דרישה/יורה דעה/צח

דרישה ‏ יורה דעה צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דאיסורא כגון חלב שנתערב בבשר יטעמנו קפילא עכו"ם גמרא פרק כל הבשר אמר רבא האי אפשר למטעמיה והאי לא אפשר למטעמיה פירש"י צנון שחתכו בסכין של בשר אפשר למטעמיה ואם טעמו וליכא טעם שמנונית מותר לאוכלו בכותח אבל קערה שמלחו בה בשר א"א למטעמיה לפי שדם בלוע בו ואסור למטעמיה ע"כ אסור לאכול בו כותח ומכאן יש ללמוד פעמים שקונין בשר מן הקצבים ואין ידוע אם מלוח הוא אם לא אסור לטעום בלשונו:

ב

וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו ל' ב"י והרא"ש כתב ז"ל לטעמיה קפילא ארמאה פי' נחתום עכו"ם וש"מ דמותר לסמוך עליו לפי תומו ולא ידעוהו שצריך לו לדבר איסור והיתר עכ"ל וז"ש רבינו וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו כו' כלומר אין מפורש בדברי הרא"ש שהוא סובר כדברי המחמירים אלא לענין שצריך שיהא מל"ת אבל לענין אי בעי קפילא בדוקא אין בדבריו הכרע עכ"ל ב"י ול"נ שרבינו הביא דברי הרא"ש ומפרש דבריו דמיירי דוקא באומן ומל"ת וכמ"ש בפרישה דאל"כ יהא קשה על רבינו שהביא דברי הרשב"א במ"ש ויש אוסרין עד שיהא אומן ומל"ת דהא סיים שם הרשב"א דיש לחוש לדבריהם ולמה השמיט רבינו זה ולא כתב בסיום דברי הרשב"א דיש לחוש לדבריהם אלא ודאי לא חש להאריך דסמך על מה שהביא הסכמת הרא"ש ז"ל שצריך שיהא אומן ומל"ת והכריע כן מדברי הרא"ש שכתב בהדיא ליטעמי' קפילא ארמאה פי' נחתום עכו"ם משמע בהדיא מדבריו שצריך שיהא אומן וכתב ג"כ שבעינן שיהא מסיח ל"ת ועוד שהתוס' כתבו בהדיא והביאה ב"י אהא דאמר סמכינן אקפילא אע"ג דעכו"ם הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו ע"כ משמע להדיא מדבריהם שצריך שיהא אומן ואין סברא לומר שהרא"ש חולק על התוספות אם לא היכא שמבאר בהדיא שחולק או שמוכרחין לכך:

ג

וכתב הרשב"א כו' ותולין לומר שמינו היה רוב כו' ז"ל ב"י האי תולין לשון שאינו מכוון הוא דנראה ממנו אפי' אי לא ידעינן שמינו הוא רוב נגד האיסור אפ"ה תולין להקל ואמרינן שרוב היה ומותר וא"א לפרש כן דא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ועוד דא"כ מאי מייתי ראיה מדאמרינן רואין את מינו כאילו אינו דהתם כשאינו יודעין בודאי שאינו מינו רבה עליו דוקא הוא. הילכך לאו דוקא הוא ואיירי כשידוע שמינו הוא רוב נגדו וכן הוא בהדיא בלשון רשב"א ע"ש מיהו יש ליישבו וכתבתיהו בפרישה ע"ש:

ד

כי היכי דאמרינן רואין את מינו כו' למאן דאית ליה מין במינו לא בטל ביאור הדבר כתבתי בפרישה ע"ש והנדון מחולק מהראיה בג' דברים הא' שהראיה לא מיירי בשפיכה וכאן בנדון איירי בשפיכה הב' שהראיה צריך להיות שאינו מינו ס' כנגד האיסור לבטלו וכאך א"צ אלא רוב הג' שהאינו מינו צריך להיות ס' נגד האיסור בלי צירוף מינו דהא במינו ס"ל דאין לו ביטול ובנדון דידן אם יש רוב במינו עתה תלינן להקל ואמרינן דמתחלה קודם שפיכה היה ס' בין הכל יחד במינו ושלא במינו דהא אליבא דר"ת קיימינן דס"ל דיש לו ביטול במינו וק"ל:

ה

המבשל בקדרת איסור כו' או התוחב כף של איסור כו' ל"ש הן של חרס או של עץ או מתכת הנני כותב לך חילוקי דעות בזה וע"פ זה יתבאר דברי רבינו דע שהרמב"ן ס"ל אף ע"פ שנשתמש כף זה תחלה בבשר ואח"כ ניער בה באותו יום כזית חלב וחזר ותחב אח"כ בקדרה של בשר א"צ ס' אלא נגד כזית של חלב ולא אמרינן כשניער בה כזית חלב נעשה בליעתו הראשונה של בשר מחלב נבלה דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע להצריך ס' כנגדו והוא דלא כדעת הרשב"א שכתבתי בפרישה וגם דעת הרמב"ן כתבה הר"ן והמרדכי ס"פ ג"ה גם בעל ש"ד ות"ח ומ"ו אבל גם הרמב"ן מודה שאם נשתמש כף זה בקדרה של בשר הרבה פעמים וחזר ותחבו ביומו בקדרה של חלב דבעינן ס' נגד כל הכף דהא לא ידעינן כמה נפק מיניה וזהו דעת התוס' אבל הראב"ד כתב דדוקא בכלי חרס אבל בכלי עץ או מתכות שיכול להגעילם וחוזר להתירו אין משערין אפי' בכה"ג בכולו אלא באומד יפה כמה יצא מיניה ודעה זו כתוב ג"כ בת"ה והר"ן שם אבל כתבו שעיקר כדעת התוס' להחמיר בכלי עץ ומתכות הבלועים הרבה אבל בכלי חרס חדש שנפל עליו אפי' טיפת איסור פסק רמ"א בת"ח בכללו סימן נ"א ס"ב ובכלל פ"ה ס"ס ט"ו וסעיף ט"ז דנעשה כולה נבילה דדוקא בכלי עץ ומתכות דחוזרין להיתרן בהגעלה אין הכלי נעשה נבילה ומשערין במה שבלע לחוד משא"כ בכלי חרס וה"ה לדידן דאמרינן חנ"נ אפי' בשאר איסורין אם היה כף של עץ או מתכות בלוע מהיתר ואח"כ ביומו נבלע בו כזית איסור צריכין ס' נגד כל הבלוע או נגד כל הכף אכן רמ"א ז"ל בת"ח שלו שם סי' נ"א ס"ב פסק דבמקום הפסד יש להקל בשאר איסורין חוץ מבליעת בשר בחלב כיון דרוב הפוסקים הסכימו דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר בחלב אע"ג דאנו מחמירין בכלים אין להחמיר וכ"ש בזבוב דהרבה פוסקים פסקו דבביטול ברוב סגי כיון שהוא דבר מאוס והשתא נבא לבאר דברי רבינו דמ"ש תחלה דאם בשלו בקדרה איסור צריך ס' נגד כולו ואין חילוק בין בקדרה חרס או עץ או מתכות ר"ל אע"ג דבכמה דינים יש חילוק בין עץ לחרס כמ"ש בהאי דלא ידעינן כמה בלע אין חילוק. ומ"ש רבינו כף ישינה שניער בה כמה פעמים כבר כתבתי בפרישה דלאו דוקא הרבה אלא ר"ל פעם א' באיסור הרבה אבל אין לומר דכתב הרבה פעמים משום דס"ל כמ"ד דמשערי' באומד הדעת כמה שבלע ויצא מיניה כמ"ש הראב"ד דא"כ למה כתב לעיל דאם נתבשל בקדרה של איסור דאין חילוק בין של חרס או עץ ובכולה משערין ולמה לא נשער ג"כ באומר הדעת כמו כאן שהרי גם כאן באיסור מיירי כמ"ש. ומ"ש רבינו צריכין ס' נגד כל הכף אין להקשות ממ"ש רבינו לקמן ס"ס ק"ז דא"צ ס' אלא נגד הזבוב והא כתב בכף ישנה דצריכין ששים נגד כולו דשאני התם דהא לא בלע איסור אלא הזבוב דאף אם בלע ג"כ מים ושאר דברים שנשתמש בה בו ביום הא רבינו ס"ל דלא אמרינן חנ"נ כ"א בבשר וחלב וק"ל. ובד"מ הביא לשון ב"י מ"ש שרבינו ס"ל שאם ניער כזית חלב בכף ישן בת יומא דמשערין בכולה וכתב עליו ז"ל ואני אומר דזה אינו נכון דהרי בהדיא כתב רבינו בס"ס ק"ז דאינו משער אלא כנגד האיסור שבלע כו' עכ"ל גם בת"ח כתב בפשוטות שרבינו ס"ל כדעת הרמב"ן הנ"ל דאין כ"כ הבלוע בכף והביא ראיה ממ"ש בזבוב בסימן ק"ז וס"ל דר"ל מדסתם שם משמע ליה דאיירי אפי' בכף ישנה ומדכתב שם די"א דמשערין בכל הכף ושלא מסתברא ליה ולא כתב דלדעת האומרים בכל האיסורין חענ"נ גם כאן יש לאסור אם אין ס' נגד כל הכף ש"מ דס"ל דאין היתר בלוע נ"נ. ולפ"ז צ"ל דרמ"א ז"ל פי' מ"ש רבינו כף ישנה דצריכין לשער נגד כולו ה"ט משום דאיירי דנשתמש בה חלב הרבה פעמים ואין אנו יודעין כמה בלעה ואח"כ תחבוה בחלב וזהו דלא כמ"ש ב"י וק"ל ולפי מ"ש לק"מ:

ו

וכן שלשה מיני איסורין של יבש שנתערבו זה בזה כזית מכל אחד כל שני מינים רבים על הג' ומבטלין איתו ופטורין על שלשתן ז"ל ב"י היינו ההיא דהפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור והא ודאי פשיטא דאסורין באכילה הן ולא בא ר' יוחנן אלא לפוטרן ממלקות ואם כן לא היה צריך רבינו לכתוב דין זה דהא לא נפקא לן מידי מיניה ולא כתבו אלא דמיניה ילפינן שני דינים הראשונים דנפקא לן מינייהו טובא ובהא ניחא שאע"פ שהוא דין יבש ביבש כתבו כאן ולא כתבו בסימן ק"ט שהיא מקום דיני יבש ביבש עכ"ל ב"י. ואע"ג דשני דינים הנ"ל נלמדו מדין זה אינן שוין דכאן פטור אבל אסור לאכול ולעיל כתב דמותרין ור"ל אפי' באכילה וה"ט דכאן האיסורים המה בעין משא"כ לעיל דנתערבו ונתבטלו טעם כל אחד בששים נגדו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.