דרישה/חושן משפט/פד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png פד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אלא בשבועה כעין של תורה ז"ל הגמרא שם דף פ"ז סבר רמי בר חמא למימר ש"ד דקא טעין ר' וקא מודה ליה ק' והו"ל מודה מקצת הטענה וכל המ"מ הטענה ישבע (נראה דר"ל שהבעל טוען נגדה פרעתי לך כל כתובתך שהיא ר' ורוצה שהחזיר לו שטר כתובתה והיא מודה לו שנפרעה ק' דהויא היא מודה מקצת לטענת הבעל דאמר דפרע כולה) א"ל רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעים על כפירת שיעבוד קרקעות עכ"ל הגמרא והתוס' כתבו שם דאיכא עוד תשובה שלישית דטעם דנשבעים ש"ד אמודה מקצת הוא משום דאשתמוטי קא משתמיט ואמר רחמנא רמו שבועה עליה כי היכי דלודי והאי טעמא לא שייך הכא כלל עכ"ל פי' דלאשתמוטי לא שייך אלא בנתבע שבא לפטור עצמו זמן מה מתביעת התובע משא"כ בתובע שבא להוציא מה שאינו חייב לו וק"ל:

ג[עריכה]

כתב הרמב"ם אע"פ שפוגם שטרו וכו' ע"ש פי"ד דמלוה דהמ"מ כתב שם על דבריו שהוא חוכך בדין זה דהא איבטלא חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו לגבי האי דהא הלה מודה לו דפרעו במקצת וצ"ע עכ"ל ונראה דמש"ר בשם ר' האי דפליג על הרמב"ם ואמר דאפילו בזמנו לא יפרע אלא בשבועה ר"ל בתוך זמנו ופליג ארישא דדברי הרמב"ם ומטעם דכתב המ"מ וכמ"ש בפרישה אבל אין לומר דפליג אסוף דברי הרמב"ם דכתב דדוקא בעבר זמנו צריך לישבע דמשמע הא ביום שנשלם הזמן ס"ל דא"צ לישבע וע"ז מייתי דברי רב האי דס"ל דאפילו ביום שנשלם הזמן צריך לישבע דא"כ אין טעם לדברי הרמב"ם למה יהא נאמן ביום דמשלם זמנו בלא שבועה כיון דעביד אונש דפרע באותו היום ועוד דא"כ ק' דיוקי דדברי הרמב"ם אהדדי ועוד דהרי בסמוך ס"ו חזר וכתב רבינו פלוגתתן בעד א' ושם קאי אבתוך זמנו ופשוט הוא ולא כתבתי אלא משום דלא תטעה בש"ע ועיין בסמ"ע:

ז[עריכה]

ובעה"ת כתב אע"פ שהעד מסייעו כו' בשכ"א והביא ראיה לדבריו מהא דאיתא פרק חזקת ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה אייתי חד סהדי דאכלה ג' שנין וסברי לדמויי לנסכא דר"א ומקשי ליה דהכא חד סהדא לסייע אתא ופסק הרמב"ם שהנתבע ישבע היסת שאינו ח"ל בפירות שאכל ויפטר מהן אלמא אע"ג דע"א מסייעו שאין ח"ל פירות ושבדין אכלם אין היסת פוטרו על טענתו עכ"ל וא"ת הא גם רבי' כהרמב"ם ס"ל בזה כמש"ל סי' קמ"ב ס"ו ולמה חולק כאן על הבעה"ת וי"ל דס"ל דיש לחלק דשאני התם דאיכא צד חובה בהעדאת העד דאכל פירות השדה ואין לו שני עדים לא על הקנין שקנאה ממנו ולא על החזקה ואיכא למימר קרקע בחזקת בעליה קאי כיון דהוא עצמו מודה שהיתה מתחילה של המערער וק"ל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.