דרישה/יורה דעה/ר

דרישה ‏ יורה דעה ר

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בס"פ מי שמתו מימרא דרב הונא בהיתה טליתו חגורה לו על מתניו יכול לקרות ק"ש אע"פ שאסור להתפלל עד שיכסה לבו ותניא שם כוותיה וכתבוהו הטור א"ח ס"ס ע"ד והוא מוסכם מכל הפוסקים ופירש רש"י חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש אבל לתפילה צריך הוא לראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך עכ"ל. ונראה דבתפילה דוקא דינא הכי אבל בשאר הברכות אע"פ שמדבר עם השם באומרו ברוך אתה ה' כו' מ"מ אף ע"פ שאינו מכוסה על לבו יכול לברך וראייה ממ"ש רבינו בהל' חלה סימן שכ"ח ז"ל איש אסור להפריש חלה ערום לפי שא"א לו לברך אפילו פניו שלמטה טוחות בקרקע מפני שערותו בולטת אבל אשה שפניה טוחות בקרקע יכולה להפריש ערומה שערותה מכוסה עכ"ל. והוא משנה במס' דחלה וגמ' ס"פ מי שמתו וכ"כ הטור א"ח סי' ר"ו ז"ל ולא יברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א איש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע מברכת כי בזה מתכסה ערותה עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות סי' ט' ע"ש. מבואר מזה דלענין ברכות אין קפידא בברכתו ערום רק שיהא ערותו מכוסה. ודע דקי"ל כמ"ד לבו רואה את הערוה אסור לברך וכ"ש שאסור לראות בעיניו את ערוותו בשעת ברכה כמבואר בפוסקים וכתבו רבינו בא"ח סי' ע"ד ע"ש מ"מ הא דהצריכו חכמים באשה להיות פניה שלמטה טוחות בקרקע לאו מטעם שעיניה ולבה יראו את ערותה דבאשה לא שייך ה"ט כמ"ש בא"ח והביאו הב"י שם סי' ע"ד ז"ל נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות בחלוקה אע"פ שאינן מפסיקות למטה מן החזה לפי שערותן למטה מאוד ואין לבן רואה את הערוה ולא בעי טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותה עכ"ל. ומוכח מדבריו דלא שייך באשה שעיניה ולבה יראו את ערותה. ונראה דהצריכו לכסות ערותה אינו אלא משום כבוד השכינה דלאו אורח ארעא שתזכיר השם וערותה מגולה. ומה"ט נמי למדנו מזה באיש שאף אם ירצה לכסות לבו בבגד דתו לא יראה לבו ערותו מ"מ לא מהני לברך כשעומד ערום דהא מ"מ ערותו מגולה ובעי שילבש חלוקו ויפסק אז בידו בחלוקו על לבו ויברך וה"ה בישן בטליתו מכוסה בטליתו אמרו חז"ל דחוצץ לבו בבגדו ומברך וכמ"ש רבינו בא"ח סי' ע"ג דוקא בכה"ג ולא כשהוא עומד ערום. ואם רוחץ ויושב במים צלולים באיש אסור לברך מטעם דלבו רואה את הערוה אם לא שהם עכורים כדאיתא ס"פ מי שמתו וכתב רבי' בא"ח סימן ע"ד. ובאשה כה"ג ביושבת במים אפי' צלולין מותר דלא יהא (בלא) מים כדלעיל אבל כשהיא עומדת במים שערותה מגולה אסורה לברך אם לא שיהיה המים עכורין אף שליכא טעם באשה דלבה או עיניה יראו ערותה מ"מ מפני כבוד שכינה אסור דמים צלולין כעומדת ערום דמי וכמ"ש. והשתא א"ש מש"ר כאן בברכת הטבילה דאשה ז"ל והראב"ד כתב שתברך לפניה קודם שתפשט בגדיה ואם לא ברכה קודם שפשטה תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולים עוכרתן ברגליה ומברכת וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבול עכ"ל. דוק בלשונם ותמצא כל אשר כתבתי שהרא"ש כתב כשעומדת בחלוקה תברך ולא הצריכה שתעשה הפסק בין לבה לערותה וה"ט משום דאשה אינה צריכה לזה וכמ"ש בשם א"ח הנ"ל. ומ"מ הצריכה שתעמוד לבושה עדיין בחלוקה משום כבוד השכינה וזהו עצמו טעם הראב"ד שהצריכה לברך קודם שתפשוט בגדיה וכתב פשטה בגדיה קודם שברכה צריכה לעכור המים ולברך טעמו כמ"ש דמים צלולים חשובין כאינם וערותה עדיין מגולה נגד שכינה וק"ל. ומזה למדנו מ"ש רבינו לפני זה בשם בה"ג ז"ל לאחר שתעלה מן הטבילה תברך לא שיהא מותר לה לברך כשהיא ערומה בעוד המים צלולים אלא ר"ל כשתעלה מן המים ותלביש חלוקה או תעכור המים ברגליה ולא הוצרך לכתבו כאן דאין דין זה שייך בברכת טבילה לחוד כ"א בכל הברכות דרך כלל אמרו שאסור לברך ערום ולא בא בה"ג ללמדינו כאן אלא דין ברכה השייך בטבילה דאע"פ שכל הברכות מברך עובר לעשייתן ברכת הטבילה תקנו לאחר טבילתה ומטעמא שכתב ר"י משום כדי שתהא טהורה בשעת ברכה וק"ל. וכן כתב בעל ש"ד בה' נדה ריש ד' ס"א כל זה מבואר ז"ל ואני מצוה לנשים לברך לאחר הטבילה אשר קב"ו על הטבילה כשהיא עומדת עדיין במים אם הם עמוקין שמכסין לבה וגם הם עכורין ואם הם צלולין עוכרן ברגליה ואם אינה יכולה לעוכרן ברגליה תלביש חלוקה בעוד רגליה במים כדי שתהא ברכה סמוכה לטבילה וקודם הטבילה לא תברך דאמרינן בפ"ק דפסחים דוקא כל הברכות עובר לעשייתן חוץ מטבילה. ומסתמא איירי בכל חייבי טבילות ולא נאמר בטבילת גר דוקא מיירי ואע"ג דהלכה כר"י בן בתירא דטמא קורא ומברך כי אורחיה גבי טבילה שאני כיון שלאחר טבילה מברך בטהרה שפיר טפי שתמתין מעט עד אחר הטבילה היכא דאפשר לעשות בטהרה עבדי והיכא דלא אפשר לא אפשר כ"פ ראב"ן ושאר גאונים עכ"ל ש"ד. ונראה הא דכתב הראב"ד לאחר שתכנוס עד צוארה במים ובעל ש"ד כתב אם הם עמוקים שמכסה לבה לא שהם מצריכין זה לעיכוב ולחובה דהא כבר כתבתי דדוקא בתפילה הצריכו שיהא לבו מכוסה ולא בשאר ברכות אלא דלכתחלה טוב ליזהר גם בשאר ברכות שיהא מכוסה במים ויברך כמו בתפילה. וראייה לזה דבק"ש כבר כתבתי ל' ברייתא וגמ' דבחגור טליתו ממתניו ולמטה קורא אף שהוא מגולה ממתניו ולמעלה אפ"ה תניא בס"פ מי שמתו ז"ל ת"ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא ק"ש וי"א עוכרן ברגליו ופריך והרי לבו רואה את הערוה ומשני קסבר לבו רואה את הערוה מותר כו' ע"ש. הרי לפנינו דלכתחלה טוב לישב אפי' לק"ש במים עכורין עד צוארו. והא דבעל ש"ד כתב שיכסה לבו ולא עד צוארו היא היא דבמכסה לבו היינו סמוך לצוארו ועיקר קפידא הוא עבור לבו והא ראיה דגם לבו לא הצריכו אלא טליתו חגור על לבו שיכסהו כמ"ש לעיל וכמו שסיים בעל ש"ד בטעם שהצריכו לברך אחר טבילה שהוא לא לעיכוב אלא שטוב לעשותו בטהרה היכא דאפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר ה"ט מ"ש שיכסה צוארו היינו דוקא היכא דאפשר ותדע דלאו לחיוב הצריך בעל ש"ד שיכסה לבו שהרי סיים וכתב ואם אינה יכולה לעכרן ברגליה תלביש חלוקה כו' ולא כתב נמי והיכא שאין המים מכסין לבה תלביש חלוקה כו' אלא ש"מ דלענין זה לא הצריכו לה להלביש חלוקה וק"ל. וכן הוא דעת רמ"א בהגהותיו בש"ע שכתב ז"ל וי"א שלא תברך עד אחר הטבילה וכן נוהגין שלאחר הטבילה בעוד עומדו תוך המים היינו שלא עקרה רגליה לגמרי מהמים וכמ"ש בעל ש"ד הנ"ל ז"ל תלביש חלוקה בעוד רגליה במים כדי שתהא ברכה סמוכה לטבילה וק"ל. ונראה דמה"ט לא מהני לאשה שתחבוק בזרועותיה על גופה ולברך בעודה ערומה ואף שכתב ר' יונה פרק מי שמתו בשם רבני צרפת ז"ל אם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה כהפסקה מבגד ומותר עכ"ל והביאו ב"י בא"ח סימן ע"ד וכתב ע"ז ז"ל ואפי' לפי מ"ש בשם א"ז ותרומת הדשן שלא מהני כיסוי ביד כיון דלב ויד גופה אינון אין הגוף יכול לכסות את עצמו אבל לענין הפסק אפשר דמפסק אע"ג דחד גופא אינון עכ"ל ב"י נראה דלא כתב רבינו יונה אלא היכא שכל גופה מכוסה כגון התם שקאי אמי שישן ומכסה בטליתו על לבו ע"ז כתב רבינו יונה דאם חובק בזרועותיו על גופו סגי בהכי אבל בעומד ערום דצריך להיות גם ערותו מכוסה משום כבוד השכינה בין איש בין אשה כמ"ש מאי מהני חיבוק זרועותיו על גופו להפסיק בין לב לערוה והלא הערוה עדיין מגולה ועומדת וק"ל. ואע"פ שרבי' יונה כתב זה אהא דאתמר שם בגמ' ירד לטבול ולא יכול לעלות ולהתכסות במים קודם שתנץ החמה יתכסה במים ויקרא ופריך בגמ' והא לבו רואה את הערוה ומשני ר"א משם רבו במים עכורין שאנו דדמו כארעא סמיכתא וע"ז כתב ר' יונה שם דף י"ט ע"א דאם המים צלולין יעשה הפסקה מבגד ואמרו רבני צרפת שאם חובק בזרועותיו על גופו מהני כמו הפסק בגד ומותר עכ"ל הרי משמע מהענין דקאי ארוחץ בנהר וטובל שם אפ"ה מהני חיבוק זרועותיו על גופו. נלע"ד דע"כ א"א לומר כן דא"כ קשה למאי ס"ד דמקשן דהקשה שם והלא לבו רואה את הערוה וכי לא עלתה על דעתו הדין שיכול לעשות חיבוק בזרועותיו ואם הגמרא לא ס"ל האי דינא לרבני צרפת מנא להו וגם ר' אליעזר בשם רבו דחק נפשו לאוקים המשנה בעוכרו ברגליו משמע דזולת זה לית שום תקנתא והלא יש תקנה בחיבוק זרועותיו על גופו אלא מחוורתא דגם רבני צרפת לא אמרו דין זה אלא בישן בטליתו או רוחץ נפשו בכלי וכה"ג באופן שכל גופו מכוסה וליכא אלא משום שעדיין לבו רואה את הערוה אבל בכה"ג דרוחץ נפשו בנהר ודאי דלא מהני חיבוק זרועותיו אגופו מטעם שכתבתי דעדיין הערוה מגולה ועומדת לפני השכינה ורבינו יונה לא הביאו שם לענין הדין ההוא דירד לטבול בנהר אלא ללמדינו שחיבוק זרועותיו מחשב הפסק ונ"מ דאם רוחץ נפשו בכלי או ישן בטליתו ע"ד שכתבתי ודוק וזה נלע"ד ברור. וע"ד זה צ"ל דברי ב"י שהביא דברי רבינו יונה ורבני צרפת הנ"ל שם סימן ע"ד אדין מי שרוחץ נפשו במים כו' דלא כתבו אלא ללמדינו אם רוחץ נפשו בכלי. וכן עד"ז יתפרשו ג"כ דברי רמ"א ז"ל שם בש"ע בהג"ה ס"ב שכתב ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים אף בצלולין שרי עכ"ל. ור"ל שכמו שכתב הרשב"א שם אהא דגמ' הנ"ל והלא לבו רואה את הערוה ולא פריך נמי והלא עיניו רואין את הערוה דה"ט משום דעיניו חוץ למים ברשות [אחר] משא"כ לבו שהוא רואה את הערוה במים ברשות א' ע"ש והביאו רבינו יונה שם וגם ב"י. ועד"ז כתב רמ"א דה"ה אם אירע שלבו אינו בתוך המים עם הערוה דמותר אפי' במים צלולים. צריכין נמי לפרש ולומר דלא כ"כ אלא היכא שרוחץ נפשו בכלי היכא דליכא ערותו מגולה משום כבוד השכינה וק"ל. ואין להקשות אהא דפריך בפרק מי שמתו הנ"ל והא לבו רואה את הערוה. הו"ל להקשות נמי והא ערותו מגולה ועומדת וליכא כבוד שכינה י"ל חדא מינייהו נקט ועדיפא מינה קפריך ואין להקשות ממ"ש הרא"ש שם שר"ת היה נוהג כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה עכ"ל מאי מהני זה הלא ערותו עדיין היתה מגולה די"ל דשאני התם דהיה רוחץ בכלי שאין ערוותו מקרית מגולה שהרי הכלי כיסה כל בשרו סביב וליכא למיחש אלא משום לבו רואה את הערוה. וראיה לדבר קצת במה שדקדק וכתב שהיה רוחץ במים חמין שדרכו של חמין להיות בכלי. אף שי"ל מש"ה כתב חמין משום שהחמין מחלישין והוצרך לשתות משא"כ במים קרים מ"מ זכר לדבר מיהא איתא ונ"ל מ"ש הרא"ש הנ"ל בשם ר"ת שהיה מכסה בבגד ממטה ללבו לא שהיה הכיסוי למטה מלבו דא"כ בגד ל"ל והלא בחיבוק זרועותיו סגי ונראה דלאו דוקא חיבוק זרועותיו אלא כשמדבק ידו בכח למטה מלבו על גופו מחשב הפסק שלא יהא בו משום לבו רואה את ערותו לפי טעם שכתב בשם רבני צרפת וכמ"ש בשם ב"י דמחלק בין כיסוי ביד על לבו דלא הוי כיסוי ובין למטה מלבו דטעמו משום הפסק אלא הכא קאמר שהיה מכסה לבו בבגד למטה במים שר"ל שר"ת היה יושב מכוסה במים עד למעלה מלבו והיה מכניס הבגד תוך המים והיה מכסה את לבו למטה במים. תדע שהרי מהרא"י בת"ה ס"י הביא דין דרבינו תם הנ"ל וכתב ז"ל רבינו תם כשהיה רוחץ בחמין והיה שותה היה מתכסה בבגד כנגד לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה עכ"ל ש"מ שפי' דברי הרא"ש בשם רבינו תם שהיה מכסה נגד לבו לא למטה מלבו וכן דייק הלשון דהרא"ש הנ"ל שכתב שהיה מכסה ממטה ללבו והיה לו לכתוב למטה מלבו ודו"ק. והשתא א"ש שהראב"ד ובעל ש"ד כולן כתבו שצריך להעכיר המים ולא כתבו שיחבק זרועותיו על גופו אלא מחוורתא דכה"ג דטובל בנהר ובמקוה לא מהני. ומעתה באתי לדון על מנהג נשים שלנו שמברכות על הטבילה בעודן עומדות ערומות בתוך המים ולא מעכרי המים דלאו שפיר עבדי אף שהן מחבקין זרועותם על גופן וכמ"ש. פשיטא לפי מ"ש מהרמ"י בש"ע שלו הטעם שצ"ל עכורין כדי שלא יהו לבן רואות ערותן היה מהני חיבוק זרועותן וכמ"ש אבל ז"א דבאשה ליכא לבה רואות את ערותה וכמ"ש בשם א"ח הנ"ל דהואיל וערוותן עומד מאוד למטה אין לבן ועיניהן רואות את ערותן ואי משום האי חששא לא היו צריכין לא עכירת מים ולא חיבוק זרועותן ולא לבישת חלוקם אלא האי טעמא דהצריכו לבישת חלוק או עכירת מים משום כבוד השכינה וכמ"ש. וגם על ב"י יש תיוהא קצת הא דמצריך הראב"ד עכירת מים הביא הגמרא דפרק מי שמתו הנ"ל דפריך והא לבו רואה את הערוה ומשני כשעכר למים. ומשמע קצת מדברי ב"י דהיינו נמי טעמא דהראב"ד וזה ליתא כמ"ש. מיהו יש ליישב דברי ב"י שלא הביא הגמרא אלא ללמדינו דהראב"ד דכתב דמהני עכירת מים למד זה מגמרא דמי שמתו וק"ל מיהו קשה דא"כ לא הו"ל לסתום דבריו אלא לפרש. גם בטור א"ח שהביא דברי רבינו יונה בשם רבני צרפת הנ"ל קיצר בפירושו ע"ד שכתבתי גם בש"ע שם וגם רמ"א בהג"ה הנ"ל כולם קצרו ונתנו מכשול וטעות להמעיינים בקיצור דבריהם אם כוונו למ"ש. גם ראיה למ"ש שכמה פעמים נזכר בגמרא ובפוסקים שלא יברך ערום ולא כתבו הטעם משום שלבו רואה את הערוה קשה הא איכא תקנה בכיסוי את לבו או בחיבוק זרועותיו כמ"ש. והנלע"ד מוכרח כתבתי ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.