הגר"א/יונה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הגר"א TriangleArrow-Left.png יונה TriangleArrow-Left.png א

פתיחה[עריכה]

ענין הנביא רומז על נשמות האדם. כמ"ש בזוהר. ועניינו ששולחה אל העולם הזה לתקן את העולם. ולא די שלא תיקן אלא קלקל את עצמו גם כן ואחר כך שולח אל גלגול שני לתקן ותיקן אבל בצער על רוע מזלו כמ"ש לקמן:

א[עריכה]

ויהי דבר ה' אל יונה. ויהי זו היא שהשם משלח את הנשמה לעולם הזה ואומר לה זילי בגוף פלניא ועבד רעותי, כמ"ש בזוהר:

יונה זו היא הנשמה כמ"ש בזוהר שהיא כיונה פותה אין לב. ועוד טעם אחר כמ"ש (בשבת דף מ"ט) מה יונה כנפיה מגינות כו'. ועוד שאינה מנחת בן זוגה כו' וכך נקראת בשיר השירים יונתי תמתי. ועוד שנמסרת לשחיטה ואינה מפרכסת ונאמר הן עליך הורגנו כל היום כו'. כמ"ש במדרש מה המכות האלה כו' מפני מה אתה נצלב על שמלתי את בני כו' לפיכך נקראת יונה בין בגלגול ראשון בין בגלגול שני בין בטובה ובין להיפך:

בן אמתי. בן להקב"ה שהוא אמיתי כמ"ש בנים אתם לה' אלהיכם וכה"א בזוהר כמה דאית אב לגוף כן אית אב לנשמה כו'. וחותמו של הקב"ה אמת וכן אמרו (יומא דף נ"ז) ורבנן היכי סמכי בדעתייהו ועקרי מה דאמר משה, א"ר יצחק יודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כזבו לו:

לאמר. כל מה שאמר לו ה' יאמר הכל לישראל שידעו מה באו לעולם שיתקנו כל אחד ואחד את עצמו וגם כל העולם:

ב[עריכה]

קום לך. קום ממקומך שישבת בגן עדן ולא אל העולם הזה:

נינוה. הוא עולם הזה שהוא הדום רגליו ושם נויהו כמ"ש בשובו אל נויהו וכאן הוא עיקר דירתו וע"ז שולח את האדם לתקן את נויהו של השם:

העיר הגדולה. ידוע שהאדם נקרא עולם קטן ונקרא עיר קטנה כמ"ש בקהלת א"כ העולם נקרא עיר גדולה:

וקרא עליה. למוד את האדם דעת שישובו מדרכם הרעה כמ"ש קול אומר קרא כו':

כי עלתה רעתם לפני. שהמקטריגים שנולדו מעונותיהם עומדים לפניו וצועקים ומקטרגים והוא טומאת המקדש וז"ש קץ כל בשר בא לפני כמ"ש בזוהר פ' ויחי:

ג[עריכה]

ויקם יונה לברוח. כמ"ש בזוהר שדעתו לברוח מהשם וע"ז כששב האדם נקרא בעל תשובה ואמר שובו אלי וכו':

תרשישה. אחר תאוות עולם הזה לעשרו, וכמ"ש (יחזקאל כ"ז) תרשיש סחורתך מרוב כל הון כו'. ואמר (שם) אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי כו' ששם כל הכסף והזהב:

מלפני ה'. שקודם באו לעולם עומד לפני ה' כמ"ש בזוהר ע"פ חי ה' אשר עמדתי לפניו וכן אחר בואו לעולם הבא, אם עובד ה' כמ"ש ע"פ הנ"ל. אבל הוא בורח מלפניו כמ"ש ויצא קין מלפני ה':

וירד יפו. שירד על העולם הזה כמ"ש על עץ הדעת שהוא דמיון עולם הזה כידוע נחמד למראה כו', וכן כל יפה נאמר על תאות הגופניות כמ"ש יפת תואר:

וימצא אניה. הוא הגוף מלשון תאניה ואניה כמ"ש כל ימיו כעס ומכאובות וכן אדם לעמל יולד כו'. ועניינו כל העולם העולם הזה דומה לים ועולם הבא וגן עדן דומה ליבשה, שכל ענין יורדי הים אינם יורדים להשתקע שם אלא להביא סחורה ליבשה. וכן נמשל עולם הזה לים וצרות עולם הזה לגלים כמ"ש כל משבריך וגליך כו' אמר אפפוני מים כו'. וגוף דומה לספינה שעל ידה יורדים לים, כן הנשמה על ידי הגוף בעולם הזה באה לעולם הבא:

באה. לשון נקבה לפי שהנשמה בעל של הגוף כמ"ש במדרש הנעלם על אברהם ושרה. ולכן אצל יונה אמר לשון זכר תרשישי, שמצא חומר כמותו, מוכן אל תאוות העולם הזה. וע"ז כתב שלמה משלי על אשת חיל, שהוא הגוף מוכן לעבודת אלהים, וע"ז אמר מצא אשה מצא טוב. וכן מגונה אשה רעה שהוא חומר מוכן במזגיו לרע. כמ"ש ויתן שכרה ששעבד את שכלו בכוחותיו ותאוותו המגונים להברות בהם את הגוף וזהו שכר הגוף מה שעושה עבירות שנהנה ממנו. כמ"ש בח"ה וע"ז אמרו ושכר עבירה כנגד הפסידה. וז"ש רז"ל שנתן שכר כל הספינה שכל איברי הגוף נהנה מן העבירה. ולכך חכמת המסכן בזויה, פירוש שאין האברים נשמעין ליצר טוב, מפני שהיצר הרע אומר לו שמח בחור בילדותיך דהיינו תיכף ויצר טוב אומר ודע כי על כל אלה וכו'. וזהו אתנן זונה, וע"ז אמר שלמה והנה אשה לקראתו שיח זונה וכו':

וירד בה. שירד אל הגוף וירידה גדולה היא לו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא:

לבא כו'. תרשישה שהגוף שהיא עיר קטנה ואנשים בה מעט שהם כוחות הגוף המגדל ומהתאווה והמתעוררת ושאר כוחות הגוף וכל האיברים שבו כולם לתרשיש כנ"ל:

מלפני ה'. שכולם בורחים מלפינו ואין רוצים לפניו לעמוד:

ד[עריכה]

וה'. הוא ובית דינו:

הטיל רוח גדולה. היא מידת הדין המקטרגת לפניו תמיד ועומדת תמיד וצועקת ותטמא מקדשי וכשאדם ניתן ח"ו ברשותו אז השם משליחו על העולם הזה מלפניו. ואז יורד ונוטל נשמה והוא נקרא רוח כמ"ש רוח סערה כו' ונקרא גדולה שהקליפה גדולה כמ"ש עשו בנו הגדול אבל יעקב נקרא קטן וכן כל הצדיקים, כמ"ש (בחולין דף פ"ח) וכן הקדושה אזעירת גרמה כו' כמ"ש בזוהר על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת וחרבא דמלאך המות היא הלילית שמפתה את האדם ואחר כך לוקחת הנשמה והיא טיפת מרה התלויה בחרבא שממנה מת, כמ"ש (בע"ז דף י"ט) וע"ז אמר שלמה (משלי ה') כי נופת תטופנה שפתי זרה כו' ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. שתי פיות בעולם הזה ובעולם הבא נוקמת ממנו לכן אמר גדולה לשון נקבה:

אל הים. הוא העולם הזה שנמשלה לים ועולם הבא ליבשה ולכך (תמיד דף ל"ב) שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב בימא יאי למידר או ביבשתא א"ל ביבשתא שכל נחיתי ימא לא מיתבי דעתייהו עד דסלקין ליבשתא ועניינו לפי שהיה לו כל תאוות עולם הזה ומלך על כל העולם חשב כבר ששך שאמר לרבא (ע"ז דף ס"ה) אית לכו כה"ג לעלמא דאתי, והשיב לו דידן עדיפי טפי מהאי אתון אית עלייכו אימתא דמלכותא וכו' פי' ששאל בר ששך איזה יותר טוב העולם הזה בשלוותה או העולם הבא והראה בחוש שעולם הבא טוב יותר, כי אין טובת עולם הבא א"א להשיג לחוש וע"כ אין טובתו מפורש בכתוב. ע"כ הוכח מזה שהעולם הזה אפילו אם יהיה כל העולם שלו מכל מקום כל ימיו מכאובים, מרבה נכסים מרבה דאגה. וכבר האריכו ספרי מוסר כי אין בטוח באדם לא ברוב עשרו ולא בבניו ובבנותיו ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו שכל מי שאיש לו יותר מתאווה ליותר, משא"כ עולם הבא שבטוח שלא יקחו ממנו ונתקררה דעתו שם בחלקו. וז"ש אנן לא תהוי עלן אימתא דמלכותא. ולכן אמר עולם הבא אין בו קנאה ושנאה כו', ולכך קרא צדיק שמת נח נפשיה. ולכן אמרו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא כו'. ולכן אמרו שכל נחותי ימא כו'. והשליך השם את מדת הדין אלהים מלפניו:

ויהיה סער גדול בים. שנקרא סער גדול שסוער את הים העולם הזה, וכאן בלשון זכר שמתחלה באה היא אל הגוף ומחלה אותו בחלאים רעים שהי' נקרא חולה רעה כמ"ש בקהלת ואחר כך בא ליטול נשמה על ידה כמו שבתחילה שכל הפחויים עושה ע"י כן בסוף כמ"ש בזוהר. ולכן אמרו בפרקי דרבי אליעזר ובמ"ר שכל הרוח והסער לא היה אלא על אותו ספינה שכל הספינות הולכין בשלום כו' וע"ש:

והאניה חשבה להשבר. והגוף חושב שע"כ ישבר עתה כמ"ש בזוהר, שכל ימיו חושב שכל העולם הזה הוא שלו ולעולם לא ימות אבל עכשיו רואה ומתחיל להזכיר שע"כ ימות עכשיו. והנשמה שאף שע"כ תסבול עונותיו מ"מ לא יאבד לנצח שיתוקן בגלגול כמ"ש פעמיים ושלש עם גבר כו' משא"כ הגוף שאינו מתוקן בגלגלו תשבר לנצח והוא דומה לכלי חרס שצריכין שבירה ואמרו כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. ומדוייק לשון חשבה שאינו שייך על הספינה ממש:

ה[עריכה]

ויראו המלחים. הם המנהיגים הגוף הן המוח והלב שאר הכוחות:

ויזעקו איש אלהיו. שצעקו ופנו אל כסף וזהב שעבדו אותם כל ימיהם שהן נקראו אלקי כסף ואלקי זהב כמ"ש המגיד על פסוק ביום ההוא ישליך איש אלקי כספו כו', כי כספם בחוצות ישליכו כי לא יועיל הון ביום עברה. וכן כתוב הבוטחים על חילם כו':

ויטילו את הכלים אשר באניה אל הים. יש לפרש כפשוטו שזורק מעל הגוף בגדים ונופל על המטה:

להקל מעליהם. מעל האיברים שבגדיו כבידין עליו ומניח אפילו בגדיו בעולם הזה. וז"ש אל הים להקל מעליו את גזר דין הקשה, וז"ש אל הים.

או אומר ויטילו שנותן בגדיו לצדקה. וז"ש אל הים להקל מעליו את גזר דין הקשה להקל מעליהם:

ויונה ירד אל ירכתי הספינה. שירד הספינה הנשמה אל הרגלים כמ"ש (בתיקון כ') על ותשכב מרגלותיו:

וישכב וירדם. ששוכב על המטה ותרדימה נופלת על עליו כידוע ביום המיתה וכה"א ויהיה השמש לבא ותרדמה נופלת עליו כו'. שהוא שקיעת החמה באור הנשמה, כמ"ש (בשבת דף ק"נ) עד אשר לא תחשך השמש. והאור והירח שהוא סילק הנשמה, ותרדימה נופלת על אברהם שהוא הנשמה כמ"ש במדרש הנעלם על אברהם שהוא הנשמה. וכן נקרא ספינה שהיא קרובה אל היבשה אבל למעלה אמר אניה מפני שהיה הגוף על בוריו באמצע הים שהוא עולם הזה נקרא אניה, כמ"ש (משלי ל') דרך אניה בלב ים:

ו[עריכה]

ויקרא אליו רב החובל. הוא ראש המנהיגים והוא הלב:

ויאמר לו מה לך נרדם. כמו שהביא בזוהר דלית עידן הוא כו':

קום קרא אל אלקיך. להנשמה אומר קום כו' שממנו חוצבת אולי יתעשת אלקים לנו ולא נאבד, כי הנשמה אפשר לתקן משא"כ הגוף ועם כל השייכין אליה הנפש ורוח הבהמית בגללו לנצח יאבדו:

ז[עריכה]

ויאמרו איש אל רעהו. הכוחות והאיברים אומרים זה לזה:

לכו ונפילה גורלות בשל מי הרעה הזאת לנו. רצונם לידע על ידי חטא של מי יצא הגזר דין, אם בחטא הלשון או המעור או שאר האיברים:

ויפילו גורלות. שבררו את הדבר ופשפשו:

ויפול הגורל על יונה. על הנשמה כשהיא טובה אז היא מתהפכת את כל הגוף לטובה אף שבעצמו חומר מזגו רע, כמ"ש (משלי ו') איש און שהיא הנשמה שנקרא איש. הולך עקשות פה קורץ בעיניו. וכן אמר באבות לב טוב שהוא משכן הנשמה כולל הכל:

ח[עריכה]

ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו. מי יענש עמך, איזה אבר ואיזה כח ונפש:

ומה מלאכתיך. מה אומנות נתן לך ה' כששלח אותך לנו:

ומאין תבוא. ומאיזה מקום חוצבת שע"כ צריך לעשות מעשים שיחזורו לשרשו ולא מעסקי עולם הזה כלל:

מה ארצך. מאיזה הארץ יצאת לכאן, כמ"ש בזוהר לעבדה ולשמרה במ"ע ולא תעשה, אם ארץ החיים שמשם יצאת ולשם ישוב:

ואי מזה עם אתה. שכל ימיו לא הלך בדרך ישראל כמ"ש ויתערבו כו' וגם בישראל יש כמה שמקצתם באים מערב רב ועמלקים ושארי האומות כמ"ש בזוהר והן (כמ"ש במדרש הנעלם) לך לך מארצך דא גן עדן דלתתא וכנגדו מה ארצך. וממולדתיך וכנגדו מאין תבא. ומבית אביך וכנגדו ואי מזה כו' אל הארץ אשר אראך, פירוש ששם אראך מה לעשות, וכנגדו מה מלאכתך:

ט[עריכה]

ויאמר עברי אנכי. כמ"ש בזוהר על פסוק בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכן יש לפרש על גן עדן שלמעלה שמשם הכבוד משם חוצבת שהוא מעבר הנהר דינור כנודע שצריך לעבור בו קודם וזו תשובה על ב' שאלות:

ואת אלהי השמים אני ירא. זו היא מלאכתי, וזו תשובה על מה מלאכתך:

אשר עשה את הים ואת היבשה. העולם הזה והעולם הבא וגן עדן. להכין בים ליבשה, וזו היא תשובה על מה ארצך:

י[עריכה]

ויראו האנשים יראה גדולה ואמר אליו מה זאת עשית לנו. למה עשית כדברים האלה עד הנה, אם לכך נוצרת וגדלה מעלתך:

כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח. כל ימיו לכך יראו כל כך ושאלו אותו למה עשית זאת.

ומנין ידעו כי בורח הוא: כי הגיד להם. כל ימיו שכל דעתו ומגמתו לכך תמיד:

יא[עריכה]

ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו. מה נוכל למצוא תקנה לך שנוכל להתרפא ולהשקט מגזר דין:

כי הים הולך וסוער. כי תמיד החולי מתגבר:

יב[עריכה]

ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים. כמו (בראשית מ') ישא פרעה את ראשך מעליך, כי הנשמה ברגלים וצריך לעלות אל הגרון:

ויטילו אותו מן הספינה. שהוא הגוף אל הים העולם הזה וישאר הגוף בלעדו:

וישתוק הים מעליכם. אז לא תסבלו שום צער עולם הזה:

כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם. כי כל קטרוג מדת הדין אינו אלא עד חיי האדם, כמ"ש בזוהר דכל תיאובתא לרוחא כו' ואין לכם שום תקנה אחרת:

יג[עריכה]

ויחתרו האנשים. הם כל הכוחות כנ"ל:

להשיב אל היבשה. שרצו לילך בדרך הטובה, בדרך עץ החיים:

ולא יכלו כי הים הולך וסוער. עכשיו אין התשובה מועלת הואיל וכבר נגזרה עליו גזירה, כמ"ש (ש"א ב') כי חפץ ה' להמיתם כאן לאחר גמר דין:

ויקראו אל ה' ויאמרו אנא אל נא נאבד נפש האיש הזה. שצעקו אל ה' שאל יאבדו עם הנשמה:

ואל תתן דם נקי כמ"ש שעתיד ליתן דין על שגרם (ליקצר) [לקיצור] חייו:

כי אתה ה' כאשר חפצת עשית. דבשלמא הנפש שהיא חצובה ממקום קדוש מהעליונים אבל החומר מזגו רע ומה אנחנו חייבין אתה עשית את החומר כרצונך ממקום מטונף ובזה מרומז ברכת הנשים שעשני כרצונו שהוא משל אל החומר כנ"ל וכן דרשו בתנחומא ונפש כי תחטא כו' משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא א' פנה לקרתני כו':

טו[עריכה]

וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. שפרשה מהם הנשמה שהולכת מכל אבר ואבר, ואז ויעמוד הים מזעפו:

טז[עריכה]

וייראו האנשים יראה גדולה את ה'. שהנשמה הולכת מקודם ואחר כך פורשין הכוחות ואז קורא התרנגול, כמ"ש בזוהר על מי לא ייראך מלך הגוים כו' (ירמיה י') ואז מגידים לו דין כל מעשה ומקבל על עצמו. כמ"ש (בעירובין דף פ"ב) יפה דנח כו':

ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים. כמ"ש (שם) שלא כמדת הקב"ה כו' אדם מתחייב הריגה כו' ולא עוד אלא כאילו מקריב קרבן שנאמר ולך ישולם נדר וזהו ויזבחו:

·
מעבר לתחילת הדף