דרישה/יורה דעה/שצט

דרישה ‏ יורה דעה שצט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכל שכן אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל כו' ורבי' זרחיה הלוי כתב בספר המאור אם מת אחד בערב הרגל ובאת השמועה לאחד מקרובי המת בעשירי אחר החג אי הוי כשמועה קרובה או כרחוקה ותלו הדבר להקל משום ספק אבילות להקל ול"נ להחמיר שאין נראה שיעלה הרגל למי שלא בא עדיין שמועת המת ואיך יעלה לו הרגל להחשיב כ"א יום ע"כ מתוס' אלפסי מ"ו והביאו ב"י ג"כ בסי' ת"ב (וז"ל שם) כתב רבינו ירוחם מת לו מת ערב הרגל שערב החג וחג ושמיני עצרת עולין למנין כ"א וצריך לנהוג ט' ימים אחר החג להשלים ל' ולא ידע שמת עד שעברו י' ימים אחר הרגל ולפי המנין שמנינו כבר עברו ל' והוי שמועה רחוקה כ' בעל המאור שיש מן החכמים שנסתפקו בזה וכתבו דהו"ל ספק אבילות וקי"ל כדברי המיקל באבל והו"ל שמועה רחוקה ולפי דעתי נ"ל דהו"ל שמועה קרובה שאין הדברים נראין שיעלה לרגל למי שלא באה לו עדיין שמועת המת כי לעולם אין דין מי שלא נהג אבילותו ולא שמע בו כדין מי שנהג הילכך ל"ש ערב הרגל ול"ש יום שמיני עצרת וכל כיוצא בו אינם נמנין לגבי שמועה אלא לעצמן ע"כ דבריו והרבה ראיות ע"ו עכ"ל ר"י. ונ"י בפרק א"מ כתב כל זה ג"כ וגם הרמב"ן בת"ה הסכים לדברי בעל המאור וע"כ ראוי לפסוק כמותו אף להחמיר באבל. ומעתה אני בא לדון על שמועה רחוקה לענין יום מיתה וקבורה לאבלים וכגון שלא נקבר ביום שמת שיש לחלק ולומר אף שלגבי אבלים עדיין הם בתוך שלשים ומונין מיום הקבורה דהיינו אבילות דידהו לא חל עד שיסתום הגולל וכ"ז שלא נקבר יש להם דין אנינות אבל לענין שמועה לאותם שלא נהגו אבילות מונין שמועה רחוקה מיום המיתה מאחר דיום המיתה הוא עיקר ולא יום הקבורה אקוה להאריך אי"ה:

ב

ולא אמרינן דחג שמיני עצרת מבטל וכתבו הגהות מיימוני דשמיני עצרת אינו עולה כ"א יום אחד כשקברו ברגל ועי' בתשובות מ"ו סימן ה' שפסק בכה"ג עולה שמיני עצרת לבטל ממנו דין ז' והביא שם המרדכי דפסק דאינו עולה רק ליום א' והוא מסיק בראיות דעולה לז' ע"ש שהוכיח כן מדכתב הטור כאן דשמיני עצרת אינו מבטל משמע הא לז' עולה:

ג

ואין רבים מתעסקין בו לנחמו מת לו מת ברגל פי' בי"ט עצמו אין מראין לו פנים (פירוש מבקרין אותו לנחמו) בי"ט ואחר החג מברין אותו וישב ימי אבלו עם יום האחרון של חג אמנם ל' יום מונין מיום קבורה רוקח עיין בב"י בסוף הסימן שהביא הירושלמי:

ד

ואם חל יום ששי או יום ראשון שלו ערב הרגל מותר לספר ולכבס כו' כן הוא הגירסא ברוב ספרים והקשה ב"י בא"ח סי' תקמ"ח היאך אפשר למימר דכשחל יום ששי בערב הרגל שיהא מותר לגלח בו ביום דהא אפי' אמרינן ביה מקצת היום ככולו נהי דחשבינן כאילו עברו כבר כל ז' אכתי בתוך ל' הוא דהא לאחר הרגל הוא צריך להשלים גזירת שלשים וא"כ היאך יהא מותר לו לגלח בערב הרגל עכ"ל וע"ק לי הא רבינו כתב קודם לזה ז"ל ואם חל שביעי שלו בשבת בערב הרגל אסור לגלח בע"ש כו' הרי בהדיא דבששי אסור לגלח מיהו קושיא זו יש לתרץ כמו שתירץ ב"י בא"ח על הגמ' דשאני התם דלמחרת אכתי לאו רגל הוא הלכך לא מצי מבטל אסור תגלחת משא"כ ביום הסמוך לרגל ממש דמפני כבוד הרגל מיבטל מיניה אסור תגלחת אבל קושיא ראשונה במקומה עומדת דהא רבינו כתב בהדיא לעיל מיניה ואם נהג שבעה לפני הרגל כו' מבטל ממנו גזירת שלשים כו' משמע דוקא אם נהג שבעה וי"ס דגרסי מותר לכבס ומוחקין תיבת לספר כדי להנצל מקושיא זו (בהגהות רא"פ כתוב ז"ל נ"ל דצ"ל יום שלשים או יום אחד ולגירסת ספרים דלא גריס לספר ש"ד עכ"ה) אבל יותר נ"ל להגיה ולהחליף תיבת ששי ולכתוב במקומו שביעי מלמחוק תיבה אחת דזהו טעות גדול ומצאתי שהרמ"א בד"מ הגיה ג"כ שביעי במקום ששי ומפרש שביעי מתחילת אבילות ויום ראשון היינו ראשון שאחר שבעה שהוא ראשון לשלשים ונראה שמפרש כן ולא מפרשו כפשוטו דראשון מתחילת אבילות קאמר דא"כ צ"ל דלצדדין קתני כמ"ש בפרישה וזה נראה לו דוחק אבל ק"ל על פירושו שרבינו כתב מותר לספר ולכבס כיון שא"א לו לעשותה בלילה משמע אבל אם אפשר לעשותה בלילה היו אסורים לעשותה ביום וז"א דכיבוס מותר ביום השביעי דאמרינן מקצת יום ז' ככולו אפי' בלא רגל וכן קשה מ"ש אבל אסור לרחוץ עד הלילה כו' אבל לפי מה שפירשתי דראשון דתחילת אבילות קאמר א"ש דהואיל דאם לא היה הרגל היה אסור לגלח ביום ז' ולכבס ביום ראשון אלא שהרגל מבטל ממנו תורת ז' ושלשים ולכן מה שאפשר לעשות בלילה אסור לעשות ביום:

ה

ואע"פ שמותר לכבס מבעוד יום אסור לו ללובשן עד הלילה עיין בס"א שכן הוא וכ"כ נמי בפסקי אשיר"י אפילו היכא שמותר לכבס מ"מ אסור ללובשו עד שתחשך ואם כן נ"ל דהאידנא דנהגו לרחוץ אף אם לא נהג אלא שעה אחת לפני הרגל ומקילין ביה טפי כמו שפסק מהר"ם ומהרא"י הביאו בסימן רפ"ז אפ"ה לא מקילין ביה ברחיצה וכן ללבוש המכובס אלא בערב סמוך לחשיכה אפי' אם חל יום ששי ערב הרגל א"ל בערב שבת שהוא ערב הרגל שצריך למהר קצת יותר ומ"מ צריך לאחר הרחיצה כפי העת וק"ל מ"ו. ועיין בא"ח בש"ע סימן תקמ"ח דפסק רמ"א דאנן לא נהגינן לרחוץ בכה"ג ובסימן זה כתב בסעיף ה' אדברי ש"ע דכן נוהגין ויש לומר דלא כתב וכן נוהגין לרחוץ בתוך ז' אלא ר"ל וכן נוהגין דאם חל יום ז' והלאה ערב הרגל אנו נוהגין שלא לרחוץ כ"א מן המנחה ולמעלה סמוך לחשיכה וק"ל:

ו

ורבינו יב"א כתב כמו שאסור לרחוץ כך אסור לכבס כל היום כו' לכאורה נראה דגם בשביל זה צריכין להגיה שביעי כו' כמ"ש בפרישה אבל א"צ דרבינו שכתב דריב"א סבר שסמוך לחשיכה מותר לכבס היינו לפי דינו בעת שמותר לפי דעתו וע"כ צ"ל כן דהא כתב כמו שאסור לרחוץ כך אסור לכבס והשתא היאך מדמה זה לזה דהא פשיטא דרחיצה מותר ביום ז' מיד אפי' קודם הלילה לכ"ע אלא ע"כ צ"ל דכל חדא וחדא לפי דינו קאמר וה"ק כמו שאסור לרחוץ בתוך ז' כך אסור לכבס בתוך שלשים וכן צ"ל בדברי הרמב"ם שכתב בסמוך שאינו מותר לא לגלח ולא לרחוץ כו' וע"כ נמי דכל חדא לפי דינו קאמר ורבינו שמביא דברי ריב"א אתא לאשמעינן כמו שריב"א סובר דכיבוס אסור כל היום אפי' בתוך ל' לפי סברתו ה"ה למפרשים שסוברים דכיבוס אינו אסור אלא עד ז' דהכא תוך ז' נמי אסור כל היום וק"ל:

ז

ונקיט יומא דאבילות מי"ט האחרון וז"ל מהרי"ל יום שני של ר"ה אינו מורה שיעלה למנין ז' ואמר שכן ה א במיימוני אבל בשאר י"ט מורה שיעלה אע"פ שלא מצא בהדיא היכא שקברו תוך המועד שלא הוי יום הקבורה בי"ט האחרון שיעלה למנין ז' עכ"ל ותמיה לי הלא בהג"ה מיימוני חולקין בזה החילוק ע"ש מ"ו:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.