ברכת שמואל/פרשת מסעי

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ברכת שמואל TriangleArrow-Left.png פרשת מסעי

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פרשת מסעי[edit]

(ילקוט זה הסדר רמז תשפ"ז) וז"ל: עלו משה ואהרן לראש ההר, והיה משה מתבייש לומר לאהרן הגיע זמנך להפטר מן העולם. א"ל אהרן אחי רצונך לידע מה שכתוב באברהם, א"ל הן. א"ל ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר, ולא הרגיש אהרן. א"ל משה אהרן אחי אם יאמר הקב"ה לאחר מאה שנה שתמות מה תאמר, א"ל צדיק הדיין. ואם יאמר לך היום מה תאמר, אמר אהרן צדיק הדיין נאמן הוא עלי: עכל"ה.

המדרש הזה יפלא מאוד בעיני דקשה במאמר משה היאך נרמז מיתת אהרן במה שכתוב גבי אברהם ואתה תבא אל אבותיך וגו', שהגיע עכשיו דווקא זמנו של אהרן שיפטר מן העולם. שנית קשה למה אמר לו פעם שנית, אם יאמר הקב"ה לאחר ק' שנה שתמות, היכא רמיזא שהיה ראוי שימות אהרן לאחר מאה שנה מאותו הזמן שהיה סוף שנת הארבעים שהיו ישראל במדבר. ועוד קשה לפי זה מה הי' כוונת משה באמת, שא"ל שימות לאחר ק' שנה ודי לצרה בשעתה. והנלע"ד והוא דמשה ואהרן לא היו יכולים לבא אל הארץ על פי גזירת הקב"ה, והטעם הוא כמו שאכתוב לקמן בע"ה. והנה רש"י ז"ל פירש שאברהם לא היה בכלל הגזירה של ועבדום וענו מאחר דכתיב גביה ואתה תתא בשלום וגו'. והגזירה קאי רק אזרעו ולא עליו. והרב הרמב"ן ז"ל דחה סברא זו בשתי ידים, דהלא מצינו גם באברהם גירות, שהרי נאמר בו אח"כ ויגר אברהם. ע"ש ברמב"ן וברא"ם. אלא ע"כ פירושו שמיום לידת יצחק עד שובם לארץ ישראל יהיה ת' שנה, ולא קאי ת' שנה אועבדום וענו אותם, אלא כל זמן שהחטא גורם יתעכבו במדבר בארץ לא להם, וא"כ לפי זה היו יכולין אהרן ומשה לחיות עוד כמה שנים, כי גזירות הקב"ה היה שלא יכנסו לארץ ישראל. ולפי זה יובן הכל דאמר משה לאהרן, רצונך לידע מ"ש באברהם, ואתה תבוא וגו'. וא"כ לא נוכל לפרש כפירוש רש"י, דהא דחה הרמב"ן כנ"ל, וא"כ ע"כ שישובו בני ישראל לארץ ישראל מהיום ת' שנים כפירוש הרמב"ן וא"כ מעתה הגיע זמנך ליפטר, משא"כ לפירוש רש"י צריך לחשוב הת' שנה מועבדום וענו אותם ולא מחשבון הגירות, דא"כ היה אברהם ג"כ בכלל כקושיית הרמב"ן. ולא הרגיש אהרן. א"ל משה ואי יפרש לך הפירוש כמ"ש בפרקי ר' אליעזר דהקב"ה היה חושב הימים והלילות של קושי השעבוד, והיה שנות קושי השעבוד פ"ה שנים, ובשנת פ"ו היו המכות, ורט"ו ופ"ה יעלה ש' שנה ויחסר עדיין ק' שנה לביאת הארץ לתשלום ת' שנה, ולכן אמר לאהרן אם יאמר לך הקב"ה לאחר ק' שנה שתמות, והשיב אהרן צדיק הדיין אם הוא כפירוש הזה. וא"ל משה ואם יאמר לך דהפירוש הוא דהיום שתמות, וכמו שפירשנו בתחילה, ולזה אמר צדיק ונאמן הדיין בפירושיו. אמנם נ"ל לפרש הכתוב ע"פ מ"ש הגמרא (שבת פט:): ראוי היה יעקב אבינו לירד בשלשלאות למצרים וכו'. ויש לדקדק למה יעקב דווקא, ולמה גלו דווקא למצרים. אכן נ"ל דאיתא שני פירושים בארץ לא להם. פירוש אחד הוא שארץ ישראל הוא שלהם, משא"כ שאר ארצות הוא לא להם, וא"כ לפי זה הפירוש יכול להתקיים באברהם ויצחק כמו ביעקב, והוא הדין ג"כ שלא במצרים. משא"כ לפי כוונת האר"י ז"ל דפירוש דארץ לא להם קאי דווקא אמצרים, שלא הי' הארץ למצרים כי יוסף הצדיק העביר את העם מקצה אל קצה ע"ש שהאריך. וא"כ ביעקב נאמר שהקב"ה הבטיח אותו שיתן לו נחלה בלי מצרים, וא"כ ע"פ דבורו והבטחתו של הקב"ה ליעקב הי' כל העולם כולו שלו, וא"כ לפי זה לא נוכל לקיים הגזירה כי אם ביעקב ובמצרים דווקא:

(ועל פי זה יתבאר המדרש פסיקתא פרשת כי תבא וז"ל: וירד מצרימה. אנוס על פי הדבור, שנאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. והוא תמוה דוודאי על פי הדבור הי' השעבוד, וזיל קרי בי רב הוא, וא"כ מה מחדש בזה, אכן לפי מ"ש אתי שפיר כי בהכרח היה על יעקב הגזירה שהוא ילך דווקא למצרים, וכמ"ש בכתבי האר"י הנ"ל, וא"כ לפי זה קשה קושיא שהקשה הרמב"ם, למה נענשו מצרים כיון דכך הי' הגזירה מאת הקב"ה, וע"כ צריך לומר דנענשו במה ששעבדו בקושי השיעבוד, ועל זה נענשו, וכמ"ש הראב"ד ז"ל. ובזה יבואר הכתוב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וא"כ יהיה ההכרח על יעקב ובמצרים דווקא, ומאחר שאני רוצה לדון הגוי ההוא ולהוציא את ישראל ברכוש גדול, והגזירה ועבדום וענו אותם היה לטובת ישראל, ובזה (גם) ריבה גם הד' מלכיות שידונו למלאות הבטחתו ליעקב להורישו נחלה בלי מצרים, וא"כ בהכרח ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו' ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך אתן את הארץ קני וקניזי וגו', וקחשיב י' עממים שבעולם, וא"כ הגזירה יהיה על יעקב בהכרח כי לו נתן הקב"ה נחלה בלי מצרים, ואם כן לא יוכל להתקיים הגזירה כי אם ביעקב כנ"ל. וק"ל):

ובמדרש רבה פ' משפטים וז"ל: איוב היה צווח מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כג, ג). אערכה לפניו משפט (שם ד). רגם האקונין של מלך, שאמר יאבד יום אולד בו (איוב ג, ג). בעט בפילקי והוציא איסרין, יחשכו כוכבי נשפו (איוב ג, ט). קלל לשלטון, הלילה ההוא יקחהו אופל (שם ו). כשראה את המלך יושב בבימה סגר למטרונה, והנה מרים מצורעת כשלג (במדבר יב, י). טרד למגיסטור זה משה, לכן לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ, יב). סימא לדוכס זה יצחק, שנאמר ותכהין עיניו מראות (בראשית כז, א). נתן קטריגי לאברהם, שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית טו, יג). קרב קיסין על יעקב, והוא צולע על יריכו (בראשית לב, לא). כשראה איוב כך אמר בבקשה ממך שכור הייתי, שנאמר ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי (איוב יט, ד). וכל כך למה שלא היו יודעין כחו של דין, הוי מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד, כ) עכ"ל המדרש. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי ואף אני אענה את חלקי, ולאהבת הקיצור נדקדק בו איזה דקדוקי' מה שהוא מן הצורך ועל השאר יבין וישכיל המעיין שיתורצו כל הקושיות, דיש לדקדק למה בתחילה ס"ל לאיוב דהעולם הוא תלוי במזל, ולכן היה מקלל יומו שנולד בו ואת הלילה שהרה אמו ואת מזל השעה. ואח"כ כשראה שהקב"ה היה דן וסגר למרים וכו' היה מתחרט והיה מודה שהכל תלוי בדין. ועוד קשה למה מהפך בעל המדרש הסדר הדורות וקחשיב מרי' משה יצחק אברהם יעקב. והנלע"ד ע"ד הישר דאיוב בתחילה הי' היה ס"ל דעולם כולו תלוי במזל יום או במזל לילה או מזל שעה, וכדעת מקצת חז"ל בסוף מסכת שבת (שבת קנו.), ואח"כ היה מודה כמסקנת הגמרא (שם קנו:) דאין מזל לישראל. והנה כבר זכרתי לעיל פ' לך לך (דף ט') דאיוב היה מתרעם מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו, ולכן היה מקלל יומו יאבד בו, ועל זה אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו ואערכה משפט לפניו, כי אין שורת הדין נותן דמי שהוא צדיק גמור ונולד במזל יום או שעה ויהיה רע לו ונידון ביסורין כמו שאירע לאיוב, ואח"כ כשראה איוב שסגר המטרונה שנטרדה שנצטרע מרים על שהוציאה מרים לשון הרע על משה ונצטרע, מוכח שהעולם נידון בכח משפט. ושמא תאמר דאדרבא דנוכל לומר להיפוך דמשם משמע שאין שורת הדין היה שנצטרע מרים, והוא דאיתא בכוונות האר"י ז"ל על סמיכות הפרשיות של אלדד ומידד לפרשת מרים, דאלדד ומידד היו מתנבאים על מיתת משה ויהושע יהיה המכניס את ישראל לארץ ישראל, וסברו אהרן ומרים שהם יכנסו ומשה לבד לא יכנס, וכתב שם הטעם דיעקב נכנס גופו ועצמותיו לא"י לפי שהוא הרחיק את תמנע לגיירה לגמרי. ויוסף שקרב לאשת פוטיפרע ואח"כ יפוזו זרועי ידיו שהוציא שכבת זרע בין צפרניו, לא נכנסו אלא עצמותיו לארץ ולא גופו. אבל משה שלקח לגמרי לאשה כושית ולכן לא נכנסו אף עצמותיו לארץ. ולכן אמר הכתוב ותדבר אהרן ומרים במשה על דבר האשה כושית אשר לקח, ומפני זה היו אלדד ומידד מתנבאים שלא יכנס משה לארץ אבל אהרן ומרים יכנסו, וא"כ היה כדין שדברה מרים במשה ולא הי' שום לשון הרע בזה, וא"כ י"ל ח"ו דלטעם זה שלא כדין נצטרעה מרים, וא"כ מוכח שאין העולם נידון בכח משפט, ולזה אמר טרד למשה ואמר לכן לא תביאו את הקהל הזה. ושם מוכח דנידון העולם בכח משפט, כמש"ה יען לא האמנתם בי בסלע ועל כן זה היה כדין. ושמא תאמר דאדרבה שם הי' שורת הדין נותן שאהרן לא חטא כלל ולא ימות אהרן, ובע"כ הוא עלילה שלא כדין וכמ"ש בסמוך בשם מדרש תנחומא, והטעם העיקרי שלא נכנס אהרן הוא על פי מה ששמעתי בשם פה קדוש האר"י ז"ל, והוא דג' שותפי' שיש באדם הקב"ה ואביו ואמו (נדה לא.). אביו מזריע הלובן שהן העצמות. ואמו האודם שהוא עור ובשר, והקב"ה נותן הנשמה וראיית העין ושמיעות האוזן וכו', והנה יצחק ורבקה שהיו שניהם בא"י, ולכן זכו שחלקו של שניהם זכו לקבורה בארץ ישראל הבשר והעצמות, ולכן נקבר יעקב בא"י בבשר ועצמות. יעקב שהיה נולד בא"י ורחל בח"ל, ולכן יוסף העצמות שלו שהוא חלק אביו נקבר בא"י, משא"כ הבשר שהוא חלק אמו שהיתה מח"ל לא נקבר בא"י, כמש"ה ויקח משה את עצמות יוסף (שמות יג, יט). אבל עמרם ויוכבד שנולדו במצרים בח"ל, ולכן אהרן ומשה ומרים לא באו כלל לא"י, ואם כן לפי טעם זה משה ואהרן ומרים שוים בהכרח שלא יבואו לא"י, ומה שאמר לא האמנתם בי הוא רק עלילה, וא"כ מוכח למפרע שבע"כ לא דברו אהרן ומרים על משה בשביל שלקח אשה כושית, דמשמע דע"י זה לא זכה משה לבא לא"י, דהשתא מוכח טעם אחר שלא זכה משה לבא לא"י, וגם אהרן שוה לו בזה, משום שאביהם ואמם נולדו בח"ל וכמש"ל, ואם כן ע"כ דברו אהרן ומרים בשביל שפירש מאשתו והוי לשון הרע, ואם כן כדין נצטרעת מרים, ואם כן מכח משה מוכח דנידון העולם בכח משפט ולא תלוי במזל כלל. ושמא תאמר במה שדן הקדוש ברוך הוא למשה שלא יכנס לארץ ישראל הוא עלילה גמורה ושלא כדין שהרי כבר גזר ונשבע אם יראה איש באנשים (כו' (דברים א, לה). ועתה תראה (שמות ו, א)) כדאיתא במדרש תנחומא פ' וישב. נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו, ה). אמר ר' יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן, וכן אתה מוצא שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה איש זה משה, דכתיב והאיש משה עניו מאוד. ואמר ועתה תראה במלחמת פרעה ולא במלחמת ל"א מלכים. שמע מינה דאז הוי הגזירה שלא יבא משה לא"י, וכיון שאמר שמעו נא המורים א"ל הקב"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה, דמשמע כאלו עתה מכח החטא זה אי אפשר לבא לא"י, הוי נורא עלילה, בעלילה אתה בא, וא"כ דבר ה' יקום לעולם ואי אפשר להשתנות ולא חטאו כלל, ולא נקנסה עליו מיתה, לזה אמר במה שסימא לדוכס זה יצחק מוכח על שראה בעשן על ע"ז של נשי עשו והוא כדין. ושמא תאמר דהיה שלא כדין דאיוב סבר שנסמא עיניו של יצחק כפירוש השני של רש"י, כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות, ובזה נעשה עיוות ליצחק, שהרי כבר אמר הקדוש ברוך הוא ורב יעבוד צעיר, ומה יועילו ברכותיו להפוך גזירת הקב"ה, אלא בע"כ יש לומר שיכול הצדיק למשול ביראת אלקים ולבטל הגזירה ודברו של מקום, ולכן הוכרח הקדוש ברוך הוא לסמא עיניו של יצחק כדי שלא יברך לעשו, א"כ כיון שיכול לשנות הדרא הקושיא לדוכתיה שמשה היה כח בידו לבטל השבועה, ומשום חטא מי מריבה נגזר עליו לכן לא תביאו וגו', א"כ מוכח דנידון העולם בכח משפט. ושמא תאמר דמה שסימא ליצחק הוא עיוות מפני זה, דאיתא במ"ר מצדיקי רשע עקב שוחד וגו' (ישעיה ה, כג), ועכשיו קל וחומר ומה יצחק שנטל שוחד מבנו ממי שראוי ליטול אעפ"כ נסתמא ק"ו למקבלי שוחד, וזה הוא עיוות גדול דלמה נסמא יצחק במה שקיבל שוחד מעשו הלא ראוי הוא לקבל הימנו כיון דהיה אביו, אלא ע"כ ס"ל למדרש דכיבוד הוא משל בן, דאי ס"ל דכיבוד הוא משל אב ליכא ביה ק"ו, דהוי שוחד גמור וליכא שום עיוות, אלא בע"כ ס"ל לבעל המדרש דכיבוד הוא משל בן, וא"כ שפיר נלמוד הק"ו זה יצחק דנטל כדין מעשו שוחד, דמצות כיבוד הוא משל בן, ואפילו הכי נסמא יצחק, מכל שכן מי שנוטל שלא כדין, וא"כ הוי עיוות שנסמא יצחק. לזה אמר נתן קטריגי לאברהם וא"ל ידוע תדע וגו' ושם נעשה משפט אמת על שאמר במה אדע (בראשית טו, ח) וכמ"ש רז"ל בגמרא (נדרים לב.). ושמא תאמר שם נעשה עיוות גדול לפי מאי דקי"ל בטח"מ סי' ק"ז דפריעת בעל חוב הוא מצוה ושעבודא לאו דאורייתא, והיורשים אינן צריכין לשלם מלוה על פה אלא משום כבוד אב דלא ליהוי ליה כיסופא ע"ש. ועפ"ז יובן מ"ר פ' וישב וז"ל: ערק רשיעא זה עשו ולית רדפין ליה, חד אמר מפני שטר חוב. וחד אמר מפני הבושה. וקשה במאי קמפלגי, אמנם לדברינו ניחא והוא דחד אמר דערק עשו מפני שטר חוב ולא רצה לקיים פריעת בעל חוב של אביו ידוע תדע וגו', וקשה למ"ד השני ולמה ערק רשיעא הלא אף אם ישאר כאן אינו מחוייב לפרוע חוב אביו, ולכן אמר מפני טעם אחר, הלך מחמת הבושה, ר"ל דלא להוי ליה כיסופא וכנ"ל, וכתב שם הגהת אשר"י הטעם דהא דבן משלם חוב ע"פ של אביו, דס"ל כמ"ד כיבוד הוא משל בן, וא"כ איוב דס"ל דנעשה עיוות גדול לבני אברהם דאינם מחוייבים לשלם חוב אביהם ע"כ ס"ל כמ"ד דכיבוד הוא משל אב, א"כ נעשה עיוות בזה ששלמו ישראל חוב אברהם, וא"כ כיון דס"ל דכיבוד הוא משל אב הדרא הקושיא לדוכתיה שלא נעשה עיוות ליצחק דהוי שוחד. ושמא תאמר בידוע תדע היה נעשה ג"כ עיוות הדין לאיוב, דהקב"ה אמר שיהיו ת' שנה במצרים וכשעלו ממצרים לא הוי כי אם ר"י שנה, וקטרג השטן על שיצאו קודם זמנם, ונתן לו הקדוש ברוך הוא את איוב, כדאיתא במ"ר, ועיין לעיל כמה פעמים מ"ש בזה, וזהו עיוות גדול לאיוב דטוביה חטא ויוחני משתלמא. לזה אמר קרב קיסין על יעקב שהיה צולע על יריכו, (ושם נעשה משפט חרוץ בשביל איסור ב' אחיות), ואם כן מוכח דכדין נשפט העולם. ושמא תאמר דשם גם כן נעשה עיוות גדול ליעקב, והוא דאיתא בספר שערי אורה דיש מן רז"ל ס"ל דיעקב נתגלגל באיוב בשביל שנשא ב' אחיות, באו יסורין על איוב, ואם כן כיון דקיבל איוב עונש יעקב, נעשה ליעקב עיוות גדול במה שהי' צולע על יריכו, דהא העונש ב' אחיות כבר קיבל איוב היסורים, ואם כן הדרא הקושיא לדוכתיה דיפה דן הקדוש ברוך הוא לבני אברהם, ולא נעשה עיוות שהוציא את ישראל קודם זמנם, כי ע"כ צ"ל דנחשבו ימים ולילות, וליכא למימר דבשביל נתינת איוב להשטן לא יוכל המקטרג לקטרג, דהשתא מוכח דאיוב קיבל יסורים בשביל שנשא ב' אחיות ודו"ק:

ובמדרש רבה באיכה וזה לשונו: אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים טומאתה בשוליה. אלו זכיתם הייתם קוראים מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים חטא חטאה ירושלים עכל"ה. והוא תמוה, ויש לדקדק מה שכתבתי אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום וגו' למה תלוהו בקריאה שלהם והיל"ל אלו זכיתם הי' מקויים בכם כי ביום הזה יכפר וגו'. ועוד קשה מה דבר והיפוכו איכא הכא, דמה ענין זה לזה. אמנם הנראה לפענ"ד בביאור זה המדרש, ונבאר מתחילה מ"ש בירושלמי פ"ד דתענית וזה לשונו בפסוק בהפטרה פ' זו: בן אדם מה אתה רואה ואומר מקל שקד אני רואה. תנן בי"ז בתמוז נבקעה העיר, וכתיב בתשעה לחודש הובקעה העיר. ומשני א"ר תנחום בר חנניא קלקול חשבונות יש לכאן, הדא הוא דכתיב באחד לחדש היה דבר ה' אלי בן אדם, יען אשר האח אמרה צור האח על ירושלים, מאי האח אי תימא באחד באב עדיין לא נשרף הבית. אי תימא באחד באלול ביום ובלילה נפק בלדרא (ר"ל בי דואר שקורין פאש"ט) מן צור לירושלים, ואם כן כשחרב הבית בט' באב אחר יום אחד מיד נודע הדבר לצור, ואיך נשתהה עד אחד באלול, אלא קלקול חשבונות יש כאן, א"ר יוחנן משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות ואמרה לו אח"כ בנך נשבה להשונאים ונתקלקלו חשבונותיו, הכי נמי מאחר שנחרב הבית ונשבו ישראל לבין הא"ה ביום ט' באב, ולכן קראו א' לחדש כאלו מהיום נמנה החדש, ומשום דחשיב יום ט' באב א' לחדש חשיב יום בקיעת העיר תשעה לחדש, ותירוץ בין למר דאמר בי"ז בתמוז הובקעה העיר, ובין למר דאמר בתשעה לחדש תמוז הובקעה העיר הוי מיום הבקיעה עד שנחרב הבית כ"א יום, שנאמר מקל שקד אני רואה. והוא כ"א יום. ר' מנא בעי ניחא נתקלקל לשעבר דילמא להבא (ופי' היפה מראה אטעמא דאמר ר' תנחום קלקול חשבונות יש כאן, בעי דבשלמא בלשעבר שייך קלקול, שבזמן העבר אפשר שישכח החשבון, ועל ידי כן יקדים המאוחר ולהכי ניחא מה שמנה לבקיעת העיר מתשעה לחדש, שע"י צער החורבן נתקלקל החשבון יום הבקיעה שהי' לשעבר, אבל שיטעה האדם ביום שעומד בו ויתקלקל חשבונו שיהיה חשבון המתחדש מהיום ואילך מוטעה, לאו אורחא ארעא כי ביום שעומד בו וראו וידעו המנין הנתלה בו מאז ולהבא לא יהיה מקולקל, ואם כן היאך כתב על יום החורבן והצער באחד לחדש, ומשני בין למ"ד בט' לחדש ובין למ"ד בי"ז לחדש, ביניהן כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב ב"ה, שנאמר מקל שקד אני רואה, מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מיום שהובקעה העיר עד יום החורבן הי' כ"א יום, ואם כן למאן דס"ל דבט' לחדש תמוז הובקעה העיר, א"כ ס"ל דבאחד לחדש נחרב הבית שהן כ"א יום. ומ"ד דס"ל בי"ז בתמוז נבקעה העיר ס"ל בט' לחודש נחרב הבית, והקשה שם היפה מראה, ותימה למ"ד דס"ל דבתשעה בתמוז הובקעה העיר ובא' באב נחרב הבית, והא כתיב בחדש החמשי בז' לחדש בא נבוזראדן רב טבחים וישרוף את בית ה' בתשעה לחדש, ותירץ הרב ז"ל ושמא י"ל חרבן לחוד ושריפה לחוד, כי קודם ביאת נבוזראדן נכנסו חיל כשדים והרסו בבנין הבית, ובשביעי לחדש בא נבוזראדן לשרפו ונמשך עניינו עד תשעה לחדש, עד כאן לשונו יפה מראה), והנה דברי יפה מראה הוא דוחק גדול בעיני דאינו מיישב כלל דברי הירושלמי הנ"ל, וביותר אינו מיישב העיקר היאך הכתוב אומר באחד לחדש נחרב ונשרף הבית כשאומרים צור האח האח על ירושלים. ואני אומר שכוונתי בעזרת האל תורת אמת הוא הכל ויתורץ קושית הרב יפה מראה הנ"ל. והוא מהידוע ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים כ"א שעות ר"ד חלקים מהשעה). עיין לעיל פ' וישלח דף כ' ע"ג), ואיתא בס' מגלה עמוקות שר"ה הוא ראש לשנת הלבנה וי' לחדש תשרי הוא יוה"ך ללבנה. ויוה"ך שהוא עשירי לחדש הוא ראש השנה לשנת החמה והושענא רבה הוא יוה"ך לשנת החמה. ואם כן בע"כ תמוז שהוא תקופה רביעית מימות החמה היה יתירה על חדשי הלבנה ערך ח' יום וי"ב שעות, דוק ותמצא. ואם כן כשנחרב הבית בתשעה באב ללבנה אז היה ראש חדש אב לשנת החמה, וישראל באותו פעם שקלקלו ועבדו ע"ז לשמש ולירח ולצבא השמים והיו מונין ג"כ כמלכי אומות דמונין לחמה, ושמחה צור שהיתה תשעה באב במספרם באחד לחדש, והנביא לצערן של ישראל כתב החשבון כמו הא"ה, וזהו היה קלקול חשבונות, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי למ"ד דס"ל דהובקעה העיר בתשעה לחדש תמוז היה יום תשעה בחדש לחמה שהיא י"ז ימים לחדש במנין לבנה. ואחד לחדש אב לשנת מנין החמה הוא מכוון תשעה לחדש אב למנין הלבנה ודו"ק:

ואם כן המדרש הנ"ל הוא מבואר מאליו, אלו זכיתם הייתם אומרים כי ביום הזה וגו'. ועכשיו אתם אומרים טומאתה בשוליה. והוא דאמרנו דט' באב שהוא אחד לחדש חמה, ושולט בו סמא"ל המלאך כמ"ש בזוהר פ' וישלח (זח"א ק"ע ע"ב) בפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית לב, לב). וביום ט' באב ללבנה הוא יומו של סמא"ל, שבו ביום יש לו שליטה, וכנגדו יוה"ך הוא יומו של מיכאל שר הגדול ואין להשטן שהוא סמא"ל שליטה ביוה"ך ואדרבא הוא נעשה סניגור, כי השט"ן לשנת גימטריא שס"ד, ואם כן אם זכיתם הייתם מונין לשנת הלבנה וכמו שמלכי ישראל מונין, ואם כן הייתם מתוספי' כח וגבורה לשר שלכם והייתם קוראים כי ביום הזה יכפר וגו', ועכשיו שלא זכיתם ומתוך הקלקול שקלקלתם הגביר אויב והייתם מונין להחמה ונשארה הטומאה בשוליה, ולכן אתם קוראים חטא חטאה ירושלים, כי אמלאה החרבה (יחזקאל כו, ב), אם מלאה האומות אזי הן מתוספי' כח להשר שלהם אזי הוא חורבן בישראל ח"ו (מגילה ו.), ואם היא מליאה ישראל אזי מתוספי' גבורה בהקב"ה, ואז יחרב' האומות ואין להשטן כח ושליטה על ישראל וק"ל:

ועל פי זה יובן הגמרא בשבועות (י.): ראש חדש איקרי מועד, שנאמר קרא עלי מועד לשבור בחורי (איכה א, טו). והוא לכאורה תמוה, דהא לכאורה נחרב הבית בט' באב, ואיך הוא מרומז שקאי פסוק זה אראש חדש. אכן לפי מה שכתבנו אתי שפיר, והוא כי תשעה באב של מנין הלבנה הוא ראש לחדש אב למנין שנת החמה, וזהו שאמר קראו האומות עלי מועד, שהיה חורבן בר"ח שלהם שהוא תשעה באב ודו"ק:

ובמדרש רבה: בשעת פטירת משה א"ל הקדוש ברוך הוא הן קרבו ימיך למות. א"ר יהושע בן לוי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בדבר שקילסתיך בתוך ס' רבוא מקדשי שמך, שנאמר הן לה' אלהיך השמים וגו', בו קנסת עלי מיתה הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה נגד מדה, מדה רעה כנגד מדה טובה, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה, אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך. הן צדיק בארץ ישולם. הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא עכל"ה, עיין פ' וזאת הברכה. והוא תמוה דלמה הביאו אלו השלשה פסוקי' הנ"ל ומה עניינם לכאן. ואמנם להבין זה נקדים מדרש תנא דבי אליהו פט"ז וז"ל: א"ל ר' אמור לי כמה נביאים נתנבאו לישראל, אמרתי לו מ"ח, ומה נשתנה מ"ח מן מ"ה או מחמשים, אמרתי לו כנגד מ"ח ערי מקלט שניתנו ללוים, עד כאן לשונו. והנה זה המאמר דבר חדש הוא וצריך ביאור דמה ענין ערי מקלט לנביאים, והנלע"ד דאיתא בגמרא (מכות י.) כתיב ושמת שלש ערים בעבר הירדן, וכל כך למה, ומשני משום דנפישי רוצחים. ופי' התוספות כיון דנפישי מזידין אף שוגגי' נפישין, משום והאלהים אנה לידו. ולכך צריכין להרבות ערי מקלט, ואיתא בגמרא דנדרים (דף כב:): אלמלא לא חטאו ישראל לא היה ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וספר יהושע, מפני שערכה של ארץ ישראל היא. אבל אח"כ כשחטאו עמדו להם כמה נביאים להוכיחם על עונותם, שנאמר כי ברוב חכמה וגו'. ובפ"ק דמגילה חשיב רש"י (דף יד.) ז"ל בשם סדר עולם: מ"ח נביאים והן אברהם יצחק יעקב משה אהרן פנחס יהושע וכו', הרי עד יהושע הי' ששה נביאים והיה די לישראל בכך אם לא היו חוטאים כמו שאמרנו, אלא כיון שחטאו ישראל והוצרכו להוכיחן על המזידין שעשו ניתוספו להם עוד מ"ב נביאים, וכנגד זה היו שש ערי מקלט לקליטת השוגגים, והוצרכו ליתוסף עליהם מ"ב עיר. ואם כן מובן המדרש הנ"ל מאליו, והוא דאחר שא"ל אליהו מ"ח נביאי' נתנבאו לישראל, הוקשה ליה לאותו התלמיד דלמה דווקא העמיד הקדוש ברוך הוא מ"ח נביאים לא פחות ולא יותר. והשיב לו דהוא ממש מכוון נגד מ"ח ערי מקלט שניתנו ללוים, וקשה למה היו מ"ח ערי מקלט ולא סגי בששה הערי מקלט, אלא ע"כ צ"ל דמתחילה היה סגי להם שש ערי מקלט קודם שחטאו. אמנם לאחר שחטאו רבו הרוצחי' הוצרך להוסיף עוד מ"ב עיר, ואם כן כמו כן גבי הנביאים דמתחילה היה סגי' להם בששה נביאים, אברהם יצחק יעקב משה אהרן פנחס, ואלמלא לא חטאו ישראל היה די להן חמשה חומשי תורה וספר של יהושע מפני שערכה של ארץ ישראל היא, אכן לאחר שחטאו הוצרך להוסיף עוד מ"ב נביאים, והן ממש נגד מ"ב ערי מקלט, ואת זה לעומת זה עשה אלקים וק"ל. ומעתה נבוא לביאור המאמר הנ"ל עם הידוע לנו מ"ש בפ"ק דברכות (דף ז.), דאמר ר"י שלשה דברים בקש משה לפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלא בלכתך עמנו. ולא ע"י מלאך, בקש שלא תשרה השכינה על א"ה כ"א על ישראל ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך. בקש להודיע דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר הודיעני את דרכיך. מפני מה יש צדיק וטוב לו וכו' רשע וטוב לו וכו', וכן הוא במ"ר פ' משפטים, ומסיים שם אבל כשחטאו ישראל שלח להם מלאך בימי יהושע כמו לא"ה עובדי ע"ז. ואם כן הוא מבואר דא"ל משה רבש"ע במה שקלסתיך בהן בו קנסת מיתה עלי, מדה רעה נגד מדה טובה, א"ל הקדוש ברוך הוא אף זהו מדה טובה שהעליתיך על כל הנביאים במעלה יתירה, שהועיל תפילתך שנענתי לך ראשי לג' דברים הנ"ל שהיית מבקש ממני, ומרמז לג' דברים הנ"ל באלו ג' פסוקי' שהביא, דמתחילה בקשת ממני שאם לא יחטאו אזי אני בעצמי אלך עמהם ולא ע"י מלאך, ולכן אמר הנה אנכי שולח מלאך כשיחטאו. שנית שהודעתי לך את דרכי בענין צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו רשע וטוב לו וכו', ולזה מביא הפסוק הן צדיק בארץ ישולם וגו', אף כי רשע וחוטא וגו'. וא"כ מ"מ יש רשע וטוב לו, וה"ה איפכא ולא קשיא מידי וכמו שהארכתי לעיל פ' נח ופ' לך לך עיין שם. שלישית הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא, שהוא קיים לעולם עד ביאת משיחנו, וא"כ לא פסקה שכינה מישראל לעולם, וכמ"ש בספר עשרה מאמרות (להרמ"ע מאמר אם כל חי ח"ג סי' כ"ג) שאליהו הוא מקריב תמידין בכל יום ויום אפילו בזמן החורבן, והשכינה שורה בכותל מערבי שם לעולם, וא"כ הרי העליתיך על נ"ה צדיקים נביאי' (שהן מ"ח נביאים וז' נביאות, שרה רבקה רחל לאה מרים דבורה חולדה), וז"ש בהן קלסתיך. הוא ע"פ מה שמצאתי כתוב בגאלנטי שישנו תתקנ"ה רקיעים ונ"א רקיעים האחרונים לא שלט בהם שום מלאך ולא שום בריה בעולם כי אם משה קודם מיתתו, שהיה הרשות בידו להשתיקן, וז"ש הן קרבו ימיך למות, ולשלוט על ה"ן רקיעין, וזהו דווקא קודם מיתתך תזכה למעלה זו, ולכן אמר אף זה מדה טובה שאמרתי הן קרבו ימיך על שתהיה שולטת על נ"ה רקיעים מה שלא יוכל לשלוט בהם שום בריה מעולם ולא מלאך והודעתי לך את דרכי, ומביא ראייה ג' פסוקי' הנ"ל לרמוז בהם הג' בקשות שהובאו בגמרא דברכות הנ"ל וכאמור. ועם זה שאמרנו שהשכינה לעולם לא זזה מכותל מערבי ואליהו מקריב בכל יום תמידין, נבין מה היה הקינה של ירמיהו הנביא על זה היה דוה לבנו, שהעצים ואבנים הן חשובי' יותר, והן נוחים להקב"ה יותר ממנו, ומפרש ואזיל והוא כי אף אל הר ציון ששמם ושועלים מהלכים בו, אפילו הכי אתה ה' לעולם תשב, ואין זזה לעולם מכותל מערבי, ולמה אנחנו לנצח תשכחינו, ואין אתה משרה השכינה בתוכינו, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. בזמן שהיה ב"ה קיים שהיה שכינתיך בתוכינו ממש, כענין שאמר ושכנתי בתוככם לעולם ואהי' לכם לחומת אש ב"ב אמן:

תם.
יתעלה האל גוזר ומקים דבר: שסיימתי את ספר במדבר:




שולי הגליון


·
מעבר לתחילת הדף