דרישה/יורה דעה/רטז

דרישה ‏ יורה דעה רטז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אמר קונם פירות האלו עלי כו' וכן לא אמר האלו אלא כו' כצ"ל ולא כספרים דגרסינן פירות האילן ואע"ג דממ"ש רבינו אם לא אמר האלו אלא היו לפניו כו' משמע דעד השתא ברישא לא איירי בהיו לפניו וא"כ אין שייך לומר האלו כשאינם לפניו ולפי ספרים דגרסינן האילן א"ש זה עפי מ"מ ע"כ ז"א כוונת רבינו וכן מוכח מדברי הרא"ש וז"ל הרא"ש בפי' המשנה ריש דף נ"ז קונם פירות האלו כו' עד וה"ה אפי' לא אמר האלו דכיון דקאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחילופיהן וגידוליהן והא דקאמר האלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מנ"מ בגידולין של אלו בלא"ה אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אם לא שנאמר דנ"מ בגידולין קודם שהגיעו נכלל פירות עכ"ל הרא"ש הרי לפנינו שלא כתב תיבת לפניו אלא שרבינו כתב תיבת לפניו לאשמעינן דדין זה ג"כ באוסר פירות עליו בקונם ולא אמר האלו ואפ"ה צריך לאשמעינן דגם גידוליהן אסור כגין שאמר קונם הם עלי וכיון שאמר הם ודאי אמונחין לפניו לבד כיון ולא על כל המין ומש"ה אשמעינן דאף ששאר פירות מותרין עליו. חילופין וגידולין דאותן פירות המונחין לפניו אסורים מלשון קונם ומ"ה כתב תיבת לפניו לאשמעי' דקונם הם עלי אמונחין לפניו לבד דווקא קאי ודו"ק:

ב

אסור בחילופיהן ובגידוליהן ז"ל הרא"ש אם החליפן לכתחילה אסור המחליף בדמיהן מדרבנן דאסרו דמי כל איסורי הנאה. וכתב ב"י ע"ז נראה מדבריו דלא מתסרי חילופין אלא היכא דהחליפן הנודר לכתחילה אבל אם החליפן אחר מותרין לנודר מן הדין כדין שאר איסורי הנאה שלא קנסו אלא למחליף עצמו בלבד וכדתניא בפ"ק דחולין חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אבל הר"ן כתב דכיון דפרט ואמר האלו שוינהו עליו כהקדש כו' וס"ל דאסורין עליו מדאורייתא אפי' החליפן אחר ע"ש בב"י אבל רבינו נ"ל דבשיטת הרא"ש אביו אזיל שהרי כתב דל"ד האומר האלו אלא ה"ה באומר קונם הם והוא ממש לשון הרא"ש שכתבתי דלא כמ"ש הר"ן וכמ"ש ב"י עצמו בד"ה ומ"ש רבינו וכן אם לא אמר האלו:

ג

מותר בחילופיהן ובגידוליהן לענין חילופיו אין חילוק בין זרעו כלה לאין כלה כו' ואף שמל' רבינו לכאורה לא משמע הכי מדכתב אם הוא דבר שזרעו כלה כו' מותר בחילופיהן ובגידוליהן כו' משמע דהיתר חילופין תליא באשר זרעו כלה (וכן ראיתי כתוב בביאורים אחרים שהאריכו כן בסברות דקות ואינו נכון והעיקר כמ"ש א"א ז"ל עכ"ה) וכן משמע ממ"ש אחר כך באומר קונם שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופין ובגידולין בדבר שזרעו כלה ואסור בדבר שאין זרעו כלה מדכתב סתם אסור משמע דגם אחליפין קאי מ"מ א"א לומר כן דזיל בתר טעמא דלא אסר עליו הכא אלא מהפירות עצמן ובזה אין שייך לחלק בין כלה לאינו כלה ומש"ה לא הוצרך רבינו לפרש בהדיא וגם הוא מפורש בדבריו למי שמעיין היטב בדבריו שהרי ברישא כתב ואם הוא דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסור ולא הזכיר חילופין ובסיפא דכתב סתם היינו משום דקאי אגידולין דסיים מיניה לפני זה וסמך על מ"ש לעיל דלא אסר בדבר שאין זרעו כלה אלא בגידולין וכמשנה שם וז"ל המשנה שאני אוכל שאני טעם מותר בחילופין וגידולין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אסור אפי' גידולי גידולין עכ"ל הרי לפנינו שלא כתב ההבדל דזרעו כלה אלא אגידולין דסמיך ליה:

ד

ואם הוא דבר שאין זרעו כלה כו' וה"ה בפירות האלו דלעיל כו' וכ"כ הר"ן שם בהדיא דהאי בבא דאם אין זרעו כלה אסור אפי' בגידולי גידולין אכולה מתניתין קאי וה"ק מ"ש ברישא אסור בגידוליהן דמשמע הא בגידולי גידולין מותר ה"מ בדבר שזרעו כלה דבכה"ג נהי דבגידולין ראשונים מתסרי אע"ג דזרעו כלה וליכא שום דבר מדבר האיסור דמ"מ לא גרע מחליפין דחליפין נמי אע"ג דליכא שום דבר ממאי דאסר עליה אפ"ה אסורין אבל גידולי גידולין מותר כמו חליפי חליפין אבל בדבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפי' גידולי גידולין אסור כו' ע"ש:

ה

קונם מעשה ידיך עלי ולא תקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמי באומר קונם ידיך למעשיהן אי נמי מעשה ידי אשתו לאחר שתעשה שיש בו ממש הוא ר"ן (וכתב הר"ר יונה דלא מתסר אלא בכנגד מעשה ידיה שאם טחנה ואפתה לחם המעות שכנגד טחינה ואפייה שלה וכנגד החטין שלו עכ"ה):

ו

אמר בחיי ובמותי אם מת לא יירשני כתב ב"י ומיהו איתא בגמרא פ' הגוזל עצים ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לוה וב"ח באין ונפרעין ממנו וכתב הר"ן משום דהממון הוא שלו אלא שאסור ליהנות ממנו ולכך נותן לבניו ונותן לבניו ל"ד דא"כ מתהני בטובת הנאה אלא אומר נכסי אלו אוסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהן טלו לעצמכם ועשו בהן מה שתרצי כו' והאריך מאוד בב"י וע"ש ורבינו שסתם לטעמיה אזיל דלא סבירא ליה כל הנך מילי כמו שביאר בסימן רכ"ג ומכח זה תמה שם על הרמב"ם וכבר תמה עליו מאוד ב"י בסימן זה ובסי' רכ"ג ולפי מ"ש שם גם רבינו ס"ל דין הגמרא אלא שמחולק עם הרמב"ם במה שמתיר למודר עצמו ליתן לב"ח ע"ש:

ז

אמר לחבירו ככרי אסורה כר כך הוא הגירסא בדפוס ספרי י"ד הישינים וב"י גורס ככרי זו וכתב וזה לשונו כתב רבינו דין זה באומר ככרי זו לאשמועינן דאע"ג דאמר זו מת או מכרו לאחר מותר כיון דלא אמר ופריש בחיי ובמותי ומתוך מה שכתב רבינו לעיל בסמוך יתבאר לך דין זה דאפילו באומר ככר זו כל כמה דלא פריש בחיי ובמותי מותר בו לאחר מותו ולא כתב ככרי זו אלא שלא לשנות מלשון הגמרא דנקט ככרי ולפי פירושו צ"ל מ"ש רבינו שלא אמר אלא ככרי ר"ל ולא אמר בחיי ובמותי ול"נ דגירסת ספרי הישינים שלא גורסין תיבת זו היא יותר נכון ומיירי אפי' באומר בחיי ובמותי דהא כבר כתבתי לעיל שבכל מקום שמדבר רבינו בענין זה מיירי במפרש בחיי ובמותי ונקט סתם בלשון הגמרא וסומך על מ"ש פעם אחת והוא הדין בכל מקום איירי בענין זה והוי כאילו אמר לביתי בחיי ובמותי אלא שלא אמר זה דמותר אם מת או מכרו הוא הדין היכא שאמר ככרי בחיי ובמותי ולא אמר זו שמותר אם מת או מכרו: וכתבו התוספות והרא"ש שאם אדם אוסר שלא יאכל בשר עד זמן פלוני שאסור ברוטב (דזה הוא כאילו אמר קונם בשר שאני אוכל עכ"ה) דהא בהא תליא והא דאמרינן הנודר מן הבשר מותר ברוטב היינו באומר קונם בשר עלי שלא כיון אלא במה שנקרא בשר.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.