בית יוסף/אורח חיים/יב

בית יוסף ‏ אורח חיים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואם נפסקו כל חוטיה ונשתייר בהם כדי עניבה כשר ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד וכו' בריש פרק רביעי דמנחות (לח.) תנן התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת ובגמרא (שם) לימא מתניתין דלא כרבי דתניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה דברי רבי וחכ"א אין מעכבין ואסיקנא אמר רבא לא נצרכא אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן או איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן בה דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים וכמה שיעור גרדומין כדי לענבם ובתר הכי (לט.) אמר רבה בר רב אדא אמר רב אם נפסק החוט מעיקרו פסולה. וי"מ דהך שינויא דגרדומין אליבא דר' היא דלרבנן אתיא מתניתין כפשטה דתכלת אינו מעכב את הלבן כלל אלא דדחיק תלמודא לאוקמי מתני' אליבא דרבי ובגרדומין ודוקא לרבי דאית ליה דמעכבין זה את זה ותרוייהו מצוה אחת מועיל השלם לחבירו כאלו כולם שלימים אבל לרבנן דלא מעכבי אהדדי הוו כשתי מצות ואי איגרדום חד וקאי אידך אין מועילין זה את זה ואין הלכה כרבי דרבי יוחנן בן נורי פליג עליה וקיימא לן הלכה כרבי מחבירו ולא מרבו והתוס' והרא"ש דחו סברא זו משום דלא מסתבר דתיהוי מילתא דבני ר' חייא בפלוגתא דרבי ורבנן אלא ככולי עלמא אתיא ומפני שנדחית סברא זו לא הזכירה רבינו: ועל הצעה זו דקי"ל כבני ר' חייא פירשו ב' פירושים הא' כתב הרא"ש בפסקיו וז"ל וי"מ אי איגרדום תכלת וקאי לבן היינו דנפסק החוט מעיקרו ולא נשתייר בו אלא כל שהוא דלרבי דס"ל מעכבין זה את זה מצוה אחת הן ומועיל השלם לחבירו אבל לרבנן דסברי דאין מעכבין זה את זה אלא בין יש לו תכלת בין יש לו לבן צריך שיתן ד' חוטין אם נפסק חוט מעיקרו פסול דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג' חוטים אבל אם נפסקו אפי' כל ארבעתן ונשתייר בהם כדי עניבה כשר והא דמייתי הא דבני רבי חייא אהא דאמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומין לא שיהא לגמרי כההיא דבני ר' חייא דבני ר' חייא אליבא דרבנן מצרכי לכל ארבעה חוטים כדי עניבה וגרדומי תכלת אכל ד' חוטי קאי דאיגרדום מקצתם ונשתייר מקצתם וכיוצא בו לרבא אליבא דרבי אי איגרדום חוטי תכלת לגמרי ואשתייר חוטי לבן שלימים או להיפך כשרים ולא מייתי ראיה מבני רבי חייא אלא דלא בעינן סופו כתחלתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והא דקאמר רבא נפסק חוט מעיקרו פסול לאו דוקא מעיקרו אלא כל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה כיון דלא נשאר בו כדי הכשר ופירוש זה עיקר דגרדומי תכלת דבני ר' חייא משמע דאיגרדום כל ארבעתן כי קורא לכל הציצי' תכלת כדקאמר (שם לט.) תכלת שכרך רובה כשרה וכן (שם מג.) רמי תכלתא לאינשי ביתי' וכן משמע לישנא דגמ' הילכך אפי' איגרדום כל ח' חוטים ונשתייר בהם כדי עניבה כשר ואם יש אפי' בחוט א' פחות מכדי עניבה פסול עכ"ל וע"פ פי' זה כתב רבינו ואם פסקו כל חוטיה ונשתייר בהם כדי עניבה כשר כלומר והיינו דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים והוא שיש בהם כדי לענבן דאפילו בנפסקו כולם מכשרי בני רבי חייא כשנשתייר בהם כדי עניבה דגרדומי תכלת דקאמרי היינו גרדומי כל חוטים שבציצית כי לכל הציצית קורים תכלת. ומ"ש ואם לא נשאר כדי עניבה אפי' בחוט א' שנפסק כולו פסול היינו דאמר רבה בר רב אדא אמר רב אם נפסק החוט מעיקרו פסולה ואע"פ שפירש"י מעיקרו ראש המחובר לטלית כבר כתבתי בשם הרא"ש דכל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו מיקרי וכך צריך לפרש דברי רבינו שסתם דבריו וכתב כלישנא דגמרא וכ"כ רבינו הגדול מהרי"א ז"ל וכתב עוד דטעמא שכתב רבינו נפסק כולו הוא כדי שלא נטעה לומר שהם ח' חוטים וכשיאמר חוט שהוא אומר על ראש א' מאלו הח' לכן אמר שכוונתו הוא על החוט כולו לכללו השני חלקים ע"כ. ומ"ש הילכך כיון שכל אחד כפול לשנים אם נפסקו ב' ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד אבל אם לא נפסק אלא ראש אחד כשר פשוט הוא משמע דכשלא נפסק אלא ראש א' אף על פי שלא נשתייר מאותו ראש כדי עניבה מאחר שראש השני נשתייר כשר ולא עוד אלא אפי' אם נפסק גם הראש השני כשר והוא שנשתייר בו כדי עניבה דלא פסלינן בנפסקו ב' ראשים אלא כשלא נשתייר בשום אחד מהם כדי עניבה דאנן בכדי עניבה שנשתייר מכל החוט שהם שני הראשים סגי לן שאם לא תאמר כן זה שכתב רבינו אם נפסקו ב' ראשים פסול במאי עסקינן אי בנשתייר בהם כדי עניבה אמאי פסול הא אפילו נפסקו כל חוטיה אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר ואי בשלא נשתייר בהם כדי עניבה למה לי נפסקו שני ראשים אפילו נפסק ראש א' נמי אלא ע"כ בפסיקת ראש א' לא מיפסל אפילו לא נשתייר ממנו אלא כל שהו עד שלא ישתייר בשום אחד משני הראשים כדי עניבה וכן נראה מה שכתב הרא"ש בפי' זה אבל לרבנן דסברי דאין מעכבין זה את זה וכו' אלא בין יש לו תכלת בין שיש לו לבן צריך שיתן ד' חוטים אם נפסק חוט מעיקרו פסול דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג' חוטין ע"כ הרי בהדיא דבנפסק חוט מעיקרו לא פסלינן אלא מפני שלא נשארו אלא ג' חוטים הא אם נשתייר קצת מהחוט הד' דהיינו ראש א' ממנו או קצתו כשר והוא שיהא השיור כדי עניבה ומ"ש אח"כ והא דאמר רב נפסק החוט מעיקרו פסול לאו דוקא מעיקרו אלא כל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה צ"ל דהיינו כשנפסקו שני ראשי החוט ולא נשתייר באחד מהם כדי עניבה אבל נשתייר בראש אחד מהם כדי עניבה אע"פ שבראש השני לא נשתייר כדי עניבה כשר והיכא דנפסק למעלה מהגדיל במקום חיבורו בכנף אע"פ שכל שני ראשי החוטים קיימים הוי כאילו ליתנהו לגמרי שהרי אינם נאחזים בטלית כלל וזהו שכתב הרא"ש דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג' חוטים והיכא דנפסקו ב' ראשי החוט ולא נשתייר בשום ראש כדי עניבה ובצירוף שיור ב' הראשים יש כדי עניבה היה נראה להכשיר ואפשר היה לומר דמפני כך גבי סברת י"א כתב רבינו ואם נפסקו שני ראשים כשר אם יש בהם כדי עניבה דמשמע דאע"פ שאין בשום אחד משני הראשים לבדו כדי עניבה מאחר שבהצטרפות שניהם יש כדי עניבה כשר אלא שלא מצאתי מי שכתב כן ואיכא למימר דכל שאין בשום א' מראשי החוטים כדי עניבה אע"פ שבצירוף שניהם יש כדי עניבה כיון שאין כדי עניבה במקום אחד לא מינכר ולא חשיב כלל דכמאן דליתיה דמי והתוספות כתבו פי' אחר בסוגיא זו וז"ל לא נצרכה אלא לגרדומין וכו' משמע דאי איגרדום כולהו מיפסלי ואומר ר"ת דעכשיו שנותנין ד' חוטים ב' משום לבן ושנים משום תכלת וכופלן לח' צריך ליזהר דאם נפסקו ג' מן החוטים שמא הם מג' חוטים ונמצא שלא נשארו ב' חוטים שלימים וגם הרא"ש הזכיר סברא זו וזה לשונו לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן וכו' משמע דאי איגרדום תרוייהו פסילי אפילו נשאר בהם כדי עניבה ולכך היה אור"ת דעכשיו שנותנים ד' חוטים ב' משום תכלת ושנים משום לבן וכופלין אותו לח' אם נפסקו ב' מן הח' ונשאר בהם כדי עניבה כשר ואם נפסקו ג' פסול שמא לא נשאר בהם אלא חוט א' שלם וגם המרדכי הביא סברא זו וז"ל ואור"ת עכשיו שאנו נוהגים ד' פשוטים שהם ח' כפולים כנגד תכלת ולבן אם נפסקו ד' חוטים ויודע שהם שני חוטים שנכפלו שהם כנגד לבן או כנגד תכלת כשרים בכדי עניבה ואם אינו יודע פסול עד שיתברר לו ואפי' בג' חוטים איכא לספוקי דשמא נפסקו הני חוטים אחרים ולא נשאר רק אחד כהלכתו שלם והשאר גרדומין ופסולין וכן עשה מעשה ר"ת לפסול בג' חוטים מגורדמות עכ"ל. וגם בנ"י כתובה סברא זו וז"ל וי"מ כל שנשתייר שיעור עניבה כשרה ודוקא בב' חוטים לחוד כי לעולם צריך שישתיירו ב' חוטים שלימים מכל צד בכל כנף וכנף שיהא בהם י"ב אצבעות ודי בכך אע"פ שבשעת עשייה הוסיף בארכה עכ"ל ומדברי כולם נתבארו יפה דברי ר"ת דלדידיה לא מכשירין אלא כשנשתיירו ב' חוטים שלימים דהיינו ד' ראשים שכל אחד מהראשים ארוך י"ב אצבעות אז מכשירים כשנפסקו השני חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה דבני רבי חייא לא מכשרי אלא באיגרדום תכלת ונשתיירו ב' חוטי הלבן שלימים או איפכא אבל אם נפסקו ג' חוטים אף על פי שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים כיון דאיגרדום חד מינא וקצת מהמין האחר ומפני כך כשנחתכו ג' ראשים חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט א' ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם הילכך מספיקא פסול. אבל כשלא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בנשתייר כדי עניבה שאפילו את"ל שכל ראש הוא מחוט א' עדיין יש ב' שלימים שלא נפסק מהם כלום וסברא זו של ר"ת היא מה שכתב רבינו בשם י"א שאם נפסקו ג' חוטים פסולה אפילו נשתייר בהם כדי עניבה משום דהא איגרדום מין אחד וקצת מין אחר ואם לא נפסקו אלא ב' חוטים כשר דהיינו איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן דמכשרי ביה בני רבי חייא וא"ת אמאי מצריך בנפסקו שני ראשים שישתייר בהם כדי עניבה הא בלא שיעור כדי עניבה הוה לן לאכשורי ממה נפשך אם ב' ראשים הללו משני חוטים הם הרי נשתיירו הראשים השניים שמהצד האחר שיש בהם כדי עניבה ויותר ואם שני ראשים אלו הם חוט אחד אע"פ שלא נשתייר כדי עניבה כשר דהא לא פסל רבה בר רב אדא אמר רב אלא בנפסק חוט א' מעיקרו דמשמע שלא נשתייר בו כלום אבל אם נשתייר בו כל שהוא אע"פ שאינו כדי עניבה כשר וי"ל שסובר רבינו שמה שפירש הרא"ש דכל שנשתייר בו פחות מכדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה לפר"ת נמי מפרש הכי ואע"פ שלא נתכרש בדבריו וכן צ"ל לדעת רבינו ירוחם שגם הוא כתב לדעת ר"ת אם נפסקו ב' מהח' ונשאר בהם כדי עניבה כשר נראה מדבריו שאם נשאר פחות מכדי עניבה פסול וטעמא משום דכל שנשתייר פחות מכדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה והילכך כשנפסקו ב' ראשים חיישינן שמא מחוט א' הם ואם לא נשתייר בהם כדי עניבה ה"ל נפסק החוט מעיקרו ופסול. ומ"ש בנפסקו ב' ראשים אם יש בהם כדי עניבה כשר לאו למימרא שבכל ראש מהם צריך שיהיה כדי עניבה דהא בשיהיה בראש אחד מהם כדי עניבה סגי שאם ב' הראשים חוט א' הוא הרי יש בראשו האחד כדי עניבה ואם הם משני חוטים אפי' לא היה בשום אחד מהם כדי עניבה כשר שהרי נשתיירו הראשים השניים שיש בהם כדי עניבה ויותר וקשה בלשון רבינו דמפשטיה משמע שבא להשמיענו דנפסקו ב' ראשים ונשתייר בהם כדי עניבה כשר וזה לא היה צריך להשמיענו דהא עדיפא מינה אשמעינן לפי סברא זו דאפילו נפסקו ב' חוטים כשר אם נשתייר בהם כדי עניבה ועוד קשה דקאמר ולפ"ז אפילו נפסקו וכו' דמשמע דלסברא זו דוקא הוי דינא הכי אבל לא לסברא קמייתא והא בנפסקו ב' ראשים ונשתייר בהם כדי עניבה ליכא פלוגתא דלדברי כולם כשר הוא ואדרבא סברא קמייתא עדיפא דאפילו אם נפסקו כולם מכשירין בנשתייר בהם כדי עניבה. ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל תירץ וז"ל אבל נראה שמהיסוד שאמרנו יהיה מובן כמו שאתה רואה זאת הסברא בנויה על שאלו הד' חוטים שאנו נותנים השנים משום תכלת והשנים משום לבן ושהאחד יגין על חבירו וא"כ לפ"ז היה מקום לומר שיהיה יותר חומרא בב' ראשים מבשני חוטים שכשהם ב' חוטים ניכרים מתכלת ומלבן אז אנו רואים המין האחד שלם אבל כאן שאנו נותנים אלו הד' חוטים בעבור אלו המינים אין כאן מקום לומר זה תכלת וזה לבן וא"כ בכל אחד מהם י"ל שמא הוא תכלת שמא הוא לבן והיה לנו לומר לפ"ז שכשנפסקו ב' ראשים שיהיה פסול אפי' שיהיה בהם כדי עניבה. ומ"ש ולפי זה ר"ל אפילו לזאת הסברא לא נפסל בב' ראשים אם יש בהם כדי עניבה עכ"ל ואינו מתיישב בעיני מתרי טעמי חדא שלא נזכר בדברי רבינו טעמו של ר"ת עד שיהיה מקום לומר דסד"א שיהיה יותר חומרא בב' ראשים מבשני רוטים ועוד שהרי ר"ת בזמן הזה דליכא תכלת איירי כמבואר בדברי התוספות והרא"ש והמרדכי שכתבתי וא"כ לא היה מקום לטעות בדבריו שיותר חומרא יהיה בב' ראשים מבשני חוטים. ועוד שאין פירושו בלשון ולפ"ז מכוון ומהר"י ן' חביב ז"ל כתב ביישוב דברי רבינו דמשום דלפי כי' ראשון שכתבתי שדחו אותו התוס' והרא"ש דהיינו דאי איגרדום חד וקאי אידך אין מועילין זה את זה נמצא דאם נפסקו ב' חוטים אע"פ שנשתייר בהם כדי עניבה פסול לכך כתב רבינו דלסברת ר"ת לא מחמרינן כולי האי אלא אפילו אם נפסקו ב' ראשים כיון שנשתייר בהם כדי עניבה אע"ג דאיכא לספוקי שמא מב' חוטים הם כשר משום דכל שהמין הא' שלם לא מיפסיל בפסיקת המין אחר אם נשתייר בו כדי עניבה ואע"פ שהאריך הרב הנזכר הרבה בענין זה מ"מ העולה מכלל דבריו ביישוב דברי רבינו הוא זה שכתבתי ואין דבריו נוחין לי דהיאך יתכן לומר שבא רבינו ליזהר שלא נטעה לומר לסברת ר"ת כדברי פי' שלא נזכר בדברי רבינו כלל ואפילו ברמז ולא עוד אלא שיסוד אותו פי' רחוק מיסוד פי' ר"ת כמטחוי קשת וכיון שכן לא היה צריך רבינו ליזהר בכך. ולכן נראה לעניות דעתי דבמה שכתב אפילו אם נפסקו שני ראשים כשר אם יש בהם כדי עניבה עד שיפסקו שלשה ראשים אתא לאשמעינן דבנפסקו שני ראשים בעינן שישתייר כדי עניבה. ולא תימא דפחות מכדי עניבה נמי כשר משום דאפי' תימא דתרי חוטי נינהו הרי נשאר מכל חוט הראש השני שיש בו כדי עניבה ויותר ואם אינן אלא חוט א' בכל שהוא שנשתייר ממנו כשר דאיכא למימר חיישינן שמא מחוט א' הם וכל שלא נשתייר ממנו כדי עניבה נפסק מעיקרו מיקרי וכדברי הרא"ש ועוד אשמעינן דבנפסקו שלשה ראשים פסול אפי' יש בהם כדי עניבה דחיישינן דלמא משלשה חוטים הם והכי פי' ולפ"ז אפי' כשנפסקו שני ראשים דכשר היינו אם יש בהם כדי עניבה דוקא ואם לאו פסול דחיישינן שמא חוט א' הם והא דסגי בנשתייר כדי עניבה דוקא בנפסקו שנים עד שיפסקו שלשה ראשים דאז אע"פ שיש בהם כדי עניבה פסול דחיישינן שמא משלשה חוטים הם ולפי' זה ניחא דליכא למימר דמדין נפסקו שני חוטים שמעינן להיכא דנפסקו ב' ראשים במכ"ש דאי מהתם הוה מכשרנא נפסקו ב' ראשים אפילו אין בהם כדי עניבה ואשמעינן דאפי' נפסקו שני ראשים לא מתכשר אלא כשיש בהם כדי עניבה וגם ליכא לאקשויי מאי ולפ"ז דקאמר הא לסברת הרא"ש נמי הוי דינא הכי דאתא לאשמעינן דבנפסקו שלשה ראשים פסול אפילו נשתייר בהם כדי עניבה דאילו לפי' הרא"ש אפי' נפסקו כולם אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר ומצאתי נוסחא שאין כתוב בה אפילו ואולי מחקוהו לפי שהיה קשה למעיינים לשון אפילו ובמה שכתבתי מתיישב יפה:

ומה שכתב רבינו גבי כדי עניבה ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד בפרק התכלת (לח:) אהא דאמרינן וכמה שיעור גרדומים כדי לענבן איבעיא להו כדי לענבן כולהו כהדדי או דילמא כל חד וחד לחודיה תיקו ונ"ל דהא דקאמר כדי לענבם כולהו כהדדי אחוטים המגורדמים קאי כלומר שהחוטים המגורדמים יכולים ליענב יחד ולא כמו שראיתי מצריכים שישאר כדי לענוב כל הח' חוטים יחד ולא מסתבר דלמה לנו שישאר בגרדומים כדי לענוב החוטים השלמים אלא בשנשאר כדי לענוב בו כל החוטים הגרדומים קרי כולהו כהדדי וכ"נ ממ"ש המרדכי על בעיא זו וז"ל פי' כולהו בהדי הדדי ר"ל ד' חוטים לפי' ר"ת דאיגרדום דוקא מין אחד כשר. ולפירש"י דאיגרדום כולהו כשר ר"ל לענוב כל הח' חוטים עכ"ל והא דקאמר או דילמ' כל חד וחד לחודיה לכאורה משמע דאם נשאר בחוט כדי ליענב הוא מיניה וביה סגי אבל מלשון סמ"ג נראה דהיינו לומר שנשאר בו כדי ליענב על חוט א' ולפי שלא נשאר בו כדי ליענב על כולם אלא על חוט אחד לבד קרי ליה כל חד וחד לחודיה שכתב וז"ל והוא שישאר מן החוט כדי לעשות עניבה על שאר החוטים או על אחד מן החוטים שבזה מסופק התלמוד והמרדכי נראה שהוא מסופק איזה מפירושים אלו עיקר שכתב וז"ל לי הדיוט הכותב הנני מסופק אם הא דקאמר בגמרא או דילמא כל חד וחד לחודיה אם ר"ל כל חוטי הציצית כל אחד לחודיה צריך כדי עניבה וכן משמע הלשון או אם ר"ל כדי לענוב חוט אחד לבדו ובסמ"ג משמע חוט אחד לבדו עכ"ל וכתב הרא"ש דכיון דבעיין לא איפשטא אזלינן בה לחומרא אבל הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו דין זה משמע דסברי דאזלינן בה לקולא וטעמא משום דסבירא להו דשיעור זה אינו אלא מדרבנן דאילו מדאורייתא בכל דהו סגי והכי נקטינן היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר טוב לחוש לדברי הרא"ש ז"ל: גרסינן בגמרא (שם) בעי רב אשי אלימי ולא מיענבי ואי הוו קטיני מיענבי מאי א"ל רב אחא כ"ש דמינכר מצותייהו ופירש"י אלימי עבים דאי הוו קטיני דקים הוו מיענבי שארוכים הם כ"כ אבל מפני עובי הוו קשים לענוב כ"ש דכשרים דהואיל ואילו היו דקים ארוכים כדי עניבה כ"ש כשהם עבים דמינכרא מצותייהו טפי וכתב העיטור ש"מ דאפילו לא נשתייר בו אלא כדי לכרוך בו ח' שערות כפולות כשר עכ"ל. ולי נראה דאלימי וקטיני בערך שאר ציציות שנוהגים העולם קאמר ולא לשער בשערות כפולים כדברי בעל העיטור והרא"ש כתב בעיא זו בפסקיו וגם רבינו ירוחם כתב דין זה אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוהו ורבינו נמשך אחריהם ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שאולי משום דאתי במכ"ש לא חשש להביאו אבל זה דוחק שהרי הרא"ש מביא אותו וגם העיטור ואדם וחוה עכ"ל ובלאו הכי קשה דאף על גב דתלמודא פשיטא ליה מ"מ אנן לא עדיפנן מרב אשי דאיבעיא ליה וא"כ ה"ל לכותבו כי היכי דלא תיבעי לן כדבעיא לרב אשי ואפשר שהשמיטו משום דלא בקיאים בשיעורא דעובי ודקות ויותר נראה לומר שהשמיטו משום דאתי במכ"ש וכדברי רבינו הגדול ואע"ג דמעיקרא הוה מיבעיא ליה לרב אשי בתר דשמע דאתיא במכ"ש קיבלה וכיון דלפום קושטא לכ"ע אתיא במכ"ש לא חששו לכתבו כדי לאפוקי דלא תיסק אדעתין כדהוה ס"ד דרב אשי מעיקרא והרא"ש ורבינו ירוחם חשו להכי וכתבוהו:

ומ"ש רבינו ורש"י פירש דבעינן כדי עניבה מן הענף ור"י פירש אפי' נחתך כל הענף וכו' בר"פ התכלת אהא דאמרינן וכמה שיעור גרדומים כדי לענבן כתבו התוס' מתוך פירוש הקונטרס דבסמוך גבי הא דמוכח רבא דצריך לקשור על כל חוליא וחוליא דאי ס"ד לא צריך הא דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כוליה ופי' לית ליה הא דאמרן לעיל כדי שיעור עניבה משמע דס"ל דעניבה חוץ לקשר אחרון שבציצית ויתכן יותר לפרש דשיעור עניבה סמוך לכנף קאמר והשתא לא פליג אדלעיל וכן משמע קצת בסיפרי בפרשת גדילים בד"א בתחלה אבל בשיורי גרדומים כל שהו משמע דאגדילים קאי וגם הרא"ש כתב על הא דאמר רבא ש"מ צריך לקשר על כל חוליא וחוליא וכו' מכאן משמע קצת דכדי עניבה דקאמר לעיל לא בעינן שישייר בפתיל כדי עניבה אלא אפי' נפסק כל הפתיל ונשתייר בגדיל כדי עניבה מדקאמר כיון דאישתרי אישתרי כולה דאי נשאר כדי עניבה בפתיל לא משתרי הקשר ורש"י דחק לפרש דרבא לית ליה דבעי כדי עניבה ולא משמע כן וכן בסיפרי תני בפרשת גדילים בד"א בתחלתה אבל בשיריה ובגרדומים כל שהוא משמע דאגדילים קאי עכ"ל ולא ידעתי למה לא כתב רבינו שהרא"ש הסכים לדברי ר"י וסמ"ג ורבינו ירוחם כתבו כדברי התוספות והרא"ש שאפילו לא נשאר כדי עניבה אלא מהגדיל כשר וסמ"ק כתב ב' הסברות ולא הכריע והמרדכי כתב תחלה להכריע דבנשאר כדי עניבה מהגדיל כשר ואח"כ כתב בשם רבינו שמשון לדחות אותם ראיות והעלה ואין כח בידי להכשיר עד יבא מורה צדק עכ"ל ומנהג העולם כדברי רש"י ומיהו היכא דלא אפשר כגון שהוא במקום שאין ציציות מצוים לתקן כדאי הם ר"י והרא"ש לסמוך עליהם ועוד שיש לדבריהם ראיה מההיא דסיפרי וסוגיא דגמרא אתיא שפיר לשיטת':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.