גן נעול/כפתור ראשון/שאלה
שאלה איש אחד נשא אשה אשר בעלה הראשון המיר דת ישראל ושמו היה כשהיה ישראל, יהושע בן צבי. והמיר דתו זה כמה שנים ויצא קול עליו שמת במיטאווע בבית אדון אחד, ונסעה אשת המומר הנ"ל למיטאווע ושם במיטאווע השיגה גביות עדות מהב"ד שהיה שם בעת הזאת וזה נוסח הגב"ע אות באות: בפנינו ב"ד ח"מ העידו ב' עדים שהמומר אשר היה על פאצט דפה מת בערך ב' חדשים מזמן העבר ואחד מהעדים העיד ששמו אינו ידוע לו וא' העיד ששמו היה שמעון ששאל אותו פעם אחד ואמר ששמו כן. היום יום ד' ב' ניסן שנת תרט"ו לפ"ק פה מיטאווע נאום פלוני. ונאום פלוני. ונאום פלוני. ע"כ נוסח הגב"ע. ועל פי גב"ע הזה נשאת האשה שנית בלתי ידיעת שום רב ומורה וכאשר נשאלו האיש הזה והאשה הנ"ל והמסדר הקידושין מאיזה טעם נשאת השיבו האשה ואביה איך שגבו עדות בב"ד במיטאווע כפי הגב"ע המובא לעיל אך בתוך הדברים אמרו שהעדים שגבו מאתם הגב"ע הנ"ל קבלו מאתם היינו מהאשה ואביה הנ"ל חמשה רו"כ ובלתי זאת לא רצו העדים לילך לב"ד להעיד.
גם אמרה האשה שהאדון הנ"ל שמת המומר בביתו כתב לאדון אחר שיראה שתבוא אשתו לבקר את בעלה המומר הנ"ל שהוא חולה. ונסעה האשה הנ"ל למיטאווע ולא מצאתו ואמר לה האדון שנקבר מאיזה ימים אך בתוך הדברים אמרה האשה הנ"ל אשר האדון הזה ממיטאווע לא הכיר את בעלה קודם שהמיר דתו ובעת שכתב המכתב להאדון השני להודיע מחליו של המומר הנ"ל אשר תבוא אשתו למיטאווע ביקש המומר הנ"ל את האדון אשר יכתוב שתבוא זוגתו האשה הנ"ל וזאת אינה יודעת האשה הנ"ל אם האדון ידע לכתוב זאת בלתי בקשת המומר הנ"ל אשר מקום מגורתה אצל האדון. גם אמרה האשה הנ"ל בתוך הדברים שהיא לא ידעה ולא הכירה את העדים ממיטאווע וגם המה לפי דעתה לא ידעו ולא הכירו אותה רק ששאלה את האיש אם הוא הכיר את המומר והשיב לה אחד אשר הכיר אותו ואח"כ אמר האיש אשר יש לו עוד עד אחד ואביה אמר אשר שאל אותו על שמו הושיקע.
האשה הנ"ל ואביה הנ"ל אמרו אשר קודם פסח הבעל [הבע"ל?] משנת תרי"ט יהיה שלש שנים מיום מיתתו של המומר הנ"ל שלא ככתוב בגב"ע. וגם בכלל אמרה דברים סותרים זא"ז. וגם כמה דברים סותרים דברי אביה מה שאינו נוגע לדין וזאת ג"כ אמרה האשה הנ"ל ואביה הנ"ל ששלח האדון בגדים וחפצים של המומר הנ"ל להאדון השני שהוא ימסור זאת לה ובשעה שהיתה האשה הנ"ל במיטאווע לא נתן לה מבגדים וחפצים הנ"ל מפני איזה טעם, כי אמר האדון הנ"ל "הוא ישפוט איך לעשות" ובתוך הבגדים הנ"ל הכירה האשה הנ"ל בגדיו הישנים שלו מה שלבש קודם שהמיר דתו בעת שהיה יהודי ודר עמה ולקח עמו בעת שהמיר דתו וגם אמרה האשמ הנ"ל שהאדונים הריצו מכתבים זה לזה להודיע שמת המומר הנ"ל וגם נכתב בביכער של שופט העיר שמת המומר הנ"ל ונכתב בערכאות המדינה בוודאי שמת המומר הנ"ל. גם לפי דברי האשה ואביה ולפי הקול היה המומר כמה חדשים בבית האדון הנ"ל עד שיצא הקול שמת המומר הנ"ל בבית האדון הנ"ל וכאן נמצא וכאן מת וגם יש להאשה הנ"ל בת במיטאווע בבית הפאצט מהאדון הנ"ל שלקח אותה אביה המומר הנ"ל מאתה וכעת המירה דתה, ואמרה בתה זאת לאמה שמת אביה המומר הנ"ל גם סיפרו לנו האשה ואביה הנ"ל איך שהלכו לקבול אצל הכהן הנוצרי במיטאווע שיתן לה בעלה המומר גט פיטורין כפי דת ישראל והיו שם בבית הכהן הנוצרי הנ"ל השלשה יחד היינו האשה הנ"ל ואביה הנ"ל ובעלה המומר הנ"ל ולא רצה המומר הנ"ל לגרשה וגם הכהן הנוצרי הנ"ל לא הניח לו לגרשה. וגם שמענו מפי השמועה שאיש עברי אחד אמר ששם החדש שנתנו להמומר הנ"ל מחמת שהמיר דתו אין השם כמו ששאלה האשה הנ"ל להעדים הנ"ל.
ואח"כ שלחנו מכתב להמ"ץ שהיה בעת הנ"ל במיטאווע אם הוא יודע איך היה המעשה בבירור שיכולים לסמוך ע"ז. וזהו ששלח לנו אגרת והעתקנו האגרת הנ"ל אות באות: קבלתי מכתבו וחיל ורעדה אחזתנו על דבר זה, ובקיצור מעולם לא נתתי גב"ע לאשה כזאת, והענין הזה היה שהודיענו הרב דשימבערג אשר היה בעת הזאת, שאודיע לו אם מת המומר אשר היה בבית ... ואיך היה שמו של שם ישראל ואגבה עדות ע"ז ולשלוח לידו כל זאת ועי"ז נגבה העדות ולשון הגב"ע שלחתי לידו ע"י אותו האיש שהודיעני ע"י ואופן ההודאה [ההודעה?] אינני זוכר כעת בבירור כי הוא מילתא דלא רמיא וכו' ומחמת שענין זה של אשת איש חמור דקדקתי בדברי כל אחד ואחד מהעדים כפי מה שאמרו, וכתבתיו להודיע אולי יהיה לו נפקא מינה לדין שידין ע"ז ואני לא ידעתי מזה מאומה יותר ויותר רק מלאתי בקשת הרב דשימבערג, וחלילה לי ליתן היתר לאשה להנשא בגב"ע כזה כי מי גבר לא ידע שהאיש שמת צריך להיות ידוע שהוא היה בעל האשה שמתירין לה ולכל הפחות היה נזכר בגב"ע מעט או הרבה מזה. גם אל יעלה ספק אולי כתבתי ונתתי גם לאשה ולא חשתי ע"ז מפני שסמכתי שאין כדאי באותו עדות להשיאה ולא יצא קלקול מזה חלילה וחלילה לחשוב עלי זאת כי גלוי לכל דין של תשובת הרא"ש אשר הובא באה"ע סימן י"ז סעי"ה בהג"ה ועת לקצר ועל כבודו מוטל לחקור אחר הדבר באר היטב כפי מה שידוע חומר הדבר וד"ל ע"כ ההעתקה.
ואנחנו אין ברצוננו לדרוש ולחקור עוד בענין הנ"ל ולידע היטב איך היה המעשה מחמת אף אם יהיה לפי דעתינו היתר לאחר שנחקור ונדרוש עוד בדבר הזה מיראי הוראה אנחנו ולא נזדקק לה להתיר אותה מחבלי העיגון ומי שלבו יהיה שלם בדין הזה מצוה גדולה להזדקק לה בהתירא כי ידוע לחכמי בני ישראל ששקדו חכמים על תקנות עגונות בנות ישראל ולהדורא על התירא דידה וכפי שיצא מחכמי בני ישראל כן יהיה ואם יעלה על דעת מי שירצה להזדקק בזה שהוא נגד רצוננו אדרבא שנחזיק טיבותא למאוד למי שידון בדבר זה. ואפיריון נמטיה להאי גברא שיהפוך בהתירא דאיתתא דא ויברכהו ה' בברכה משולשת ויזכה לרב טוב הצפון לצדיקים בעלמא דעתיד לאיתחדתא:
---
על דבר אשת המומר המבואר בגביות עדות שנשאת בלא רשות ב"ד הנה לא עיינתי בתשובות האחרונים משני טעמים: אחד כי אינם נמצאים תחת ידי הנצרכים לזה. ושנית כי מי אנכי וכו' רק עיינתי בדרך העברה בעלמא בתשובת נודע ביהודא סימן מ"ב בתקנות עגונות ובתשובות ר"ע איגר סימן קל"א ולא פלפלתי כי אנכי יודע ערכי הקטנה שקטנם עבה ממתני ובפרט כי בגופא דדינא יסכימו עמדי אך מטעמים שונים, הלא זה מבואר בסנהדרין דף ל"ד מקרא אחד יוצא לכמה טעמים עיי"ש אם יסכימו שנים בגוף הדין אם בטעמים יפרדו זה מזה וכן הוא בחולין דף ל"ו ע"א עי"ש: