הגדה של פסח (מעשה נסים)/מגיד/ונצעק אל ה'
הגדה של פסח || הגדה של פסח (מעשה נסים) 
וירעו אותנו המצרים • ויוציאנו ה' 
 |
|
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹלֵנוּ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:
וְאֶת עֲמָלֵנוּ אֵלּוּ הַבָּנִים כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן:
וְאֶת לַחֲצֵנוּ זֶה הַדְּחַק כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ונצעק וגו' כמ"ש. פי' שלא נאמר דהצעקה היתה דרך תשובה ובלב שלם ובכוונה רצויה אל ה' כדמשמע לכאורה מקרא דונצעק אל ה' וגו'. לזה מביא שהצעקה היה כענין שנאמר בקר ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ולא כתיב ויזעקו אל האלהים. מזה מוכח דהצעקה לא היה אלא כאדם הגונח מלב מרוב כאב ומגודל חסדי הבורא ית' עלה שועתם אליו וקבל שועתם וכמו שסיים הכתוב ותעל שועתם מהעבודה דמשמע שהשועתם לא היה רק מהעבודה.
וישמע ה' את קולנו כמ"ש. בזה ג"כ מביא ראיה שלא נאמר ששמיעת קולנו בלבד היה מספיק להביא גאולה. ולזה מביא מקרא דוישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שמורה ששמיעת קול בלבד לא היה מספיק מחמת שלא היה בכוונה רצויה להשם וכמ"ש לעיל רק מצד זכירת ברית אבות.
וירא את ענינו זו פרישות ד"א כמ"ש. בכאן יתפלא לב הקורא שאין מהמקרא דוירא אלהים את בני ישראל וידע וגו' שהביא המגיד שום ראיה אל להפירוש שפירש בהא דענינו שזו היא פרישת ד"א. וגם אין ראיה להענין שהיה פרישות דרך ארץ ואין זכר כלל בקרא שהביא. ונראה בכוונת המגיד שדורש וירא וירא לגזרה שוה כידוע ברוב מדרשים ז"ל. דהנה בקרא דוירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים שמשמעו שע"י ראייתו לדעת העשוי להם לישראל נתן לב לדעת ולגאלם כמו שפי' רש"י שנתן עליהם לב לדעת וכו' ע"ש מוכח מזה ראיה שזכירת ברית אבות לבד לא הספיק לגאלם מחמת שלא הגיע הזמן של ח' שנה רק מחמת שראה העשוי לבית ישראל קושי השיעבוד קירב הגאולה כמאמרם ז"ל וע"כ אנו למדין מזה דוירא את ענינו דהכא ג"כ משמעו דראייה היה סיבה לקירוב הגאולה להוציא אותנו כמו וירא דהתם מכח הג"ש. וא"כ על כרחך דהאי עינוי דהכא לאו כעינוי האמור למעלה בקרא דויענונו משתעי דבראיה כזו ליכא סיבה לקירוב הגאולה דעינוי כזו נגזר עליהם להיות ת' שנה כמ"ש ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. אלא דהאי ענינו מיירי העינוי אחר שלא נגזר עליהם וע"ז דרש וירא את ענינו זו פרישות דרך ארץ דהוא ג"כ נקרא ענוי בלשון הפסוק כענין שנא' אם תענה את בנותי (בראשית לא נ) ופירש"י למנוע מהן עונת תשמיש. ועינוי כזו לא נגזר עליהם והוא מכלל קושי השיעבוד דראייה כזו הוא סיבה בודאי לקירוב הגאולה כמו וירא דהתם. וא"ש. וגם מלשון הקרא גופיה מוכיח כן דאי מעינוי המבואר למעלה היה לו לכתוב וירא את עיניינו דהיה משמע עינו שלנו. ולשון ענינו הוא פועל יוצא משמעו מה שענינו אחרים ע"י המצרים. ובזה א"ש מה דקאמר ויענונו וירא את ענינו ואי קאי אעינוי דלמעלה לא היה לו לומר רק ויענונו וירא אלהים ומה לו לשנות הדברים אלא ודאי דהוא ענין אחר וירא את ענינו וזהו היה סיבה לגאלנו וכמ"ש וירא אלהים את בני ישראל וידע וגו' דהיינו שראיות הדברים כזו היה סיבה לתת לב לדעת ולגאלם ועיקר הראייה שמביא הוא כיון דמקרא גם אינו מבואר בפירוש שראיית העינוי קירבה הגאולה משא"כ בהקרא דוירא אלהים את ב"י וידע אלהים דהיינו כמו שפירש"י שנתן לב לדעת מבואר בהדיא שראיית הדברים היה סיבה להגאולה ומזה מוכח בבירור שהעינוי שראה לא היה העינוי שגזר עליהם רק עינוי אחר דהיינו פרישות דרך ארץ.
ואת עמלנו אלו הבנים כמ"ש. לא מביא ראיה על הפירוש שפירש דעמלינו אלו הבנים רק על הענין של גזירת הבנים. ועל הפי' לא הוצרך להביא ראיה כי ידוע כי עמלנו נזכר בקרא כמה פעמים על הבנים.
ואת לחצינו זו הדחק כמ"ש. גם בזה קשה על הראייה שמביא מקרא דוגם ראיתי את הלחץ הא גם שם אינו מבואר דלחץ זה הדחק ומנין לנו ללמוד משם לכאן. ונראה שדרשת המגיד הוא דשם לעיל מיניה (שמות ג ז) כתיב בקרא ראיתי את עני עמי וגו' כי ידעתי את מכאוביו. ופירש"י שמתי לב להתבונן לדעת את מכאוביו. ואח"כ כתיב וגם ראיתי את הלחץ. מלשון וגם שאמר משמע שראייתו העינוי לבד לא היה מספיק לקרב את הגאולה וכמו שהקדמנו דעינוי נגזר עליהם ת' שנה. עוד וגם ראיתי את הלחץ. וא"כ ע"כ לחץ זה הדחק שיש בו די לקרב את הגאולה. והיינו קושי העבודה. דשיעבוד בלא דחק נגזר עליהם. וקושי השיעבוד השלים את הזמן כנודע.
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף