דרישה/יורה דעה/קלב

דרישה ‏ יורה דעה קלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אע"פ שמגע נכרי ביין שלנו אסור כו' מותר ליקח דמיו מאותו הנכרי שאסרו הטעם כתבתי בפרישה וכתב ב"י דמשמע מדברי הרמב"ם דספי"ג דמ"א דוקא בנתכוון לנסך אבל אי לא נתכוון אסור למשקל דמי מיניה דכיון שלא נתחייב לשלם ה"ל דמי יי"נ וא"ת הא אמרינן אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וא"כ אמאי אינו חייב לשלם וי"ל דהיינו דוקא בדברים שהם ידועים לכל העולם שהם נזקים אבל הכא שהוא נגיעה בעלמא ביין דכ"ע לית בה הזיקא כלל כ"א לישראל כל שלא נתכוון להזיק אין לחייבו לשלם ב"י. וכדברים הללו כתב ג"כ בכ"מ שם בס"פ י"ג מהמ"א ודבריו הללו תמוהין הן דהא כתבו התוס' שם פר"י דף נ"ט ע"ב בד"ה אמר רב אשי מנא אמינא לה כו' עד ואע"פ שאילו היה זה הישראל שופכו לא היה הנכרי נותן לו דמיו וא"כ ה"ל להחשיבה דמי יי"נ ממש מ"מ כיון דהישראל אם נסכו חייב לשלם ואפילו אם שפכו זה כדתנן בהנזקין המנסך במזיד חייב בנכרי נמי חשבינן ליה דמי הזיקו עכ"ל הרי לפנינו דלא מחייב הנכרי אלא מטעם דגם הישראל היה מחייב ובישראל המנסך יינו של חבירו אינו חייב אלא בנסכו במזיד לאסרו דהיינו נתכוון וכדתנן שם בהנזקין דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ופליגי שם חזקיה ורבי יוחנן וקי"ל כר"י דאמר דבר תורה היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ואפילו במזיד אלא דרבנן חייבוהו כדי שלא יהא כל אחד עושה כן לחבירו וכמ"ש רבינו ג"כ בח"מ סימן שפ"ה ע"ש והיינו כדברי הרמב"ם דאינו מתיר אלא בנתכוון לאסרו דאז בישראל חייב מש"ה התירו לקבל דמים מהנכרי ולא אמרינן דנהנה מיי"נ אלא דמי יינו הכשר דקשפיך קשקיל. ואף שהרשב"א בת"ה כתב דאף אם נסכיה שלא בכוונה לאסרו אלא סבור שהוא של עצמו גם כן חייב ומותר לקבל ממנו אף ע"פ שבישראל בכה"ג פטור מ"מ הנכרי שאני דהא מ"מ קלייה ניהליה כו' (ור"ל דמ"מ לאו דמי יי"נ שקיל אלא דמי יין כשר דאפסיד מידו) מ"מ מדברי התוספות הנ"ל לא משמע הכי והרמב"ם ס"ל כסברת התוספות וכסברת הי"מ שכתב הרשב"א גופא שם ומנ"ל להב"י והכ"מ להקשות אדברי הרמב"ם וצ"ע. וכל זה מיירי בנכרים שמנסכים אבל בזמן הזה כל מגע שלהם אינו אוסר רק בשתייה כמ"ש לעיל סימן קכ"ג רמ"א בש"ע:

ב

ודוקא לאחר מותרין אבל לבעל היין. שמכרו אסורין לעולם ז"ל ב"י חילוק זה נראה שהוא נלמד מדתנן המקדש בערלה כו' אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ופרש"י דאיהו אסור לאתהנויי מאותן דמים לפי שהן דמי ערלה בידו משא"כ באשה שאינן דמי ערלה בידה ומיהו קשה דאיכא למימר דע"כ לא קאמר אלא בשאר איסורין שאין תופסין דמיהן אבל יין נסך שהוא תופס את דמיו לא אלא בר"פ השוכר את הפועל משמע קצת דל"ש לן בין דבר שתופס דמיו לדבר שאין תופס את דמיו ואף ע"ג כו' ע"ש בב"י. וקשה לי על דברי הב"י הללו דבא לאסור כאן גם לאחרים כיון דתופס דמיו הא טעם ההיתר שכתב רבינו הוא מטעם שכתב כיון שכבר לקח הנכרי היין המעות שנותן אחר כך הוא כאילו נותנו לו במתנה ולא דמי י"נ הוא ומש"ה מן הדין אפי' לזה הישראל בעל היין עצמו מותר לשקלן מידן אלא שהחמירו עליו שלא יהנה מע"א אבל לאחר אין טעם לאסרו אף אם היה אסור בערלה אף לאחרים דהא שם לא איירי בשקיל הערלה תחילה. ונראה דהב"י ס"ל דמש"ר ודוקא לאחר מותרין כו' דאדלעיל קאי שאמר אבל הוא אסור למוכרו וליהנות ממנו שום הנאה והיה קשה ליה הא בערלם תנן דמותר לקדש בדמיו וע"ז קאמר דוקא לו קאמר הכא דאסור אבל לאחרים מותר גם הכא כההיא דערלה ומשמע מזה דישראל שמכר י"נ מותר דמיו לאחר וקשה לי הא בסמוך בסימן זה כתב רבינו והא דדמי יי"נ אסור דוקא בשל ישראל אבל נכרי שמוכר ע"א או יינו הדמים מותרים ע"כ ש"מ דבכה"ג בישראל שמכר יין נסך שדמיו אסורין אפילו לאחרים לכך נ"ל לפרש דמ"ש רבינו ודוקא כו' אדסמיך ליה קאי כמ"ש בפרישה ע"ש וכמ"ש ב"י בשם רבי' ירוחם מיד אחר זה וא"ל דגם הב"י מבאר דברי רבינו כן ומש"ה הביא דברי רבי' ירוחם זה אינו דע"כ לא כתבו לפרושי אלא לאפלוגי דהא בש"ע בסימן זה ס"ז כתב ר"א שאע"פ שלבעל היין אסורין כו' ש"מ דס"ל דלאו כ"ע גמירי דין זה דאל"כ מאן י"א אם לא רבי' ירוחם ועיין בסוף הסימן כתבתי ישוב לקושיא זאת.

ג

יש בו עכבת יין בשוליו כו' שמיד כשהגיע לאויר הכלי קנאו ולא נאסר עד שהגיע לשוליו ז"ל ב"י ויש לתמוה על רבינו דהא למ"ד נצוק חבור וכאשר פסק רבינו לעיל סימן קכ"ו לעולם אסור כיון שיש שם עכבות בשולי הכלי דמיד כשהגיע קילוח ראשון לשוליים נאסר כולו אפילו מה שלא הגיע לאויר כלי והנכרי אינו קונה שום טיפה אלא מה שהגיע לאויר כלי וי"ל דהכא מיירי שהעכבה שבשולי הכלי אינה אלא סתם יינם הילכך אפילו למ"ד נצוק חבור אינו אוסר אלא בשתייה ולא בהנאה כו' ע"ש. והא דאמר לעיל ומודד לכלי של נכרי שיש עכבות בפיו אסור התם נאסר ע"י תערובות כשהוא עדיין ברשות ישראל ואסור בהנאה קודם שקנאו הנכרי אבל הכא שלא נאסר ברשות ישראל אלא ע"י נצוק שאינו אסור בהנאה אלא בשתיה ומיד שהגיע לאויר הכלי קודם הגיעו לשולי הכלי קנאו הנכרי נמצא שהנכרי קנאו קודם שנאסר ע"י תערובת יי"נ. ועק"ש.

ד

מדד עד שלא פסק אסור כבר כתבתי בפרישה דמיירי אף במדד ישראל ע"ש וב"י פי' דברי הטור זה בשיטת הרשב"א דמיירי דוקא כשמדד הנכרי ואז קרוב שנגע הנכרי בשעת מדידה כר' ועל מ"ש רבינו אע"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין כתב ב"י וז"ל וא"כ הול"ל שימכרנו חוץ מדמי יי"נ שבו ולמה אמרו במשנה דאסור פי' אפי' בהנאה ומ"ש לעיל ומיהו בדיעבד כו' היינו משום דשם לא נאמר סתם אסור במשנה אלא מדיוקא דגמרא ותירץ כיון שכבר משך היין בידו של נכרי וישראל לא נזהר לשומרו קרוב הדבר שנוגע ביין ולכך אסור אפילו בהנאה ב"י ומ"ו וע"ש שהוצרך לדחוק מאוד במה שפי' דמיירי דוקא במדדו נכרי ומאוד אפלא ממנו למה פי' כן שהרי מוכח מדברי רבינו מיניה וביה שקאי אמדידת ישראל (ואין להקשות למה לא כתב דין זה לפני מ"ש היה הנכרי מודד כו' מאחר דאיירי במדידה ישראל די"ל דלפי שרצה לכתוב מתחלה כל הדינים כשפסק ועכשיו בא לומר דאם מדד ולא פסק אפילו הישראל וכ"ש נכרי דאסור עכ"ה) שוב מצאתי שגם בד"מ פי' כן ומרבה ג"כ שם בקושיות אדברי ב"י אמ"ש אדברי הרשב"א ורבינו לא חשש להאריך כו' ע"ש. ומה שהוכחתי כן מדברי רבינו הוא זה שהרי לעיל התחיל ואם פסק דמי היין ומדדו כו' והוא לשון המשנה ופירשו דאישראל המודדו קאמר דמותר וא"כ צ"ל היפוכו בשלא פסק אפי' מודדו כישראל אסור. וע"ק דלפני זה כתב במודדו הנכרי ולא הגביהו לקנותו דאסור ומפרשו דהיינו לכתחילה ומשום דקרוב הדבר שיגע בו וא"כ מאי קשה ליה כאן מתערובת של סתם יינם הא איכא למימר דג"כ דאסור לכתחילה קאמר משום שמא יגע בו אלא ודאי דממודדו הישראל איירי דבזה אין לאסרו משום שמא יגע בו כנ"ל דשם יש לחוש שיגע בו בשעת מדידה משא"כ כשמודדו הישראל. ומש"ה א"ש נמי דמסיק וכתב דאפ"ה אסור משום חשש נגיעה אחר שימשכנה לרשותו דאז אין ישראל שם לראות עליו שלא יגע בו וק"ל. ועל מ"ש רבינו מדד עד שלא פסק אסור תמה ב"י ז"ל וא"ת אמאי אסור הא כיון דאינו מוכרו אלא לאותו נכרי שנסכו שרי כמ"ש ריש הסימן ולדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דאינו מותר למוכרו אלא כשנתכוין להזיק וניחא דכאן לא נתכוין להזיקו ומיהו לדברי החולקים עליו צ"ע עכ"ל:

ה

דוקא כשמכר לקנות בדמיו צרכי ע"א עיין בתשובת ר"ש כהן ח"א בדף פ"א ע"א דמתמה מאוד בדין זה ומאריך ומסיים אם אזכה יגיעו דברי אלה למי שיסביר לי עומק חילוק זה כי עד עתה קשה בעיני להולמו עכ"ל. ואפשר לומר דודאי חליפי ע"א ביד נכרי מותרין ומיהו דוקא דבר שהוא חליפין בודאי אבל כשמכר ע"א לקנות בדמיו צרכי ע"א לא מקרי חליפי ע"א והדמים נשארו באיסור דע"א הראשונה וגם ודאי דהזמנה לאו מילתא היא כדתניא האומר בית זה לע"א לאו כלום אלא שזה אסור מטעם דלא מקרי חליפי ע"א דהוו כאילו לא החליף כלל וזהו שדקדק רבינו שאז נשארו הדמים באיסורן ולא אמר שאז הדמים אסורין אלא ודאי כמ"ש שהדמים הן באיסורן הראשון וק"ל עכ"ה):

ו

כדתניא ישראל כו' ואם אמר המתן כו' אסור מפני שרוצה בקיומו יש להקשות למה לא אוקי רבינו להא דאמרינן דמי ע"א ביד נכרי אסור דמיירי בדאומר המתן כו' דאסור ולמה לו לאוקמי כשמכר לקנות בדמיו צרכי ע"א כו' אפשר דלשון דמי ע"א ביד נכרי משמע ליה הכי שהדמים מיוחדים לקנות בו ע"א או צרכיה. א"נ לישנא דביד נכרי לא משמע כן דדמי ע"א ביד נכרי אסורין משמע שהדמים הם שלו ואינו חייב לאחרים ואפ"ה אסור ללקחם ממנו או להלוות ממנו אע"ג דאין הישראל שלוקחם ממנו רוצה בקיומו וא"כ אמאי אסור להכי אוקמה רבינו במוכר כדי לקנות ע"א ועי"ל דהלשון דמי ע"א ביד נכרי אסורין משמע אסורין לכל ישראל ואי כדאמר המתן כו' אינו אסור אלא לאותו ישראל שהוא חייב לו משום שהוא רוצה בקיומו אבל לאחר שרי ולפי חילוק זה דאוקימנא להאי דכתב רבינו דמי ע"א ביד נכרי כו' דמיירי כשהוא מזומן בידו ואחרים באין ליקח ממנו אפשר ליישב מה שהקשינו לעיל אפילו ב"י שפירש לעיל דאפי' אם נתן הנכרי המעות קודם שמשך אפ"ה מותר לאחרים וכאן כתב רבינו בהדיא דדמי ישראל אסורים אפי' לאחרים דשאני הכא שהך ישראל הולך אצלו לביתו ורוצה ליקח מידו הנך דמי יי"נ אסור אבל לעיל שהישראל שמכר היי"נ נתן לישראל אחר המעות ואותו ישראל אחר לא ידע שהן דמי יי"נ מותר כיון שהוא לא לקחו מהישראל אלא הישראל נתנו לו וק"ל. (ופר"י דסיפא מיירי כו' עיין בב"י שהביא דברי ר"י ורא"ש ומוכח שם דרישא מיירי דקתני מותר ביש לו ערב דאל"כ אסור ואמרי' בידוע שאין לנכרי מעות אחרים דאל"כ גם בסיפא לא היה אסור דאין אמירתו של נכרי מועלת כלום להפקיע חובו מיד ישראל. ועיין בתשובת בן לב ח"א ד' נ"ג ע"א שהאריך בדין זה ומה שמותיב ומפרק שם עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.