דרישה/יורה דעה/קטז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קטז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

יש דברים שאסורים כו': משקים שסננו במשמרת יש בהן משום גילוי צ"ע אמ"ש רבינו בטור א"ח ר"ס ער"ב ז"ל אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג מזבח ולאפוקי מגולה אפי' סננו במסננת וא"כ מאי איריא קידוש אפי' בלא קידוש נמי אסור משום סכנה ודוחק לחלק בין מסננת דהתם דאינו עובר הארס למשמרת דהכא ורא"פ תירץ בא"ח דהכא בי"ד נקטה אליבא דהלכתא דקי"ל כחכמים דאסרינן בכל ענין ולעיל כתב אפי' לר' נחמיה דפליג ומתיר בעלמא לקידוש ס"ל דאסור משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל וא"ל ארבינו למה כתב בא"ח דינו אליבא דר" נחמיה כיון דלא קי"ל כוותיה די"ל דשם לא אתא אלא לכתוב הא דאמרו אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך מאי אתא למעוטי ומנה והולך כל העניינים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דהא שם אין מקומו ללמד לנו דין איסור גילוי (דומה לזה צ"ל לעיל בסימן ד' בישוב דברי רבינו באדם אוסר דבר שאינו שלו וכמ"ש שם). גם י"ל כיון דעכ"פ הוצרך רבינו לכתוב שם הא דאין מקדשין אלא על דבר הראוי לנסך משום אינך עניינים דקחשיב שם כתב נמי הא דאין לקדש על דבר המסונן נ"מ אליבא דידן דאין חוששין לגילוי:

ב[עריכה]

וכמה ישהו מגולין כו' כדי שיצא הנחש כו' ויחזור לחורו הטעם כתבתי בפרישה ובירושלמי אמרו ע"ז ולא חמי ליה אמר ר' חנינא מין קטן הוא ושפיפון שמו והיה דומה לשערה אבל בגמ' דידן דקאמר כדי שיחזור לחורו לא ס"ל כן דא"כ בלא שיעור חזרה לחור לתסר וק"ל וכן משמע קצת בב"י ותוס' דחולין ד' י' מוכח בהדיא דפליגין אגמ' דידן דז"ל הגמ' שם וכמה מקום קרוב כדי שיצא מתחת אוזן הכלי וישתה ופריך ישתה הא קא חזי ליה אלא ישתה ויחזור לחורו וז"ל התו' וישתה הא קא חזי ליה בירושלמי מתרץ כחוט השערה הוא ושפיפון שמו עכ"ל משמע בהדיא דלגמרת ירושלמי לא ס"ל תירוץ דגמ' דידן דהיינו כדי שיחזור לחורו:

ג[עריכה]

ויין שהחמיץ אין בו משום גילוי בפרק אין מעמידין דף ל' אמר רבא האי חמרא דאקרים עד שלשה ימים אית ביה משום גילוי נהרדעי אמרי עד לבתר שלשים יומין חיישינן מ"ט זימנין מקרי ושתי. וחמרא דאקרים היינו שהתחיל להחמיץ ואינו חומץ גמור ע"כ. משמע מכאן שיין שהתחיל להחמיץ יש בו משום גילוי וכן הוא גירסת רבינו וכמ"ש בפרישה: בירושלמי הביאו הרמב"ם דיין או שאר משקין שהן חמין כל זמן שההבל יוצא מהן אין בהן משום גילוי מפני שהנחשים מתיראין מן ההבל ואין שותין הימנו:

ד[עריכה]

וצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג כתב ב"י הכי אמרינן בפרק כיצד צולין דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו עם הכותח משום דקשה לדבר אחר עכ"ל ויש בב"י חסרון הניכר דהא אין הפת שנאפה עם הצלי אסור משום צד סכנה אלא משום דריחא מילתא היא ומשום איסור בשר בחלב נגעו בה כמ"ש שם בהדיא אלא מדאתמר שם בתר הכי מביא ראיה וז"ל הגמ' בתר הכי האי בינתא דאטוי בהדי בישרא אסרה רבא מפרוקי' למיכלא בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולדבר אחר וממר בר רב אשי דהוה בתראי והלכתא כוותיה מביא ראיה שהרי אסר אפילו בריחא כשנצלו יחד ומכ"ש כשנתערבין בגופן או בטעמן ע"י אכילתן יותר ודו"ק ומ"ו כתב בספרו הג"ה סימן ט"ו באו"ה שלו דאינו אסור אלא בנצלו עם בשר ממש דהא כתב המרדכי בשם מיימוני שהיה אב לכל הרופאים אם צלאו בשר עם דגים אסור לאכול בחלב אלמא בריחא אין סכנה אלא בממשו ודוק ומיהו י"ל דבסכנה לא איירי אלא באיסורא ובא לומר דאפילו הרואה להקל בסכנה יחשוש לאיסורו:

ה[עריכה]

וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל לרחוץ ידיו בין בשר לדג והיה שורה פת ביין ואוכלו בנתיים כו' נראה דעשה וה במקום קינוח והדחה שהוצרכנו בין גבינה לבשר כמ"ש לעיל סי' פ"ט ושם נתבאר דלא יעשה קינוח והדחה בפעם אחת לשרות פיתו ביין או במים ולאוכלו אלא צריך לעשות כל אחד ואחד בפני עצמו וכמ"ש בא"ח סימן קע"ג אלא שהוא מיקל בין בשר לדג שבלאו הכי חומרא יתירא הוא ואף שבא"ח סימן קע"ג כתב ז"ל וא"א היה נוהג ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא נראה דה"פ מדהחמיר סכנתא מאיסורא מש"ה החמיר אפי' בנטילה זו אף שהוא חששא רחוקה ומה"ט שהוא חששא רחוקה היה מיקל בקינוח והדחה לעשותן בסעודה יחד.

ו[עריכה]

ושלא ליתן תבשיל תחת המטה כבר כתבתי בפרישה דלדעת הרמב"ם הטעם משום גילוי (ומש"ה מקילין בזמן הזה אבל ב"י כתב דיש ליזכר בדבר וכפי' הר"ן ז"ל ותחת המטה דתניא אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ולעד"נ דלא פליגי הרמב"ם והר"ן דהר"ן מיירי במטה שישנים עליו שהתבשיל שנותנין תחתיו אפילו הוא מכוסה רוח רעה שורה עליו והרמב"ם מיירי במטה שיושבין עליו בשעת אכילה דהתם אין שורה רוח רעה אלא האיסור שמא יכול בו דבר המזיק ורבינו והר"ן דאין מדרכן לכתוב אלא דברים הנהוגים בומנינו ובזמנינו אין יושבין ואוכלין על המיטות מש"ה סתמו וכתבו לאיסור: כתב ב"י עוד יש דברים שאסורים משום סכנת נפשות והם אסור לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע כדאיתא בפ"ק דר"ה שאחד מהדברים שמזכירין עוונותיו הוא העובר תחת קיר נטוי וכן אסור ליכנס לחורבה וכן אסור להתייחד עם העכו"ם ולהתלוות עמהם בדרך ולהסתפר מהם ולמכור להם כלי זיין ולהתרפאות מהם וכתבם רבינו מסימן קנ"א עד סימן קנ"ו (ועיין בהגהות מ"ש רמ"א דברים הרבה שיש בהן סכנה ואסור לעשותן ועיין בסוף ח"מ בסימן בפני עצמו שכתב הב"י והם מדברי הרמב"ם עכ"ה). ונראה דלא חשיב כאן אלא דברי אכילה והא דחשיב מעות משום שאסורין שלא להשימן בפה:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.