ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"פ שני עדים וכו'. כתיב (בפרשת שופטים) ע"פ שנים או שלשה עדים יומת המת וגו'. ונראה לכאורה כוונת רבינו הגאון ז"ל למנותה במנין העשין. וכן משמע ממש"כ באזהרות שע"פ עשה"ד (דבור לא תענה) בשני עדים תחרוץ משפט עיי"ש. אבל לא ראיתי לאחד משאר ראשונים ז"ל מוני המצות שימנה מצוה זו. והדין אתם. דודאי אין כאן מצות עשה. דלא קאמר קרא אלא שאין מתחייבין מיתה בב"ד אלא ע"פ שנים או שלשה עדים. וליכא משמעות מצות עשה בהך קרא אלא לענין שאם העידו שני עדים לחייבו מיתה חייבים ב"ד להמיתו כדכתיב יומת המת. אבל גם מצד זה ליכא מהך קרא מצות עשה להמנות במנין העשין. שהרי בלא"ה כבר נמנו במנין העונשין בכל חייבי מיתות ב"ד המצוה שנצטוו הב"ד להמית כל אחד במיתה הכתובה בו. ואין מקום לדון כאן אלא משום לאו הבא מכלל עשה. דמדקאמר קרא ע"פ שנים עדים וגו' יומת המת. איכא למידק הא בלא שנים עדים לא יומת. ולאו הבא מכלל עשה הוא. דלגופיה לחייב ב"ד להמיתו לא איצטריך קרא. דבלא"ה כבר כתיב בכל אחד מחייבי מיתות ב"ד בקרא דבר קטלא הוא. ולזה יפה עשו כל מוני המצות שלא מנאוה. משום דלשיטתייהו אזלי שאינם מונים לאוין הבמכ"ע במנין המצות. ואפי' להרשב"ץ ז"ל שהוא מונה לאוין הבמכ"ע במנין העשין שלו. מ"מ נראה דיפה עשה שלא מנאה. משום דגם לאו הבא מכלל עשה ליכא למשמע מהך קרא. דלא קאמר קרא אלא שאין דין מיתת ב"ד אלא ע"פ שני עדים. וכל שלא העידו בב"ד שני עדים על חיובי לאו בר קטלא הוא. וממילא הוזהרו עליו ב"ד בלא תרצח. כהורג נקי. אבל זולת זה אין בזה שום משמעות איסור אחר מהך קרא. ומעתה לפ"ז דברי רבינו הגאון ז"ל כאן צ"ע. דהא לכאורה מהך קרא ודאי ליכא למשמע שום משמעות איסור לאו או עשה כמו שנתבאר. ומה ראה למנותה כאן וגם באזהרותיו שם:

ואמנם נראה ע"פ מאי דאמרינן (סופ"ק דמכות ו' ע"ב) אמר רב זוטרתא ב"ט אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד. מאי אחד אילימא עד אחד ממש. מרישא דקרא שמעינן לה ע"פ שנים עדים. אלא מאי אחד. אחד אחד עיי"ש. וקשה לכאורה לפמש"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ (לאוין רצ"א) דקרא דלא יומת ע"פ עד אחד הוא אזהרת לאו עיי"ש. וכן דעת הרמב"ן ז"ל (בסה"מ בלאוין המחודשים. ל"ת תשיעי) עיי"ש. א"כ מאי קאמר מרישא שמעינן לה. והא מרישא דקרא דכתיב ע"פ שנים עדים יומת המת ליכא למשמע אלא דבפחות משנים אין עדותן מתקבלת לדון על פיה. ושפיר איצטריך קרא דלא יומת ע"פ ע"א לאזהרת לאו בדבר. הן אמת דבלא"ה קשה טובא לכאורה לפי דעת הרמב"ם ז"ל שם דלאו זה בא להזהיר להעד שלא יהיה דיין בדבר שהעיד בו. ולפ"ז מאי קאמר מרישא דקרא שמעינן לה ע"פ שנים עדים. והא הך מילתא ליכא למשמע כלל מרישא דקרא. מיהו נראה דהא לק"מ דהרי עדיפא מינה קשה לדעת הרמב"ם ז"ל דהא ההוא קרא מוקמינן בפ"ק דמכות שם למיפסל עדות מיוחדת לדיני נפשות. והיכי כתב הרמב"ם שהוא בא להזהיר להעד שלא יעשה דיין בדיני נפשות בדבר שהעיד בו. ועכצ"ל דס"ל דאין הכי נמי דעיקר הך קרא ודאי לא אתי אלא להזהיר להעד שלא יעשה דיין בדבר בד"נ. אלא דמדהו"ל למכתב לא ימות ע"פ עד וכתיב עד אחד דריש מיניה נמי למיפסל עדות מיוחדת. וכיו"ב דרשינן (פ"ד דסנהדרין ל"ד ע"א) מדכתיב ועד אחד לא יענה בנפש למות. דאע"ג דעיקר ההוא קרא איצטריך לאזהרה לעדים שלא ילמדו לא זכות ולא חובה בדיני נפשות. מ"מ מדכתיב בקרא למות. דריש מיניה אזהרה לאחד מן התלמידים שלא ילמד חובה בדיני נפשות עיי"ש. והשתא א"כ שפיר קאמר כאן מאי אחד אילימא עד אחד ממש מרישא דקרא שמעינן לה. אלא דמ"מ הא ודאי קשה דכיון דהך קרא הו"ל אזהרת לאו. מאי קאמר מרישא דקרא שמעינן לה. והא מרישא דקרא אזהרת לאו לא שמענו. ועכצ"ל דמ"מ כיון דגם לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל אין לוקין על לאו זה דהו"ל לאו שאין בו מעשה. שפיר פריך מרישא שמעינן לה. משום דגם מרישא דקרא נהי דלאו גמור לא שמענו. מ"מ שמעינן מיניה מיהת לאו הבא מכלל עשה. ע"פ שנים עדים יומת ולא ע"פ אחד. וכיון דמלקות ליכא הכא. כך לי לאו הבא מכלל עשה כלאו מפורש. ובפרט לשיטת רבינו הגאון ז"ל דגם לאו הבא מכלל עשה לאו גמור הוא אלא שאין לוקין עליו. כמו שנתבאר לעיל (לאוין רס"ד) ושאר דוכתי. וביותר לפי מה שנתבאר אצלנו במבוא (שורש ששי) ובשאר דוכתי דמאי דאמרינן (פ"ב דפסחים כ"ד ע"ב) דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי. היינו אפי' היכא דליכא אלא עשה ואתינן לאוקמי' נמי בלאו עיי"ש. ויש להוסיף שכן כתבו ג"כ התוס' פרק בתרא דמכות (י"ח ע"א) בד"ה איסור בעלמא וכו' עיי"ש. וכן כתב בש"מ (בב"מ פ"ז ע"ב) בשם הרמב"ן והריטב"א ז"ל עיי"ש. ואם כן הכא נמי כיון דעכ"פ כבר שמעינן מיהת לאו הבא מכלל עשה מרישא דקרא בענין זה. לית לן לאוקמי גם סיפא דהך קרא להוסיף לאו בדבר. כיון דאיכא למידרש בי' מילתא חדתא למיפסל עדות מיוחדת:

והשתא א"כ מתבאר מזה דמהך קרא דע"פ שנים עדים וגו' שפיר ילפינן לאו הבא מכלל עשה. ונראה דהיינו טעמא משום דעיקר הדין שאין דנין דין מיתה לחייבי מיתות ב"ד בפחות משני עדים כבר שמענו מדכתיב ע"פ שני עדים או שלשה עדים יקום דבר. דקאי בין על דיני ממונות בין על דיני נפשות. כמבואר בספרי (שופטים פיסקא קפ"ח). וכ"כ הרמב"ם ז"ל (ריש פ"ה מהלכות עדות) עיי"ש. וע"כ הך קרא דהכא לא אתי אלא ללאו הבא מכלל עשה לב"ד שלא לגמור הדין אלא ע"פ שנים ונפק"מ לעבור עליו מיד משעת גמר דין. אע"פ שלא הומת אח"כ על פיהם. וכגון שברח או שמת מיתת עצמו בינתים. וא"כ שפיר מנה רבינו הגאון ז"ל כאן מצות ע"פ שנים עדים. וכוונתו ללאו הבא מכלל עשה. דלשיטתו נמנה במנין הלאוין. איברא דלפי מה שביארנו לעיל (לאוין פ"ד) לדעת רבינו הגאון ז"ל לא יקום עד אחד באיש וגו'. ולא ימות ע"פ עד אחד אינם אזהרות לאוין אלא הם מלאוי השלילה עיי"ש. וא"כ אין זה מוכרח וכמבואר. אלא דמ"מ גם לפ"ז אפשר לומר דהכי משמע ליה לרבינו הגאון ז"ל מטעם שביארנו. אע"פ שאין הכרח לזה לפי שיטתו מסוגיא דסופ"ק דמכות שם. אמנם לכאורה ע"כ מוכרח דליכא בזה לאו הבא מכלל עשה מהא דתניא (פ"ב דסנהדרין ל"ז ע"ב) כיצד מאומד אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר. אם כך ראיתם לא ראיתם כלום. תניא אמר ר"ש ב"ש אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר. ואמרתי לו רשע וכו'. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים יומת המת וכו'. וכתבו בתוס' שם וז"ל מדמייתי האי עובדא אמתניתא דכיצד מאומד משמע דדריש מהאי קרא דמאומד לא מיקטל. דמשמע ע"פ שנים עדים שראו את המעשה. ואחריני הוו עם ר"ש ב"ש. והאי דלא חשיב להו. משום כבודו. והאי דקאמר אני או אתה. לאו דוקא לשון יחיד אלא אנו עכ"ל עיי"ש. והשתא אם איתא דהך קרא אתי למעוטי ע"פ עד אחד ולעבור עלה בלאו הבא מכלל עשה. א"כ מנ"ל למעוטי מאומד. ודילמא לעולם מאומד ע"פ שנים שפיר דמי וקרינן בהו ע"פ שנים עדים. ולא אתי קרא אלא למעוטי עד אחד אע"פ שמעיד שראה המעשה בעיניו. ואע"ג דכבר כתיב ע"פ שני עדים יקום דבר. מ"מ איצטריך קרא דהכא כדי לעבור עליו בלאו הבא מכלל עשה. אלא ודאי לכאורה ע"כ מוכרח מזה דקושטא דמילתא הוא דליכא הכא לאו הבא מכלל עשה. ולא אתי הך קרא אלא למעוטי מאומד. מיהו היינו רק לפי דברי התוס' שם. אבל לפמש"כ הרשב"א והריטב"א ז"ל בשבועות (פרק שבועת העדות ל"ד ע"א) אין משם הכרח כלל. שפירשו שם שלא היה אחר עם ר"ש ב"ש. ומאי דקאמר שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים וגו'. חדא ועוד קאמר ליה עיי"ש בדבריהם. ורצונם לומר חדא דהו"ל מאומד. ועוד שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים יומת המת. וא"כ אפילו ראיתי בעיני נמי אין דמך מסור בידי שאני רק עד אחד. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחי' שם עיי"ש. וא"כ לא יליף מאומד מקרא דע"פ שנים עדים יומת. וא"כ לא מוכח מידי מהתם. ואפילו לדברי התוס' אין משם ראיה. דאפשר לומר דאע"ג דודאי עיקר קרא איצטריך ללאו הבא מכלל עשה. מ"מ נפק"ל נמי שפיר למעוטי מאומד מדהדר וכתב קרא עדים עדים תרי זימני. דלא הו"ל למיכתב אלא ע"פ שנים או שלשה עדים יומת המת. ומדהדר וכתב ע"פ שנים עדים או שלשה עדים. דריש מיניה למעוטי מאומד. והכי משמע לפי גירסת הברייתא בסוגיא דשבועות שם. דגרסינן שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת עיי"ש. וכן הגירסא בתוספתא (פ"ח דסנהדרין) עיי"ש. ומיהו גם לפי הגירסא שלפנינו בסוגיא דסנהדרין שם שפיר אפשר לפרש כן. ואע"ג דלפמש"כ הרב פ"י (פ"ק דמכות ה' ע"ב) בההיא דתנן התם ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה אלא להקיש וכו' עיי"ש שהכריח דעיקר הך דרשא לא נפק"ל אלא מייתורא דקרא דעדים עדים עיי"ש בדבריו. וא"כ לכולהו תנאי דהתם איצטריך הך יתורא דקרא למילתא אחריתא. מ"מ לק"מ דלפי המבואר ברי"ף וברא"ש שם דלגירסתם לא קדריש לה כלל מקרא דע"פ שני עדים או ע"פ שלשה עדים יומת המת. אלא מקרא דע"פ שני עדים או שלשה עדים יקום דבר עיי"ש. וכן מבואר בהדיא ביראים (סי' רמ"ג). וכן מתבאר מדברי הסמ"ג (לאוין רי"ג) עיי"ש. ועי' בדקדוקי סופרים במכות שם. וכן משמע מעיקר לישנא דמתניתין דקתני אם מתקיימת העדות בשנים וכו'. מדנקט לשון מתקיימת משמע ודאי דלא קאי אלא אקרא דיקום דבר. דאם הוה קאי אקרא דיומת המת הו"ל למימר אם מת ע"פ שנים וכו'. והשתא א"כ אפי' לדברי הרפ"י הרי לא דרשינן התם במתניתין אלא ייתורא דעדים בקרא דיקום דבר. אבל ייתורא דעדים בקרא דיומת המת שפיר איכא למימר דלא איצטריך אלא למעוטי מאומד למ"ד דלא מהניא מאומד וכמו שביארנו. ועכ"פ מתבאר עפ"ז דמצוה זו נמנית לתשלומי מנין הלאוין. וכשיטת רבינו הגאון ז"ל למנות לאו הבא מכלל עשה במנין הלאוין. ומה שמנאה במספר הפרשיות. הטעם פשוט שהיא כמצוה הקודמת שמוטלת על הצבור ע"פ הסנהדרין שדנין דיני נפשות. כמו שנתבאר לעיל (סוף פרשה א') ובפתיחה (סי' י"ב) עיי"ש:

אמנם מש"כ רבינו הגאון ז"ל כאן ויחקרו היטב במלאם. צ"ע טובא דמשמע לכאורה שבא למנות בזה מצוה דרישה וחקירה דעדים. וזה תמוה שהרי כבר מנה רבינו הגאון ז"ל מצוה זו במנין העשין (עשה צ"ז). וכבר עמדנו בזה שם. וביארנו שם בארוכה דלא יתכן לומר דיש בזה שתי מצות חלוקות. אחת בד"מ ואחת בדיני נפשות. משום דלא כתיבי דרישה וחקירה אלא בדיני נפשות בלבד. אלא דגמרינן ד"מ לענין זה מדיני נפשות מדכתיב משפט אחד יהיה לכם. וא"כ אין לנו במנין המצות אלא דרישה וחקירה דכתיבי בדיני נפשות בלבד. והרי כבר מנאה שם. ומה שלא מנאה במנין הפרשיות. אף ע"ג דדיני נפשות אינם אלא בסנהדרין דהו"ל במקום צבור. וא"כ הו"ל מצוה המסורה לצבור שראויה למנותה במספר הפרשיות. ביארנו כבר שם דרבינו הגאון ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דדרישה וחקירה אפי' בדיני נפשות סגי בשלשה. וא"כ הו"ל מצוה המסורה ליחידים. ושם ביארנו מקורו של רבינו הגאון ז"ל בזה. וסלקנו מעליו השגות הרמב"ן ז"ל עיי"ש. ושוב ראיתי דרבינו הגאון ז"ל לאו יחידאה הוא בדבר זה. ורבים אשר אתו בסברא זו. דבההיא דפ"ק דסנהדרין (י"ז ע"ב) דאמרינן אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין. פירש"י ז"ל שנים לדבר בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב עכ"ל עיי"ש. וכתב הר"ן ז"ל שם בחי' וז"ל פירש"י ז"ל שנים לדבר בשבעים לשון ואחד שאינו יודע לדבר בלשונות אלא שמבין כל מה שהן אומרים כדי שאלו השלשה יוכלו לקבל עדות העדים שיעידו באיזה לשון מן הלשונות. ולפי פירושו משמע דב"ד של שלשה יכולין לקבל עדות של דיני נפשות. ואינו במשמע דודאי כל הב"ד הצריכין בגמר דין צריכין הם בקבלת עדות. הילכך משמע דכל הב"ד צריכין שידעו לדבר בשבעים לשון. ושכולן יקבלו העדות מדיני נפשות. וכן דעת הרמב"ם (בפ"ב מהלכות סנהדרין). לפיכך פירשו וכו' עכ"ל עיי"ש. והנה מה שהביא בשם רש"י ז"ל הטעם כדי שאלו השלשה יוכלו לקבל עדות העדים וכו'. ליתא בפירש"י שלפנינו. אלא דודאי כן מוכרח לפי פירש"י. דכיון דעיקר מאי דבעינן שידעו בשבעים לשון היינו כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. כדאמרינן התם לעיל. ופירש"י שם וז"ל כשבאין עדים לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם. דהו"ל עד מפי עד עכ"ל. א"כ ע"כ מאי דסגי בשנים לדבר ואחד לשמוע. ע"כ היינו משום דלקבלת עדות אפי' בדיני נפשות לא צריך יותר משלשה. והרמ"ה ז"ל ביד רמה שם הביא ג"כ כפירש"י ז"ל בשם יש אומרים. ובגליון שם ביאר הטעם כדי שיהיו שלשה בחקירה ושנים יודעים לדבר כדי לחקור חד לטובת זה וחד לטובת זה ושלישי שיבין הכל עכ"ל עיי"ש. ואף דהרמ"ה ז"ל שם כתב ופירוש קמא (שהביא שם תחלה עיי"ש) דייקא. מדמייתי לה להא דר"י דכל עיר שאין בה שנים לדבר וכו' אאידך דר"י דאמר אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ וכו'. ולא מייתי לה אדרבי יוחנן דמיירי בשבעים לשון וכו' עכ"ל עיי"ש. מ"מ משמע ודאי דלדינא דקבלת עדות נפשות בשלשה סגי לא פליג על יש אומרים. ולא הכריע כפירושא קמא אלא משום דמשמעות הסוגיא משמע יותר כפירוש קמא. דאל"כ הו"ל להשיב על עיקר דינא דליתא. וכמו שהשיב הר"ן ז"ל. אלא ודאי מוכרח דלדינא גם הרמ"ה ז"ל מודה לפירש"י בזה. וכן דעת התוס' במנחות (ס"ה ע"א). דאמרינן התם והיינו דתנן פתחיה על הקינים זה מרדכי למה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן וידע בשבעים לשון. ופרכינן כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון דא"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה וכו' ויודעים בשבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. אלא וכו' עיי"ש. וכתבו בתוס' שם (ד"ה ויודעים) וז"ל בסוף פ"ק דסנהדרין משמע דסגי בשנים לדבר ואחד לשמוע. ואמרינן רביעית אין למעלה הימנה. וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי וכו' עכ"ל עיי"ש מבואר מדבריהם דס"ל ג"כ כפירש"י שם. ועדיפא מינה דס"ל דגם רבי יוחנן דקאמר אין מושיבין בסנהדרין אלא יודעים בשבעים לשון. לא קאי על כל הסנהדרין. דבשלשה שיודעים שבעים לשון סגי. וגם מאי דקאמר בסוגיא דמנחות שם כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון לאו כולהו ממש קאמר. אלא אחריני נמי ידעי קאמר ולא מרדכי לחוד. משום דבשלשה סגי. וע' מש"כ הר"ב תו"ח בסנהדרין שם דנראה שלא ראה דברי התוס' אלו עיי"ש. שבכל מה שהקשה שם על פירש"י כבר הרגישו בתוס' שם ותירצו הכל על נכון:

ועכ"פ מבואר דכדעת רבינו הגאון ז"ל ס"ל ג"כ לרש"י והתוס' והרמ"ה ז"ל. ויש לתמוה על הר"ן ז"ל שם שלא הביא כלל דברי רבינו הגאון ז"ל בזה שהביאו הראב"ע והרמב"ן ז"ל (פרשת שופטים). דס"ל כפירש"י. ומיהו ע"פ מה שביארנו דברי רבינו הגאון ז"ל לעיל (במנין העשין שם) דלא ס"ל הכי אלא בדרישה וחקירה דעדים בלבד. אבל גמר קבלת העדות גם לדידי' צריכין כל הסנהדרין לשמוע מפיהם. ניחא שפיר שלא הביא הר"ן דבריו. ואפשר דגם הר"ן ז"ל ס"ל בזה כוותי'. ולא השיב אלא על פירש"י דמבואר דס"ל דגם גמר קבלת העדות כולה סגי בשלשה לחוד. אלא דמ"מ היה לו להביא עכ"פ דברי הרמב"ן ז"ל בזה. ומה שהביא הר"ן ז"ל ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות סנהדרין) שגם דעתו כן שכל הב"ד צריכין שידעו לדבר בשבעים לשון ושכולן יקבלו עדות דיני נפשות. וכוונתו בזה למש"כ הרמב"ם ז"ל (שם הלכה ו') וז"ל וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה וכו' ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא הסנהדרין שומעת מפי התורגמן עכ"ל עיי"ש. הרי שכתב דצריך להשתדל שידעו כולן רוב הלשונות. אבל הדבר תמוה דהרי מדברי הרמב"ם אלו מבואר דס"ל דאין זה לעיכובא אלא דלכתחילה איכא מצוה להשתדל בכך. וכבר עמדו בכ"מ ובלח"מ שם מאי דקשה מנ"ל להרמב"ם לומר כן. ובגמרא לא משמע הכי. ובלח"מ הניח בצ"ע. ודברי הכ"מ אינם מספיקים כלל עיי"ש. ועכ"פ אם איתא דס"ל להרמב"ם ז"ל שכל הסנהדרין צריכין לקבל עדות נפשות היכי יתכן לומר שאין זה אלא לכתחילה ולא לעיכובא. הרי ודאי אי אפשר בלאו הכי. ועכצ"ל דס"ל ג"כ כדעת רש"י ז"ל וסייעתו דלקבלת עדות נפשות לא צריך כל הסנהדרין כולן. ובמקצתן סגי. וממילא מבואר דבשלשה שנקראו אלהים ויש עליהם תורת ב"ד סגי. ומה שלא כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא דעכ"פ שלשה בעינן לעיכובא שידעו רוב הלשונות. היינו משום דלשיטתו אזיל שמפרש מה שאמרו כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע וכו' שלא כפירש"י. כמבואר בדבריו (פ"א הלכה ה' מהלכות סנהדרין) עיי"ש. וא"כ אין זה מפורש בהדיא בגמרא. אלא דממילא מבואר מדתנן (פ"ק דמכות ו' ע"ב). ע"פ שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן עיי"ש. וכבר ידוע שאין דרכו של הרמב"ם ז"ל לכתוב אלא מה שמבואר בהדיא בגמרא. לבד במקומות מועטים שהוצרך לכך מאיזה טעם. ודינא דמתניתין דפ"ק דמכות שם. כבר הביא לקמן (פכ"א מהלכות סנהדרין ה"ח) עיי"ש. וא"כ אדרבה מדברי הרמב"ם ז"ל מבואר איפכא. ונראה דמהאי טעמא גופא דפסיקא ליה להרמב"ם ז"ל דלקבלת עדות נפשות נמי אין צריך כל הסנהדרין אלא במקצתן נמי סגי. הוכיח דע"כ מאי דאמרי' דכולהו סנהדרין בעינן שידעו שבעים לשון אין זה אלא לכתחילה ולא לעיכובא. דודאי לכתחילה צריך להשתדל שיהיו כולם יכולים לשמוע העדות מפי העדים ולא ע"י תורגמן. אבל בדיעבד אין זה מעכב. ולא משמע ליה. כמש"כ התוס' דכולהו לאו דוקא כולהו ממש. אלא ס"ל דכולהו ממש. ולמצוה בעלמא לכתחילה אם אפשר. ומקורו בזה איכא למימר כמשכ"ל במנין העשין שם. וס"ל דלא חקירה ודרישה בלבד. אלא כולה קבלת העדות סגי במקצתן. ולא בעינן כולהו סנהדרין אלא למצוה. ודברי הר"ן ז"ל שהוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל איפוך מזה מתמיהים בעיני:

ומ"מ מבואר דע"כ אין כוונת רבינו הגאון ז"ל כאן למנות מצות עשה דדרישת וחקירת העדים כיון שכבר מנאה במנין העשין. ומעתה א"כ צריך ביאור מש"כ כאן ויחקרו היטב. ולכאורה היה מקום לומר בכוונתו ע"פ מש"כ הרמב"ן ז"ל (פרשת שופטים) שם וז"ל אבל פשוטו של מקרא לאמר שיומת המת ע"פ שני עדים כשאין שם יותר או ע"פ שלשה אם ימצאון שם שלשה. יאמר הכתוב כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב ע"פ כל העדים הנמצאים שם. והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה נשלח בעבורם ויבואו לב"ד ויעידו כולם. והוא הדין למאה. כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת. ואם לא היו שם יותר. או שהלכו להם ואינם נמצאים שם. די בשנים עכ"ל עיי"ש. וכוונתו לומר דזהו ביאור המשך הכתובים דכתיב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת וגו' ע"פ שנים עדים או ע"פ שלשה עדים וגו'. ועפ"ז היה אפשר לומר דזו היא כוונת רבינו הגאון ז"ל שכתב ע"פ שני עדים ויחקרו היטב במלאם. כלומר אין גומרין את הדין בפחות משני עדים. ומ"מ אפי' באו שנים לפני ב"ד. עדיין חייבין לחקור היטב אם לא נמצאו עוד עדים יותר בדבר. ואם שמענו שהיו הרבה עדים בשעת מעשה. צריכין לשלוח אחריהם ולהביאם כולם במילואם לפני ב"ד להעיד בדבר. כי מדברי כולם תתברר האמת. אלא דמלבד דהרמב"ן ז"ל גופיה לא כתב כן אלא לפום פשוטו של מקרא. אבל רבינו הגאון ז"ל יש לו דרך אחרת בפשוטו של מקרא זה כמו שהביא הרמב"ן ז"ל גופיה שם. וכמש"כ לעיל במנין העשין שם עיי"ש. וא"כ לא יתכן לומר כן בכוונתו. בלא"ה עיקר דינו של הרמב"ן ז"ל לא מצינו לו שורש בשום דוכתא. והרמב"ן ז"ל גופיה נראה שלא כתב כן אלא לפום פשטי' דקרא ולא לדינא. דלפי מאי דמפרשינן הך קרא בספרי ובמתניתין דסופ"ק דמכות ובשאר דוכתי אין יסוד לדין זה כלל:

וכן מתבאר לדעתי מסוגיא דסופ"ק דמכות (ו' ע"א) דעלה דתנן התם ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה. אלא להקיש וכו' מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה וכו'. ומנין אפילו מאה ת"ל עדים וכו'. אמרינן אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דבור עיי"ש. ומלבד דמגופא דמתניתין דקאמר אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה וכו'. משמע ודאי שלא כדינו של הרמב"ן ז"ל. דא"כ הרי קרא לגופי' איצטריך וטובא אשמעינן בהכי בעיקר תורת עדות דמיירי ביה קרא הכא. ולהטיל תנאי בדבר דלפעמים לא סגי בשנים עדים. בלא"ה מוכרח הכי מדקאמר רבא דלא חשיבי כולם עדות אחת אלא כשהעידו תוך כד"ד. ואם איתא דאם היו עדים הרבה בדבר חייבים ב"ד להביאם כולם בב"ד ולקבל עדות כולם. א"כ מה בכך שהפסיקו כדי דבור בינתים. הא מ"מ עדיין עסוקים באותו ענין. שהרי חייבים מדאורייתא לקבל גם עדותן של שאר העדים. ובכהאי גוונא אין הפסק כדי דבור חשיב הפסק. ובודאי אם הרשות ביד ב"ד שלא לקבל עוד עדותן של שאר העדים. אפשר לומר דאחר שהפסיקו בינתים כדי דבור. אמרינן שכבר נגמרה קבלת העדות משקבלו עדותן של שני עדים. שהרי מדינא תו לא צריך יותר. ואע"פ שאח"כ חזרו ב"ד לקבל גם שאר העדים. מילתא אחריתא היא. שהרי בהגדת שני עדים אין אנו צריכין שיעידו כל אחד תכד"ד של חבירו לענין שיצטרפו יחד לעדות אחת. ולא מחלקינן בין תכד"ד לאחר כד"ד אלא ביותר משנים. ואם חייבים ב"ד לקבל עדותן של כל העדים כולן ואפי' מאה. אין מקום לחלק בין שנים ליותר על שנים לענין זה. וע"כ היינו טעמא דביותר על שנים הפסק כדי דבור עושה אותן כשתי כתות. משום דבהפסק כזה הו"ל גמר הענין. משום שאין ב"ד צריכין לקבל עדותן של שאר העדים. ומסתמא לא היה דעתן לקבל עדותן. ונסתלקו מאותו ענין. אבל בשנים שע"כ חייבין לקבל עדות שניהם. אין הפסק כד"ד ויותר. עושה אותן עדות מיוחדת. ומהאי טעמא אפילו כשהן מאה כל שהעידו כל חד בתוך כד"ד של חבירו חשיבי כולהו ככת אחת. אע"פ שבין הראשונים להאחרונים יש הפסק גדול הרבה יותר מכד"ד. והיינו ע"כ משום דעסוקים באותו ענין. שלא הפסיקו ב"ד בינתים כד"ד. אע"ג דלגבי העדים הו"ל אחר כד"ד הרבה. וא"כ אם איתא דחייבים ב"ד לקבל עדות כולן. הרי אפילו הפסיקו יותר מכד"ד נמי ע"כ הו"ל עדיין עסוקים באותו ענין. ואית לן למימר שאין הפסק כד"ד עושה אותן כתות כתות בפ"ע. וכן כתבו התוס' בכתובות (ל"ג ע"א). דאמרינן התם עדים לאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע. נתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין וכו'. מתקיף לה אביי ונתרי בהו תוך כד"ד וכו'. וכתבו בתוס' וז"ל וא"ת היכי מצו תו הדרי בהו. והא בהתראה איכא טפי מכד"ד שהוא כדי שאילת שלום. וי"ל דכל זמן שעסוקים באותו דבר חשיב הכל תוך כד"ד. כדאמרינן במכות דאפילו מעידין מאה תוך כד"ד כל אחד בשל חבירו. חשובין כולן תוך כד"ד של ראשון. ואם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה עכ"ל עיי"ש. וכן כתבו שאר ראשונים שם עיי"ש. וא"כ ודאי הכא נמי אם איתא דמדאורייתא חייבין ב"ד לקבל עדותן של כל העדים כולן אפילו מאה. הו"ל עסוקים עדיין באותו דבר. והפסק כד"ד אינו עושה אותן כתות בפ"ע. והו"ל לענין זה כשני עדים שאין הפסק בין הגדתן עושה אותן עדות מיוחדת. ועכצ"ל דלא נתחייבו ב"ד לקבל יותר משני עדים. אפילו נמצאו שם יותר. וגם הרמב"ן ז"ל גופי' לא כתב כן לדינא. אלא שלפום פשטי' דקרא משמע ליה הכי. וכדרכו של הרמב"ן ז"ל בכמה דוכתי כיו"ב. וא"כ ע"כ אי אפשר לומר כן בכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן:

ולכן נראה בכוונתו ע"פ מאי דאמרינן (פרק היו בודקין מ"א ע"ב) אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת. כמאן דלא כר"ע. ועי' בפירש"י ובתוס' שם. וא"כ למאי דקיי"ל כר"ע עדותן בטלה. משום דבכל העדים אפילו מאה בעינן עדות שאתה יכול להזימה. ואע"פ שאין צריך יותר משנים. מ"מ כשבאו יותר משנים כולן צריכין דרישה וחקירה. שהרי אין נעשין זוממין עד שיזומו כולן. ואם יש בהן אחד שאין אתה יכול להזימה הו"ל כולהו עדות שא"א יכול להזימה. ואפילו למאי דפסק הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות עדות ה"ג) דעדותן קיימת עיי"ש ובמש"כ בלח"מ שם. מ"מ מבואר עכ"פ דלכתחילה צריכין כולן דרישה וחקירה. אלא שאם אמר השלישי איני יודע אין עדות השאר בטלה. ולפמש"כ בלח"מ שם גם להרמב"ם ז"ל עדותן בטלה. אלא דמיירי בשהעיד השלישי לאחר כד"ד. וכן מבואר בסוגיא דפרק ארבע מיתות (ס' ע"א) עיי"ש ובפירש"י שם (ד"ה כר"ע) ובשאר ראשונים שם. וזהו שכתב רבינו הגאון ז"ל ויחקרו היטב במלאם. דאע"ג דסגי בשני עדים. מ"מ כשבאו לפני ב"ד הרבה עדים כאחת והגידו עדותן. צריכין כולן במלואם חקירה ודרישה. ולא סגי בדרישה וחקירה דשנים מהם. וא"כ אין כאן מצוה בפ"ע. אלא דרך אגב הוסיף תוספת ביאור למצוה הקודמת. דכשלא הגידו העדות אלא שנים אין צריך יותר. ומ"מ כשהגידו יותר משנים כולן עדות אחת הן לחקירה ודרישה. וצריכין חקירה ודרישה במלואם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.