בית נתן/ברכות/כד/ב

בית נתן ברכות כד ב

ומשמש בבגדו בתפלתו אבל לא היה מתעטף ולא היה מניח ידו על סנטרו (וכן מחק רש"א גי' וכשהוא מפהק וכתב דליתא מן הגמרא אלא מפי' רש"י העמידוהו בג' עכ"ל המהרש"א ולא ראינו כהאי סימנא תיבת וכשהו מפהק בדברי רש"י דהכא לכשנוכל לומר דמדברי רש"י העמידוהו בגמרא וגי' הכ"י ולא היה מניח ידו על סנטרו וכן הוא גי' הרי"ף וכמבואר ברא"ש וכפי גי' הלזו פי' סנטרו דלא כפירש"י אלא כפי' הערוך דמפרש סנטרו כמו סיטרו והנון יתירה כמו קינסא שהוא קיסא חינגא חג ור"ל על כפליו ובמעריך המערכת פי' צדו וצלעו ולשון הרמב"ם בפ"ה מה' תפלה ואל יניח ידו על חלציו ה"ד וע"ש בכ"מ וז"ל ומ"ש ולא יניח ידיו על סנטרו (אפשר שכך היה גירסתו בהרמב"ם אבל לפנינו הגי' ולא יניח ידיו על חלציו) כך הוא גי' הרי"ף ופי' הערוך סנטרו צדו עכ"ל):

ניכר שהוא עכרן (וערש"י וי"א ניכר שהוא מכוער גרסינן לאפוקי גי' הכ"י):

איבלעי לי בי מדרשא דרב המנונא ותקילא לי ככולא תלמודאי שהמתעטש:

באפרקסותו רבינא אמר זימנא חדא הוה קאימנה קמיה דרב אשי ונזדמן לו רוק שדייה לאחוריה (נלע"ד כך היתה הגי' לפני הרמב"ם בפ"ד מה' תפלה הלכה י"א שכ"ש ואם היה מצטער זורקו בידו לאחריו וכתב הרב כ"מ בשם ה"ר מנוח דרבינו מפרש פתקיה זריקה ביד כמו פתקיה ת' פרס' אבל לא בפיו משום קלות ראש עכ"ל ולענ"ד גי' הרמב"ם שדייה לאחוריה ועיי' בס' מתורגמן ערך שדא ג' שהוא לשון השלכה ומכל המקומות שמביא מוכח שהוא לשון השלכה ביד ע"ש לכן כתב רבינו זורקו בידו לאחריו):

בלחש מותר וה"מ בינו לבין עצמו אבל בציבור לא מ"ט דאתי למיטרד צבורא ר' זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה (וכ"ה הגי' בה"ג ר"ז):

פוקדי אותם נאם ה' כי הוה בעי לאיפטורי אמר איזיל ואשמע מילתא מיניה והדר איסיק אזל ואשכח תאנא דתני קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק וממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל איכא דאמרי הכי תנא קמיה היה עומד בתפלה ובקש להתעטש יחזור לאחוריו ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח וכשיכלה הריח חוזר ואומר רבון העולמי' יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתינו שהיינו חרפה וכלימה ואחריתנו רמה ותולעה אמר אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה די (ול"ג ומתחיל ממקום שפסק וכן נראה מתו' ד"ה ואומר רבון העולמים ע"ש (וכן נראה שגם רש"י לא היה זאת בגירסתו ומ"ש וחוזר לתפלתו למקום שפסק הוא אדל"ק ודלא כמו שכתב בס' מעון הברכות בדברי רש"י הללו ודבריו דחוקים ע"ש). וכן בה"ג ל"ג ומתחיל ממקום שפסק ועי' בס' מנחת שמואל במ"ב ממ"ש (עי' בצל"ח שהאריך בזה עש"ב)):

חוצץ בטליתו עד צוארו וקורא ק"ש וי"א עד לבו:

לבו רואה את הערוה מותר מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא לבו רואה את הערוה מותר אמר רב הונא היה מהלך וכו':

בב"ח אמר ר' יוחנן היה מהלך וכו' א"ל רב חסדא האלהים אם אמרה לי יהושע בן נון לא צייתנא ליה (וכ"ה גי' בה"ג):

כי מטא במבואות המטונפות פסק בתר דחליף א"ל להיכן אהדר:

ומשפטים בל יחיו ר' יוסי אומר עליו הכתוב אומר הוי מושכי העון בחבלי השוא רב אדא אומר עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף