דרישה/יורה דעה/רמו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png רמו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

כל אחר מישראל חייב בתלמוד תורה כו' יכול אדם להתנות עם חבירו (העוסק בתורה קודם) שיעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלק בשביל ממון שיתן לו (דכתיב אם יתן איש את כל הון ביתו וגומר עכ"ה) רמ"א והביא ב"י בסוף הסימן בשם רבי' ירוחם נ"ב ח"ה ומסיק ונ"ל דהעוסק אבד שכבר ביטל חלקו ע"ש:

ב[edit]

ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד כו' ואין לו לאדם ללמוד כ"א מקרא משנה והתלמוד והם הגמרא והפוסקים ובזה יקנה העוה"ז והעה"ב אבל לא בלימוד שאר החכמות אבל מ"מ מותר ללמדן באקראי ובלבד שלא יהא ספרי מינין וזה נקרא בין החכמים טיול בפרדס ואין לו לאדם לטייל בפרדס כ"א לאחר שמלא כריסו מבשר ויין והוא לידע דיני א"ו ודיני מצות כ"כ הרמב"ם בספר המדע ועיין בפ"א דת"ת שאחר שכתב שם כדברי רבינו שישלש אדם ימיו כו' סיים וכתב ז"ל והעניינים הנקראים פרדס בכלל הגמרא הן עכ"ל בדפוס הקטן ובדפוס הגדול נדפס שם בכלל התלמוד הן. ודבריו תמוהין לע"ד בזה כי לע"ד פרדס הנזכר ר"ל חכמת הטבעות ואיך כללו בכלל גמרא ותלמוד. וצ"ל שפרדס ר"ל ע"ד אמרם ד' נכנסו לפרדס ובאו להשיג מה למעלה ומה למטה והוא חקירות עיונית אלהית ואפי' אזה כתב הרמב"ם שאף על פי שבכלל הגמרא הוא מ"מ לא ילמדנו כ"א אחר שמילא כריסו ממקרא משנה ותלמוד:

ור"ת פירש שאנו סומכין כו' תלמוד בבלי בלול כו' יש בעלי בתים נוהגין ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים ומביאין ראיה מהא דאמרינן ס"פ בתרא דנדרים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא אבל לי נראה כי לא זאת המרגוע ולא בזאת יתהלל המתהלל כ"א בזאת יתהלל השכל וידוע בספרי פוסקים דיני תורה כגון האלפסי והמרדכי ורא"ש ודומיהם דזהו שורש ועיקר לתורתינו ואינם יוצאים כלל בלימוד גמרא פירוש תוס' דהא דתנא דבי אליהו כו' כבר כתב רש"י שם כל השונה הלכות פירוש הלכות פסוקות ומ"ש ר"ת כאן תלמוד בבלי בלול כו' קאי אמ"ש רבינו לפני זה אלימוד ט' שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול ילמוד בתלמוד אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים כי אם ג' או ד' שעות לא ילמדו בתלמוד לחוד כנ"ל:

ג[edit]

ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ומקודם החורבן כו' בר"פ היה קורא את המגילה ת"ר משמת משה ועד ר"ג לא היו למדין תורה אלא מעומד משמת ר"ג ירד חולי לעולם והיו לומדין תורה מיושב והיינו דתנן משמת ר"ג בטלה כבוד התורה וצ"ע למה בראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים והא לפני זה א"ר אבהו מנין שלא יהא הרב יושב ע"ג מטה והתלמידים על הארץ שנאמר ואתה פה עמוד עמדי וצ"ל דתפס הרמב"ם פשטא דגמרא דפרק השוכר את הפועלים דאמרינן התם ר"ג וריב"ק הוו יתבי אספסלי וראב"ש ורבי הוו יתבי קמייהו אארעא וכבר הקשה הר"ן בריש פרק הקורא את המגילה הא דרבי אבהו אההוא דהתם ומשני כמו שמשני שם הגמרא אהא דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר ל"ק דברים רכים ונוחים שאדם ממהר לשומען מעומד קשות מיושב הכי נמי בשמועות קשות היו יושבין אספסלים שאם היו יושבין בקרקע עם תלמידיהן לא היו יכולין לעיין בהם היטב א"נ כאן קודם שהגיעו לכלל סמיכה כאן לאחר שנסמכו דהתם ראוי לרב לחלוק כבוד לתלמידיו עכ"ל הר"ן עד"ז זה כתב הרמב"ם שבראשונה היה הרב יושב ותלמידיו עומדין כשלא הגיעו לכלל סמיכות ודו"ק:

ד[edit]

(ולא יגביה הרב קולו יותר כו' שנאמר משה ידבר וגו' ועפ"ר ומקשו התוס' מאי ראיה היא זו הא צריך לאתויי דמשה לא היה מגביה קולו שהוא היה המתרגם יותר מהקב"ה שהוא הקורא ותירצו דה"פ מסתמא משה היה מדבר בכל כחו כדי להשמיע קולו לכל העם והקב"ה לא היה צריך להרים קולו שלא היה מדבר רק עם משה לבד ואפ"ה היה מגביה קולו כדי שלא יהא קולו של משה המתרגם יותר מקולו של הקב"ה שהיה הקורא עכ"ל בברכות דפ' ג' שאכלו (דף מ"ה ע"א עכ"ה):

ה[edit]

אא"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו כן למד מהירושלמי פרק היה קורא את המגילה ועיין בכסף משנה בפ"ד מהלכות ת"ת שהאריך בזה ושלפי הר"ן אין ראיה מאותו הירושלמי (וגם הראב"ד השיגו בזה אלא שהרמב"ם צ"ל שפירש הירושלמי עכ"ה) דלא כפירוש הר"ן ע"ש:

ו[edit]

(שואלין מעומד ותוס' בבכורות פ' כל פסולי המוקדשים דשואל הלכות והגדות צריך לשאול מעומד ובפרק תפילת השחר במעשה דר"ג ורבי יהושע עמד השואל ושאל כו' ד"מ עכ"ה):

ז[edit]

(שהתלמוד מביא לידי מעשה נתחבטו בו קדמונינו דלפ"ז הול"ל המעשה גדול דכל הלימוד אינו אלא בשביל שמביאו לידי מעשה וי"ל ודאי מי שמקיים כל תרי"ג מצות הוא יותר מת"ת ומבטלין מת"ת בשביל תרי"ג מצות אבל מצוה אחד או ב' יותר טוב ללמוד שהתלמוד מביא לידי כמה מעשים ובמצוה לא יעשה רק מעשה א'. ועי"ל שהתלמוד גדול שעושה מצוה בהלימוד בעצמו שנאמר ולמדתם אותם וגם מביא לידי עשיית מצות ולכן התלמוד גדול עכ"ה):

ח[edit]

תחילת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ובא"ח סימן קנ"ה איתא ג"כ וז"ל ויקבע עת ללמוד דאמר רבא בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים לו קבעת עתים לתורה נשאת ונתת באמונה וכתב שם ב"י ז"ל פ' במה מדליקין אמרינן שואלין אותו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים ובפ"ק דסנהדרין אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה ונראה שרבינו סובר דאה"נ דתחילת דינו אינו אלא על ד"ת ובפ' במה מדליקין לא נחת אלא למימר על כמה דברים שואלין אותו ולא דקדק בסדרם ומפני כך הפכם רבינו וכתב קבעת עתים לתורה קודם נשאת ונתת באמונה והתוס' תירצו בע"א ותירוץ זה נכון הוא עכ"ל ולעד"נ לחלק שיש חילוק בין שאלה לדין ובק"ש ביארתי:

ט[edit]

(לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה היינו שאינו לומד בהדיא לשמה אלא סתם שלומד בלא שום כוונה אבל הלומד על מנת לקנתר וכיוצא בדברים ע"ז אמרו כל מי שלומד שלא לשמה טוב לו שלא נברא וכן הוא בתוס' בפסחים ר"פ מקום שנהגו עכ"ה):

י[edit]

ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה ה"ז חילל השם ובוזה את התורה וז"ל ב"י הרמב"ם בפ"ד ממסכת אבות קרא שם תגר על הספקות שנותנין להתלמידים והרבנים אף על פי שמשמע שם מדבריו שרוב חכמי הדור הגדולים שבזמנו היו עושים לא נמנע מלהשיב עליהם כמה תשובות ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאל"כ כבר היה התורה בטלה ח"ו וכבר כתב והאריך הר"ר שמעון בר צמח לסתור כל ראיות הרמב"ם ולהחזיק ביד החכמים והתלמידים הנוטלים פרס מהציבור ובודאי במי שאפשר להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה ודאי מידת חסידות הוא ומתת אלהים הוא אבל אין זו מדת כל אדם כו' וכ"כ רמ"א בש"ע סעי' כ"א והאריך ונתן טעם כדי שלא יצטרך הרב לעשות מלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון כו' וכ"כ בעל נחלת אבות ע"ש שהאריך. ולפ"ז צ"ל הא דכתב רבינו בר"ס רנ"ה וז"ל לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה כר עד יעסוק באומנות ואפי' באומנות מנוול שאני התם דאיירי מצדקה וכאן מהספקה דנותנין לו דרך כבוד א"נ הכא מיירי ברב הממונה על הציבור דאם יעסוק לפניהן במלאכה אזי לא יהיו דבריו מקובלין על הבריות:

יא[edit]

ועוד ציוו ואמרו לא תעשם עטרה כו' מותר לת"ח לאודעיה נפשיה באתרא דלא מכירין ליה אם צריך הוא לכך (דכתיב ועבדך היה ירא ה' מנעוריו וכ"כ הסמ"ג עכ"ה) רמ"א והוא מהירושלמי ועוד כתב שאסור לרב לקבל דורונות מן הבריות כ"א הספקה קבועה והא דאמרינן כל שמביא דורון לחכם כאילו מביא ומקריב בכורים היינו בדורון קטן שכן דרך בני האדם להביא דורון לאדם חשוב אפילו הוא ע"ה. ושרי לת"ח לטעום מידי מהוראתו כדי לברר הוראתו אבל ליקח דבר חשוב ממה שהתיר אסור ע"כ ע"ש (כ"כ הג"א פ"ק דע"ז):


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.