת אמירה לגוי שבות. ולפי' זה משמע שהוא מן התורה. וי"ל דאסמכתא בעלמא הוא. אי נמי ע"י אחרים. ר"ל על ידי בנו ובתו הקטנים. ואעג"ב דמוזהר על שביתתם. דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך. י"ל שבת דוקא דחמיר איסוריה. אבל י"ט דקיל אימא לא קמ"ל:

כד

לחק לך ולבניך עד עולם. קשה למ"ד נשים בראשון חובה. י"ל דלבניך בא לומר דמילת זכר מעכבתו. דאם נולד ביום השמיני (נ"א ביום הא') אסור לאכול פסח קודם שימול:

כה

והיה כי תבאו אל הארץ. פי' המורה כל אותם מ' שנים שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח אחד. והיאך יכול להיות. והלא משה ואהרן היו עמהם. וי"ל דתלה הכתוב בשחיטת הפסח על גבי המזבח ובזריקה ובקבלת הדם וישראל היו נזופים. כדאמרי' כל אותם מ' שנים שהיו במדבר היו נזופים ולפי שהיו נזופים וטמאים לא יכלו לעשות הפסח:

כט

וה' הכה כל בכור. פ"ה כל מקום שנאמר וה'. ר"ל הוא ובית דינו פי' לעיל בפרשת וארא:

ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ובקרא אחריתי כתיב ביום הכותי כל בכור. הא כיצד. י"ל דודאי מכת בכורות בלילה היתה ולגבי הקב"ה הוי יום:

כי אין בית אשר אין שם מת. אמרו בספרי וכי תעלה על דעתך שלא היה בית שלא היה שם בכור. אלא כך היה מנהגם. כשמת בכור שלהם היו עושין דיוקנין שלו. פי' דמותו. ובאותה שעה נתך ארצה והיה קשה להם כיום המיתה אותו יום. ועוד קאמרינן התם שבמקום שהיו בכוריהם קבורים. העכברים חוטטין אחריהם ומוציאים אותם:

לא

ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי. ויש במדרש דפרעה שאל היכן משה והיו ישראל משלחים אותו זה לזה. החל לקרוא משה משה ואמר קומו צאו. א"ל משה לא גנבים אנחנו לצאת בלילה א"ל פרעה הראני פניך ודבר עמי. א"ל משה הזהרתני כבר שלא אראה פניך. א"ל פרעה אתה אמרת ומת כל בכור. ועתה אין בית אשר אין שם מת רחם עלי שלא אמות. א"ל משה אם תרצה להנצל אמור בקול רם כולכם משוחררים. כולכם בני חורין. באותה שעה הרים הקב"ה קולו של פרעה והיה נשמע בכל ארץ מצרים:

לד

משארותם צרורות בשמלותם. משארותם אלו שיירי מצה ומרור:

על שכמם. לחבב המצוה נשאוהו על שכמם. שהרי היו להם הרבה חמורים:

לה

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים. היה לו לכותבו לעיל גבי דבר נא באזני העם. דכתיב שם וה' נתן את חן העם וכו'. אלא לפי שהיו כלי כסף וכלי זהב של מצרים צרורים בשקיהם של ישראל. וכשבאו המצריים לשאול כליהם היו אומרים להם צרורים הם בשקינו המתינו ונתיר ונתן לכם. והם אומרים לא נמתין כל כך. שנאמר ותחזק מצרים על העם. ולכך כתב אצל צרורות בשמלותם ובני ישראל עשו:

לז

מרעמסס סכתה. ק"ך מילין היו ובאו לפי שעה והוא שאמ' הכתו' ואשא אתכ"ם ע"ל כנפ"י נשרי"ם רמז מלי"ם בזה הפסוק בסופי תיבות. אתכ"ם נשרי"ם אתכ"ם הרי ק"ך. ונראה להר"מ רמז על כנפי בגימ' ק"ך:

לט

כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. משמע הא אם לא גורשו היה בצקם מחמיץ. תימא וכי לא היו אוכלין מצה והלא הוזהרו מכבר. י"ל למאן דאמר פסח לא היה כי אם יום אחד ניחא. אלא למ"ד כל ז' נצטוו לאכול מצה. מאי כי גורשו. י"ל דסרס המקרא ודרשהו. ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ וגם צדה לא עשו להם כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה לבקש צדה. עוד י"ל דקאי אויאפו. כלומר לכך אפו את המצות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה עד אחר אפייתה וגם צדה לא עשו להם:

מ

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה. והלא לא ישבו במצרים כי אם רד"ו. י"ל דעבד עברי עובד בין ביום בין בלילה. ביום עבודתו. בלילה שוכב עם שפחתו ומוליד בנים שיהיו עבדים לאדוניו וזהו ת"ל כפלים רד"ו:

שלשים שנה וארבע מאות שנה. ד' מאות משנולד יצחק. כדכתיב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ול' שנה קודם שנולד יצחק. דהיינו מברית בין הבתרים. כי בן ע' שנה היה אברהם אבינו כשדיבר עמו הקב"ה בברית בין הבתרים:

מא

ויהי בעצם היום הזה. באותו יום אמר ה' למשה קדש לי כל בכור. וכן מוכח דזאת הפרשה בו ביום נאמרה דכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים:

מב

ליל שמורים. לשון המתנה. כלומר הקב"ה מצפה מתי יבא אותה הלילה שיהיו נגאלין:

שמורים לכל בני ישראל. כלומר גם ישראל מצפים לזה הלילה לחוג בו חוקת הפסח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף