בינת אדם/הקבוע/לא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ומעכשיו נראה מה דינו אם פירש המחצית דהש"ך ס"ק ל"ד כתב דאסור ודלא כפרישה בס"ק כ"ח דמתיר וכתב ראיה מרשב"א במשה"ב שהבאתי בסימן כ"ח דדוקא בפירש המקצת די"ל כל דפריש ואיסורא ברובא מה שאין כן במחצית וכ"ש הרוב עוד מצאתי ראיה בזבחים ע"ג רש"י ד"ה שמא יבואו י"כ וז"ל דבשלמא כי משך חד חד ומקריב קמא קמא אפשר לומר מרובא פריש ואיסורא בהני דפייש הוא דהוי רובא אבל השתא דקרבי כי הדדי לא הוי הני דפיישי רובא לגבייהו עכ"ל הרי להדיא כש"ך אך לפי מה שכתבתי אין ראיה מרשב"א דודאי כל היכא דנשאר הקביעות במקומו אנו אומרין כל דפריש ואפשר אפילו פירש הרוב בב"א ועיין עוד בסימן ל"ג משא"כ היכא דפרשו כולן ונחלקו מיעוט למק"א ורוב למק"א לשיטת רשב"א שהבאתי בסימן כ"ח דסבירא ליה דזה דומה קצת לנתפזר ולכן מתיר בס"ט אפי' פי' בפנינו המיעוט והרוב אסור ועל זה קשה ממ"נ למה המיעוט מותר והרוב אסור על זה כתב הרשב"א דבאמת מצד הדין ראוי להתיר אף הרוב דדומה לנתפזר אלא כיון דלא נתפזר ממש והוא בפנינו ולכן בודאי טרפה מחמרינן ואוסרין אפילו המיעוט ועכ"פ בס"ט המיעוט מותר דאית ביה תרתי כל דפריש ואיסורא ברובא משא"כ ברוב אף שי"ל כל דפריש עכ"פ כיון שהרוב במק"א אמרינן איסורא ברובא דהא כיון דצריכין אנו לומר האיסור היכן הוא והראיה דמחמרינן בודאי טרפה אפילו המיעוט מסתבר יותר לומר ברובא איתא משא"כ כשנשאר מקצת הקביעות אין אנו צריכין לומר האיסור היכן הוא שבודאי האיסור נשאר במקומו שהרי אין אנו מתירין הנשאר משא"כ בס"ט דרוצין להתיר המיעוט ולאסור הרוב צריכין לחלק בסברא זו ולפ"ז גם מפירש"י אין ראיה דהא בודאי קו' הש"ס ונכבשינהו ר"ל לכולן כמ"שכ הכו"פ דאם לא כן מאי משני שמא יקח הרוב עדיין קשה ונכבשינהו שיצאו רק המיעוט אלא ע"כ דזה יודע המקשן דאם נשאר במקומו מקצת הקביעות דיש לגזור שמא יקח מקבוע ולכן הק' נכבשינהו לכולהו וזה לא סבירא ליה למקשן דנגזור שמא יקח בלא פיזור ע"ש וא"כ כיון שפרשו כולם וע"ז משני שמא יקחו הרוב והנה מרש"י מוכח להדיא דמפרש ונכבשינהו ואז מותר למשוך ונימא על כ"א כל דפריש ובאמת הכי משמע פשטא דלישנא שהרי הק' מתחלה ונמשוך ומתמה הש"ס ה"ל קבוע אלא נכבשינהו ובודאי משמע שהמקשן תיקן לשונו ואמר שכונתי ואמרתי נמשוך היינו דמתחלה נכבשינהו אבל לפי מה שמוכרח לפרש בדברי רא"ש ורשב"א (עיין בסימן כ"ב) צ"ל דהמקשן מחליף דבריו וזה דוחק גדול אלא דהמקשן סבירא ליה דע"י דנכבשינהו אזלא ליה דין קבוע וכמו שכתבנו כמה פעמים דדוקא במקום קביעתן הראשון גזרו חכמים דבע"ח לא בטלי אך כיון דכבשינהו בידים ופשיטא לפי מה שכתבו תוס' בפסחים דמותר לכבשינהו אפילו בפנינו והדרישה כתב שכן דעת רש"י וזה דומה למבטל איסור לכתחילה ולכן צריך למשוך כל אחד ואחד ואמרינן כל דפריש ובאמת לרש"י יהיו ב' אחרונים אסורים וע"ז משני הש"ס שמא ימשכו רוב בב"א וא"כ קשה מ"ש המיעוט מרוב כיון דע"כ עדיין הם אסורים או מטעם שהפרישה היה בפנינו או מטעם אין מבטלין איסור על כל פנים מאי שנא בין רוב למיעוט דבשלמא אם נשאר הקביעות אמרינן על אלו כל דפריש ובאמת אפילו פירש הרוב בבת אחת משא"כ כשנפרשו והוא מושך בידים מ"ש בין מיעוט לרוב ולכן הוצרך רש"י לחלק דבמיעוט יש תרתי משא"כ ברוב וא"כ אין ראיה גם מרש"י לפירש המחצית ועיין בסימן ל"ג שאפילו בפירש הרוב אין שם ראיה לאסור אלא שהגאון מ' העשיל כתב דירא להקל וא"כ דוקא ברוב דלא מצינו להדיא לאיזה פוסק שיתיר מה שאין כן בפירש המחצית שכתב הפרישה בהדיא דמותר ואם כן יש להקל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |