הגדה של פסח (רבי טעבעלה באנדי)/מגיד/פתיח
הגדה של פסח || הגדה של פסח (רבי טעבעלה באנדי) 
הא לחמא עניא • מה נשתנה 
 |
|
ויגביה את הקערה שבה המצות ויאמר:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵים הַמִצְוָה לְסַפֵּר בִּיְצִיאַת מִצְרַיִם לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיה עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מגיד. ובמה מקיים חציה לה' בלימוד התורה ולזאת מרמז הסימן בתיבת מגיד ע"י לימוד התורה.
עוד מרמז מגיד שהבעל תשובה צריך ווידוי פה. מן קדש עד נרצה המה ט"ז תיבות ובהם נכלל כל סידור הפסח לרמז כנגד חרבו של הקב"ה שנקרא יוה"ך ובו הכה המצרים עד שגאלנו בזמן הזה בלילה הזה וע"ז תפסו בסימנים אלו הט"ז תיבות ולזאת הכוונה המנהג ג"כ לזרוק מעט מן הכוס ט"ז פעמים כננד הנ"ל יו"ד פעמים להעשרה מכות ועוד ג' פעמים לדם ואש ותמרות עשן.
ומרמז ג"כ דבר והיפוכה שעבוד וחירות ותקנו הך פסקא לשון ארמי' בבבל להתחיל בגנות במצרים אכלו לחם עוני כמו שכתב הר"י אברבנאל המצריים היו מאכילין את ישראל לחם הקלוקל לם גרוע וקשה שהיא כבד קשה לאכול ממאכל בעלי עבודה קשה. ומהאי טעמא מגיד על הפרוסה כי כן דרכו של עני בפרוסה והיא לזכרון שעבוד וגנות אכן לבסוף מסיים בחירות ושבח לשנה הבאה בני חורין:
טעם שאנחנו משתמשין בליל זה בכלי כסף וזהב ושמלות מכובדים איש איש כברכתו נוכל לומר הטעם הא' מחמת שאנו מראין שיצאנו כבני מלכים על שהוציאנו בלילה הזה לחירות והמלכים משתמשין בכלים מכלים שונים גם אנחנו לזכרון זה אנו עושים כך.
וטעם הב' שאנחנו מודים ומשבחים לאבינו שבשמים שכמו שבמצרים היו להם לישראל כי כסף וכלי זהב ובגדים מה ששאלו ממצרים כן גם עתה ברחמיו לא עזבונו ויחון אותנו לפליטה גם בגלותינו לא השפילנו עד עפר ולזכור ע"י זה מה שקיים לאבותינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בצאת ישראל ממצרים אך לא יזכר ולא יפקד ח"ו מזה רוח גבוה לאמר כי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה רק אדרבא יותר מאשר ברכו ד' בהון עתק ורכוש רב יותר יהי' לבנו חרד בקרבנו להתבונן על כל הטוב אשר גמלנו אשר היא רק מצד החסד מטובו י"ת ולא מצד מעשינו הטובים רק על דרך וחנותי את אשר אחון ולזה יתאמץ כל אחד ואחד ג"כ לעשות הישר והטוב ולהדבק בדרכיו ומזה אנחנו מזכירים את יציאת מצרים שרחם אותנו להקימנו מעפר ולהעשירנו כהבטחתו לאאע"ה וקיים בהם כמו שנאמר וינצלו את מצרים. ואל תתמה הלא הקב"ה שונא גזל האיך צוה להם שינצלו את מצרים הא אפילו גזל עכו"ם אסור. וי"ל הטעם שזהו העשירות אשר לקחו ממצרים איננו מספיק אפילו כהנה וכהנה כפלים לשלם את קושי השעבוד שעבדו ישראל ששים רבוא הגברים רד"ו שנה ומש"כ לדברי האומר במ"ר ע"פ וחמושים עלו אחד מחמשים או אחד מחמש מאות, וי"מ הטעם כי כל הכסף אשר לקחו ממצרים הוא הכסף של ישראל עצמן אשר גזלו המצריים מישראל כדמצינו במדרשים שונים באגדת בבלי וירושלמי. ובתחילה אציג לפניך מה דאיתא במדרש רבה שמות פ"א וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וישרצו ששה בכרס אחד ויש אומרים י"ב ויש אומרים ששים בכרס אחד ואז היו בני ישראל חשובים גדולים ועשירים במצרים מהירושה ממה שקבץ יוסף הצדיק בעת מלכותו והשדות והכרמים של מצרים וכל כסף וזהב ממצרים ואף שנתן לאוצר פרעה הרבה מאוד מ"מ גם לו גם לפרעה היה רב למאוד ומזה העשיר מאוד וצוה להעביר העם מעיר לעיר לזכרון שאין למצרים עוד חלק בארץ ומאז הסיר חרפה מישראל שלא יהיו קורים אותם גולים. ומעת הזאת היו המצריים וישראל הכל שוין בחירותם אך אחר שהיו שוים בחירות כמו מצרים, ולישראל היה עשירות רב והוטב להם בכל מיני הטבה, אז וירם לבבם וישכח ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב ועשו כמעשה מצרים והלכו בחוקתיהם כדי שיהיו שוין לגמרי למצרים (מדרש רבה שמות) ואמרו נהיה כמצרים והפרו ברית מילה ומה עשה הקב"ה הפך את לבב מצרים נגד ישראל ומאוהבי ישראל נהפכו לשנאי ישראל והיו בעיניהם כקוצים ומאז היו רוצים לחדש עליהם גזירות הה"ד ויקם מלך חדש למה חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו המצריים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו אמר להם שוטים אתם, אלולי יוסף לא היינו חיים עד עכשיו, משלהם אנו אוכלים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו על כסא מלכותו. לפיכך כתוב ויקם מלך חדש שנהפך לאיש אחר ומעתה והלאה כדי שיהיה מרוצה לעם היה מראה שנאתו לישראל יותר מכל עמו ה"ד ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחילה ויאמר הבה נתחכמה איך נשעבדם, אחת לאחת בחכמה עד שבאים לירידה תחתונה ועוד הבה נתחכמה כמה היא עולה כוחן של ישראל כדי להודיע כמה קושי העבודה הצריכה להם להשתעבדם להשתבר את כל כחן ולהחליש את גבורתם עד למאוד שלא יהיה נוסף עלינו כי תקראנה מלחמה וכדי ליבש את ליחותם שלא יהיו ראויים להוליד עוד ולהמעיטם ולא להרבותם. ואז התיעץ עם המצריים מאחר שידוע להם שישראל רוצים ואומרים נהיה כמצרים והלכו בחוקתיהם וכל מה שהמה עושים גם ישראל עושים בכל רצונם על כן נתחכמה לבנות ערים בצורות ואמרו כל גודלים במצרים צריכין לסייע בבנינים ומסדרין גדודי חיילות חיילות בלע"ז נקרא (בוי לעגיאנען) וגם פרעה עצמו תלה מלבן על צוארו וגם מישראל בוחרין לסייע הבנין וכל ישראל רואים כל גדולי מצרים אפילו פרעה עצמו עוסק בבנין אז באים כולם ומסייעים בשמחה וטוב לב ועובדים בכל כחן כדי להשוות עצמן עם המצריים ולהראות שהמה שלים אתם ועודפים בעבודתם על המצריים והמצריים משבחים את עובדתם בשביל שעובדים הרבה ביום אחד וע"י זאת ראו המצריים כמה וכמה סכום הלבנים שיכולים לעשות ביום כשהם עושים בטוב לב. ואח"כ פורשים המצריים מהם ונשמטים מהם אחד אחד אח"כ גזרו על ישראל שכל מה שעשו ביום ראשון הישראלים כמספר וכסכום יהיו עושים כנגדן כל הימים באין מחסור ולא יעדרו דבר מהסכום הראשון ככה יעשו מיד יום יום וזאת היתה עבודת פרך כי אינו דומה מי שיש פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ההד"כ ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך ואחר שהתחיל לגזור גזרו גזירה אחר גזירה גזירה אחרונה קשה משל ראשונה וגזרו מעתה יהיו ישראל לעבדים ואמרו מה שקנה עבד קנה רבו ונלקח מהם כל סף וזהב שלהם וכל מה שהיה לישראל הם היו מנצלים אותם כדי שיהיו ישראל עניים גדולים וצריכים לעבוד להם בע"כ כדי להחיות אך את נפשם לפי שאין להם מה לאכול אם לא קבלו ממצרים מדי יום ביומו פרוסת לחם ועבור זה הפרוסה היו צריכין לעבוד כל היום ולזכרון זאת תקנו חז"ל להתחיל יציאת מצרים בפסקא כהא לחמא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.
בבראשית רבה רב הונא בשם ר' רבא אמר כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגאולת מצרים והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. פ' וארא. ויש לעיין באמת למה שינה הכתוב בד' לשונות. ולמה תקנו כנגדן ד' כוסות היאך מצינו סמך בהני ד' לשונות שמרמזין על ד' כוסות. וי שלומר דקרא אתי לאשמעינן שהיה במצרים ד' מיני גאולות. וחכמם תקנו כנגדן ד' כוסות ע"ש כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. והכתוב שינה בד' לשונות ללמדך שינוי הצרות בד' אופנים. וחייבים על כל אחד ואחד לתת תודה ושבח לי"ת כדאיתא ברכות דף נ"ד ע"ב. ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים יורדי ים, והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש האסורים ויצא. כדכתי' תהלים ק"ז יורדי הים באניות ויצעקו אל ד' ומצוקותיהם יוציאם. תעו במדבר, ויצעקו אל ד' ממצוקותיהם יצילם. ויגיעו עד שערי מות, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. אסירי עני וברזל, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. יודו לד' חסדו וגו' והנה התלמוד שינה סדרן של הד' מסדר הכתוב ושינה ג"כ הלשון בים ובמדבר אמר בלשון הוה ובחולה וחבוש אמר בלשון עבר (כך הקשה מהרש"א בח"א). והטעם נראה כיון דקרא משנה ג"כ איזה פעמים בלשונו במדבר כתוב ממצוקותיהם יצילם בים כחוב ממצוקותיהם יוציאם בחולה וחבוש כתוב ממצוקותיהם יושיעם וטעם הכתוב הוא כיון דגבי ים ומדבר הם דרכי סכנה וצריך תפילה להנצל מכל מרעין בישין שלא יבוא אליו שום סכנה בדרך ההוא שייך בהם ליכתב בלשון הצלה שהוא לשון הפרשה מן האויב והאורב כמו ויצילני מחרב פרעה שכולם נעשם חרשים וסומים ואלמים ובין כך ניצל ונמלט מהם וכמו כי כל העשר אשר הציל וגו' עיין רש"י ויצא. אולם גבי' ים נופל לשן יוציאם במקום יצילם. כי כשיורדים בים נכנסים אל הספינה וכשעולים מן הים יוצאים מן הספינה כמו צא מן התיבה ע"כ כתי' בלשון ממצוקותיהם יוציאם ר"ל כשיוצא בשלום מן הים שלא אירע לו רעה או שום סכנה יודו לד' חסדו שיצא בלי פגע. או כשבא מן המדבר בשלום לביתו בלי פגע ולא אירע לו שום רעה לא פגע בלסטים וחיות או שום שאר סכנה על הדרך יודו לד' חסדו. נמצא ששניהם צריכין להודות אפי' כשלא באה הצרה עליהם והובאה היא על שהציל ד' ית' אותם שלא אירע להם הצרה. ע"כ כתוב בהן יצילם במדבר וגבי ים יוציאם במקום יצילם שהוא ג"כ כך מובנו שיצא בלי פגע משא"כ בחולה וחבוש שהנה הוא כבר דצרה שאירע לו והא שייך בה לשון הצלה שיהא הפרשה המורה על שליטת הרעה ממנו. רק המה צריכין ישועה מאת ד' להסיר מהם החולי והמאסר לכן כתוב בהם לשון יושיעם. (וכמו כאשר רדפו פרעה ומצריים אחר בני ישראל ואז היו בצרה גדולה מצד אחד מדבר נחשים ועקרבים ומצד השני האורבים לנפשם המה המצריים ולפניהם הים עד שקפצו בתוך הים והמים היה מגיע להם עד צואר יגיע ואין צרה גדולה יותר מזה לכן היו אז צריכין לישועת השם לכן בעת הזאת אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ד' גו' ע"כ על הזמן שהוא נאמר שם ויושע ד' ביום ההוא וגו') ומהאי טעמא תפס הגמרא לשון הוה אצל ים ומדבר שצריכין המה להודות ע"ז שאף הצער מן הסכנה לא היה להם כי לא באו לכלל צרה כלל. משא"כ חולה וחבוש שהיה להם כבר צער הצרה וצריכין להודות ע"ז שנושעו מן הצרה הזאת והסיר מהם כל חלי וכל מאסר בזה שייך לשון הגמרא שתפסו בלשון עבר מכיון שכבר נתונים היו בתוך סכנה אך אח"כ הושיעם השי"ת מהצרה הזאת, שפיר אמר מי שהיו חולה וחבוש ומעתה מבואר ג"כ מה שהכתוב שינה בד' מיני לשונות של גאולת מצרים כמו שהובא למעלה. כי לכאורה יש לדקדק עוד בפסוק לכן אמר וגו' היינו מתחת סבלות מצרים היינו מעבדתם ולמה כפלם ועוד דהיה לו לקצר ולכתוב והוצאתי אתכם ממצרים וממילא ידענו שהוציאם מתחת סבלותם ועבודתם וכשכתב מתחת סבלת משמע שלא הוציאם רק מסבלות מצרים ואל ממצרים עצמה נמצא חסר העיקר מן הספר ועוד הלשון והצלתי כפי שבארנו משמעותו שלא באו לכל עבודה כלל וזה אינו כי עבדו אותם בפרך עד שימררו את חייהם בכל עבודתם. גם תמוה שאצל לשון וגאלתי אינו מזכיר הכתוב כלל ממצרים היה לו ליכתוב וגאלתי אתכם ממצרים וזאת התמיה ג"כ על כל מהארבעה הבטחות שלא הזכיר יציאת מצרים עצמה אך באמת נראה לפרש שישראל הי' מפחדים אף כשיצאו ממצרים בדרך הישר שהיא דרך הקרובה והישרה היא ארץ פלשתים ואם לא יחזרו תיכף אחר ג' ימים בוודאי ירדפם פרעה וחילו לשעבדם יותר ויותר מכאשר לפנים בדרך נקימה וקנס ג"כ ויענו שם במקום שיגיעם תיכף לשעבדם תחת סבלותם וכמו שאמרו למשה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' (בשלח יד יב). ע"כ המגיד מראשית אחרית הודיע למשה נביאו שמבטיח לישראל שלא יעלה מורא זו על ראשם ואמר להם בלשון והוצאתי אתכם אשר זאת הלשון יציאה שייך לומר מהים כמאמר תהלים וממצוקותיהם יוציאם האמור ביורדי הים ולבשר להם שלא ינתם אותם דרך ארץ פלשתים רק דרך המדבר ים סוף ומתוך כך אין אתם צריכים לירא מצרים שיעמיסו עוד סבלותם עליכם מפני שהמה טובעים בים סוף כי רק והוצאתי אתכם דייקא ולא המצריים שהמה נטבעים בים ושמא תיראו לנפשותיכם שגם במדבר אשר אתם הולכים דרך שמה תהיו מוכרחים ג"כ לשעבד עצמיכם באיזה עבודת קשית בשביל להחיות נפשותיכם ונפש הטף במזון ומחי. והמקום לא מקום זרע וצריכין בוודאי לזאת עבודה גדולה לזה הבטיח להם אף אם ח"ו יגרום החטא להתעכב במדבר מ"מ לא תצטרכו לעבודת קשות כמו במצרים וזהו והצלתי אתכם מעבודתם היינו מעבודתם שהיו משעבדים שמה בשביל חיותם אבל שמה לא תהיו משועבדים עבוד זה כי ירד לכם במדבר לחם מן השמים והבאר והשליו אשר מצאו שם כל מחסרים. ומאחר שרצה הקב"ה להודיע להם שיבאו לארץ ישראל דרך הים ודרך המדבר ובדרכים הללו יהיו זקוקים להעשות להם נסים גדולים כאשר באמת עלתה להם כך ועבור זה הבטיח להם הקב"ה ורמז להם בלשון והוצאתי דקאי על הים והצלתי דקאי על המדבר עיין למעלה שהארכתי שם ואם יריאים אתם אולי לא יאבה פרעה שלוח אתכם מארצו הריני מבטיחכם כי לא לבד שישלח אתכם מארצו כי אפילו במצרים עצמו קודם שתצאו משם יתן לכם החירות כמו שמצינו במדרש רבה שאמר פרעה להם הרי אתם ברשות עצמיכם קמו צאו מתוך עמי וזה שאמר סתם וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' היינו בארץ מצרים עצמה תהיו בני חורין מחמת שאשפטם בשפטים גדולים. ולפחד מהחולי שבאה להם מקושי השעבוד ותש כחן ע"ז מבטיח להם במה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וזהו לקבלת התורה שתיכף כאשר עמדו במעמד הר סיני נאמר וכל העם רואים הקולות ושם עיין רש"י שהוכיח מהפסוקים האלו שנתרפאו כולם ממומן במעמד הקדוש הזה של מתן תורה וגם כתוב אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך נמצא לפי זאת ההנחה שהיתה ב' מיני הצלות והשנים הראשונים שהם מורים על הים והמדבר נאמר לשון והוצאתי והצלתי כאשר גם המשורר סידר בזה הלשון לפי שלא היה צרה רק הנס הי' זאת שלא יבואו לצרה והשני לשונות אחרונים המה מורים על ישועה מן הצרה כמו שאמר המשורר ממצוקותיהם יושיעם שהם מורים על הישועה שצריכה להם שכבר היו בהצרה היא הבית כלא בית עבדים גם התשישות כחש היתה באה להן והחולי מעבודה קשה ומשניהם שהם כל הארבעה מיני הצלות הבטיח להם הקב"ה שיפדה וגאול אותם בקרב כן נזכה ליגאל גם עתה בב"א וע"כ תקנו לנו חכמים הארבעה כוסות להודיע לנו שהתורה מרמז בזה ד' לשונות על ד' מיני הצלות שהיו לישראל שאמר דהמע"ה שכל הד' צריכין לתת שבח ותודה להשי"ת והשיר והודאה צריכין כוס כמש"נ כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |