ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה סא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זכר המזנבים בעדרי. כתיב (סו"פ תצא) זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ויזנב בך וגו' לא תשכח. דברי רבינו הגאון ז"ל בזה אינם מבוררים וצ"ע בכוונתו. ולכאורה נראה דכוונתו כאן למנות עשה דתמחה את זכר עמלק שמנאוה גם הבה"ג ז"ל וכל סייעתו. ואף ע"פ שהבה"ג וסייעתו מנאוה במנין העשין. ראה רבינו הגאון ז"ל למנותה במנין הפרשיות משום דס"ל שהיא מצוה המוטלת על הצבור. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (סוף מנין העשין) עיי"ש. וכן דעת הרא"ם ז"ל (ביראים סימן רצ"ט). והרמב"ן ז"ל ורבינו בחיי ז"ל (סו"פ בשלח). שכתבו שהמצוה מוטלת על המלך עיי"ש. ובודאי לא על המלך לבדו כוונתם. אלא על המלך וכל עמו. שבלא העם אין בידו לעשות מלחמה. וכן מנאה רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד (דבור לא תרצח) כמעט בלשונו כאן. וז"ל שם הר ישימון צעדתם ונחשלתם מחו זכר מזנבכם ובוזה עכ"ל. אלא שלפ"ז הדבר קשה מה שלא מנה ל"ת דלא תשכח. וכבר עמדנו בזה לעיל (במנין העשין עשה נ"ט) עיי"ש. אבל מה שביארנו שם בזה אינו מספיק. דודאי ע"כ ל"ת דלא תשכח על עשה דתמחה קיימא. כדמשמע לישנא דקרא. דכתיב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. כלומר לא תשכח מלמחות זכרו מתחת השמים. וא"כ אין זה ענין לעשה דזכור שמנה שם לעיל. דמצוה דזכור אינה אלא להזכיר בפה מה שעשה לנו. אבל ל"ת דלא תשכח על מחיתו הוא שמזהיר. ואין זה בכלל מצות זכירה. דאין תמחה אלא במעשה בפועל. וא"כ אף ע"פ שכבר מנה לעיל שם במנין העשין עשה דזכור. הו"ל למנות גם ל"ת דלא תשכח. וגם לא יתכן לומר דמשום שמנה כאן העשה דתמחה. לכך שוב לא מנה ל"ת דלא תשכח. וכשיטתו בכל כיו"ב. דהא העשה דתמחה לא קיימא אלא על עיקר המעשה להלחם עמו עד שימחה זכרו מתחת השמים. אבל בל"ת דלא תשכח עוברין מיד משעת שכחה. ובפרט דכיון דשכחה חשיבא אונס. כמש"כ האחרונים ז"ל (או"ח סי' תקכ"ז) עייש"ה. א"כ כל שלא נמנע מלמחות זכרו אלא מחמת שכחה. לא עבר בלא כלום. דכל אנוס רחמנא פטרי'. אבל משום אזהרת ל"ת דלא תשכח הרי על השכחה גופא הוא מוזהר ועומד. וקעבר בלא תשכח משום ששכח. ובכל כיו"ב גם לשיטת רבינו הגאון ז"ל אף ע"פ שכבר מנה העשה יש לו למנות גם הלאו. ובפרט לפמש"כ בסמ"ק (סי' כ"ג) דאזהרת לא תשכח באה להזהיר שלא לשכוח הצלתנו מידי עמלק עיי"ש בדבריו. דלפ"ז ענין אחר לגמרי הוא. מיהו ודאי לפום פשטי' דקרא לא משמע הכי כלל. ועכ"פ ודאי אין אזהרת לא תשכח בכלל העשה של תמחה את זכר עמלק. וראוי למנותה בפ"ע:

ולכן נראה דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן היא למנות ל"ת דלא תשכח. ולא כמו שביארנו לעיל (עשין נ"ט) עיי"ש. והילכך מאחר שמנה הלאו שוב לא מנה עשה של תמחה את זכר עמלק. כשיטתו בכל כיו"ב. משום דגם הלאו מזהיר על ענין זה. לא תשכח מלמחות את זכרו. וכולל יותר מהעשה כמשכ"ל. ובכל כיו"ב לשיטתו אינו נמנה אלא הלאו בלבד ולא העשה. כמו שנתבאר בשרשים (שורש ששי) עיי"ש. ולפ"ז דברי רבינו הגאון ז"ל בזה הם ההפך מקצה לקצה מדרכו של הבה"ג וסייעתו בזה. שהם מנו עשה של תמחה את זכר עמלק. ולא מנו לא העשה דזכור ולא ל"ת דלא תשכח. אבל רבינו הגאון ז"ל מנה עשה דזכור ול"ת דלא תשכח. ולא מנה העשה של תמחה את זכר עמלק. וכבר עמדנו (במנין העשין שם) על דעת הבה"ג ז"ל וסייעתו עיי"ש מה שביארנו בזה. ובאזהרות שע"פ עשה"ד (שם) נמשך רבינו הגאון ז"ל בזה אחר הבה"ג ז"ל. ומנה שם עשה של תמחה את זכר עמלק ולא מנה ל"ת דלא תשכח. וכאן חזר בו מזה מטעם שביארנו. וזה מדוקדק בלשון רבינו הגאון ז"ל כאן ושם. דשם כתב מחו זכר מזנבכם. אבל כאן סתם וכתב זכר המזנבים. כלומר לא תשכח מלגמלם כגמולם. ולא יסור זכרון מעשיהם הרעים מאתך. ואפשר שלכך סתם ולא כתב בזה לא לשון עשה ולא לשון ל"ת. כדי לכלול בזה העשה עם הל"ת כאחת. משום ששניהם במצוה אחת נמנין לשיטתו. ומ"מ עיקר כוונתו למנות הלאו משום שהוא כולל יותר מהעשה כמו שנתבאר. וזהו הלאו האחרון משבעה עשר הלאוין שנכללו במנין הפרשיות. ומשלימים למנין שס"ה הלאוין. כמו שביארנו במבוא ובפתיחת הפרשיות עיי"ש. ומש"כ בעדרי. רצה לומר בישראל שנקראו עדר ה'. כדכתיב (ירמי' י"ד י"ז) כי נשבה עדר ה'. ובמדרש איכה רבתי (פתיחתא כ"ה) עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים. עדרי כהונה לבד. עדרי לויה לבד. עדרי ישראל לבד. וכיון שגלו נעשו עדר אחד. כי נשבה עדר ה' וכו' עיי"ש. וגם יתכן לומר ע"פ מאי דאמרינן בפסחים (ס"ח ע"א) מאי מיחוי קרביו ר"ה אמר שמנקבן בסכין. ופירש"י ז"ל בלשון שני וז"ל מיחוי לשון נקיבה וחיבול. כמו תמחה את זכר עמלק עכ"ל עיי"ש. ולפ"ז י"ל דמש"כ בעדרי הוא מלשון חפירה ונקיבה. כמו במעדר יעדרון (ישעיה ז' כ"ה). או הוא מלשון חסרון כמו אחד לא נעדר (שמואל ב' י"ז כ"ב). וא"כ רצה לומר זכר המזנבים בעדרי. במצותי שצויתי למחותו ולחסרו ולהאבידו. לא תשכחם מלעשות להם כמו שגזרתי עליהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.