בית מאיר/יורה דעה/שסד

בית מאיר ‏ יורה דעה שסד

סעיף א' באמצע. אבל אם נתנו וכו' אסור אפילו אחר שפינהו. נ"ב ולקבור בו מת אחר. עיין תשובת שבות יעקב חלק א': סעיף ב. קבר הנמצא. נ"ב עיין תשובת אבן השהם ומאירת עינים שאלה י"א: סעיף ד. הג"ה וכן עושין וכו'. היום יום ה' ג' חשוון תקס"ג אירע פה בר מינן שמתה אשה מעוברת בחודש ז' או ח' לעיבורה ושאל אותי השמש בבה"כ מה הדין אשה זו אם לקוברה כשאר מתים או להמתין בהקבורה עד שיצא הולד ממעיה. השבתי לו שלדעתי אין בכך כלום והוא מנהג שאין לו עיקר אלא הוא הגון לקוברה והולד בתוכה. וכששמעו זה אנשי החברה קדישא חיברו עלי כתרנגולים והעידו שהוא מנהג קדמונים. וכשבאתי לביתי עיינתי קצת ורואה אני שלדעתי ראוי לבטל מנהג זה והוא מנהג בטעות הנובע ממה שאפשר אירע פעם אשה כורעת לילד וכבר יושבת על המשבר ומתה שבזה אפשר כיון שהולד נעקר שיחי' אחריה כדאיתא בש"ס דשבת מביאין סכין וקורעין שמא ימצא הולד חי ואנן לא נהיגין הכי כדאיתא בש"ע או"ח סי' ש"ל שבאופן זה הורה גאון שאל יקברוה מהר כי פן ואולי יצא הולד חי אחרי מותה והנשים סברו הקפידות הגאון הוא שלא תקבר והולד תוכה. ומזה יצא להם המנהג בטעות ולדעתי אדרבא איסור גמור הוא כדאיתא ערכין דף ז אמר ר"י אמר שמואל אשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הולד תחלה כדי שלא תבוא לידי ניוול פרש"י שאם יהא חיות בולד יצא לאחר מיתת אמו וניוול הוא לה הרי לך בהדיא שיציאת הולד אחר מותה ניוול הוא לה ואין לומר דוקא אם יצא חי הוא ניוול. מלבד דאיפכא מסתברא כשיוצא מת הוא ניוול יותר. אלא דאף נמי מוכח הכי מהרמב"ם שהרי בפ' ט"ו מה' סנהדרין ה"ח כתב ומצות עשה לקבור כל ההרוגי ב"ד ביום ההריגה ובפי"ד סותם וכתב ומכין אותה כנגד בית הריון עד שממית הולד. ולמה לא מחלק שבזו ממתינן מלקברה עד שיצא הולד מת ממנה א"ו שאין הבדל וקוברין אותה ביום זה. לכן לענ"ד הברור שהוא מנהג בטעות וחלילה לנוול אותה ולהמתין בקבורה עד שיצא הולד מת זולת ח"ו אם יארע כדרך שכתבתי ביושבת על המשבר השם ישמרנו שאז לא ימהרו מלקוברה. ומ"מ חלילה לא להלין את המת בעבור זה. כי אז בודאי כבר מת הולד כדמשמע בהש"ס דדוקא מיד קורעין ולהכי אנן נמנעים אף בחול משום דלא בקיאינן וזהירין בשעה מועטת כזה אבל במתה פשוט דודאי הולד מית ברישא חלילה להמתין בשביל זה מלקוברה שהוא אך כדי לנוולה בכדי אלא קוברין אותה כשאר המתים ואם יצא יצא ואם לאו קוברין אותה עם הולד ובהגיעו דברים אלו לידידי התורני המופלא מוה' מאיר נ"י בר"ש ז"ל הביא לי סיוע מדברי הגאונים שבתשובת שבות יעקב ח"א סי' י"ג דז"ל שאלה אשה שמתה על המשבר והולד מפרכס במיעי' מקרעינן לכריסה לאפוקי את הולד או לא. תשובה לא קרעינן לה אלא משהינן לה ומחתינן אבנה אכריסה עד דימות הולד וקברינן לה עכ"ל הגאונים הגם שדבריהם צ"ע רב כדמבואר שם ומכ"ש דלמה ממיתין הולד בידים כשיושבת על המשבר אדרבא שמא יצא הולד חי ויהי' בן קיימא בשלמא מה דהגמרא נאמר דמכין אותה כדי שלא יצא חי היינו משום דשם אף שיצא חי סתמא יהי' נפל כיון שלא מילאו חדשיו. אבל ביושבת על המשבר מה כולי האי. וכדלדעתי באמת כזה הורה הגאון להשהות בקבורתה קצת. מ"מ זה נשמע עכ"פ מנייהו דקברינן אותה מיד ואין ממתינין כלל עד שיצא הולד כי זה ניוול הוא לה והוא ברור. והנה בנ"ד לא באנו לידי מדה זו כי מיד תוך זמן שהיות הקבורה בפשוט יצא הולד ממנה. אבל יהא בלע המות לנצח אני כותב להלכה ברורה לבטל המנהג ולנהוג כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף