דברי סופרים/מכתבים/ב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה תמוז פ"ב. פראגא.
כבוד הרב הגאון הרא"ב שי' ר"מ בברנוביטץ.
א) מ"ש כ"ת לדון אם אמרי' פשטה קדושה בכולה בקדושה הבאה מאליה שלא ע"י פיו, יש לעיין בהא דעירובין (דף נ.) והרי מעשר דליתיה לחצאין ובפי' רש"י ז"ל דאם אמר חצי טלה חולין וחציו מעשר לא אמר כלום ליקדש לחצאין דכתיב העשירי יהיה קדש שיהיה כולו קדש יעו"ש. וצ"ב דמאי רבותא דמעשר הלא בכל הקדשים כן דכשאומר חצי חולין נעשה כולו קודש מצד פשטה ואין סברא להיפוך דיגרע מעשר משאר קדשים דאם אמר לחצאין לא יקדש כלל דז"א דהרי עכ"פ מצד קדשים פשטה ושוב הרי נתקיים כולו קודש דאמר רחמנא וכעין דאמרינן בקידושין (ז.) דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת ומ"מ פריך דנימא פשטה יעו"ש והיינו דשוב לא יהי' חצי דכולה מקודשת וה"נ במעשר אולם אם נימא דפשטה רק בקדושת פיו שוב בעשירי דמאליו קדוש והוי קדושה הבאה מאלי' הגם דמצוה להקדישו בפיו מ"מ הוי כבכור דג"כ מצוה להקדישו ומקרי קדושה הבאה מאלי' בנדרים (יז.) ובבא מציעא (ה:) ועי' ר"ן נדרים (חי:) ובתו"י שם ד"ה ואם יעו"ש וא"כ נהי דמהני פיו למנוע שלא תחול המעשר מאליו בחציו אבל מ"מ זה שחל הוא קדושת התורה דכל דלא עכב בפיו, מאליו קדוש וא"כ לולי דין זה דמעשר דליתיה לחצאין לא היה קדוש כולו דבקדושת התורה ל"א פשטה ולפ"ז לכאורה ראי' לס' זו דפשטה דוקא בקדושת פיו.
אולם ברש"י קידושין (נא.) ד"ה דליתא לחצאין פירש כשמנה ט' אינו יכול להוציא שנים ולומר חצי כל אחד יהי' מעשר עכ"ל הנה שינה ז"ל ולא פירש הא דמעשר ליתא לחצאין בטלה אחד רק בהוציא שנים, והי' נראה לכאורה מזה דענין פשטה לא שייך רק בדבר שאפשר להיות כגון באומר מקצתה עולה דאפשר לקדושת עולה להיות גם בכולה, אבל במקדיש הקדש כזה שא"א להיות בכולה ל"א פשטה ועי' תוס' גיטין (מג:) ולכן יתכן דאדרבא דבאמת גם בהקדש מאליו אמרינן פשטה דלהכי סבר רש"י ז"ל בקידושין דהא דטלה אחד חציו חולין וחציו מעשר אין ענינו להא דמעשר ליתא לחצאין דבל"ז כולו מעשר מצד דין קדשים דגם בקדושת מעשר דמאליו אמרי' פשטה ולזה פירש בהוציא שנים והוא מקדיש שניהם לעשירי דהוי דבר שאי אפשר להיות שיהיה לשניהם קדושת עשירי וממילא בכה"ג ל"ש פשטה ואלו היה מעשר לחצאין היה נשאר דיבורו שכל א' יהי' חציו חול וקמ"ל דעשירי מאליו קדוש בכולו דאין מעשר לחצאין וצ"ע עוד בזה ואכ"מ.
ב) ויעיין כ"ת בספרי זרע אברהם דחקרתי בהא דתמורה (ד.) דפריך לרבא דכל מילתא כו' לא מהני והרי תמורה ומשני שאני התם דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש יעו"ש דבפשוטו הפי' דגלי קרא בתמורה דמהני ודנתי די"ל דבאמת גם עכשיו לא מהני וכמו דחזינן דלא מהני דיבורו שיתחלל הראשון כן לא פלגינן דיבורא ולא מהני גם דיבורו שיתקדש השני אלא דכוונת הש"ס דכיון דיש בקדושה עניני קדושה הבאין מאליהן כן בתמורה גזירת הכתוב דקדוש מצד דין תורה דכשבא להמיר אמרה תורה דמתפשטת קדושת הראשון גם על השני אבל לא מצד דיבורו ודומה לספק מהרי"ט ז"ל (ח"א סי' נג) לענין יין דנזיר דאינו אסור מחמת נדרו אלא שהתורה אסרתו יעו"ש ועי' זבחים (מט:) תמורה מכח קדשים קאתו יעו"ש ובתמורה (ט:) תמורה נמי הקדש שני הוא יעו"ש והיינו כמ"ש דמצד דיבורו לא מהני רק מצד גזה"כ שיתפשט קדושת הראשון על השני והארכתי הרבה בזה דקדושת תמורה אינו קדושת פיו רק קדושת התורה.
ולפי"ז הא בתמורה (י.) דאמר ר"י האומר רגלה של זו תמורה כולה תמורה יעו"ש דאמרי' פשטה בתמורה, ועי' רש"י תמורה (ז:) שם ד"ה ואי דכתב דטעם ת"ק דפליג משום דסובר דאינה נוהגת באברים יעו"ש ומבואר דבעצם הדין דפשטה בתמורה לא פליג רק טעמו דכיון דליכא חלות במקצתו דאין תמורה באברים שוב ליכא מה לפשוט ולפי"ז מוכח דלכ"ע אמרינן פשטה גם בקדושת התורה.
ג) [ועי' בקידושין (ז.) דפריך במקדש חצי אשה דנימא פשטה יעו"ש ולרש"י תמורה (י:) הנ"ל יקשה דליכא מה לפשוט כיון דאינו חל בחציו ואי דכשיפשוט יהיה כולה הרי גם בתמורה כן. אך החילוק דקידושין בעצם חלין בחצי אשה היכי דלא שייר פנוי כמפו' בגיטין (מג.) גבי חציה שפחה וחציה בת חורין יעו"ש להכי נחשב דיש חלות בעצם במקצתו דמצד החלות חל גם על חצי ונגד זה דחצי נשאר פנוי מהני הא דכשיחול יתפשט ויהיה כולה. אבל בתמורה דאפילו בלא שייר לא מהני לחול באברים כמפורש בתוספתא וברמב"ם פ"א מתמורה דחציה קדש וחציה חול אינה נעשית תמורה יעו"ש הנה דאף דחצי השני אינו ראוי להמיר דאין קדושה חלה על קדושה מ"מ אינו תופס חצי א"כ בעצם אין לה חלות באברים ל"ש פשטה דכיון דליכא מקצת ליכא פשטה ודו"ק].
ד) יש לעיין להנ"ל דגם בקדושת תורה מהני פשטה בהא דתמורה (יא.) דסבר ולדות קדשים בהוויתן קדושין יעו"ש והיינו כשיצאו לאויר העולם דא"כ יומצא למ"ד יש לידה באברים (חולין סט.) דלפי"ז א"צ שיצא כולו אלא מכיון שהוציא אבר א' דיש לו הוי' דהוי לידה ומתקדש שוב פשטה קדושה בכולו ולד שבפנים במעי אמו גם קודם שיצא לאויר העולם.
ויקשה לפי"ז בהא דכריתות (כג:) דמוקי לקרא דכל חלב לה' בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשי' בהויתן הן קדושים דאיסור חלב ומעילה בהדי הדדי קאתיין יעו"ש והלא מעילה קדים דבהוציא אבר א' דהוי לידה פשטה קדושה בכולה ואיסור חלב אינו חל עד שיצא כולו והעירני לראיה זו ח"א.
ויתכן דאדרבא כיון דיש לידה לאברים אם כן זה האבר שנולד מיקרי גוף אחר מהבהמה ואלו מה שנשאר בפנים עדיין כחד גופא עמה דעובר ירך אמו (יעוי' חולין סט.) א"כ י"ל דלא מצינו פשטה רק בגוף א' לא בשני גופים מגוף לגוף. [בעירוכין ז: מוכח דמשעקר לצאת לא אמרינן עובר ירך אמו].
ועוד יש לדון ביסוד הדבר דלידת אבר אחד מיחשב הוי' ליקדש די"ל דלא מהני ליקדש רק כשנולד חי וכ"ז שלא נולד כולו אין עליו שם חי דבע"ח א"א למיפלג כמ"ש הרמ"ה לסנהדרין (קיב.) וע"כ אף דהוי לידה אינו מתקדש. [ובל"ז יש לספק בפשטה שע"י הקדש תורה אם יש בו מעילה דהא כתב רמב"ן ז"ל ב"ב (עט.) דבהקדש מאליו ליכא מעילה רק דפשטה שע"י פיו הוי כאומר יקדש כולה כמ"ש הפני יהושע קידושין (ז.) משא"כ בהקדש תורה הוי הפשטה כהקדש ממילא. אך די"ל דכיון דעיקרו מאליו ומועלין בו ג"ז שנתפשט ממנו כמוהו לימעל].
ה) ומ"ש כ"ת דכוונת תוס' בגיטין (מג:) דבהקדיש חציה וחזר ולקחה ל"א פשטה יעו"ש דהוא משום דהוי הקדש מאליה ולפ"ד פליגי בזה ב' תירוצי התוס'. בפשיטו הקדש חציה לעולם יש עליה דין קדושת פיו כמבואר פ"א דנדרים דמתפיס בקרבן אחר שחיטה הוי דבר הנדור וכמ"ש הר"ן דאיסורו משום נדרו יעו"ש והיינו דנהי דכלתה אמירתו אבל הקדושה שקיימת ע"י פיו מיקרי הקדש פיו אולם כוונת התוס' נראה דמחלקי בענין פשטה דלא אמרי' רק בעת החלות מתורת מיגו דחייל על אבר א' חייל על כולו (יעוי' תמורה יא:) אבל אחרי החלות כגון בחזר ולקחה דליכא מיגו דחייל דכבר נגמר החלות דמקצתו בעת שלא היה יכול לפשוט שוב לא אמרינן פשטה דל"א מיגו דישנה לקדושה במקצתה ישנה בכולה רק מיגו דחיילא במקצתה וזה ל"ש בסופו שהוא אחרי החלות [ועי' מקנה קידושין (ז.)], ולפי"ז אין ד' תוס' ענין כלל לספק זה דקדושת התורה אם פשטה, דלתי' א' דבסופו ל"א פשטה הוא אפי' בקדושת פיו. וכן לתי' ב' י"ל דבקדושת פיו מהני אפי' בסופו אבל בקדושת תורה ל"מ אפי' בתחלתו וז"ב.
ו) יש לעיין לפי תי' הב' דתוס' גיטין (מג:) דבחזר ולקחה ל"א פשטה משום דשייר בהקדשו מתחלה יעו"ש דא"כ לא יועיל פדיון בהמת בע"מ רק אם פודה בבת אחת לא כשפודה מקצתה דבזה שוב אחר שפדה מקצת יחזור ויתקדש דהרי קדושה הנשארת תפשוט בכולה וכאן ל"ש תי' תוס' דהא לא שייר בתחלה דהיתה כולה קדש [יעוי' נדרים (כח.) פדאן חוזרת וקודשת ובתו"י שם] ולתי' א' ניחא דבסופו אחרי החלות ל"א פשטה כנ"ל אבל לתי' ב' יקשה [ועי' רמב"ם פ"ה מערכין דבק"ד למזבח אמרינן פשטה יעו"ש וכ"ש בקדשי מזבח שהוממו דעבדי תמורה דפשטה].
ועי' בתוס' בבא מציעא (נז.) ד"ה יצא דכתבו דאם פדה בהמת בע"מ פחות משיוי בכדי ביטול מקח לר"ל דאינו נפדה רק כפי המעות שנתן יעו"ש הנה דמהני פדיון למקצת בהמה [ובאמת דראיתי למהרש"א ז"ל חולין (קלה.) דכתב בתו"ד דהפודה אבר מבהמה שכולה קדושה דלא מהני יעו"ש ודבריו ז"ל צע"ג דהיכן מצינו כן בפרט בקדושת דמים דמיירי הש"ס שם דל"א פשטה א"כ מדוע לא יועיל פדיון במקצתו]{{הערה|עי' בזה עוד מש"כ הגרמ"ז זללה"ה הי"ד בספרו זרע אברהם (סימן יד אות כ) ולכאורה יהי' מזה ראי' למ"ש (באות ה') דלתי' ב' דתוס' י"ל דבקדושת תורה ל"א פשטה ומ"מ ס' תוס' בחזר ולקחה לומר פשטה משום דנחשב הקדש פיו דלפי"ז יתכן דהא במעילה (יט:) דבקדשי מזבח בעלי מומין אין מועל אחרי מועל לרבנן יעו"ש וברש"י דהוי קדושת דמים דלפדי' קיימא. והנה זה ברור דבקדשי מזבח קודם שהוממו ליכא קדושת דמים רק קדושת קרבן כדמוכח במעילה (טו.) דקדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה וקדשי דמים שמתו מועלין בהם וכן לענין נעשה מצותו דאין מועלין ובקדשי דמים לא שייך נעשה מצותו כקידושין (נד.) גבי כתנות כהונה שבלו יעו"ש ובמשנה למלך פ"ה ממעילה ומוכח דקדושת הגוף לית ביה קדושת דמים דאל"כ היה נשאר איסורא דקדושת דמים, וע"כ ענין קדושת דמים שבו לאחר שהומם הוא דין חדש שנתחדש ע"י הזכות ממון שזכתה תורה להקדש בפדיונו והר"ז כעין דברי הר"ן (נדרים יא:) דחזה ושוק דאסירי לזרים לאו מצד נדרו רק דנתחדש אח"כ יעו"ש וה"נ אף שלא הי' ק"ד בתחלתו נתחדש אחרי כן, וא"כ ניחא דלא אמרינן בפדיון הקדש פשטה דרק בחזר ולקחה הוצרכו תוס' לסברתם דשייר משום דהקדושת קרבן היה בתחלתו ע"י פיו לעולם מקרי הקדש פיו אבל הקדושת דמים שלא היה בתחלה ונתחדש אח"כ הוי כהקדש מאלי' דלא אמרינן ביה פשטה. (הסיום מהתשובה זו יודפס במ"א)
< הקודם ·