בכורי יעקב (רבינוביץ)/הקדמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בכורי יעקב (רבינוביץ) TriangleArrow-Left.png הקדמה

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
פתח השער

האחרון שבנביאים, איש האוהב עמו באמת, והסופר המהיר בתורת ה', אשר אמרו עליו כי ראוי' הי' שתנתן התורה על ידו (כי מלאכי הוא עזרא אמרו חז"ל) אמר ברוח קדשו בדבריו האחרונים טרם הפרדו מאתנו, וטרם סגרו שער הנביאות בחותם צר עד יבא כהן ומורה צדק, מבטאים אחדים אשר אינם מובנים לבני עמנו ואינם מתפרשים כפשוטם, ואבארם הנה, והם יהיו הפתח לדופקי בתשובה על השאלה הגם יעקב בחוברי חבר? ומה ראה עליו ומה הגיע על ככה להוסיף להביא לנו חדשות בעת מצטערים אנחנו על הישנות? האם אויל הנביא משוגע איש הרוח לחשוב לצבור כסף למכביר עי"ז? או לנחול לו כבוד ושם תפארה על ידו? או לתקן עולם היהדות במלכות שדי ידיעות אמתיות? ולזה אציג בזה בפתח השער טורים אחדים מדברי הנביא האחרון בביאורי הנכון, למען יהיו לי לפה ולמשיב, להרגיע רוח השואלים ומקשים לדעת ולהבינם כוונתי, ואם חצי כוונתי יחטאו המטרה אשר אליה יריתי, לא בי האשם ואני ועטי נקיים, וה' הטוב יכפר בעד. ואלה דבריו: „חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך? אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו. אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו” וכל המבארים לא יצאו ידי חובת פירושם בהמה, ואומר, באשר הנביא הקדוש הזה עמד בעת ובעונה, אשר עמודי הדת נרפו ומטו לנפול ויסודי האמונה נשחתו כלה, ומצב הרוחני של עמנו הי' מורא מאוד ובעיניו ראה הרבה אנשים מאחיו אשר זה לא כביר ישבו על אדמתם אדמת אבותיהם והיו יראים ושלימים, הולכים בתורת ה' ושומעים דברי נביאיו בהדרת הקודש ומקדישים לכל הגה היוצא מפיהם ומאמינים אמונת אומן באלקי אמן ושומרים תורה בתמימות ובזמן קצר, אחרי בואם למדינת בבל אשר קבלה אותם בזרועות פשוטות, במצוות מלכם נבוכדנצר אשר הגלם שם ונתן להם חוקים טובים ומשפטים יחיו בהם וחירות גופניי נתהפכו כחומר חותם מן הקצה אל הקצה וסרו מהר מדרכי ה' ונאבדה האמונה ונכרתה מפיהם ושכחו תורות והרוח הלאומיי חלף מהם עד כי לא נכרו בהם אותותיו, ומשחתם בהם עד כה אשר התערבו והתחתנו בעמי הארצות. ותמורה איומה פתאומית כזאת בטח הפליאה הפלא ופלא את נביאינו ורבינו זה והכאיבה והדאיבה לבבו הטהור המלא רגשות אהבה להמין האנושי ולעמו ואחיו ביחוד, והרגיזה מנוחתו ולא נתנה דמי לו עד כי יחשוב ויעבוד בכל כחו ויכלתו ובכל האמצעיים הדרושים לזה לכונן ולהשיב בני עמו מדחי ולהקימם לתחי', כאשר כן עשה באמת כי לא אכל ולא שתה וענה נפשו בסיגופים ועינוים עד אשר עלתה בידו להפרישם מהנשים הנכריות וללמדם תורה ומצוות ולהבינם מפורש ושים שכל ככתוב בספרו, וכאיש הדואג ומיצר בצרות עמו ואחיו וחפץ להטיבם באחריתם להורות להם הדרך הנכונה אשר בה ילכו כל ימיהם ולא יכשלו, לא הסתפק עוד בזה שפעל ועשה במדברותיו הנעימות ובכה תורתו הגדול בעתו ובזמנו לאחיו הדבקים בו והעומדים לפניו וסרים למשמעתו אך כאשר ראה בחכמתו ונבואתו את אשר יקרה לעמו באחרית הימים כי יגלו מארץ אבותיהם ומגורותיהם לתור להם מנוחה באשר ימצאו מחיתם ופרנסתם, ומהם אשר יטלטלם הזמן טלטלה גבר למדינה חפשה אשר יושבי' יקבלו לאחינו בסבר פנים יפות ובחבה יתירה ויקרבום בכל מיני קירוב, ושמה ימצאו די מחסורם ויחיו בשלוה ואושר. אך עי"ז יסורו מדרכי ה' כי יתערבו בעמים וילמדו ממעשיהם המקולקלים וישכחו תורות ויתרחקו מעבודת ה ולהרגיע רוח אלקי הסוער בקרבם ואינו נותן להם מנוחת הנפש על עוותם ותהפוכותיהם עוד יתרה יעשו למצוא או להמציא להם טענות נגד ה' ותורתו להוכיח על ידם כי דרכיהם ישרים וכל עולה לא נמצא בהם, אשר בזה ישחיתו ויאדימו עוד אחרים וירבו לפשוע ולמרוד בה' ובתורתו, וידח ומדחי אל דחי עד מקום לא ישובו משם עד עולם חלילה... ומה יהי' אז? הלא אז יספו ויתמו יודעי במענה לשונם להביע ולהוכיחם עוותם ורוע מעלליהם, ולא ימצאו עומדי בפרץ וגודרי גדר אוהבי עמם באמת ותמים עד כי יקריבו נפשם על מזבח אהבתם ויעבדו בחרף נפשם להשיבם אל ה' ולהקימם לתחי' הרוחניית ולהפיח בהם רוח חיים חדשים, ומה יעשה מהם?

האם חלילה יכרתו ויאבדו הקהל הקדוש הזה? לזה לתקנתם הנצחיי הציע לפנינו קדוש ה' זה החפץ בהצלחתם ואושרם האמתי את טענותיהם ולמד אותנו למען נדע מה להשיב ואיך ובמה לרפא מחלתם הנפשיי ולעקרה משרשה או לפחות לפעול לבלי תפרשי מטות כנפי' הלאה ולבלתי ישלחו ארס לשונם להשחית ולכלה כל גוף הלאומי, ונשיח נא מעט וירוח לנו. וזה החילו. חזקו עלי דבריכם אמר ה'. פי' הנביא מדבר בשם ה' האומר להם כי יש להם לכאורה טענות חזקות עליו, וכי תשאלו מה המה התלונות ואמרתם מה נדברנו עליך? אשיב לכם הן הנה „אמרתם שוא עבוד אלקים” לעבוד אלקים לא יתכן ולא יאמת בנסיון. כי הלא בכל עבודה אשר יעבוד האדם ימצא בה איזה תועלת ותכלית טוב, כי בלעדה הפעולה ריקה והעבודה לא שמה עלי', ולא יעשה אדם דבר בלא תועלת מוצאת ממנה, ועתה נראה נא "מה בצע כי שמרנו משמרתו" איזה ריווח וטובה ותועלת מגיע לנו מעבודת ה' ומשמירת משמרתו, ואנחנו הרואים כי לא די שאין לנו טובה נכרת הנראית לעיני בשר לנו כי עוד תגרום לנו רעות וצרות מרבה להכיל כי בעינינו נראה אשר בהיותינו על אדמת מכורותינו טרם טילטלנו משם והלכנו בדרכי ה' לשמור משמרתו "הלכנו קדורנית" בחשך הצרות מפני זה „מפני ה' צבאות” „ועתה” אשר „אנחנו מאשרים זדים“ בזה במדינת החפשית אשר אנחנו יושבים עתה, ובהמה נראה כי "נבנו עושי רשעה" וכל תועבה פורקים מעליהם עול מלכות שמים והמה נבנו ועשו חיל ומאושרים המה מלאים בכל טוב הארציי, וא"כ הלא עין בעין נראה כי לא חפץ ה' הטוב ומטיב בזה כי כל ההולכים בדרכי ה' אך חשך וחלקלקות מנת גורלם, והזדים ועושי רשעה המה המצליחים בחיי עושר ואושר ושלות השקט, הנצרך לנו הוכחות יותר ברורות מאלו כי שוא עבוד אלקים, גם זאת עוד יתרה ראינו כי אחדים מהבאים ראשונה „בחנו אלקים” אם יוכלו להיות יהודים כשרים וחרדים לדבר ה' ושמירת מצותיו ולהצליח במסחריהם ועסקיהם, אך „ונמלטו” מהרה מדרך ה' ושבו מדעתם וחזרו לאחור והאם אין די לנו לראות כי שוא עבודת אלקים ופעולה ריקנית אשר לא תובילו לתכלית טוב. הן הנה טענותיהם היורדים חדרי לב ודוקרים כמדקרת חרב ויגזרו על ימין ועל שמאל להשחית דים לבלי ישאירו אף עוללות חלילה, אשר למען הפר מחשבותיהם ולסתור טענותיהם, ולהראות פחזותם ושקרותם ורוע לבבם אשר היא הסבה להוליד ולהפריא טענות כאלו, בדברי אמת וצדק, הודיע לנו הנביא הנה "אז נדברו" אז, בשמוע טענות כאלו על ה' ועל משיחו אשר בכחם להשריש שרש פורה ראש ולענה בלבות אחינו הצעירים, אשר לא ידעו להשיבם ולהכות על קדקדם בסתירת דבריהם להראות הפכם, נדברו ביניהם "יראי ה'" היראים ושלמים בכל לב ונפש הרוצים בתקנת עמם וטובתם כל הימים אשר הם חיים הכואבים ודואגים על קלקלתם ולבם ימס בקרבם בשמעם דברים מרים כלענה כאלו והתיעצו על צפונותיהם איך ובמה לרפא את מזבח ה' ההרוס ולגדור הפרץ הרחב בחומת הדת (ויקשב ה' וישמע) הוא מאמר המוסגר לאמר כי ה' ממרומים מטה אזן קשבת לדברי היראים המקנאים קנאת ה' צבאות ומשתדלים להטיב לאחיהם בני בריתם, וקב"ה חדי ויש שמחה לפניו כי נמצאו עוד אנשים אשר ניצוצי אש הדת בוער בקרבם ולא ישקטו ולא ינוחו בראותם השחתת הדור, ודבריהם והתעסקם בזה בעצם לצדקה גדולה תחשב, והמלך הגדול מקשיב לכל הגה היוצא מפיהם ושומע מבין כוונתם הטהורה אשר כמעשה ומפעל טוב תחשבי, אך איזה טובה מוצאת מדיבורי היראי ה' חד את אחד, האם בהמה יתוקן השחתת הדור ויבטלו טענותיהם? לזה השיב והראה את תוצאותיהם כי "ויכתב ספר זכרון", "לפניו" של כל אחד מהיראים, לחקוק בעט ברזל ועופרת ולזכור ולפקוד לרע כל עושי רשעה וחושבי און למען יראה גנות מעשיהם וסתירת דבריהם ורוע מחשבותיהם, ולזכור לטוב כל שומרי תורה ומצות והולכים בדרכי ה' למען מהם יראו וכן יעשו אחרים לעשות כמעשיהם וללכת בדרכיהם, ולמען ישמעו ויראו כי גם במדינות אלו נמצאים

יהודים כשרים שומרי משמרת ה' וגם יצליחו בעושר ואושר, וה' ישלח ברכה במעשי ידיהם ועולים מעלה מעלה, ובזה די ראות היפך טענותיהם, גם יזכר בו בספר כל מפעל טוב אשר על אחינו במדינות כאלו מוטל, ואיך להתנהג בעבודת ה' במקומות אלו, וגם עם העמים אשר אנחנו יושבים בקרבם, וסבות ההשחתה ותקנתם ורפואתם בנקלה, ודרכי חייהם וחיוביהם עפ"י התורה והמצוה הראשיים והשניים להם הכל יעלה עלי הגיליון בספר הזכרון ויבא ויגיע ויראה, ואקוה שברצות ה' גם יֵרצה אצל כולם, וישמע בשמיעה והבנה ויפקד להזכר תמיד ולהביט בו איך להתנהג בכל דבריהם, ויביא תועלת גדולה לבלי יבואו פריצים לחלל את הקודש ולהרחיב יותר הפרץ בחומת הדת. אך למי יהי לרצון? "ליראי ה' ולחושבי שמו" לא לאנשים הנדחים ומורחקים הרחק כמטחוי קשת מעל ה' ותורתו הקדושה השמים מר למתוק ומתוק למר, אך ליראי ה' הנמצאים בינינו, לבלי יושחתו על ידיהם ולבלי יתפתו ויחלשו ביראתם, מדבריהם והבליהם של הזדים ועושי רשעה, ולחושבי שמו של הקב"ה אך אינם יודעים איך להוציא אל הפועל, ואיך לנהל עבודתם במדינות כאלו, לאלו נכתב הספר הזכרון אשר יהיה בעדם למורה דרך הנכונה והישרה ולחזוק ואמיץ אמונתם וישרתם לעכב מפני מצוא המים הרעים לבל ישתו הבאים אחריהם מהם וימותו חלילה מיתת הנפש, וזהו פריו אשר אקוה ממנו ומטרת כוונתי אשר אלי' חצי יריתי ותקותי חזקה כי לא יחטא המטרה וישיג מבוקשו.


זה השער יפָתֵח לכל הבא לדרוש האמת אשר ליעקב בחצר הפנימית וביתה

עתה אבוא בספר וספור להתנצל ולהצטדק על אשר ארהב עוז בנפשי לחשוב כי אנכי הרואה ומיראי ה' אשר עליהם מוטל החוב הקדוש עפ"י נביאינו לבוא בספר הזכרון להעלות מעשי בני אדם הטובים והרעים למען ידעו מה לרחק ומה לקרב, כי מאן ספין ומאן רקיע לקחת עליו המשא ועבודת הקודש הזאת להיות ממזכי הרבים, ואולי העטרה הזאת אינה הולמתי? ואם מאז בשנים העברו אמרתי ודרשתי במקהלות עם, אך עתה הלא הנה באתי במגלת ספר כתוב ואיך יהין איש לגשת אל הקודש ולהקריב עצמו על מזבח אהבת אלהים בלא הורמנותא דמלכא? לזה אבאר ואפרש כל מקראותי ומאורעות מסעותי ואיך באתי עד הלום להוציא ספרי לאור, וכל אשר עבר עלי מיום יצאתי מביתי והתרחקתי מעיר מגורי כי כמקרי אבינו יעקב גם אותי קרני ושבעתי נדודים אין מספר, וארמוז בכתובי התורה ואין מדרש בלא חדוש, הנה כתוב ומפורש בתורה, אחרי קראה אם יעקב אותו וגלה לו כי אחיו מתנחם עליו להרגו אשר לזה עליו לברוח מארצו, ואביו ברכו, וצוהו ללכת פדנה ארם, כי הלך לשם בזה"ל ויצא יעקב מבאר שבע, אשר משמעו כי יציאתו היתה מסבת רעת המקום אשר ממנו יצא; ואח"ז וילך חרנה, אשר המכוון כי סבת נועו ונודו מארצו ומולדתו היתה הארץ אשר אליה נשא נפשו, ותשוקתו להשיג שם עשרו ואשרו וזווגו. כי יציאת והתרחקות כל אדם, וביחוד האדם הגדול והחשוב אשר יציאתו עושה רושם גדול, שתים הנה בסבותי', כי לא בנקל יפרד האדם מארץ מולדתו ומשפחתו אשר קשור עליהם בעבותות הטבע, כ"א בסבות מכריחות אותו, אם רעת הארץ ויושבי' וסביבותיו אשר לא ישביעהו נחת ויכתיריהו וירדפהו מנוחה, אם מרוע הנהגתו עמם באמת ולפעמים גם על לא חמס בכפו, אך באשר לא מחשבותיו מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכיו, אם טובת הארץ אשר אלי' תשוקתו ומחשבותיו למצוא בה אשרו וכל טוב העולם אשר הנה כאבן חן למשוך אחריהם אף אם לא היה ברע במגורו, ולפעמים שתים הנה קוראותיו וסבותיו ביחד, רעת מקום מגורו וטובת המקום אשר אליו נושא את נפשו. ועתה נראה נא מצב יעקב אבינו טרם נסיעתו למען דעת סבותיו, והנה ידוע לנו כי היה נכבד גדול בארצו, איש תם יושב אהלים שוקט ובוטח, איש אמת לא ידע עול ומרמה ודרך שקר וערמה רוחק ממנו וכפיו כן לבו לא רמה לאיש, ורובי עתותיו בלה באהלי התורה והחכמה אשר יחדיו היו תמים בו. ואביו ומשפחתו מי היו? הלא האיש הדגול מרבבה אשר לפני מלכים יתיצב וגודל וחונך על ברכי העושר והאושר וכלום חסר בבית כזה? ולא הי' א"כ כל סבה מוצאת אשר ידחקו רגליו להתרחק ממשפחתו וארצו, אך מה' היה שילך אל זווגו למצוא שמה אשרו והצלחתו והמקום אשר אליו יצא משכהו ממקומו, אך לפתע פתאום נפל ברע נורא מאוד, אשר לא הוא סבבה ולא ממנו יצא, אך אוהביו הנאמנים (היא אמו) אשר בה בטח ושמע לעצתה, אף בדבר המתנגד בעצם לטבעו, כמצווה מפי ה' בגזרת כבוד אם, והפציר עד בוש, והיה מוכרח במעשיו. ואחרי עשותו הערמה לא הרגיש עודנה הרעות הכרוכות וטמונות בעקבן, ולא עלה על דעתו כי אחיו מתנחם עליו בעד זה להרגו וחושב עליו מחשבת הרג ואבדן, ולא חשב אודות ניסה אשר היא תחלת נפילה, כי בתמימות וזכות נפשו חשב כי בהמשך הזמן תעלה האמת מן הארץ ויתגלה לעיני כל נקיון כפיו ובור לבבו, ושונאיו ילבשו בשת ויעטו כלמה וחרפת עולם ורשמי האיבה הטמונים בקרב לב אחיו הנובעים ממקור השנאה הקדומה ע"ד הבכורה אשר בשקר יסודה כי חשד ליעקב כי השתדלותו להשיגה היתה למען ליגע בנחלתו נחלת אבות להרבות לו הון לנחול פי שנים בכל אשר ימצא, אשר גם ממנה נקי היה ובר לבבו ידע אלקים. גם אלה הרשמים חשב יעקב כי ברבות הימים ימחו מקרב לבבו, כי ימוט השקר מפני האמת והמסכה הפרושה על פני האמת תפול ויתראה האמת ערומה כמו שהוא ויפקחו עיני העורים לראות האמת אשר ליעקב, ואם ה' ירצה דרכיו גם איביו ישלימו אתו, והוא עוד חיה יחיה חיי עושר ושלוה חיים שימלאו כל משאלות לבבו לטוב. מחשבות תקוה כאלו, הנותנות כח ועצמה לאיש הנרדף לשאת ולסבול כל אשר יעבור עליו במנוחת השקט, מלאו לבבו ולא נתנו לזיקי היאוש לקונן בקרבו להפילו משאתו. והנה פתע פתאום קול מאנשי משפחתו והוריו אוהביו הנאמנים קורא אליו: יעקב! יעקב! מהרה חושה ברח לך ממקומך ממערת הפריצים, ואל תעמוד במקום מסוכן בזה כי מחשבות אחיך האדום, המלא מחשבות רצח והרג לכל המין האנושי, עליך. והגיעו עד מרום קצם ועוד מעט יצאו לפעולות ולא ישקוט ולא ינוח האיש השעיר עד הקימו מזימותו הרעות להרגך וסכנה גדולה מרחפת עליך, ולזה קח מקלך בידך ושא רגליך ולך מהר מזה בלאט לבל יודע לו ולא תמתין רגע אף להצטייד ולקחת היותר נחוצים לך לדרכך כי אין לעמוד בדבר רע כזה, וה' ישלח לך ברכתו משמי מרומים. ואביו האיש הרם גם הוא זרזו לזה ובהצר לו מאוד על בנו האהוב, ובידעו נפש בנו ומזגו הטוב וכי מעודו לא נסה באלה לנוע בארצות אחרות ולהנות מאחרים ומימיו לא בצע על פרוסה שאינו שלו, ולא ידע לבוא אל עיר ואנה לפנות ואיך להתנהג בארצות טלטולו, ולזה יעצו וצוהו ללכת ישר לפדנה ארם [כי פדן הוא צמד. שני ארמים היו ארם נהרים וארם נחור, והמה באמצע הדרך המובילה לחרן] כי במקומות אלו ידעו היטיב את יעקב ומשפחתו ולאביו איש הרם הנודע לתהלה ותפארת בכל קצווי ארץ פנו תמיד במשאלותם ודרישותיהם, ובטח יתקבל שמה בכבוד והדר וימצא מקום מנוחה לפי שעה עד כי יתישב דעתו עליו ויגיע העת ללכת אל חרן, מקום אשר אביו האיש הגדול ראה בנבואתו וחכמתו כי ימצא שמה אשרו הנצחיי. וא"כ היתה עתה יציאת יעקב מעיר מגורו משתי הסבות ביחד מהכרח יציאתו משם ובתקוה נשקפה אל מקום נסיעתו ותחנותו, וזהו מרומז בלשון ויצא וגו' מבאר שבע וגם וילך חרנה, לחרן, ונשמע מעומק הלשון כי בדעתו ומחשבתו לא היו המקומות...

·
מעבר לתחילת הדף