ברכת שמואל/פרשת וישב
|
< הקודם · הבא > |
פרשת וישב[עריכה]
במדרש רבה (ב"ר פד, ג) וז"ל: וישב יעקב וגו' (בראשית לז, א). אמר ר' אחא בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעוה"ז השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהם מתוקנים לעוה"ב אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, תדע שכן הוא יעקב אבינו ע"י שביקש לישב בשלוה נזדווג לו שטנו של יוסף עכל"ה.
הנה יש לדקדק בזה המאמר חדא למה דווקא קפץ עליו רוגזו של יוסף ולא שום סיבה אחרת, ומה מדה נגד מדה הוא זה. והנה לפי הפשט נראה לבאר דברי רז"ל ע"פ מדרש תנחומא וז"ל: מסורת היא בידינו דאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, שאם באים השבטים ויאמרו לעשו למה רדפת את אחיך, והוא משיבם למה רדפתם את יוסף אחיכם וליוסף ולבנימין לא יכול עשו להשיב כי אדרבה דיוסף הטיב לאחיו וכלכלם בלחם ובטוב מצרים, כמאמר הכתוב ויכלכל יוסף וגו'. ולכן אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל. וא"כ לפ"ז יובן המדרש הנ"ל ביקש יעקב לישב בשלוה. ר"ל דמתחילה לא הי' יכול לישב בשלוה מפני שנאת עשו אחיו עד שקפץ עליו מתחילה רוגזו של יוסף, ואז אין רשאי עשו לרדוף את יעקב, כי מאחר שיוסף נמכר ע"י אחיו ואעפ"כ השיב גמולו הטוב להם וכלכלם בשנת הרעב ואת בניהם וטפם וק"ל. או יאמר ע"פ מ"ש הרב בעל חן טוב ע"פ ורב יעבוד צעיר. כי עשו היה בכור ללידה ויעקב הי' בכור במחשבה, וא"כ לעולם יקויים ורב יעבוד צעיר אם יעקב נקרא בכור דאזלינן בתר המחשבה, יעבוד לצעיר לעשו שהוא צעיר במחשבה. ובאם שנקרא עשו הבכור אזי יעבוד לצעיר שהוא יעקב שהוא צעיר ללידה. והנה כתבתי לעיל בפ' וישלח, דכשם שיעקב הי' בכור במחשבה ולא בלידה כך היה יוסף בכור במחשבה ולא בלידה, כי כוונת יעקב בטפה הראשונה הי' הכל על יוסף כדאיתא במ"ר, וא"כ לפ"ז הוא מבואר דאם יעקב הוא רוצה לישב בשלוה בעוה"ז ולא לעבוד לעשו קפץ עליו רוגזו של יוסף, והוא כיון דרצה לישב בשלוה, וא"כ ע"כ עשו הוא הבכור ויעבוד לצעיר בעוה"ז שהוא יעקב, וא"כ הברכות הוי גביר לאחיך יקויים ביעקב, וא"כ מזה הוא מוכח דהבכורה תלוי בלידה ולא במחשבה, וא"כ הוי יעקב הצעיר ועשו הבכור, וא"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף בכמה שנתן לו הבכורה של ראובן שלא כדין, דבשלמא אי לא ביקש יעקב לישב בשלוה, ואז יהי' לעשו הגדולה והממשלה, וא"כ ורב יעבוד ר"ל רב שהוא יעקב שהוא בכור במחשבה, יעבוד לצעיר זה עשו, וא"כ לפ"ז היה יכול שיוסף נקרא בכור, ושפיר נטל יעקב הבכורה מראובן ונתן ליוסף, וז"ש לא דיין לצדיקים שמתוקן להם העוה"ב, כיון דכבר נחלקו העולמות בבטן רבקה ונטל יעקב העולם הבא ועשו העוה"ז, כיון דיעקב הוא הבכור נטל העוה"ב (עיי' פ' תולדות מ"ש שם ותמצא נחת), וא"כ אי אפשר לישב בשלוה, ואם הם רוצים לישב בשלוה אזי קפץ עליהם רוגזו של יוסף, דמזה מוכח דלא הי' מקרי יוסף בכור:
ועפ"ז יובן המ"ר: לא נחתי מעשו ולא שלותי מלבן ולא שקטתי מדינה, ויבא רוגז זו רוגזו של יוסף. והוא צריך ביאור, אמנם למ"ש א"ש, והוא דאמר יעקב לא נחתי מעשו מחמת שלקחתי הבכורה מידו והברכות שהם סותרין אהדדי (כמ"ש לעיל פ' תולדות עיין שם), וש"ת היה לי להניח הבכורה כדי שיקויים ורב שהוא עשו יעבוד לצעיר שהוא יעקב, ויקויים ביעקב הברכות הוי גביר לאחיך, וא"כ לפ"ז ויבא רוגז קפץ עלי רוגזו של יוסף, שלא כדין נתתי הבכורה ליוסף, כיון לפ"ז יהיה עשו הבכור שהוא בכור ללידה ולא אזלינן בתר המחשבה, וא"כ יוסף ג"כ אינו בכור ולכן ויבא רוגז רוגזו של יוסף. לא שלותי מלבן. והוא דאמר יעקב דפירשתי מן אבי כ"ב שנה כדאיתא בספר תנא דבי אליהו, שאמר יעקב כן בשעה שנמכר יוסף, אמר יעקב אוי לי שחטאתי שפרשתי מן אבי ואמי כ"ב שנה ע"כ. והרב בעל בחיי הקשה על זה הלא בידיעת אביו ואמו עשה יעקב זאת שהלך לבית לבן, שאביו ואמו מצווין אותו שילך לבית לבן ושיקח אשה משם, ותירץ הרב ז"ל דעונשו היה דה"ל לישא ללאה לחוד ולא היה לו לעבוד עוד ז' שנים ברחל וכו' ע"ש בבחיי פ' תולדות. והנה לכאורה יש לדקדק על זה, מאחר שהי' ידוע ליעקב שממנו יעמדו י"ב שבטים במ"ש רז"ל שלקח יעקב י"ב אבני' שעתידין י"ב שבטים לעמוד הימנו, ואם יהיו מתאחות אזי ידע שלא יהיה בבניו פסול וכן הוי, וא"כ כיון דידע יעקב שעתיד לצאת הימנו י"ב שבטים, ועל זה אמר כל אשר תתן לי בחוצה לארץ עשר אעשרנו לך. והיאך נתן מעשר מן י"ב בנים, ואיתא במ"ר פ' וישלח דלקח ד' בכורים שהיו קדש והעמידן לצד אחד ולא מנה אותן, ואח"כ מנה רק ח' בניו, והגיע העשירי על שבטו של לוי כו' ע"ש. א"כ לפ"ז בע"כ היה יודע יעקב ג"כ שהוכרח לישא ד' נשים כדי שיפטרו ד' בכורים, ובאמת נ"ל דיעקב סבר אם היה נושא לאה לחוד דאינו מחוייב לעשר כי אם בניו בח"ל שנולדו לו שהם י"א בנים, כי בנימין נולד בארץ ישראל וראובן היה בכור גמור, וא"כ אזי הי' העשירי יהיה קדש מגיע על יוסף, ולכן ניתנה לו הבכורה שהי' באותו הזמן שייך דין כהונה והבכורה ליוסף בחללו ראובן יצועי אביו, ולכך עשה לו יעקב כתונת פסים שהוא בגדי כהונה, כי היה ראוי לו הכהונה כמו לשבטו של לוי, ולכן נ"ל ליישב מ"ר פרשת צו: שהכתונת היה מכפרת על לבישת כלאים, כד"א ועשה לו כתונת פסים. ולכאורה הוא תמוה, אמנם למ"ש א"ש והוא דהכתונת היתה של כלי מילת שהוא צמר שמכבסים אותו למילתא סביב. והיתה ג"כ של פשתן, פסים מלשון פס ידי דק כאמגוזא של מלתתא כדאיתא בגיטין, וא"כ לפ"ז היה של כלאים אותו כתונת פסים וקי"ל דבגדי' של כהן גדול היה של כלאים והן מכפרין, וא"כ שפיר אמר המדרש כתונת הי' מכפרת על לבישת כלאים, כי כמו שנשא יוסף כתונת פסי' שהי' של צמר ופשתן והיו ג"כ בגדי כהונה והי' מכפר עליו על לשון הרע שהוציא ג"כ דבה על אחיו, וקי"ל דבגדי כהונה הן מכפרין על לשון הרע, ולכן שפיר ההיא ראיה מכתונת פסים שהיו של כלאים ומתכפרים וק"ל. ונחזור לעניננו דאם כדין שהה יעקב בבית לבן משום דמוכרח ליקח ד' בכורים מד' אמהות, א"כ יש לערער עליו דלמה נתן אח"כ הבכורה והכהונה ליוסף יותר משאר שבטים. בשלמא אי הוי נשא ללאה לחוד אזי הי' מגיע העשירי על יוסף והיה בדין נותן לו הבכורה והכהונה, דהשתא לא הי' בכור כ"א ראובן לחוד וכמש"ל. וראובן חטא בחללו יצועי אביו ושפיר ניתנה הבכורה ליוסף שהי' העשירי אחר ראובן, אבל עכשיו ששהה יעקב בבית לבן ונטל שם ארבעה נשים, ובע"כ הי' צריך לפרוש ד' בכורים מד' נשיו, וא"כ הי' מגיע הבכורה והכהונה ללוי וכנ"ל. וא"כ שפיר אמר לא שלותי מלבן שעכבתי שם כ"ב שנה שלא כדין ופרשתי מן אבי שנשאתי שם ארבעה נשים. וש"ת דמוכרח הייתי ליקח ד' נשים כדי שיפטרו ד' בכורים וכנ"ל, וא"כ ויבא רוגז רוגזו של יוסף. דהשתא יערערו השבטים דעשיתי שלא כדין שנתתי הבכורה וכהונה ליוסף יותר משאר שבטים, דהשתא לפי סברא זו אין ליוסף שום יתרון ומעלה יותר מהם, וא"כ ממ"נ או לא שלותי מלבן. או ויבא רוגז רוגזו של יוסף וכאמור. לא שקטתי מדינה, ויבא רוגז רוגזו של יוסף. והוא דאיתא במ"ר דעונש יעקב בדינה הי' שמנעה מעשו אחיו ונתנה לאיוב. ואמנם נ"ל דדינה בהכרח היה להנשא לאיוב, והוא דאיתא בזוהר פרשת פנחס: דאיוב בן יבמה היה ולא היה לו בת זוג כ"א בת יבמה. וידוע מ"ש רז"ל גבי דינה מתחילה היתה זכר ואח"כ דן לאה דינה בעצמה והוית נקיבה, לכן לא הי' לדינה בן זוג כיון דקי"ל דארבעים יום קודם יצירת הולד יצא כרוז בת פלוני לפלוני, וכאן כיון דהיתה מתחילה זכר ואח"כ גרם תפלת לאה שנעשה נקיבה, וא"כ לא הי' לה ג"כ בן זוג, ונ"ל דלכן הוכרחה לישא לאיוב דווקא דהוא הוי גוונא דכוותא, דכיון דלו ג"כ לא היה לו בת זוג, והוכרח לישא דווקא אשה דאין לה ג"כ בן זוג, ולכן נשא איוב את דינה ודו"ק. והוא כוונה אמיתית לדעתי. וא"כ מאחר שבהכרח היה דינה שתנשא לאיוב, א"כ בע"כ הא דאירע ליעקב מעשה שכם עם דינה לא היה בדרך עונש אלא כמ"ש האר"י ז"ל דאדרבא הוא זכות ליעקב שע"י זה נימולו אנשי שכם ונתגלגלו אח"כ בחמורים שהמה המצריים, וצוה עליהם יוסף שימולו, והן היו הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים, והן הן הגרים שגייר יעקב כדאיתא במ"ר וישלח. ויליף לה מדאמר יעקב אל ביתו הסירו אלקי נכר. והן היו הטף שבזזו מן עיר שכם (ולא כמתנות כהונה ע"ש). וכמ"ש רז"ל מגורי אביו. מגיורי אביו, מלמד שהי' מגייר גרים. וא"כ לא שקטתי מדינה, שעשיתי חטא שלא נתתי דינה לעשו, ולכן הי' העונש שנטמא דינה, ושמא תאמר דהוכרחתי ליתן את דינה לאיוב מאחר דלא היה לו בת זוג, דהיה בן יבמה ולכן הוצרך לישא דווקא בת שאין לה ג"כ בן זוג. א"כ ע"כ הטעם הי' שנטמאה דינה כדי שע"י זה נימולו אנשי שכם ונעשו גרים, ואח"כ נתגלגלו למצרים וציוה עליהם יוסף ג"כ שימולו את עצמם, וא"כ ע"כ הוכרח יוסף להמכר למצרים כדי שיקבל את הגרים הנ"ל, וא"כ ויבא רוגז זו רוגזו של יוסף. כי הוכרח יוסף לירד למצרים להוציא ניצוצות הקדושה ע"י המילה שצוה שימולו הערב רב הנ"ל ודו"ק:
ובמדרש רבה ד"א מגורי בגמטריא רנ"ט, מיום שאמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך עד שעה שנתיישב יעקב אבינו בארץ מגורי אביו היה רנ"ט שנה עכל"ה. והנה הרב בעל יפה תואר כתב על מדרש הלז, שלא ידע לכווין החשבון והניחו בצ"ע. וגם המתנות כהונה יגע למצוא החשבון ולא מצא כי אם בדוחק גדול, עיין שם ותראה שדברין אינם מובנים ואינם נכונים והוא דוחק גדול. וה' האור את עיני ויגעתי ומצאתי לכוון את החשבון ע"פ מה שכתוב בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק ג' פ"ו וז"ל: אמנם אברהם ושרה בכוונת היחודים שלהם ממשיכים אצלם כל הנשמות שעתידין להבראות לגרים הראויים לידבק בזרעו של יצחק, כטעם ואת הנפש אשר עשו בחרן. ואמרו חז"ל אברהם ושרה גיירו גרים כי לא על הגרים של אותה שעה בלבד וכו' אלא על כל באי העולם שעתידין להתגייר ולהיות גירי הצדק, ובזה גאולה תהיה להם כי נדחו ממחיצתם מחמת חטא של אדם הראשון עכ"ל. וגם בפרק כ"ז האריך שנפש של אדה"ר תיקן אברהם במה שנפ"ש גימטריא ת"ל שהיו בניו מנין ת"ל שנה ע"י הנפש אשר עשו בחרן, שהגרים היה להם תיקון בגלות מצרים, שהיו מצרנים לשכינה שם נתקן הנפש ע"ש שהאריך. וכלל דבריו שהקב"ה הבטיח שכל זרע אשר הזריע אברהם קודם לידת יצחק לא היה לבטלה ונעשה מאותו זרע הגרים, והי' מתוקן בגלות מצרים. ועפ"ז נ"ל לפי שאמר הכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם ארבעה מאות (ושלשים) שנה. והנה בפסוק זה יש לדקדק הכפל לשון ידוע תדע. עוד י"ל דלמה ליה למימר כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם בארץ לא להם. אמנם למ"ש יובן היטב והכי קאמר ידוע תדע. ר"ל שתי ידיעות הודיע הקב"ה לאברהם, האחד כי גר יהיה זרעך. ר"ל זרעך שזרעת קודם לידת יצחק אותו הזרע לא יהיה לבטלה כי ממנה יהיו נבראים הגרים, ולכן אמר כי גר יהיה זרעך. שנית הודיע אותו הקב"ה גם זרעך הנולד לך, ר"ל זרע של יצחק יהיה ת"ל שנה בגלות בארץ לא להם. וכבר אמרו רז"ל בגמרא דיבמות: דאין ביאת בן ט' שנה מיקרי ביאה דאין מזריע כלל, וא"כ זרעו של אברהם היה ראוי להתחיל החשבון משהיה בן תשע, דאז היה ראוי להזריע ואז נתקיים למפרע כשנאמר לו אח"כ ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, שמן הזרע שהיה ראוי להזריע יהיו הגרים כמדובר. ואיתא במ"ר מגורי אביו. מגיורי אביו. והוא משנת ט' לאברהם שאז היה ראוי להזריע ונעשה מן הזרע הגרים, וא"כ לפי זה המדרש הנ"ל הוא מובן והחשבון הוא מכוון היטב והכי קאמר, מיום שאמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, שהבטיח הקב"ה לאברהם שמזרע שלו יהיו הגרים, והוא משעה שהיה ראוי להוליד דהיינו מבן תשע שנה לאברהם עד אותה שנה שנמכר יוסף וביקש יעקב לישב בשלוה, היה רנ"ט שנה כמנין מ"גורי. וזה לך החשבון צ"א שנה מן תשע לאברהם עד שנולד יצחק. וס' שנה עד לידת יעקב, ויעקב הי' בן ק"ח שנה כשנמכר יוסף מן אביו כ"ב שנה, ואז הי' יעקב בן ק"ל שנה כשעמד לפני פרעה, וא"כ ע"כ היה יעקב בן ק"ח שנה כשנמכר יוסף, וא"כ תצרף צ"א וס' וק"ח ותמצא רנ"ט מכוון, מנין מגור"י. ר"ל משעה שראוי היה אברהם להוליד גרים, ולכן אמרו רז"ל מגורי אביו. מגיורי אביו. וא"כ יעקב עד עכשיו הבין דמה שאמר הקב"ה כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וגו' קאי דווקא אגלות בניו, שלפי שיעקב נקרא זרע אברהם, כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע. ר"ל ביצחק ולא כל יצחק, רמז לו שיעקב לבד יהיה בגלות ת"ל שנה מנין נפ"ש, וא"כ כשרצה יעקב לישב בשלוה היה סבור דגזירת שיעבוד ת"ל שנה שיהיו זרע אברהם בגלות קאי אגרים שהם ממש זרע אברהם, ולכן ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, דהי' הזרע של אברהם ממש בגלות ולא הגרים, כי זרעך הוא זרעך המיוחס אחריך שהוא זרע יעקב כנ"ל וק"ל (אמר הקטן צבי בן הרב הגאון המחבר ז"ל, דלפי כל הנ"ל צריכין אנו לומר משעה שהי' אברהם ראוי להזריע דהיינו מבן ט' שנה, הכל נחשב כאלו הזריע אף על פי שלא הזריע עדיין, דמאחר דכשהיה אברהם בן ט' שנה, עדיין באותו זמן לא נולדה שרה, כי אברהם היה קשיש מן שרה עשר שנים, אלא ע"כ קאי החשבון הנ"ל משעה שראוי להזריע אף שלא הזריע דהיינו מבן תשעה, וכאלו הזריע ועשה גרים והבן).
ומעתה נבוא אל ביאור פסוקים של הפרשה בצירוף הפסוק מסוף הפרשה שלמעלה, ויקח עשו את נשיו וגו' וילך אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו וגו'. איתא במ"ר ערק רשיעא ולית דרדפין לי'. ר"א אומר מפני השטר חוב. וריב"ל אמר מפני הבושה. וצריך להבין במאי קמפלגי (והנה חוץ לדרכינו נ"ל לפרש ע"פ הדין, והוא דאיתא בירושלמי: המודר הנאה מחבירו אין מתירין אלא בפניו. רבנן אמרי הטעם מפני החשד. פי' שלא יחשדו אותו חביריו שעובר על נדרו אם יתיר השבועה שלא בפניו, ולכן אין מתירין אלא בפניו. וריב"ל אומר מפני הבושה. פי' שנתבייש ממנו במה שנדר ממנו, וכדי שלא יותר השבועה והנדר כי אם לצורך גדול. והנה עשו מכר הבכורה ליעקב ונשבע לו, כד"א וישבע לו. ואח"כ הלך מפני יעקב כי היה מתחרט על מכירת הבכורה ורוצה לערער על הבכורה, ובאמת אם היה עשו רוצה להתיר את שבועתו בכאן בפני יעקב, היה בדין שהותר הנדר והשבועה, דאז לא היה שייך הטעם שבירושלמי משום חשד, וא"כ למה הלך עשו וערק רשיעא ולא רדפין לי', ולכן אר"א מפני הבושה שהיה מתבייש להתיר נדרו בפני יעקב, ואידך מ"ד ס"ל מפני החשד. דלא הלך עשו בשביל זה דוודאי לא היה חושש לטעם הבושה, וע"כ צריך להיות הטעם מפני השטר חוב של גר יהיה זרעך, ולא רצה עשו להיות בגירות ובגלות כי הוא ס"ל דוקא מי שיש לו נחלה בלי מצרים הוא יהי' בגלות מצרים וא"כ ירשו ארץ ישראל. ועשו טעה דס"ל דהגלות והגירות הוא תלוי במי שנוטל את ארץ ישראל, ולכן הלך לו לשעיר שהוא קני קניזי וקדמוני, ובאמת טעה דלסברתו גם יעקב לא היה בכלל הגזירה כיון שנשאר עדיין קני קדמוני וקניזי שלא ירש יעקב את ארצם, אלא בע"כ דאותו הבטחה נחלה בלי מצרים קאי אלעתיד שיהיו לו הכל, וא"כ לא אהני עשו בהליכתו, ערק רשיעא ולא רדפין ליה). אמנם לדרכינו יובן באופן אחר, והוא דהלא כבר אמרנו דמגורי הוא גימטריא רנ"ט. וכתב המתנות כהונה דהחשבון הוא מתחילת לידתו של אברהם, וקא חשיב הכי ק' שנה עד לידת יצחק, וס' שנה עד לידת יעקב, ויעקב היה בן פ"ד כשנשא את לאה, ושבעה שני' עבד בעד רחל עד שנולד יוסף, ושש שנה בעד הצאן, וב' שני' שהה בדרך, תצרף הכל עולה רנ"ט. ובאמת אם לא היה החטא של מכירת יוסף לא ירדו כלל למצרים ולא נשתעבדו כלל, כי אם היו ת"ל שנה בגירות בארץ לא להם ולא בגלות, וא"כ כיון דהי' בגירות כבר רנ"ט שנה, עדיין היו צריכין להשלים עוד לגזירת הגירות קע"א שנה לתשלום ת"ל שנה. אכן הסיבה של יעקב ששהה בבית לבן ופירש מאביו, ולכך נענש שנמכר יוסף ופירש ג"כ מן יעקב כ"ב שנה, וזה נעשה ע"י מכירת עשרה אחיו, והוכרחו להיות במצרים עשר פעמי' כ"ב שנה שעולה למנין ר"ך שנה, אלא מתוך שמתו העשר שבטים בחוצה לארץ נשאר ר"י שנה כמנין רד"ו, וזה גרם לאריכות השעבוד ולא נשלמו הת"ל שנה מלידת אברהם כ"א מלידת יצחק, ולפ"ז יבואר מדרש הנ"ל, דבאמת ערק רשיעא ולא רדפין לי'. כי בחנם הלך עשו מא"י לארץ אחרת, וביאר ר' אליעזר הטעם כי מה שברח עשו הי' מפני השטר חוב, ואלו היה בארץ ישראל בגירות לא הי' צריך להיות בגירות כ"א קע"א שנה, כי הוא כיבד את יצחק אביו כ"ב, ועוד שנית כי אף שברח מפני השטר חוב, הלא תשובתו בצדו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול, ובא ריב"ל ואמר שהלך מפני הבושה. והוא דאיתא במדרש רבה: כתבתי בתורה לא תעבוד בבכור וגו' וקראתי בני בכורי ישראל, בדין הוא שתלקה ותשלם העבדות. ועשו מכר הבכורה ליעקב, וא"כ לפ"ז הי' מותר לשעבד בעשו ובזרעו מאחר שהוא אינו בכור, ולכן אריב"ל לא הלך עשו אלא מפני הבושה שמכר הבכורה, ואעפ"כ ערק רשיעא ולא רדפי' ליה. כי הוא טעה שגם הוא היה בשעבוד עבדות, מאחר שמכר הבכורה ולכן הלך מפני הבושה ולא הי' צריך, כי יעקב אי' נקרא זרע אברהם, והוא יהי' בגירות או בגלות וכנ"ל. וזש"ה וילך עשו אל ארץ וגו' מפני הבושה ומפני השטר חוב. משא"כ יעקב וישב יעקב בארץ מגור"י אביו. שהוא גימטרי' רנ"ט מלידת אברהם, והוקשה להכתוב א"כ מאחר שהחשבון הוא מלידת אברהם שהוא מכוון רנ"ט שנה עד שנתיישב יעקב, וא"כ למה נמשך הגלות אח"כ רד"ו שנה כשירד יעקב למצרים ולא היו צריכי' להיות כ"א קע"א שנה לתשלום ת"ל שנה, מאחר דכבר היו רנ"ט שנה בגירות משעה שהי' אברהם בן ט' שנה וכמש"ל. או כמ"ש המתנות כהונה הנ"ל, לז"א אלה תולדות יעקב יוסף וגו'. ונתן הכתוב טעם לשעבוד רד"ו שנה מאחר שפירש יוסף מאביו כ"ב שנה ונענש יעקב שפירש ג"כ מאביו כ"ב שנה, וע"י עשר שבטים נמכר יוסף כמדובר והי' מוכרחי' להיות בגלות עשר פעמים כ"ב שנה שהוא רד"ו שנה אחר הפחת עשר שנה שמתו עשרה שבטי' בח"ל, וזה גרם אריכות הגלות, ובזה הוא מובן המ"ר פ' זו, לא נחתי ולא שלותי ולא שקטתי ויבא רוגז, זו רוגזו של יוסף. והוא דאמר יעקב כי במה שלא נחתי ולא שקטתי מכל הצרות והגירות, עד עכשיו לא היה איכפת לי כי אמרתי בדעתי שהמה לתשלום ת"ל שנה שגזר הקב"ה על אברהם כי גר יהי' זרעך, וזה הי' משעה שהי' אברהם בן ט' שנים, והי' רנ"ט שנה עד אותו שעה שהי' מבקש לישב בשלוה וכמש"ל. אכן עכשיו ויבא רוגז רוגזו של יוסף, זה קשה עלי מאוד שזה הוא הגורם שעבוד הגלות, משא"כ אי לא נמכר יוסף לא הי' הגלות כ"א הגירות, ועוד דעכשיו ע"כ צריכין להיות רד"ו שנה, משא"כ אי לא נמכר יוסף לא הי' צריך להשלים כ"א קע"א שנה וק"ל:
והנה כדי לבא אל ביאור הפרשה נקדים אלו הפסוקי' ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו ויאמר אליהם שמעו נא החלום אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלמותיכם ותשתחוין לאלומתי ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר עכ"ל הפסוקים. הנה אנחנו צריכין לדקדק במה שאמר הכתוב בתחילה ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, ולא פירש מה הוא החלום ההוא, ואח"כ אמר שמעו נא החלום אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו'. ה"ל לקצר ולומר ויגד לאחיו וכו'. גם יש לדקדק על לשונות הכפולים, וגם במילות שונות במה שאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. וגם י"ל במאמרו תסובינה אלומתיכם לאלומתי, היל"ל והנה קמה אלומתי ותשתחוין אלומתיכם לאלומתי. וגם יש להפליא על אחי יוסף שהיו מתמיהים ואמרו ליה המלך תמלוך המשול תמשול, למה להם להכפיל הלשון מלך תמלוך ומשל תמשול, כפל למה לי. גם יש לדקדק מה שהיה מתמיה יעקב ואמר בלשון בתמיהה, הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה, ואף שרש"י ז"ל הרגיש בזה ג"כ ופי' דהפליאה הי' בעיני יעקב הבא נבוא אני ואמך, ורחל כבר מתה מ"מ לדרכינו יתיישב באופן אחר. וכדי ליישב כל הנ"ל נקדים מ"ר דאיתא על פסוק והנה אנחנו מאלמים אלומי' עתידים אתם לעשות אלילים אילמים לפני עגלי ירבעם ולומר אלה אלקיך ישראל עכ"ל. ובאמת הוא זר בעיני דמנ"ל ליוסף לרמז לזה הדבר, כיון שהוא ראה בחלום שקצרו ועמרו, ואח"כ השתחוו העומרים של אחיו א"כ מי הכריחו ליוסף לדבר בלשון דאינו נמצא בתורה, היל"ל הלשון עומרין שהוא לשון מצוי בתורה, וא"כ בלשון עומרין ליכא רמז לעגלי ירבעם. וא"כ מאחר שדבר לשון אלומים נראה שראה שני אלומות, האחד שאחיו ישתחוו לו ויהיה הוא מושל בארץ מצרים. וחלום השנית שבעתיד ימלוך ירבעם ויעשה עגלים וגם הם יעשו אלילים אילמים וישתחוו לפני ע"ז שלו. וא"כ בזה נבוא אל ביאור הפסוקי' הנ"ל, ואמר הכתוב ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, שראה שישתחוו לו אחיו, והגיד להם החלום בסתם, ולכן אמר ויוסיפו עוד שנא אותו על שאמר להם החלום שהמה ישתחוו לו בעצמם. ואח"כ אמר להם החלום בפירוש שמעו נא החלום אשר חלמתי, מה שאמרתי לכם כבר החלום בסתם שמעו נא החלום ואפרש לכם החלום כפי אשר חלמתי כי יש במשמעותו עוד חלום. והנה אנחנו מאלמי' אלומים, ומלשון אלומים הוא משמע ג"כ שעתידין אתם להשתחוות למלך ירבעם שהוא יוצא חלצי ולהשתחוות לפני ע"ז שלו, ולכן הוצרך לשנות ולכפול דברי החלום במלות שונות וכפולות, ואמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. הראה להם בכפילות לשונות שהחלום הזה כולל ב' דברים, האחד על ממשלת עצמו שהוא ימשול בהם, וכאשר היה באמת אחר כך. והשני' על ממשלת ירבעם בן נבט שהוא מזרעו שימלוך עליהם, ולכן הכפיל דבריו ואמר קמה אלומתי וגם נצבה, דקמה אלומתי קאי על ממשלתו שהוא ימשול בהם. וגם נצבה קאי על ממשלת ירבעם. והנה תסובינה אלומותיכם רמז על ממשלתו שישתחוו לו אחיו. ותשתחוין לאלומתי רמז לעגלי ירבעם. ולכן תמיהת אחיו הי' ואמרו לו המלך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו. ר"ל מנלן הא שהחלום הוא מרמז על ממשלתך ועל ממשלת זרעך שהוא ירבעם, שעתידין אנו להשתחוות לעגלי ע"ז שלו, מנ"ל לומר כן דהרי בחלומך ראית עומרין או איסרין, וזה אינו אלא חלום אחד שאתה תמשול בנו ואנו משתחוים לך, ומאן יימר דהחלום הוא מרמז ב' דברים, ולכן דקדק הכתוב ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותייו ועל דבריו דייקא שהוא לשון רבים, ר"ל דהיו שונאין אותו על שפירש יוסף החלום א' לשני חלומות, ועל דבריו שאמר החלום בלשון מאלמים אלומים שהוא לשון עתידין לעשות אילמים לפני עגלי ירבעם, דאם הגיד החלום בלשון עומרין או איסרין אז ליכא רמז לממשלת ירבעם ולומר לפני ע"ז שלו, אלה אלקיך ולהעשות אילמים, משא"כ בלשון אלומים נרמז ג"כ לממשלתו של ירבעם, ולכן ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו דייקא, ולז"א הכתוב ויחלום עוד חלום ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד. ר"ל אותו החלום חלמתי כבר שאתם תהיו משתחוים לי, אותו החלום חלמתי פעם שנית, והוא רמז לממשלת שלי שהוא ממהר אלהים לעשותו, וסיפר החלום שהשמש והירח וי"א כוכבים משתחוים לי, ולכן כשספר לאביו ולאחיו החלום הזה שרמז לממשלת שלו שממהר אלהים לעשותו, ויגער בו אביו על אמירת החלום הזה על השנות החלום, כי זה מורה למהירות הדבר, ולכן אמר הבא נבוא אני ואמך ואחיך בזמן ובפעם א' להשתחוות לך, והנה באמת השתחוו לו אחיו ב' פעמים, א' בכניסתן למצרים לשבור אוכל, ואח"כ ג"כ עם ביאתו של יעקב למצרים, והנה יעקב רצה להוציא מלבן של שבטים ואמר הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך, ואמך כבר מתה, ומדהא ליתא הא נמי ליתא, אבל ואביו שמר את הדבר, (ועיין לקמן פ' מקץ שבארתי הכתובים באופן אחר ותמצא נחת, עיין שם).
ובמדרש רבה: והבור רק אין בו מים. א"ר אחא והבור רק. נתרוקן בורו של יעקב, אין בו מים, אין בו דברי תורה שנמשלו למים, כד"א הוי כל צמא לכו למים, כתיב כי ימצא איש גונב נפש ומכרו מות יומת. והן מכרו את אחיהם עכל"ה. והנה באמת צריך עיון על שנתרוקן בורו של יעקב כל כך שלא ידעו השבטים הדין וגונב נפש וגו' מות יומת. וכדי להבין את זאת נקדים מדרש הובא בס' בחיי וז"ל: ד"א כתונת פסים. שהפיסו עליו הגורל באיזה מיתה מן ד' מיתות שידונו ליוסף עכ"ל. והוא תמוה וצ"ע דמה הי' כונת השבטים שיהי' יוסף חייב מיתה עד שהפיסו עליו באיזה מיתה שידונו אותו, והנלע"ד דאיתא בגמרא פ' הנשרפין: נביא שהדיח והסית תנא קמא ס"ל מיתתו בסקילה. ור"ש אומר מיתתו בחנק. והנה אמרו רז"ל בכמה דוכתין, אעפ"י שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו, ומי שנתחייב וכו', ולפ"ז לפי שהשבטים אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתיד הוא להשיאנו לבעלים, והיו רוצים לדון אותו כדין מסית ומדיח. ואיתא בגמרא דיומא דקי"ל דמיתות בן נח הוא בסייף, וראיי' ממשה שהי' דן אותן שעבדו לעגל והרגן בסייף, אף דקי"ל שכל העובד ע"ז מיתתו בסקילה, שלפי שדינן הי' כדין בן נח, כיון ששיבר הלוחות וכמו שאכתוב לקמן בע"ה. (ודלא כמ"ש רש"י בחומש מטעם אחר), והנה שמעון ולוי אמרו ועתה לכו ונהרגהו או ונשליכהו באחד הבורות שיש בו מים, כי מיתתו הוא בחנק או נשליך עליו אבנים שהוא סקילה ונאמר חיה רעה אכלתהו, שהוא כדין מי שנתחייב סקילה, ולכן כשהסכים ראובן להשליכו לבור היה מצוה שמעון להשליך עליו אבנים, כדאיתא במדרש ילקוט שהי' צווח שמעון ובקש להשליך עליו אבנים כיון דלדעתו היה רוצה לדון אותו בדין סקילה, וס"ל כת"ק דמסית ומדיח חייב סקילה, והנה ראובן הי' רוצה להצילו ואמר אל תשפכו דם בידים רק השלך תשליכו אותו אל הבור הזה דייקא שאין בו מים, וא"כ לית ליה מיתת חנק אבל נחשים ועקרבים יש בו, והוא מיתת שריפה כדאיתא בגמרא: מי שנתחייב שריפה או נחש מכישו וכו'. וא"כ לכל הדיעות לא הי' יוסף חייב שריפה כי אם חנק לדעת ר"ש או סקילה לדעת ת"ק או סייף כיון דקודם מ"ת הי' דינו כדין בן נח, ולכן הי' כוונת ראובן להצילו, שבוודאי היה בטוח ראובן שלא יארע ליוסף שום תקלה והיזק מנחשים ועקרבים כיון דאין חייב שריפה, וזה הוא כוונת הכתוב למען הציל אותו מידם דייקא, פי' ממיתה שהי' מפייסין עליו שהיו רוצין להמית אותו, ולכן קודם שהשליכו אל הבור הי' מפייסין עליו באיזה מיתה ידין אותו, בסקילה כדעת ת"ק או חנק כדעת ר"ש או סייף כדין בן נח וק"ל. ובזה נבוא אל ביאור המדרש הנ"ל, רק נקדים מ"ש בספר מגלה עמוקות אופן רנ"ב: שמרכבה שלימה גימטריא א'ברהם י'צחק י'עקב ד'וד, ובמכירתו של יוסף עשו קיצוץ בנטיעות שהיא השכינה שהיא סוד ה' אחרונה שבשם, מדת מלכות כנודע ליודעי חן. ונכנס תחתיה מ'רכבה ט'מאה שהיא גימטריא ב'על צ'פון כ'לב ר'ע י'רבעם. ואיתא בכתבי האר"י ז"ל דהשם יהו"ד הוא מכפר על סקילה שריפה הרג חנק, דהיינו היו"ד על סקילה. ה' ראשונה על שריפה. ו' על הרג וה' אחרונה על חנק, ואיתא במ"ר ויתנכלו אותו להמיתו, ניכלו אותו דתות איך שימיתו אותו כדי שיהי' להם כפרה ושלא יתחייבו בו. ע"כ והוא הדבר שדברנו שהי' רוצה לדון אותו שיהיה להם כפרה באותיות מהשם שהם אותיות י' ה' ו' מהשם מכפר עליהם, משא"כ מחנק שמרו נפשם לפי שקלקלו בה' אחרונה שהיא מדת מלכות והיא מכפרת על מיתת חנק ולא יכפר עליהם כשידונו בחנק, וזהו כוונת רז"ל והבור רק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, כי אלו הוי בה מים הוי כדין חנק כמ"ש רז"ל, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר וכו' ולכן דרשינן אבל נחשים ועקרבים יש בו, וזה היה מיתת שריפה, כי רצונם הי' שיהיו האותיות מהשם מכפרין עליהן, והי' כוונתם להציל עצמם מדין חנק וכנ"ל, אבל נתרוקן בורו של יעקב, דאכתי לא נוצלו מדין חנק ובו בחטא זה נכשלו שהיו מחייבים את עצמם בדין חנק של וגונב איש ומכרו מות יומת. וקי"ל שהוא בחנק וק"ל:
ולפי מ"ש הי' חטאם וקלקולם בה"א אחרונה מדת מלכות, ולכן אמרו בזוהר חדש: דשבת הוא תיקון למכירת יוסף, ולפי שיוסף שמר את השבת וע"י זה השי"ן ג' ראשי' עם בת זוגו שהוא מלכות בית דוד. ועפ"ז יבואר המ"ר פ' מקץ. וטבוח טבח והכן. אין והכן אלא שבת, המד"א והכינו את אשר יביאו. הדא אמרי ששמר יוסף את השבת. ולכאורה הוא תמוה, אכן לפי דרכינו הוא מובן, והוא כי יוסף שמר את השבת כדי שיהי' רוצה לתקן לאחיו, והוא כי יום שבת נ"ל הוא נגד יוסף הצדיק בסוד ח"י ה'עולמים שהוא ברית, ולכן נקרא שבת אות ברית, ולכן נ"ל דלפי שחללו ישראל שבת ראשונה במרה, ולכן תיכף מיד ויבא עמלק וזרק את המילה כלפי מעלה שהוא ג"כ ברית עולם, ולפי שהמה חטאו בברית שבת, ולכן זרק עמלק המילה כלפי מעלה מדה נגד מדה, ולכן הוצרך דווקא יהושע בן נון שהוא מזרעו דיוסף להלחם בעמלק, כי יוסף הוא בסוד שבת והוא קיים הברית ולכן יוסף הוא שטנו של עשו וכמש"ל פ' ויצא ע"ש: