בית האוצר/קסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בית האוצר TriangleArrow-Left.png קסז

כלל קסז

אכילת תרומה. דהוא מצוה וכנודע יש להסתפק אם הוא רק בכהן משא"כ עבד כהן או זרה אשת כהן האוכלים תרומה אין אכילתם מצוה רק שהותר להם לאכול תרומה מפאת היותם קניינו של כהן, או דילמא גם אכילה דידהו מצוה ולא שנא.

והנה מש"ס פסחים (עב:) מוכח לכאורה דגם אכילת עבד ואשת כהן מצוה. ועוד יותר, דקרוי עבודה, ע"ש דאמר דהא דתנן בתרומות (פ"ח מ"א) היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה ר"א מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר, דהיינו טעמא דרבי יהושע משום דאכילת תרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר כו'. והנה במשנה תרומות שם נשנה גם כן האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך או גרשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל כו' או עשאך בן חורין כו' עש"ה דאכולהו קתני שם רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר, ואם כן מבואר דגם אכילת תרומה דעבד ואשת כהן קרויים עבודה מדפטר רבי יהושע וכמובן [וק"ו דחשוב מצוה דאילו לא היה נחשב מעשה מצוה רק מעשה של רשות בעלמא איך אפשר שיוחשב עבודה וז"פ[1]]:


ואולם בספר צל"ח ריש ברכות ראיתי שכתב אמתניתין דמאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן כו' ע"ש שכתב וז"ל: ואף שאסור לאכול משהגיע זמן קריאת שמע, אולי הכהנים מותרים לאכול תרומתן אז אפילו בזמן קריאת שמע כיון שאכילת תרומה מצוה היא כעבודת עבודה במקדש כו'. ועוד שם כתב וז"ל: לכאורה יש לדקדק למה הוצרך לומר הכהנים, ודי באומרו משעה שנכנסין לאכול בתרומה ופשיטא דכהנים נינהו דזר אסור בתרומה. ע"ש שתירץ לפי מה שכתב דכהנים מותרים באכילת תרומה אף בהגיע זמן קריאת שמע, לפי שהיא מצוה חשובה כעבודה במקדש, ואם כן לכך תני כהנים דמשמע זכרים כו' דנשים ודאי אסורים [דאף דפטורים מקריאת שמע חייבים בתפילה, והרי בהגיע הזמן גם משום תפילה אסור לאכול כו' ועוד דעל כל פנים חייבים בזכירת יציאת מצרים כו'] ודווקא כהנים זכרים מותרים דעבדת מתנה אתן את כהנתכם (במדבר יח ז) דמיניה ילפינן בפסחים (עג.) דחשוב כעבודה, בכהנים כתיב ולא בנשים. עכ"ל ז"ל.

ודבריו צע"ג ותימא רבתי הם דהא מפורש במשנה דגם באשה ועבד כהן פטר רבי יהושע, והרי הש"ס קאמר דטעמא דרבי יהושע דפוטר היינו משום דאיקרי עבודה ואם כן על כרחך דגם אכילה דידהו עבודה מיקרי וכאמור.

שוב נזכרתי דברי התוס' בגיטין (יב: ד"ה השבתוני) דאהא דסבירא ליה התם לרבי מאיר במשנה דקבלת גט שחרור דעבד כהן שלא בפניו מיקרי חוב לו מפאת שפוסלו מן התרומה עש"ה, כתוב התוס' וז"ל רבנן דר"מ היו סבורין הא דקאמר רבי מאיר שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה הוי חוב לו לפי שנותן לו הרב מזונות בריוח בשביל שיש תרומה הרבה לכהנים או משום שיש מצוה באכילת תרומה כו', עכ"ל הצריך לענייננו. ומפורש להדיא דגם אכילת תרומה דעבד כהן חשוב מצוה.

ואולם עיינתי בפירוש המשנה להרמב"ם בגיטין שם (פ"א מ"ו) וז"ל המשנה האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו כו' אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו (פירוש, אום כן גם השטר שחרור הוא חוב) אמרו לו מפני שהוא קניינו ובפירוש המשנה להרמב"ם וז"ל ומה שהשיבו חכמים לו מפני שהוא קניינו, ר"ל שזה העבד באכילת התרומה כו' לא הוסיף בעצמו מעלה עד שתאמר שחובה הוא לו כשיוצא לחירות, ואמנם זה כמו שתאכל בהמת כהן תרומה מפני שהיא קנין כספו לפיכך אינה אצלו מעלה שיפסידנה. עכ"ל. ומבואר דס"ל ז"ל דזהו באמת פלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דלרבי מאיר חשובה אכילת תרומה דעבד כהן מצוה ולרבנן לית בה משום מצוה כיון דאוכל רק מפאת היותו קנין כהן כבהמתו, ויש לדבר עוד הרבה בזה ובאתי רק להעיר:



שולי הגליון


  1. ואף שבחלל עצמו שעבד מבואר בפסחים שם (עב:) מאי טעמא דרבי יהושע דכתיב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה, אף דוודאי אינו נחשב המעשה מעשה מצוה ואדרבה מצוה שלא לעבוד עבודה, ואעפ"כ נחשב עבודה לעניין פועל ידיו תרצה שלא תהא העבודה פסולה, מ"מ אין מבואר מזה דשם עבודה לא תליא במה שיהיה המעשה מעשה מצוה, דעכ"פ בעינן שלפי דעתו היה מצוה, וכיוון שלא ידע בפסולו יש כאן שם עבודה, משא"כ בעבד ואשה, אי לאו שאכילתן בתרומה חשוב מצוה, ס"ל לרבנו דוודאי א"א לומר שיוחשב עבודה.
·
מעבר לתחילת הדף