דרך חכמה/כלי המקדש/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דרך חכמה TriangleArrow-Left.png כלי המקדש TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד


נושאי כלים

ר"י קורקוס ורדב"ז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
דרך חכמה
(ביאור ההלכה)
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יכהן פאר
יצחק ירנן
מעשה רקח
מעשי למלך
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


דפים מקושרים

הלכות כלי המקדש והעובדים בו
יש בכללן ארבע עשרה מצות, שש מצות עשה ושמונה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:
א) לעשות שמן המשחה: ב) שלא לעשות כמוהו: ג) שלא לסוך ממנו: ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת: ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת: ו) לשאת הארון על הכתף: ז) שלא יסורו הבדים ממנו: ח) שיעבוד הלוי במקדש: ט) שלא יעשה אחד במלאכת חבירו במקדש: י) לקדש הכהן לעבודה: יא) שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים: יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה: יג) שלא יקרע המעיל: יד) שלא יזח החשן מעל האפוד:
וביאור מצות אלו בפרקים אלו:
פרק ראשון

א (א) * מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש: ב (ב) וככה עשהו משה רבינו (ג) במדבר. לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל (ד) בשקל הקודש. ומקנה הבושם חמשים ומאתים בכל פעם. (ו) ושוחק כל אחד ואחד לבדו. (ז) ועירב הכל ושרה אותן (ח) * במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים (ט) ונתן על המים שמן זית הין (י) והוא י"ב לוג. כל לוג (יא) ד' רביעיות. (יב) ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות: ג המור הוא (יג) * הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכ"מ. והקנמון הוא (יד) העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם. (טו) והקדה היא הקושט. (טז) וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי: ד העושה שמן המשחה (יז) כמעשה הזה וכמשקל הזה (יח) ולא הוסיף ולא גרע במזיד (יט) חייב כרת. (כ) בשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו. (כא) * והוא שיעשה אותו להמשח בו. אבל אם עשהו להתלמד (כב) או ליתנו לאחרים פטור: ה (כג) הסך משמן המשחה (כד) * כזית במזיד (כה) חייב כרת. ובשוגג (כו) מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. ואין חייבין אלא (כז) על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר ממנו. מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי. (כח) * ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה: ו אחד הסך את עצמו ואחד (כט) הסך את אחרים שנאמר (ל) ואשר יתן ממנו על זר. הסך (לא) כלים ובהמה (לב) ועכו"ם שהם כמותה (לג) * או שסך מתים בו פטור שנאמר (לד) על בשר אדם לא ייסך: ז אין מושחין ממנו (לה) לדורות אלא (לו) כהנים גדולים (לז) ומשוח מלחמה (לח) ומלכי בית דוד (לט) בלבד. אפילו כהן בן כהן מושחין אותו. שנאמר * והכהן המשיח (מ) תחתיו מבניו וגו': ח (מא) בבית שני (מב) שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה (מג) * בלבישת בגדים בלבד * שהיה לובש (מד) בגדי כהונה גדולה: ט (מה) כיצד מושחין (מו) את הכהן. (מז) צק את השמן (מח) על ראשו (מט) וסך ממנו על גבי עיניו (נ) כמין כי יוונית כזה X (נא) שנאמר ויצק משמן המשחה על ראשו וימשח אותו לקדשו. ומלכי בית דוד מושחין אותן (נב) כמין נזר על ראשו. (נג) ולא ימשח במקומות אחרות (נד) * ולא ירבה בשמן: י (נה) הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור שנאמר ואשר יתן ממנו על זר (נו) ואין אלו זרים אצלו. (נז) אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע. וכהן גדול (נח) * שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו (נט) חייב כרת והוא שיסוך ממנו (ס) * בכזית: יא אין מושחין את המלך (סא) אלא על גבי המעיין. (סב) ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל. (סג) ואם היתה שם מחלוקת מושחים אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו למלך לבדו. כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו. ויואש מפני עתליה. (סד) ויהואחז מפני יהויקים אחיו. * וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא (סה) בשמן אפרסמון ודבר זה (סו) מסורת ביד החכמים: יב כל כלי המקדש (סז) שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא (סח) במשיחתן בשמן המשחה שנאמר וימשחם ויקדש אותם. ודבר זה אינו נוהג לדורות. אלא הכלים כולן (סט) כיון שנשתמשו בהן במקדש (ע) * במלאכתן נתקדשו שנאמר אשר ישרתו בם בקודש (עא) בשירות הם מתקדשין: יג הכפות והקערות שמקבלין בהם המנחות וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם (עב) ושאר כלי השרת כולם של כסף ושל זהב היו ומותר לעשותן משאר מיני מתכות (עג) כמו שביארנו (עד) וכולן מתקדשין במלאכתן. * ואם נשברו (עה) מתיך אותם (עו) ועושה אותן כלי אחר (עז) ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם: יד (עח) כלי הקדש (עט) שנקבו (פ) או שנסדקו (פא) אין סותמן אותן (פב) * אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים: טו סכין (פג) שנשמט מן הנצב (פד) או שנפגם אין מחזירין אותו (פה) ואין משחיזין אותו. (פו) אלא גונזין אותו בצד ההיכל (פז) * בין הקודש והאולם לדרום (פח) ועושין אחרים. שאין עניות במקום עשירות: טז * שתי מדות של יבש היו במקדש. (פט) עשרון. וחצי עשרון. העשרון למנחות. וחצי העשרון (צ) לחלק בו מנחת כ"ג שבכל יום: יז ושבע מדות של לח היו שם. (צא) * הין. וחצי ההין. ושלישית ההין. ורביעית ההין. ולוג. וחצי לוג. ורביעית. ולמה היו חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין. (צב) למדידת הנסכים של זבחים. (צג) ולוג למדידת שמן המנחות. (צד) וחצי לוג למדידת שמן לכל נר (צה) מנרות המנורה. (צו) ורביעית לחלק בה השמן לחביתין: יח ואין לנו דבר למדוד בו הין ולמה היה שם. (צז) * הואיל והיה במקדש מימי משה שמדד בו שמן לשמן המנחה. (צח) ובחצי לוג שיהיה במקדש (צט) היו מודדין מים למי סוטה (ק) ושמן לתודה. וברביעית שהיתה שם היו מודדין (קא) שמן לחם הנזיר. (קב) ומים לטהרת מצורע. (קג) ולא מפני מעשים אלו נתקדשו אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו: יט כל המדות האלו קודש ומכלי השרת. אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ. (קד) וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים. לפיכך (קה) * בירוצי מדות הלח (קו) קודש. ובירוצי מדות היבש חול:

--
דרך חכמה
--

א[edit]

מ"ע לעשות שמן המשחה. (א) אע"ג שלא נעשה אלא בימי משה כמש"כ רבנו בה"ה ורבנו אינו מונה מצוה שאינה נוהגת לדורות כאן מנאה שעיקר המצוה למשוח כהנים ומלכים בזה השמן וזה נוהג לדורות וכ"ז בכלל המצוה (ב) ובערוך לנר כתב שהמצוה לשמור שמן המשחה ושלא יאבד כ"ז שזה קיים וזה נקרא שנוהג לדורות:

ב[edit]

וככה עשהו משה רבנו. (ג) ונ"מ לדורות שהעושה כמוהו לוקה כמש"כ בה"ד:

ג[edit]

במדבר. (ד) והעננים הביאו כל הבשמים הנצרכים:

ד[edit]

בשקל הקודש. (ה) שכפול הי' (ו) והיו מודדין כל משקל בהכרע משהו ואין לו שיעור והקב"ה יודע בהכרעות ואסור לשקול משקל במשקל שכבר שקלו בו רק צריך לשקול כל מין כנגד הברזל של המשקל (ז) מיהו אם שקלו משקל במשקל אין מעכב בדיעבד:

ה[edit]

ששוקלים אותו בב' פעמים. (ח) ונ"מ שצריך ב' הכרעות:

ו[edit]

ושוחק כל א' לבדו. (ט) ס"ל דלכך חילקן הכתוב לב' פעמים כדי שישחוק כל א' לבדו ולא יערבם רק אח"כ:

ז[edit]

ועירב הכל ושרה אותן במים. (י) דכתיב רוקח מרקחת מעשה רוקח ששראום במים ואח"כ בישלום:

ח[edit]

במים זכין ומתוקין. נראה שזה כתב רבנו מסברא שעי"ז יוצא כל כחן במים:

ט[edit]

ונתן על המים שמן זית. משמע על המים ולא על העיקרין וכעין זה פי' (יא) הרמב"ן אבל (יב) רש"י פי' ששראום במים שלא יבלעו השמן ואח"כ הציף את השמן על העיקרין ונכנס בהן הטעם ואח"כ קינחו לשמן מעל העיקרין ונתנו לצלוחית:

י[edit]

והוא י"ב לוג. (יג) וילפי' זה מדכתיב שמן משחת קודש יהי' זה וזה בגימטריא י"ב:

יא[edit]

ד' רביעיות. היינו רביעית הלוג:

יב[edit]

ובישל הכל כו'. ולא כרש"י שכתבנו לעיל:

יג[edit]

הדם הצרור בחיה. (יד) הוא חיה טהורה מין צבי וכן דעת (טו) רב סעדיה גאון אבל דעת (טז) הראב"ד (יז) והרמב"ן שהוא מין עשב או מין אילן וריחו נודף ועליו נאמר אריתי מורי:

יד[edit]

העץ שבא מהרי הודו. (יח) והי' מצוי בזמן הבית הרבה בא"י והוא מאכל עזים וכתב (יט) הרמב"ן שהוא עשב הדומה לתבן (כ) ורש"י כתב שהיא קליפת עץ:

טו[edit]

והקדה הוא הקושט (כא) שהוא מין ירק:

טז[edit]

וקנה בושם כו'. (כב) והרמב"ן כתב שהוא הנקרא בערבי דרציני:

יז[edit]

כמעשה הזה וכמשקל זה. (כג) ואפי' שקל משקל במשקל כיון שאין מעכב במקדש חייב ולדעת רש"י לעיל בה"ב דוקא ששקל בהכרעות (כד) אבל אם עשה חציו או שלישו אפי' לפי מדות אלו פטור ולא דמי לקטרת לקמן פ"ב ה"ט דחייב כה"ג:

יח[edit]

ולא הוסיף ולא גרע. (כה) ואע"ג שא"א לצמצם התורה נתנה לפי מה שאנו מבינים (כו) ובחצי שיעור מותר (כז) וכן אם לא שראן במים או לא בישלן פטור:

יט[edit]

חייב כרת. (כח) ולוקה ונוהג לאו זה בכל אנשי ישראל בזכרים ונקבות חוץ מחש"ו:

כ[edit]

בשוגג מביא חטאת קבועה. (כט) ובספק אשם תלוי:

כא[edit]

והוא שיעשה אותן להמשח בו. (ל) וא"צ שיאמר בפה דה"ה במחשבה (לא) וה"ה בסתמא שלא חשב כלום:

כב[edit]

או ליתנו לאחרים. בגמ' איתא למוסרו לצבור (לב) ורבנו השמיטו משום שכ' בה"ה שלא עשו רק פ"א:

כג[edit]

הסך משמן המשחה. (לג) אע"פ שלא שפשף, וא' הסך וא' הניסך חייב אם היו שניהם מזידים אבל אחד שוגג וא' מזיד המזיד חייב:

כד[edit]

כזית. ודעת (לד) הראב"ד דבסיכה א"צ כזית רק בנתינה, ואם חצי שיעור אסור בזה נחלקו אחרונים ועד מתי מצטרף יש להסתפק אם צריך בב"א או אפי' לזמן מרובה:

כה[edit]

חייב כרת. (לה) ולוקה (לו) ונוהג לאו זה בזכרים ובנקבות חוץ מחש"ו ואם יש בו שוה פרוטה ושאר דיני מעילה יש ג"כ לאו דמעילה ולוקה ובשוגג קרן וחומש ואשם:

כו[edit]

מביא חטאת קבועה. (לז) ובספקו אשם תלוי:

כז[edit]

על סיכת שמן. וה"ה על נתינה כדלקמן ה"י:

כח[edit]

ומעולם לא נעשה. (לח) ובנס הספיק לכל הבית ראשון וכולו קיים לעתיד לבא:

כט[edit]

הסך את אחרים. (לט) ואפי' את חרש שוטה וקטן:

ל[edit]

ואשר יתן ממנו על זר. משמע אפי' על אחר דילפי' סיכה מנתינה:

לא[edit]

כלים ובהמה. (מ) דכתיב על בשר אדם לא יסך כדמסיים:

לב[edit]

וגוים שהם כמותה. ר"ל כבהמה (מא) דילפי' מדכתיב אדם אתם אתם קרוים אדם ולא גוים ועוד דרשי' כל שישנו בסך ישנו בבל יסך:

לג[edit]

או שסך מתים. (מב) דמת לא מקרי אדם (מג) והא דלא חייב בכל אלו משום מעילה משום דמיירי שלא נהנה בשוה פרוטה או שאר דיני מעילה שלא היה בו (מד) ודעת הבאר שבע דדווקא הסך לבהמה כלים גוים ומתים פטור אבל הנותן עליהם חייב:

לד[edit]

על בשר אדם לא יסך. (מה) אבל סך ע"ג שער ראשו פטור שאינו בשר אבל בנתינה חייב אפי' ע"ג שערו:

לה[edit]

לדורות. (מו) אבל בזמן משה נמשחו בו גם המשכן וכל כליו:

לו[edit]

כהנים גדולים. (מז) וגם אלעזר שנמשח עם אביו כשנתמנה אח"כ לכה"ג הוצרך להמשח עוד פעם:

לז[edit]

ומשוח מלחמה. (מח) ואין מושחין אותו רק פ"א וכן מלך ולא ככה"ג שנמשח ז' ימים כדלקמן פ"ד הי"ג (מט) ומשוח מלחמה המשיחה מעכבת ובבית שני שלא היה שמן המשחה לא היה משוח מלחמה:

לח[edit]

ומלכי בית דוד. (נ) משבא דוד אבל שאול נמשח אבל משבא דוד (נא) ילפינן מקרא שאין מושחין מלכים אחרים ואת יהוא לא משחו בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון נקי כדלקמן הי"א:

לט[edit]

בלבד. (נב) וסגי בנתינת שמן משהו עליהן:

מ[edit]

תחתיו מבניו. (נג) אלמא אף תחתיו מבניו צריך משוח אבל המלכות ירושה היא וא"צ משיחה כדלקמן הי"א ואע"ג דכה"ג ג"כ ירושה היא כדלקמן פ"ד ה"כ אינו מדין ירושה אלא מדין קדימה:

מא[edit]

בבית שני כו'. (נד) אבל בבית ראשון שהיה שמן המשחה צריך לכתחלה שניהם גם משיחה וגם ריבוי בגדים ובדיעבד אם עשה אחד מהן מהני אבל אם לא עשה לא משיחה ולא רבוי בגדים אינו כה"ג:

מב[edit]

שלא הי' שמן המשחה. (נה) שיאשיהו המלך גנזו:

מג[edit]

בלבישת בגדים. ז' ימים כדלקמן פ"ד הי"ג (נו) ודוקא שעושה לשם רבוי ולא לשם עבודה ואם לא עשה לשם רבוי לא מהני ואינו כהן גדול ועבודתו פסולה דהו"ל יתור בגדים מלבד ביוה"כ שעבודתו מחנכתו כמש"כ רבנו בפ"א מעיוה"כ ה"ג:

מד[edit]

בגדי כהונה גדולה. היינו הח' בגדים אבל אם לבש רק ד' בגדי כהן הדיוט אינו כלום וגם נראה שאם חיסר א' מהח' בגדים אינו ריבוי:

מה[edit]

כיצד מושחין. ואין משיחה אלא ביום כדלקמן פ"ד הט"ו (נז) ואם משחוהו בלילה לא עלתה לו המשיחה ודוקא כה"ג (נח) אבל מלך ומשוח מלחמה (נמשכין) [נמשחין] גם בלילה:

מו[edit]

את הכהן. (נט) אבל מלך א"צ יציקה אלא משיחה לבד:

מז[edit]

צק את השמן. ציקה היא בכלי וסיכה ביד:

מח[edit]

על ראשו. (ס) באמצעית ראשו או במקום הנחת תפילין:

מט[edit]

וסך ממנו. באצבעו (סא) על גבי ריסי עיניו:

נ[edit]

כמין כי יוונית כזה c. (סב) כ"ה בדפו"י (סג) ולדעת רש"י הציור כזה ᑎ:

נא[edit]

שנא' ויצק וגו' וימשח. (סד) אלמא יציקה ברישא והדר משיחה:

נב[edit]

כמין נזר. (סה) בעיגול סביב ראשו:

נג[edit]

ולא ימשח במקומות אחרים. ואפי' מזה השמן שכבר משחוהו כדבסמוך ה"י:

נד[edit]

ולא ירבה בשמן. (סו) שיש לחוש לאיסור מעילה:

נה[edit]

הנותן משמן כו'. (סז) וחוץ מלאו זה יש בו ג"כ לאו דמעילה אלא שבזה צריך שוה פרוטה ושאר דיני מעילה וחייב מלקות ובשוגג קרן וחומש ואשם, וגם על נתינה דכה"ג ומלך חייבין משום מעילה:

נו[edit]

ואין אלו זרים אצלו. דזר מעיקרו בעינן וה"ה במשוח מלחמה (סח) אבל אם נמשח בלילה שלא עלתה לו כנ"ל בסקמ"ה חייב ג"כ מלאו זה כרת וחטאת (סט) ובן מלך שא"צ משיחה הוי כזר:

נז[edit]

אבל הסך ממנו חייב. (ע) וחוץ מלאו זה יש בו ג"כ לאו דמעילה אלא שצריך שוה פרוטה ושאר דיני מעילה וחייב מלקות ובשוגג קרן וחומש ואשם, וגם על סיכה דכה"ג ומלך חייבין משום מעילה:

נח[edit]

שנטל מראשו. (עא) אבל כשירד מראשו ונטל אינו חייב:

נט[edit]

חייב כרת. (עב) ולא אמרי' שכבר נתחלל וצ"ע אם דין זה דוקא בכה"ג או ה"ה במלך ומשוח מלחמה וגם אם יש בהם משום מעילה (עג) ואם זר סך שמן המשחה ונטל מעצמו ונתן ע"ג אחר יש להסתפק אם באיסור נקרא נתחלל:

ס[edit]

בכזית. (עד) ודעת הראב"ד דבסיכה לא בעינן כזית רק בנתינה (עה) ואם נטל מראש כה"ג ומשח בו מלך או משוח מלחמה עלתה לו המשיחה אך אם נעשה באיסור צ"ע כנ"ל, וכן מלך או משוח מלחמה שנמשח בהיתר יש להסתפק ג"כ אם מהני שיטול מזה ויתן למשיחת מצוה כנ"ל:

סא[edit]

אלא ע"ג המעין. (עו) כדי שתמשך מלכותן כמעין (עז) ונראה שאינו מעכב שהרי שאול ודוד ויהוא נמשחו שלא ע"ג המעין (עח) ואין מושחין את המלכים אלא מן הקרן (עט) ונראה דבכהנים אין קפידא בכ"ז:

סב[edit]

ואין מושחין מלך בן מלך. (פ) ואם מת בן המלך בחיי אביו ואח"כ מת אביו א"צ בן הבן משיחה אבל אם הניח בן והיתה עליו מחלוקת ומת הבן ועל הנכד אין מחלוקת צ"ע אם צריך משיחה ולכן צ"ע אם מלך המשיח יצטרך משיחה כיון שמרדו ישראל ברחבעם, ומלך עצמו שמרדו בו ואח"כ חזר א"צ משיחה:

סג[edit]

ואם היתה שם מחלוקת. (פא) ולאו דוקא מאחיו. ודוקא כשמלך אח"כ על בעלי המחלוקת:

סד[edit]

ויהואחז מפני יהויקים אחיו. (פב) מיהו הוא נמשח באפרסמון שכבר נגנז שמן המשחה בימי יאשיהו אביו אבל בלא"ה הי' נמשח בשמן המשחה:

סה[edit]

בשמן אפרסמון. נקי (פג) שהרי יהוא לא הי' ממלכי בית דוד ואין מושחין אלא למלכי בית דוד כנ"ל ה"ז:

סו[edit]

מסורת ביד החכמים. (פד) ובגמ' מסמיך לה אקרא קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה:

סז[edit]

שעשה משה. (פה) ודוקא הכלים הראשונים שעשה משה ונמשחו במילואים אבל אם עשה משה כלים אח"כ עבודתן מחנכתם:

סח[edit]

במשיחתן. (פו) יש לעי' אי בעינן המשיחה ע"פ כולה ואפשר דצריך מבפנים ומבחוץ ואפשר דבחד זימנא סגי וע"מ שיתקדש מבחוץ ולדורות דעבודתן מחנכתם י"ל דכל שעבד בהן מבפנים נתקדשו גם מבחוץ (פז) ואין משיחה אלא ביום:

סט[edit]

כיון שנשתמשו בהן. (פח) ולא סגי בקדושת פה:

ע[edit]

במלאכתן נתקדשו. (פט) משמע אע"פ שאין עבודה גמורה וכן סכין מתקדש בשחיטה אע"ג דשחיטה לאו עבודה היא (צ) שכל שאין לו תוך א"צ קידוש:

עא[edit]

בשרות הם מתקדשין. (צא) ובימי שלמה היו מפנים מתוך של משה לתוך של שלמה ואם לא היו שם של משה כאחת הם קדושין ומתקדשים:

עב[edit]

ושאר כלי השרת כולן. (צב) וי"א חוץ מן הסירים ויעים שעושין מנחשת וחוץ מהסכינים שהם של ברזל:

עג[edit]

כמו שביארנו. בפ"א מבית הבחירה הי"ח י"ט:

עד[edit]

וכולן מתקדשין במלאכתן. כנ"ל הי"ב:

עה[edit]

מתיך אותן. (צג) ודוקא להתיכן לגמרי אבל להתיך מקום השבירה ולתקנן אסור דמחזי כדרך עניות:

עו[edit]

ועושה אותן כלי אחר. (צד) ואע"ג שמהפך צד הפנימי לחיצון (צה) ויש להסתפק אם רשאי לשנותן לכלי אחר:

עז[edit]

ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם. (צו) שיש בהן מועל אחר מועל (צז) ואין להם פדיון (צח) וכלי שרת שנשבר אין קדושת הגוף בטלה כיון שראוי להתיכו ולהחזירו ומ"מ מסתבר שטעון אח"כ חינוך עבודה כעושה כלי מחדש:

עח[edit]

כלי הקודש. (צט) משמע אפי' אינו כלי שרת (ק) אבל בתוס' כתבו דדוקא כלי שרת:

עט[edit]

שנקבו. וכתב (קא) המל"מ שאם עושין מעין מלאכתן יכול לתקנן אבל המגי' כתב שם בשם התוס' שאפי' עושין מעין מלאכתן אין מתקנין (קב) ורש"י כתב שאם אין ניכר התיקון מותר:

פ[edit]

או שנסדקו. (קג) היינו פגימה גדולה שיהא ניכר אח"כ התיקון אבל פגימה קטנה אין פוסלת אלא במזבח:

פא[edit]

אין סותמין אותן. (קד) שאין עניות במקום עשירות:

פב[edit]

אלא מתיכין אותן. (קה) ואין ראוי לגונזן ולקנות חדשים כיון שאפשר לתקנן דהוי בזיון הקדש:

פג[edit]

שנשמט מן הנצב. היינו הברזל ששוחטין בו מן הידית שלו:

פד[edit]

או שנפגם. (קו) פירש"י פגימה גדולה שתיקון ההשחזה ניכר:

פה[edit]

ואין משחיזין אותה. (קז) לתקן את הפגימה שאין עניות במקום עשירות כדמסיק:

פו[edit]

אלא גונזין אותו. ומה שאין מתיכין אותה כמו כלי שרת שמא בסכין לא שייך התכה וצ"ע:

פז[edit]

בין הקודש והאולם לדרום. עי' בה"ל:

פח[edit]

ועושין אחרים. (קח) ואם אין אחרים כיוצא בהן מתקנין אותן:

פט[edit]

עשרון וחצי עשרון. (קט) והיו בלי גודש:

צ[edit]

לחלק בו מנחת כה"ג. היינו החביתין שהי' מחלק העשרון לשתים מחציתו בבקר ומחציתו בין הערבים כמש"כ רבנו בפ"ג מתו"מ הי"ח:

צא[edit]

הין. הוא י"ב לוג. וחצי ההין ו' לוג, ושלישית ההין ד' לוג, ורביעית ההין ג' לוג:

צב[edit]

למדידת הנסכים. חצי ההין יין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש:

צג[edit]

ולוג למדידת שמן למנחות. לוג לכל עשרון כמש"כ רבנו בפי"ב ממעה"ק ה"ז:

צד[edit]

וחצי לוג למדידת שמן חכח נר מנרות המנורה. (קי) דצריך שיתקדש השמן בכלי דכיון דמתן שמן בעי כהונה צריך שיתן שמן שנתקדש כבר ולא סגי במה שיתקדש עתה במנורה:

צה[edit]

מנרות המנורה. שהיו נותנין חצי לוג לכל נר כמש"כ בפ"ג מתו"מ הי"ב:

צו[edit]

ורביעית לחלק בו שמן לחביתין. שהי' מביא עמה ג' לוגין שמן ואופה י"ב חלות כמש"כ רבנו בפי"ג ממעה"ק ה"ד נמצא רביעית הלוג לכל חלה:

צז[edit]

הואיל והיה במקדש מימי משה. ושמן המשחה אחר לא עשו מעולם כנ"ל ה"ה:

צח[edit]

ובחצי לוג שיהי'. (קיא) צ"ל שהי':

צט[edit]

היו מודדין מים למי סוטה. כמ"ש בפ"ג מסוטה ה"י שנותן חצי לוג מים מהכיור ומוחק בו המגילה:

ק[edit]

ושמן לתודה. שמפריש לה חצי לוג כמ"ש בפ"ט ממעה"ק ה"כ:

קא[edit]

שמן לחם הנזיר. שהי' בו י' חלות וי' רקיקין ורביעית שמן שמינית לחלות ושמינית לרקיקין כמש"כ בפ"ט ממעה"ק הכ"ג:

קב[edit]

ומים לטהרת המצורע. שמביא רביעית מים חיים ושוחט לתוכה הצפרים כמש"כ בפי"א מטו"צ ה"א:

קג[edit]

ולא מפני מעשים אלו נתקדשו. (קיב) דמצורע חול הוא שחוץ למחנה עשאוהו (קיג) ומ"מ החמירו למדדו בשל קדש דמשום כבוד המצוה לב ב"ד מתנה עליהן (קיד) ושל תודה ושל נזיר בשחיטת תודה ושחיטת איל נזיר קדושים הלחם וא"צ לקדש השמן בכלי שרת ובסוטה הרי המים כבר נתקדשו בכיור דמים קדושים כתיב וא"צ לקדשו ומ"מ מותר ליתן כל אלו בכלי הקודש כיון שהוא צורך המקדש:

קד[edit]

וכלי היבש כו'. (קטו) מבואר דמדת היבש נתקדשה ואע"ג שפסק בפי"א מאה"ט שאין נפסלות בטבו"י עד שיקרמו פניה דאע"ג שעשרון מקדש שלא יועיל פדיון מ"מ לענין שיפסל בטבו"י תנור מקדש (קטז) נמצא שיש בלחה"פ ושתי הלחם ג' קדושות נמשחו בעשרון הוקדשו קדושת הגוף שאין להם פדיון ולחה"פ חייבין עליו משום חימוץ ומ"מ לישתן ועריכתן כשר אף בחוץ כיון שלא הוקדשו עדיין להפסל בטבו"י [ואע"ג שגם מנחות שכלי שרת מקדש ליפסל בטבו"י אינו מקדש ליפסל ביוצא ומ"מ לישתן בפנים שגנאי להוציאן לחוץ אחר שנתקדשו בכלי שרת מ"מ לחה"פ ושתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ אחר שנתקדשו בכלי שרת כיון שלא קדוש להפסל בטבו"י ועדיין עתידין להתקדש בתנור אין גנאי להוציאן בחוץ] נאפו בתנור הוקדשו להפסל בטבו"י ומחו"כ ועדיין אין נפסלות בלינה, סידר לחה"פ על השלחן ושחט את הכבשים על הלחם הוקדשו ליפסל בלינה, ובזה נתיישבו כל פסקי רבנו שפסק בפי"א מאה"ט דקרמו בתנור הוכשרו להפסל בטבו"י ופסק בפ"ה מתו"מ ה"י שאין דוחות את השבת ופסק כאן דמדת היבש נתקדשה ופסק בפי"ב ממעה"ק הי"ט דלחה"פ חייבין על חימוצה ופסק בהל' תו"מ פ"ה הי"ז דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים, אבל התוס' ס"ל דפלוגתא נינהו:

קה[edit]

בירוצי המדות. (קיז) הגודש שעל המדות (קיח) וי"א מה שנופל מהכלי לאחר שנתמלא:

קו[edit]

קדש. ובפ"ב ממעה"ק ה"י י"א מפרש מה יעשה בהן:


--
ציון ההלכה
--

(א) מנ"ח מצוה ק"ז וכ"כ רבנו בסה"מ שרש י' אבל הרדב"ז כתב כאן שרק העשי' מצוה אבל המשיחה אינה מצוה אבל בסה"מ לרבנו מצוה ל"ה משמע דג"ז בכלל המצוה וכ"כ בס' המפתח בשם הגרי"ז ולפ"ז אפשר שמברכין ע"ז: (ב) כריתות פ' א' ד"ה המפטם: (ג) מנ"ח מצוה ק"ז: (ד) תרגום יונתן שמות ל"ה כ"ח: (ה) בכורות ה' א': (ו) כריתות ה' א' ורבנו השמיט כ"ז וכתב בהר המורי' שפסק כאביי שם דלא ס"ל ונשאר בצ"ע ויותר נראה מש"כ בלקוטי הלכות דרבנו לא הוצרך להזכירו דכבר ידוע שכל דבר צריך לשקול בהכרעה ומ"מ צ"ע שלא הביא שלא ישקול משקל במשקל: (ז) מנ"ח מצוה ק"ז: (ח) שם בגמ' וג"ז לא הביא רבנו בהדיא ובמנ"ח שם תמה בזה: (ט) מעשה רוקח וזה שלא כד' הר המורי' שלא ס"ל שצריך ב' הכרעות שפסק כאביי: (י) הרב מלבי"ם ז"ל שם: (יא) בפי' החומש: (יב) בכריתות שם: (יג) מנחות פ"ט א': (יד) המפרש על פיה"מ בשם רס"ג ומיושב קושית הראב"ד וכ"כ הא"ע וגם הרמב"ן בחומש הביא כן ע"ש והוא פי' לדעה זו הא דכתיב מר דרור ליקח מן הצבי בהיותו חפשי כי אם היה ברשות אדם לא יעשה מור: (טו) מובא בא"ע והוא הנקרא מוסק וכ"ה בפי' רס"ג: (טז) כאן בהשגות: (יז) בפ' תשא: (יח) שבת ס"ג א' וירושלמי פאה פ"ז ה"ג: (יט) בפ' תשא: (כ) שם: (כא) ל"ד ב': (כב) כ"מ: (כג) מנ"ח מצוה ק"ז: (כד) כריתות ה' א' ועי' בהר המורי' שכ' דרש"י פליג ע"ז וצ"ע: (כה) מנ"ח מצוה ק"ט: (כו) שם מצוה ק"י: (כז) עה"ש: (כח) מנ"ח מצוה ק"ט: (כט) שם מצוה ק"י: (ל) תפא"י ריש כריתות בבעז אות ב': (לא) צ"פ ה' מתנ"ע דף נ"ז וכן משמע בלשון רבנו כאן: (לב) ועי' בבה"ל בה"א שכתבנו ליישב: (לג) תוספתא מכות פ"ג ה"א ובמנ"ח מצוה ק"ח כתב דהניסך חייב דוקא אם עשה מעשה: (לד) בהשגות ה"י: (לה) כ"כ רבנו בפי"ט מסנהדרין ה"א ועי' מנ"ח מצוה ק"ח שכ' שאינו יודע מנ"ל עונש ואזהרה גם על סיכה וגם על נתינה וכתב אולי נלמד זה מזה ובישועות מלכו כתב דמלקות לוקה גם בפחות מכזית וצ"ע: (לו) מנ"ח מצוה ק"ח: (לז) שם: (לח) כריתות ו' ב': (לט) שם: (מ) כריתות ו' ב': (מא) שם: (מב) שם: (מג) וכנ"ל סקכ"ה: (מד) מנ"ח מצוה ק"ח: (מה) עה"ש סי' י"ז: (מו) הר המורי': (מז) בעל הטורים במדבר כ' כ"ו ולכאו' ה"ה משוח מלחמה שנתמנה אח"כ להיות כה"ג חוזר ונמשח שהראשונה לא היתה לשם כה"ג וכן כה"ג שנמשח למלך צריך לחזור ולמושחו (אלא שאין ממנים כהנים מלכים) אבל משוח שעבר שחזרו ומינוהו יתכן שא"צ משיחה שכבר נמשח לכה"ג אע"פ שעבר וצ"ע ובס' המפתח ראיתי שהספרים דברו על כך ואינם תח"י: (מח) ערוך השלחן: (מט) מנ"ח מצוה ק"ז ועמש"כ בזה בפ"ד הי"ט בבה"ל: (נ) רש"י כריתות ה' ב': (נא) גמ' שם: (נב) שם ו' ב' ורבנו לא הביאו משום שפסק בה"ט דלכתחלה מושחין את המלכים כמין נזר והכהנים כמי כי ובדיעבד אם לא משחום כלל ג"כ מהני א"כ לא הוצרך להביאו מיהו נ"מ אם משחוהו במשהו ויש לפנינו שמן המשחה אם יש לחזו ולמושחו או כבר יצא וצע"ק: (נג) כריתות ה' ב': (נד) מנ"ח מצוה ק"ז וכ"נ מדברי רבנו בפ"ד הי"ב י"ג: (נה) כריתות ה' ב': (נו) מנ"ח מצוה ק"ז: (נז) שם: (נח) שם מצוה ק"ח: (נט) קרית ספר: (ס) רמב"ן שמות כ"ט ז': (סא) כריתות ה' ב': (סב) ק"מ: (סג) ישועות מלכו והציורים שבגמ' וברמב"ם אינם נכונים: (סד) גמ' כריתות שם: (סה) רש"י שם: (סו) עי' כריתות ז' א': (סז) ערוך לנר כריתות ו' ב' וצ"ע דבתוספתא רפ"ג דמכות אי' הסך שמן אע"פ שלא שפשף חייב ושמא הכונה משום נתינה: (סח) מנ"ח מצוה ק"ח: (סט) מגילת ספר לאוין רצ"ב: (ע) שם: (עא) ס' המפתח בשם יצחק ירנן ועי' בה"ל: (עב) מנ"ח מצוה ק"ח: (עג) ובתרומה יש בזה מחלוקת הראשונים כמש"כ בדרך אמונה פי"א מתרומות סקצ"ב: (עד) בהשגות כאן: (עה) מנ"ח מצוה ק"ח: (עו) כריתות ה' ב' הוריות י"ב א': (עז) עי' הר המורי' והרחיד"א בשער יוסף הוריות י"ב א' למד מדברי רבנו בפי"א ממלכים הי"א דדוקא מלכי בית דוד אין מושחין אלא ע"ג המעין אבל מלכי ישראל אין קפידא ולענ"ד אין ראי' משם דרבנו כתב כן משום שאין מושחין כלל אלא מלכי בית דוד אבל היכא שמושחין כגון באפרסמא דכיא יתכן שצריך ע"ג המעין: (עח) ירו' שקלים פ"ו ה"א וג"ז אין מעכב שהרי שאול ויהוא נמשחו מן הפך עי' כריתות ו': (עט) וכן משמע לשון הגמרא: (פ) מנ"ח מצוה ק"ז: (פא) שם: (פב) מבואר בכריתות שם ובמנ"ח שם תמה ע"ז: (פג) כריתות ו' א': (פד) שם: (פה) תשו' ח"ס או"ח סי' ל"ז: (פו) חזו"א קדשים מנחות סי' כ"ז סקי"א ועי' בס' יריעות שלמה שדעתו דצריך למשוח כל הכלי ע"ש ראייתו: (פז) גור אריה יהודא בשם המג"א בזית רענן וע"ל סקמ"ה: (פח) חזו"א מנחות סי' ל' סק"א ועי' באו"ש שנסתפק אם הכניס מנחה פסולה שאם עלה לא ירד אם מקדש הכלי: (פט) שיח יצחק ביומא ל"ט א' ולא כתו"י שם: (צ) מקדש דוד סי' ב': (צא) ירו' יומא פ"ג ה"ו: (צב) תוס' השלם[1] ציינתי לעיל בפ"א מביה"ב הי"ט: (צג) כ"מ בשם רש"י: (צד) שו"ת מהר"מ שיק או"ח סי' ע"ח: (צה) יריעות שלמה: (צו) חזו"א מנחות סי' ל' סק"א ב' בשם המל"מ: (צז) מרכבת המשנה: (צח) חזו"א שם: (צט) יריעות שלמה: (ק) שבועות י"א א' ד"ה מ"מ ולכאו' זה תלוי אם סכין כלי שרת (עי' תוס' חולין ג' א' ד"ה כגון) שהרי בגמ' אמרו גם גבי סכין אין עניות במקום עשירות והביאו רבנו בסמוך הט"ו ודעת רבנו בפ"ד ממעה"ק ה"ז דלכתחלה בעינן סכין כלי שרת: (קא) כאן: (קב) מנ"ח מצוה צ"ה: (קג) מנ"ח מצוה צ"ה ולקוטי הלכות זבחים פ"ח א' ורבנו למד דין נסדקה מתוספתא פ"ט דקרבנות כ"כ בס' יריעות שלמה: (קד) רש"י בזבחים פ"ח א': (קה) עה"ש: (קו) בזבחים פ"ח א' ואע"ג שרש"י פי' זה על כ"ש הכ"מ העתיק זה על סכין וכאן משמע שאם אין ניכר פגימתה מותר לתקנה דומיא דמתיכין את הכלי אבל מלשון רבנו לכאו' לא נראה כן ואולי בסכין החמירו וצ"ע: (קז) גמ' שם ואולי לרש"י מיירי נמי באופו שיהא ניכר אח"כ: (קח) כ"כ התוס' בשבותות י"א א' ד"ה מ"מ בחד שינויא ולכאו' נראה מזה שאין עניות במקום עשירות אינו אלא מדרבנן ונדחה במקום הצורך ולפ"ז בדיעבד כשר תמיד וכן מצאתי ביריעות שלמה וצ"ע: (קט) מנחות פ"ז ב' לרבנן דפסק כוותייהו ועי' מל"מ: (קי) חזו"א מנחות סי' ל' סק"ז: (קיא) וכ"ה בכת"י (ק"מ): (קיב) מנחות פ"ח ב' ומש"כ ברש"י שלפנינו שהי' בשער ניקנור כבר תמה הרש"ש ע"ז וברש"י כת"י איתא כהוגן: (קיג) וכעין זה כתבו בתו"י ביומא ל"ט א' ד"ה אלא של חיל ע"ש: (קיד) מנחות פ"ח ב': (קטו) חזו"א שם סי' כ"ד סק"ט בשם הל"מ פ"ה מתו"מ ה"ז: (קטז) שם סק"י י"א: (קיז) תי"ט פ"א דמנחות מ"ב בשם רבנו בפיה"מ וכ"כ ר"ד ערמאה: (קיח) שם בשם הערוך וכ"כ הכ"מ כאן:

·
מעבר לתחילת הדף


שולי הגליון


  1. שמות ל"ה ה' סי' ל"א.

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א מונגשים לציבור בהורמנא דמרן שליט"א (הזכויות שמורות)