דורות הראשונים/הצדוקים והבייתוסים/ג
|
< הקודם · הבא > |
דורות הראשונים
הצדוקים והבייתוסים ג
ואמנם כי כל כך לא חקרו על דבריהם עד שלא שמו לב לסתירת דבריהם בדברי יאזעפוס המפורשים ולא הרגישו גם בדבריהם הם ובסתירת דבריהם מתוכם, ומתוך הדברים עצמם.
הן כל תכלית דבריהם, וכל הכרכורים הרבים אשר כרכרו אינם כי אם כדי לשבת על מקל רכבם ולאמר שכל התורה כולה וכל יסודי הקבלה כולם באו ויהיו אחרי השמד והמלחמה בימי החשמונאים.
ועל כן יאמר קראכמאל עמוד 60"סביב לשנת מאתים ליונים בסוף ימי נשיאות יוחנן הורקנוס גבר הנגוד והמחלוקת בין שתי הכתות שנתחדשו בישראל [1] ביחוד בארץ הקודש, מזמן לא כביר כת הפרושים וכת הצדוקים".
ושם עמוד 63ישוב ויאמר:
- "על דבר התחלת כת הצדוקים נאמר וכו' הברור אצלינו שלא היתה לכת מיוחדת וכו' כי אם זמן מסוים אחר כלות המלחמה היינו סביב לשנת מאתים ליונים ק"פ לפני החורבן, וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזרות הסופרים ועל הפירושים המקובלים להם בכתובי המצות וכו' הנה לפי טבע הענין "ביחוד בשנות קדם אלו" לא נתראה הניגוד והחלוקה המוחלטת רק אחר שנתחזקה ונשמרה הקבלה ומסורת הזקנים היטב על ידי עמידת כת הפרושים שכפי דברי יוסף היא היתה חברה לראשונה".
אחריו יאמר החכם גרעץ בנאטע 12 שם:
- "ומכל זה נראה ונבין כי תחלת ימי הצדוקים הנם רק בימי החשמונאים, ומצאה שרשה רק כמדת הזמן ההוא" במלה אחת אך תוקף מדתם אז בהרעאקציאן נגד ההעללעניסמוס אך היא יכלה להוליד את כת הצדוקים ומחאה גלויה (פראטעסט) והתנגדות נגד כל התרחקות לקצוות יותר מדי".
אבל יאזעפוס זה אשר עליו תלו שלפניהם הלא מפורש בדבריו שהיו כבר בימי המלחמה עצמה.
וכבר בימי יונתן החשמונאי, דהיינו באמצע ימי המלחמה, בהימים אשר היתה המלחמה עם המורדים והפושעים, יאמר יאזעפוס בקדמוניות XIII, 5, 9 לאמר: "בימים ההם היו בין היהודים שלשה כתות אשר כל עניני בני אדם הובנו אצלם באופנים שונים, האחת היא כת הפרושים, והשניה היא כת הצדוקים, והשלישית היא כת האסיים, הפרושים דעתם שאין כל הנעשה בעולם הזה וכו' והאסיים יאמרו וכו' והצדוקים לא ירצו לדעת כלל מגזירה והשגחה, ויאמינו כי אין שם לא גזירה והשגחה, ואין הצלחת האדם תלוי בזה מאומה, כי אם שהכל יגיע לאדם כפי רצונו, כי על כן אנחנו בעצמינו נרכוש לנו את אשרנו, ורק אנחנו בעצמינו נאבד בידינו את טוב הארץ.
והנה אין בזה זכר אצל יאזעפוס למדרבנן ומדאורייתא, לדברי סופרים וקבלה ופירושי הכתובים.
כי אם שאלה יש להם דת, ואלה יכחישו ביסוד כל דת בכלל, אשר זה הי' באמת דבר המתיונים.
ומפורש בדבריו דבר הצדוקים בימי יונתן החשמונאי דהיינו בימי המלחמה.
ונפלא הדבר כי קראכמאל־הזקן יעתיק בעצמו בעמוד 61 את דברי יאזעפוס אלה על הפרושים, ובעמוד 63 דבריו אלה על הצדוקים, ולשונו של קראכמאל שם:
- "והנה הוא אומר (יאזעפוס) בעת ההיא (של יונתן חשמונאי) היו בין היהודים שלש כתות שנפלגו בדיעותיהם על מעשה בני אדם, כת הפרושים וכת הצדוקים וכת איסיאי וכו' אמנם הצדוקים לא יאבו כלל בגזירה וחושבים אותה לאין אך הכל נתון בידי בחירת רצון האדם ושאנחנו לבדנו סבת הטוב שיקרה לנו, ומעשי סכלותינו המה סבת הרעה שתבוא עלינו.
ושם עמוד 64 יביא בעצמו דברי יאזעפוס במלחמות היהודים, סי' ב' פ"ח ויאמר:
- "הצדוקים שהם החברה השלישית סותרים הגזירה מלמעלה ושיהי' חלק להשם בכל מה שיעשה האדם מרע ועד טוב ואומרים שיש חירות גמורה לאדם לעשות כפי החפץ והעולה על רוחו, ועוד מכחישים נצחות הנפש, ואין אצלם עונש לרשעים בשאול ולא טובה לצדיקים אחר שימותו, והצדוקים בעלי מדות גסות וקשות איש נגד רעהו ובהיותם בחבורה הם נגד אחיהם בקושי ותחרות כאילו היו מבני הנכר".
והנה העתיק בעצמו דברי יאזעפוס שכל יסודם הוא הכחשת כל דת בכלל, ובעצמו יעתיק דבריו שכבר היו כן בימי המלחמה "בעת ההיא של יונתן החשמונאי היו בין היהודים שלש כתות כת הפרושים וכת הצדוקים וכו'".
ובכל זה תקפה עליו אגרופה של פלפול לעוות את כל דברי ימינו ולאמר:
- "וזה להיות עיקר מחלוקת כת זו על גזירות הסופרים גם על הפירושים המקובלים להם בכתובי המצות [2] וכו' גם בדברי יוסף הכהן לא מצאנו כל משך ימי המלחמה היינו עד שנת ק"ע שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים שנסוגו אחור מאחרי התורה לגמרי ובקשו להיות יוונים לא לאלה המתנשאים להיות משומרי דת משה בכללה ובפרטיה אלא שפקרו בפירושה ודעת הקבלה בזה.
והנה הוא בא ומעיר שלא הוזכרו אצל יאזעפוס בכל משך המלחמה, אף שהוא עצמו העתיק דברי יאזעפוס עליהם מתוך ימי משך המלחמה.
והנה הוא בא ומעביר קו בין הפושעים והמורדים לבין הצדוקים כי הפושעים והמורדים נסוגו אחור מאחרי התורה והצדוקים היו משומרי דת משה בכללה ובפרטיה.
אף כי הוא עצמו העתיק דברי יאזעפוס כי כחשו הצדוקים בכל דת בכלל דהיינו שכחשו בהשגחה בעולם הזה, ובנצחיות הנפש לעולם הבא, שאחר זה אין מקום לתורה ולדת כל עיקר.
ואם הפושעים והמורדים גם "בקשו להיות יונים" ולא מצאנו כזאת אחר זה על הצדוקים.
הלא הדבר מובן מעצמו, כי "בקשו להיות יונים" רק בימים אשר היונים משלו בארץ, ועל ידי אשר עשו כמוהם יכלו להשיג חיים של עושר וכבוד וממשלה בארץ.
ועתה כאשר גורשו היונים, והיהודים היו אדוני הארץ וכל הממשלה בידם "בקשו להיות יהודים".
וכן הדבר שזה שבקשו לפני זה להיות יונים לא הי' מפני אמונתם בעצבי הגוים, כי אם מפני שהכחישו כל דת בכלל.
ועל כן אחרי כלות המלחמה כאשר היתה יד היהודים בכל משלה, אז "בקשו להיות יהודים" מהטעם הזה עצמו אשר לפני זה "בקשו להיות יונים".
וכמה מיעוט חקירה צריך לטענת קראכמאל "ועוד שגם בחזיונות דניאל גם בשני דברי הימים למכביים לא מצאנו כל ימי משך המלחמה שום זכר ומעשה כי אם לפושעים אלו המורדים" וכלשונו של גרעץ "אף גם זאת את אשר הספר הראשון למכביים לא יזכיר את הצדוקים בכל דבריו אף לא ברמז".
ולא הבינו דברים פשוטים כי הוזכרו שם והוזכרו וחזרו והוזכרו, רק שהוזכרו שם בדרכם בעת ההיא, אשר צורתם הבולטת אז היתה כי בקשו להיות יונים ויעבדו גם לעצבי הגוים וישרפו ספרי התורה וימיתו את כל איש ואשה אשר מלו את בניהם.
ואחרי ימי המלחמה אשר פשטו צורתם הראשונה "ובקשו להיות יהודים" הוזכרו מאז ואילך על פי דרכם זו.
ונפלא הדבר כי חוקרי העמים אף כי בעיקר מקום חקירותיהם על זה ילכו בדרכי חוקרי ישראל, למען שים את חכמי התורה לכתה חדשה בישראל ואת הצדוקים למתנגדיהם.
הנה במקום אשר שכחו את מלחמתם, וידברו לתומם כתבו גם הם ממש ככל דברינו.
והמאסף לכל המחנות מהם הפראפעססאר שירער[3] בדברו לתומו בח"א עמוד 270 בעמדו שם גם הוא בימי יוחנן הורקנוס יאמר בכל זה:
- "המתנגדים הקיצונים להם (להפרושים) היו אז אוהבי דרכי היונים אלה אשר רצו (לפני זה) והסכימו לכל מעשי אנטיוכוס עפיפהאנעס, לא לבד בסדרי המדינה, כי אם שגם רצו לפתוח את כל השערים ולקבל גם את כל דרכי אמונת היונים, דרכם של המתיונים זו, אשר ביותר קננה בתוך הכהנים הוסרה במטאטא המכביים, וקולות כאלה לא הי' אפשר להשמיע עוד, אבל היסוד וכל שורש דרכם מאז נשאר את אשר הי', וכלפני זה כן גם אחר זה, וכמאז כן גם עתה הי' לבבם רק לעניני העולם, ויהיו רחוקים מכל הרגשת הדת, על יסוד משה (התורה הכתובה) נתרצו לעמוד, אבל כל מה שהוא יותר מדברים ככתבן דחו מאליהם בגאון של קרירות, כל מחשבותיהם ומעשיהם הי' רק בנוגע לההווה ולעולם הזה, ולא הימים הבאים, ולא העולם הבא".
ובחלק ב' עמוד 416-417 יאמר:
- "חלק מהכהנים העומדים בראש היו מוכנים להחליף לגמרי את כל הקולטוס של היהודים על הקולטוס של עובדי עבודה זרה, כן הדבר כי ימי הנצחון הזה של עובדי עבודה זרה לא ארכו כי קמו אז המכביים ויעשו סוף לזה, והדבר נתבטל, אבל הטענדענץ של האריסטאקראטיע נשאר בכל זה את אשר הי' לפני זה ואם כי מקולטוס של עבודה זרה לא הי' אפשר לדבר עוד, ואם כי המתיונים היותר עיקרים וראשי המדברים ביניהם הוכרחו להניח מקומם, או לשום מחסום לפיהם, אבל בכל זה נשאר גם עתה אצלם כמקדם השקפתם בכלל, ולכל הפחות הקרירות לכל עניני הדת וכו'".
רק שטעה גם שירער בדבריו לאמר "ואם כי מקולטוס של עבודה זרה לא הי' אפשר וכו'".
כי באמת גם הם עצמם לא בחרו לפני זה בעבודה זרה מפני כי נטו לזה בלבם, כל מעשיהם אז הי' רק להיות לעם אחד עם היונים המושלים בארץ.
ועל כן עתה כאשר היונים גורשו והיהודים היו לעם מושל בארצו, הנה בחרו גם בעצמם בדרכי היהודים.
כי הם בעיקרם היו מפלגה מדינית אשר כל מגמתם למשול בארץ, וכי יהיו כל משרות הממשלה בידם, והדת היתה אצלם הלכות מדינה, ועל כן הלכו מעתה בדרכי היהודים, על פי הפרינציפ של "נתת תורת כל אחד בידו" וככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
והנה הדברים פשוטים כל כך ובולטים מתוך כל דברי הימים עד שהבינו זה גם חוקרי העמים בשעה שהלכו לתומם, ויהיו דבריהם גם הם כי הצדוקים והמתיונים אחת הם, רק שלפני ימי המלחמה היו למתיונים גמורים, ואחרי המלחמה ונצחון היהודים על היונים שנו פניהם, רק סופרי ישראל יכלו להתרחק לגמרי מכל חקירה, ומכל מעשי דברי הימים ולעשות מהצדוקים כתה חדשה לעצמה, אשר דבר לא הי' להם עם המתיונים, ואשר כל התנגדותם הי' רק מתוך אמונה ודת, ומתוך חפצם לשמור את התורה כמו שהיא, נגד כת פרושים אשר קמו אחר המלחמה ויולידו חדשות.
וכמה נתפלא ונשתומם על כל החקירות הגדולות והארוכות אשר האריכו בהם חוקרי ישראל לעמוד על אפים של הצדוקים בתורה, ועל כל יסודי דרכם שם.
ודברי יאזעפוס XVIII, 1, 4 דהיינו כבר בסוף ימיהם, מפורשים כי לא הי' להם כל דרך, ויאמר שם:
- "גם נגד המורים מבני חברתם יחשבו להם לשבח ולתפארת לבלי לשמוע להם".
וחוקרי אשכנז רצו לדעת מדבר הצדוקים יותר מהצדוקים עצמם, וירצו לעשות להם יסודות ושיטה בתורה אשר לא הי' להם כלל.
ולפנינו יתבאר כל ענינם בנוגע לתורה.
אבל החוקרים האלה בחקרם את דבר הצדוקים לא שמו לבם, לא לדברי הימים, ככל אשר נראה כל זה מכל חדברים אשר יתבארו לפנינו, ולא לחקר דבר הצדוקים בכל ימי היותם.
עינם ולבם הי' לבית מלחמתם, לעשות את כל התורה לנולדה אחרי ימי החשמונאים, ולעשות את חכמי התורה לאיזה כתת פרושים אשר נולדה אז, וכי התנגדו לזה הצדוקים, אשר כל חפצם הי' לשמור את התורה כמו שהיא וקראכמאל־הזקן וגרעץ גם השתדלו בכל כחם להשחיר פניהם של ישראל ולהוציא דבתם רעה על כל חכמי ישראל ולתת אותם גם למחפשי שררה, וגם למורדים בארץ מולדתם, דברים בדיום אשר עדין לא אמר על ראשי ישראל גם כל אויב ומתנקם, ככל אשר נראה לפנינו.
ועל כן לא הי' אפשר להם לבוא למטרתם הגבוהה הזאת כי אם להפך תחלה את כל דברי ימינו לתהו ובהו, ולהכחיש את המקורים לגמרי.
ועל כן העבירו תער על כל דברי ימי ישראל מלפני ימי החשמונאים, ובכל מקום אשר ראו שם דבר גדול באומה, וכל קדש ונשגב, עקרו ממקומם סחוב והשלך לתוך גלים הומים של אחרי ימי החשמונאים, ועל ידי זה יכלו להסיר מבני ישראל את כל תפארת גדולתם מימי קדם ימי עולם, ולתת הכל על ראש איזה כתה חדשה של פרושים, אשר ישבו, באיזה פנה בירושלים באחרית הימים אחרי ימי החשמונאים.
ועל כן אחזו דרכם כאלו המקורים הברורים והמפורשים היו כלא היו, ודברי הימים ושלשלת המעשים המעידים על עצמם כל זה הֹגה מן המסלה, ותחת זה חפשו אחר איזה צל של ראי' מהופכת, ואם לא מצאו גם את זה הסתפקו בטענות ומענות וגבובי דברים של עורבא פרח.
אבל דברי ימי ישראל כחם חדש עמהם, עלינו רק להסיר משם את ערימות העפר, והנה יעמדו חיים ויביעו ויאמרו, ויבררו לנו את הכל, דברים כמו שהם, וכמו שיתבאר כל זה לפנינו מבלי להשאיר ספק כלל.
- ↑ הערה (ד) כבר הערנו כי יאזעפוס יקרא גם להפרושים כתה רק בניגוד אל הצדוקים ויאמר שהם היו ראשונה, אבל בעיקרו של דבר לא נתחדשה מעולם כתה של פרושים, ולא היתה כלל כתה מיוחדת כזו, היו שם רק העם ככללו וחכמי התורה עמהם, כמו שהוא בכל דור ודור.
- ↑ הערה (ה) לבלבל את הקוראים שם קראכמאל בתוך לשונו גם דברים שאין להם ענין עמהם "ביסוד הראשי לכולם האמונה בנצחות הנפש וכו'" אבל מה ענין זה עם לאחר ימי החשמונאים, ומה ענין לזה עם עיקר דבריו אשר ילכו רק על דאורייתא ודרבנן וקבלה במעשי המצוות.
- ↑ קישורים למידע על אמיל שירר: ויקיפדיה, המכלול.