דרישה/יורה דעה/רנג

דרישה ‏ יורה דעה רנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יטול מהתמחוי בסימן רנ"ו נתבארו דיני קופה ותמחוי ושם כתב וז"ל תמחוי לעניי עולם וקופה לעניי אותה העיר עכ"ל. והוא ל' הברייתא דפ"ק דב"ב דף ח' ע"ב וכ"כ: הרמב"ם בפרק ט' מהלכות מתנות עניים אלא שכתב ז"ל התמחוי לעניי עולם והקופה לעניי אותה העיר בלבד עכ"ל הנה שדקדק בלשונו והוסיף תיבת בלבד ולפאורה משמע מינה דגם לעניי העיר היו מחלקין מהתמחוי נוסף על הקופה אלא שמהקופה לא היו נותנין לעני עולם כלל ומתמחוי היו נותנין גם לעניי עולם. וכן נראה קצת לשון רבינו מדסתם כאן וכתב ומי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מהתמחוי כו' אף שלשון המשנה כך הוא סוף מסכת פיאה מכל מקום לא הו"ל לסתום אלא לפרש דאעניי עולם קאי א"ל שס"ל ג"כ שגם לעניי העיר חולקין מהתמחוי. וכ"כ מהרי"ק שורש י"ז סעיף ד' בהדיא ז"ל נראה דדעת רבי משה (ר"ל במ"ש מי שישב בעיר ל' יום נותן לקופה וג' חדשים לתמחוי) במ"ש בפ"ט דהלכות מת"ע והוא כי גיבוי הקופה דבר קצוב כפי הממון אשר תשיג כל אחד ואחד העשיר ירבה והדל ימעיט ומשום כך מתחייב בהם מיד אחר ל' יום אבל גיבוי התמחוי אין דבר קצוב אלא גובין מאת כל איש אשר ידבנו לבו כמ"ש רבינו משה ומש"ה אין מחייבין אותו עד לאחר ג' חדשים שלא נתקן אלא כדי שיהיה להם להעניים מזונות יותר בריוח אבל מבלעדו יש להם הספוק בצמצום ע"י גיבוי הקופה כו' ע"ש הרי לפנינו דס"ל דאף לעניי העיר היו מחלקין התמחוי נוסף על חלק הקופה מע"ש לע"ש ומ"ש מהרי"ק בשם הרמב"ם אינו מפורש כן בהדיא שם ברמב"ם גם מ"ש שתמחוי אינו דבר קצוב כו' עיין מ"ש מזה בסימן רנ"ו:

ב

אבל יש לו מנורה או שלחן של כסף כו' ב"י תמה ע"ז דבגמרא מסיק דאפילו בכה"ג א"צ למכור כ"א מגרדה ועלי. ולעד"נ לישב דרבינו כ"כ בשיטת הרמב"ם שכתב בפ"ט מהלכות מת"ע והביאו גם כן הב"י ז"ל בד"א בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהם אבל אם היו כלי כסף וכלי זהב כגון מגרדה או עלי וכיוצא בהן מוכרן ולוקח פחותין מהן ע"כ וכתב ב"י ע"ז ז"ל אע"פ שבעלי כותשין הריפות שהן דבר מאכל אינו בכלל כלי אכילה מפני שהריפות חיין וגם אין מקרבין לפניו העלי לאכול בו עכ"ל. הרי שהתחיל רבינו בל' הרמב"ם רק שסיים במנורה ושלחן שצריך למכרו ונראה שטעמו משום דאיתא בפרק מציאת האשה והביאו ג"כ ב"י ז"ל תנן התם לא ימכור את ביתו וכלי תשמישתו ולא והתניא היה משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף בכלי כסף ישתמש בכלי נחשת א"ר זביד ל"ק הא במטה ושלחן הא בכוסות וקערות מ"ש כוסות וקערות דלא דאמר מאיסי לי מטה ושלחן נמי אמר לא מקבל עילאי ואמר רבא בריה דרבה במחרישה דכספא עכ"ל הגמרא והנה קשה בזה דהול"ל אלא אמר רבא במחרישה דכספא אם איתא דפליג ארב זביד דמצריך אפילו מטה ושלחן של כסף למכור וע"כ צ"ל דס"ל להגמרא דל"פ וגם מטה ושלחן צריך למכור וה"ט כמו שס"ל להרמב"ם דעלי צריך למכור כיון שאינו כלי של אוכל נפש עצמו כן המטה שמניחין המצעות עליו והשלחן שפורסין מפה עליו צריך למכור ולא שייך למימר דלא מקבלי עלואי כיון דלא אוכל על שלחן עצמו ואינו שוכב אמטה עצמו והמקשן נ"ל דסבר מדנקט כוסות וקערות דא"צ למכור דדוקא אלו קאמר הא מטה ושלחן אפילו אוכל ושוכב אמטה ושלחן עצמו דצריך למכור מש"ה פריך דאינהו נמי לא יהיו מקובלין עלויה ומייתי גמרא אוקימתא דרבא דמוקי להאי ברייתא במחרישה דכספא וממילא נמי נאמר דרב זביד דמוקי לה במטה ושלחן דוקא בכה"ג קאמר ליה ולא בכל ענין וק"ל. ונלע"ד דהרמב"ם פי' מחרישה דבר שמכתתין בו המאכל כמו עלי ונקט הא משום דשלחן דקאמר ר"ל כלים לצורכי שלחן והיינו כלים העשוין לצורך אוכל נפש דשלחן. ואפשר נמי לומר דרבינו גרס ברמב"ם במקום מגרדה מנורה. א"נ נקט מנורה במקום עלי שכתב הרמב"ם שהוא אחד מכלי השלחן ואינו לצורך אוכל נפש עצמו ודו"ק:

מי שיודע שם הנכבד צריך שלא יהנה משל אחרים וקשה מאלישע הנביא דפשיטא שידע ועוד דהא היה לו יותר מר' זוז אלא ש"מ דוקא אסור ליהנות בתורת צדקה אבל דורון דרך כבוד דלמא אפי' לעשיר שרי וכן בתשובת מהר"ם וכן איתא בהג"ה אשיר"י שדורון דרך כבוד מותר לת"ח לקבל הג"ה וכ"כ הגהות מרדכי דפרק כיצד הרגל ע"ש: (ולכשיגיע לביתו א"צ לשלם כו' ובתוס' פ"ק דב"ב כתבו שישלם במידות חסידות רש"ל: דבשעה שלקח היה עני אם לוה כו' עכ"ה) אם לוה בשעת עניות ואחר כך הולך וקבוץ מעות צריך לשלם מהמעות שקבץ וכן המסקנא במרדכי פ"ק דב"ב ובתוס' פ"ק דכתובות כתבו שישלם במדת חסידות:

ומה שאמרו חכמים ר' זוז הכל לפי פרנסת ביתו כדאשכחן שהיו כופלין ד' מאות זוז לפי שהיה רגיל לכך ע"כ מ"ק פרק השותפין ובתשובת מהר"ם מצאתי וז"ל משמע דלכל גלגולת משערין ר' זוז אפילו בימיהם והכל לפי השעה וכ"כ בס' א"ז וז"ל אפילו יש לו יותר מר' זוז וטיפולו מרובה הרי זה יטול כו' ומצוה נמי ליתן לו מן הצדקה כשאר עני אבל ודאי אדם שרוצה ליתן מידו ליד עני יכול ליתן למי שישר בעיניו וכמ"ש רבינו בסמוך ויכולין ליתן לו כו':

ג

וי"א שכל אלו השיעורים לא נאמרו כו' כן כתב סמ"ק וז"ל ב"י ודברים של טעם הם כתב במרדכי ובהג"ה בשם אבי"ה שמי שנצטרך לבריות ושט אחר פרנסתו ונתנו לו צדקה אין בעלי חובות יכולין להפרע ממנו ממה שגבה בצדקה דאדעתא דאשתו ובניו נתנו לו שיתפרנסו בו כמו אותם שנושאין כתבי קיבוץ וכתוב בהן שיש להם טיפול אשה ובנים ואפי' את"ל שזה יתן מדעתו לב"ח אשתו ובניו יעכבו על ידו עכ"ל וכתב רמ"א אם לא שכתוב בקיבוץ שחייב לאחרים דאז נתנו לו אדעתא דהכי שישלם:

יכולין לבנות ב"ה מן המעשרות ואין זה גנאי כי עכשיו נותנין צדקה לדעת זה לעשות כל צרכי ציבור. וכן מותר לעשות בו כל צרכי מצוה. ויפרנס אביו בכבוד ולא ממעשר עני וחבר עיר אין שולחין לו צדקה מן הכיס דגנאי הוא לבני העיר אבל מעשר עני נותנין ללוי ונותן מעשר עני לקרוביו עד מחצה וכן לאביו מהר"ם מ"ק:

ד

ישמרו אותם לשבוים אחרים וכן מותר המת ליורשיו מותר שגבו למתים סתם למתים. ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם רמב"ם ואשר"י:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.